רע"פ 8050/10 כאמל תקי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט בן-יוסף) מיום 17.10.10 בתיק עפ"ת 7188-10-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה ויטלסון) מיום 6.9.10 בפ"ל 1081-08, ולפיכך הושתו על המבקש קנס בסך 1,000 ₪; 7 חודשי פסילה מהחזקת רשיון נהיגה או מקבלתו; 6 חודשי פסילה על תנאי; ו-6 חודשי מאסר על תנאי.

ב.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בנהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961; נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970. מכתב האישום עולה, כי ביום 26.11.07, בעת שנעצר לביקורת משטרתית, נמסר למבקש על ידי השוטר במקום כי רשיונו נפסל ביום 30.9.07. חרף האמור המשיך המבקש בנסיעתו, וזמן קצר לאחר מכן (כ- 20 דקות) נעצר בשנית. בגין נסיעה זו הואשם המבקש בנהיגה בזמן פסילה.

ג.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 17.10.10. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה בנסיבות העניין נקלע למלכוד, שכן משנודע לו על פסילת רשיונו היה עליו להביא את רכבו למקום חנייה בטוח, אך בדרכו לעשות כן - נעצר והואשם בנהיגה בזמן פסילה. בית המשפט קבע, כי משנודע למבקש דבר הפסילה הוא המשיך בנהיגה במשך כ- 20 דקות ובכיוון ההפוך מביתו, ואין איפוא בסיס עובדתי לטענתו, לפיה מטרת הנסיעה היתה אך ורק הבאת הרכב למקום מבטחים. עוד צוין, כי עונשו של המבקש אינו כולל רכיב של מאסר בפועל, כפי שראוי היה להשית עליו בנסיבות המקרה.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, בין היתר , כי היא מעלה שאלה עקרונית הנוגעת להגנת "הפח היקוש" העומדת למבקש, ומצדיקה הקלה בעונשו. המבקש חזר וטען, כי הוצבה בפניו מכשלה על ידי המשטרה, שכן השוטרים אשר יידעו אותו על פסילת רישיונו, הכירו בצורך שהעלה להחנות את רכבו, אך משעשה כן - נעצר והואשם בנהיגה בזמן פסילה.

הכרעה

ה.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. חרף מאמציו של הסניגור, אין היא מעלה שאלה החורגת מעובדותיו הספציפיות של המקרה ( רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123) ; רע"פ 9058/09 יהודה נ' מדינת ישראל ( לא פורסם )). אין להלום טענת "פח יקוש", ובודאי לא את ההתבטאות שלא במקומה בבקשה, כאילו אפשרות שניתנה למבקש להזיז את רכבו ל"מקום מבטחים" היתה בחינת הדחה של ממש לביצוע דבר עבירה. אף לשיטת המבקש, כפי שטען בבית המשפט לתעבורה, נאסר עליו, לאחר שנתפס, לנסוע ליפו, הגם שביקש זאת, ונאמר לו כנראה כי עליו להחנות בתחנת משטרה (במרחק 300 מטרים ). אדם שהודע לו כי הוא מצוי בפסילה, אף אם לא ידע עליה, ייכבד ויחנה את רכבו בסמוך למקום בו נתפס, ובסמוך - הכוונה לסמוך ממש, כגון בתחנת משטרה, ויזמין אדם בעל רישיון ליטול את הרכב לביתו או למקום שירצה להחנות בו את הרכב. לכן נסיעה של עשרים דקות על-ידי המבקש אינה הולמת את הנסיבות. לא כל שכן, מקום שהמבקש נסע מבת ים בכיוון ההפוך מיפו; קרי, דרומה מן המקום בו נתפס ולא צפונה כמבוקש לשיטתו, כפי שציין בית המשפט המחוזי. נוכח כל אלה, העונש שהוטל אינו חמור, מקום שעסקינן בנהיגה בזמן פסילה. איני נעתר איפוא לבקשה.