רע"פ 9129/10 גדעון הולר נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים רבינוביץ, פליטמן ורוזנפלד) בתיק עפ"א 43-08 מיום 4.11.10, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת רות) בבש"א 6358/07 מיום 15.7.08. עניינה של הפרשה בשאלה, האם נמסרה למבקש הודעה מטעם התובע לעניין הפחתת קנס בעבירות מינהליות של העסקת עובדים זרים, ואם כטענתו לא נמסרה, היש מקום להאריך לו את המועד להגשת בקשה להישפט.

רקע והליכים

ב.

על המבקש הוטל ביום 16.6.06 קנס מינהלי בסך 75,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין של עובדים זרים במאפייה שבניהולו, עבירה לפי סעיפים 2(א), 2(ב)(2), 2(ב)3 ו-2(ב)(7) לחוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ"א-1991. עתירת המבקש (מיום 8.8.06) להפחתת הקנס ו לחלופין להישפט בגין העבירות נענתה ביום 7.9.06, ונמסר לו, כי לפי סעיף 8א לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985, אין הוא רשאי להגיש בקשה להישפט עד לקבלת החלטתו של התובע המוסמך בבקשה להפחתת הקנס.

ג.

הודעה על דחיית הבקשה להפחתת הקנס נשלחה לכתובת בא-כוח המבקש ביום 5.2.07. המשיבה הציגה תדפיס של רשות הדואר המאשר, כי המכתב ובו ההודעה (להלן המכתב ) נמסר ליעדו ביום 6.2.07. במכתב צוין, כי ככל שהמבקש מעוניין להישפט על העבירה תחת תשלום הקנס, עליו לשלוח בקשה בתוך 30 יום מקבלת מכתב הדחיה.

ד.

ביום 20.3.07 פנה בא כוח המבקש למשיבה בניסיון לברר מה עלה בגורל בקשתו להפחתת הקנס. פניה דומה נשלחה ביום 6.5.07. במכתבה מיום 15.5.07 הסבירה המשיבה, כי הבקשה נדחתה והודעה על כך נשלחה בדואר רשום. צוין גם, כי המועד להגשת בקשה להישפט חלף.

ה.

בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט התקבלה על ידי בית הדין האזורי לעבודה ביום 15.7.08. נקבע, כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח שהמכתב הומצא כדין למבקש; זאת, בין היתר, משום שהאסמכתא שהציגה אינה "אישור מסירה" כנדרש בסעיף 35 לחוק העבירות המינהליות, אלא תדפיס של רשות הדואר, הכולל בתחתיתו הסתייגות מפורשת משימוש בו כאסמכתא.

ו.

ערעור שהגישה המשיבה לבית הדין הארצי לעבודה התקבל ביום 4.11.10. נקבע, כי משהוכח שהמשיבה שלחה את המכתב בדואר רשום והוצגה אסמכתא לכך שהמכתב הגיע ליעדו, קמה החזקה הקבועה בתקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, התשמ"ו-1986, לפיה הומצא המכתב למבקש, ומשכך היה עליו להוכיח, כי לא קיבל את המכתב מסיבות שאינן תלויות בו. משלא עלה בידי המבקש לעשות כן, אין לקבל את בקשתו להארכת מועד. עם זאת המליץ בית הדין הארצי לרשות הגביה לבטל או להפחית תוספת לקנס בגין ריבית או פיגורים, ולאפשר תשלום לשיעורין.

הבקשה

ז.

בבקשה (שהוגשה ביום 12.12.10) נטען, בין היתר, כי המשיבה לא הציגה אישור מסירה כנדרש או ראיה ברורה אחרת לכך שהמכתב אכן הומצא כדין למבקש. נטען גם, כי שגה בית הדין בנמקו את קביעתו בכך שהודעת הקנס הגיעה ליעדה, משום שהמכתב, בניגוד להודעת הקנס, לא נשלח לכתובת המבקש, אלא לכתובת בא כוחו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא בהתערבו בקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי לעבודה. נטען גם, כי תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות היא בלתי סבירה ובלתי מידתית. לבסוף נטען לפגיעה בזכות הגישה לערכאות.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה תחומה במהותה לשאלה העובדתית העולה ממסקנתו של בית הדין הארצי, לפיה מכתב המשיבה הומצא כדין למבקש, וכי לא עלה בידו להוכיח שלא קיבל את המכתב מסיבות שאינן תלויות בו. בית הדין הארצי השתית את הכרעתו על ניתוח העובדות שעמדו גם בפני בית הדין האזורי, אך פירשן אחרת. הבקשה אינה מעלה איפוא שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ועל כן אין היא מקימה עילה למתן רשות ערעור (רע"פ 5402/09 נבון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 8050/10 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ט.

סעיף 35 לחוק העבירות המינהליות אמנם קובע, כי יש להמציא מסמכים לפי חוק זה בדואר רשום עם אישור מסירה , אך נקבע גם, כי "שר המשפטים רשאי, באישור הועדה, להתקין תקנות משלימות בענין המצאת מסמכים, והוא אף בסטיה מהוראות סעיף זה " (סעיף 35(ד) ההדגשה הוספה - א"ר). ואכן, שר המשפטים השתמש בסמכות המוקנית לו והתקין בשנת 1986 את תקנות העבירות המינהליות, בהן נקבע:

"15. המצאת מסמכים

הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה, כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם".

הנה כי כן, האמור בתקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות מרכך במידת מה את דרישת ההמצאה הקבועה בסעיף 35 לחוק העבירות המינהליות, אינו מעלה את דרישת "אישור המסירה" וקובע חזקה הניתנת לסתירה, לפיה מכתב אשר נשלח בדואר רשום יראוהו ביום העשרים ואחד לאחר שליחתו כיום שבו הומצא לנמען. ברור כי מאחורי ההוראה עומד הקושי הטבוע בהמצאה בסיטואציות "המוניות" של המצאות מרובות, והקלות היחסית שבה ניתן לעקוף את טענת ההמצאה; על כן הפתרון שנמצא הוא העברת נטל הראיה.

י.

בית הדין הארצי בחן את הראיות המינהליות שהגישה המשיבה וקבע, כי לא נפל פגם בהליך המצאת המכתב למבקש באמצעות הדואר הרשום, ולכן קמה החזקה הקבועה בתקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות. קביעת בית הדין נסמכה, בין היתר, על כך שמספר הדואר הרשום המופיע בתדפיס שהציגה המשיבה, זהה למספר הפריט המופיע על המכתב אשר נשלח על ידי התובע המוסמך. סבורני כי זו ראיה מינהלית טובה. אמנם, כפי שצוין, יש בתדפיס "הערת אזהרה" להסרת אחריות מטעם הדואר, אך הערה זו יש לקבל במשקל הראוי לה, קרי, מאמץ משפטי של הדואר שלא "לספוג אחריות", אך אין בכך כדי לאיין את הראיה. בית הדין הארצי בחן גם את תצהירו של המבקש וקבע, כי אין בו כדי לסתור את החזקה, לפיה הומצא המכתב לבא כוחו, וכך נקבע בסעיף 29 לפסק הדין:

"אשר על כן, יש לראות את החלטת התובע המוסמך מיום 1.2.07 הדוחה את בקשתו של המשיב לביטול, כהודעה שנמסרה כדין למשיב. מכאן שהמועד האחרון בו היה על המשיב להגיש בקשה להישפט חל ביום 6.3.07. משזכות זו לא מומשה על ידי המשיבה במועד ואין נימוק מניח את הדעת לכך, הרי שאין להיעתר לבקשתו להארכת מועד להגשת בקשה להישפט".

בית הדין הארצי אמנם נתן דעתו לכך שהמשיבה נמנעה מחקירת המבקש על תצהירו, שבו נאמר כי המכתב לא הגיע לבא-כוחו; אך קבע, בהתבססו על הפסיקה והספרות המשפטית, כי בנסיבות אין לייחס לכך משמעות מכרעת, נוכח יתר הראיות.

יא.

אוסיף, כי גם אם אכן נפל פגם באחד מנימוקיו של בית הדין הארצי, כטענת המבקש

(צוין, כי המכתב נשלח לכתובת המבקש, אשר בעבר קיבל את מכתבי התובע המוסמך, אך ככל הנראה, נשלח המכתב לכתובת בא-כוחו), החלטתו התבססה, בעיקר, על הזהות בין מספר הפריט שהופיע על אישור המסירה לבין המספר הפריט במכתבו של התובע המוסמך. קביעה זו מבוססת, כאמור, על חומר הראיות, ולא נסתרה על ידי המבקש.

יב.

אודה כי התלבטתי, שמא בשל גובה הקנסות בהם מדובר יש מקום ללכת ולוא גם בדוחק לקראת המבקש, כפי שעשה – בפרשנותו שלו – בית הדין האזורי. ואולם, כפי שציין בית הדין הארצי, המשיב מודה לאמיתם של דברים בעבירות גופן ומבקש אך להפחית מגובה הקנס. בית הדין הארצי, שמומחיותו בכך, הוסיף כי ספק אם הבקשה תועיל, ואף עלולה היא לגרום להגדלת הקנס (לאחר כתב אישום). בהצטרף דברים אלה לכך שעסקינן במחלוקת עובדתית ביסודה שאין גלגול שלישי מיועד לה ובהנמקה שלמעלה, אין הכף נוטה לעבר המבוקש.

יג.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.