רע"פ 8002/10 דרי גוסיינוב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה אהד) מיום 31.10.10 בתיק עפ"ת 1682-07-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה (סגנית הנשיאה וישקין) מיום 20.6.10 בת"ד 4460-12-08.

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בשורת עבירות תעבורה, שביסודן נהיגה במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך ובקלות ראש, נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת שכרות, וגרימת תאונה בה נגרם נזק. ביום 20.6.10 הושת על המבקש עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר מותנה (12 חודשים) ושלילת רישיון (30 חודשים). בנוסף הפעיל בית המשפט בחופף מאסר מותנה של שלושה חודשים שנגזר בשנת 2005 (בתיק פ"א (תעבורה כפר סבא) 3074/05). בית המשפט התייחס בגזר דינו למחלוקת שנפלה בין הצדדים לגבי האפשרות להפעיל מאסר מותנה נוסף שנגזר בשנת 2005 (בתיק פ"א (תעבורה ירושלים) 417023/04; להלן תיק ירושלים ), ציין כי לדעתו התנאי בר הפעלה בנסיבות, אך קבע "מכל מקום, ולמען סבר אוזנו של הסנגור, מצאתי לנכון שלא להכריע במחלוקת זו, באשר די יהיה בשאר עונשים אשר יוטלו על הנאשם". לגופם של דברים ציין בית המשפט את עברו של המבקש בסמים ובאלכוהול, וראהו כמי שהכניס עצמו ביודעין למצב של נהיגה בשכרות; לא נתקבלה המלצת שירות המבחן שלא להטיל מאסר מאחורי סריג ובריח.

ג.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נדחה ביום 31.10.10. בין היתר נקבע, כי בגזירת עונש יש לאזן בין האינטרס הציבורי לבין עניינו האינדיבידואלי של המבקש, ובנסיבות האמורות מצדיק איזון זה מאסר בפועל. נאמר, כי העונש שהושת על המבקש אינו חריג לחומרה.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, ואומר כבר כאן כי מדובר במסמך בן מספר שורות, ולאו דווקא ברור. דומה , כי הטענה המרכזית היא, שבית המשפט לתעבורה היה חייב להכריע במחלוקת לגבי אפשרות הפעלת המאסר המותנה, וצריך היה "לקיים דיון כהלכתו בש[א]לות עובדתיות ומשפטיות". עוד נרמז, כי "רוחו של העונש [ככל הנראה העונש המותנה בתיק ירושלים - א"ר] מרחפת מעל פסק הדין".

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. ראשית יש לזכור, כי בית המשפט לתעבורה סבר כי העונש בתיק הירושלמי בר הפעלה. אף לא למותר לציין, כי הבקשה אינה מפרטת מדוע התנאי אינו בר הפעלה - ודומה, כי הנימוק שהוצג בבית המשפט לתעבורה (כי התנאי התייחס לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, עניין אשר לשיטת בא כוחו הקודם של המבקש אינו מתקיים בנסיבות), שונה מהנימוק שהוצג בבית המשפט המחוזי (שם טען המבקש בעצמו, "אין לי תיק בירושלים, אף פעם לא הייתי בירושלים... לא היה תיק בבית המשפט בירושלים"). בפנינו, כאמור, אף אין טיעון בעניין. על כל פנים נציין, כי בית המשפט המחוזי כתב בפירוש שבגיליון ההרשעות של המבקש אכן קיימת הרשעה נוספת מעבר לתיק מכפר סבא. לבקשה לא צורפו מסמכים מעבר להחלטות בתיק זה, והיית מצפה כי הטוען שגליון ההרשעות הקודמות אינו כהלכתו, יעשה בעוד מועד מעשה לברר זאת ולהעמיד דברים על דיוקם הנטען, מה שלא אירע.

ו.

ברם, הטעם השני, והעיקרי , לדחיית הבקשה הוא, כי העונש המותנה בתיק ירושלים לא הופעל. המבקש אמנם טוען, כי רוחו של העונש המותנה "מרחפת מעל פסק הדין" - אך בית המשפט לתעבורה סבר שהעונש שהשית הולם את העבירות בתיק זה כשלעצמן ; וערכאת הערעור אישרה את קביעותיו. על כן סוגיית העונש המותנה אינה על הפרק. חומרת העונש, אם עליה מלין המבקש, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (רע"פ 9058/09 יהודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2047/09 מנסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ובכל מקרה:

"לא ניתן להפריז בחומרה שבנהיגה בגילופין, בה טמון סיכון משמעותי לשלומו של ציבור המשתמשים בדרך... בית-משפט זה עמד לא אחת על הצורך בביעור התופעה המסוכנת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים באמצעות ענישה ממשית ומרתיעה... " (רע"פ 5613/09 אסרף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט לוי).

על החומרה שבנהיגה בשכרות רוב מלים אך למותר, ועל בית המשפט לתרום תרומתו למאבק בה, למען בטיחותם וחייהם של המשתמשים בכביש. על כך נוסיף ונזכיר, כי אין זו הרשעתו הראשונה של המבקש, לרבות בעבירות דומות.

ז.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.