רע"פ 8050/99 נמני צבי נ. מדינת ישראל

לאחר שניתנה החלטתי מיום 19.1.00 בהסתמך על בקשת רשות הערעור והתגובה לה שנתבקשה על-ידי החלטת המשנה לנשיא השופט ש' לוין בהחלטתו מיום 14.11.99, הגיעה תגובה נוספת של המשיבה שהשיבה על שאלה שהופנתה אליה על-ידי המשנה לנשיא בהחלטתו מיום 2.1.00.

המבקש עתר לביטול החלטתי שניתנה לפני קבלתה אותה תגובה (שניה) וכן ביקש הוא שהעניין יועבר לשופט אחר.

אני רואה את הבקשה כבקשה לעיון חוזר בהחלטתי ואינני מוצאת להעביר את הטיפול לשופט אחר. אילו סברתי שיש בתשובה השניה כדי להביא לשינוי החלטתי, לא הייתי מהססת לשנותה. אלא שאין הדבר כך.

שאלת המשנה לנשיא התייחסה לפרטי האישומים בתיק אחר בו הורשע הנאשם לאחר שניתן פסק-הדין בבית משפט השלום ובטרם ניתן פסק-הדין בבית המשפט המחוזי, בעניין נשוא הבקשה לרשות ערעור שלפנינו. כמו כן, נתבקשה על-ידי המשנה לנשיא התייחסות המשיבה לכל מה שאירע בתיקים נוספים שהיו תלויים נגד המבקש בטרם ניתנו פסק-הדין של הערכאות הקודמות, בענייננו.

התשובה שניתנה הבהירה, כי המבקש הורשע באותו תיק אחר על פי הודאתו בביצוע עבירות של הפרת צו שיפוטי, הסגת גבול ואיומים, אך מפאת הקשיים לאתרו, לא נסתיימו ההליכים בתיק האחר בו טרם נגזר דינו. כמו כן, פרטה המשיבה רשימת תיקים שהוכנה לדבריה לבקשת המבקש, לקראת מתן גזר-הדין. אותם תיקים הותלו אף הם, רובם ככולם, בשל אי איתור המבקש. לא היתה מניעה להציג נתונים אלה בפני בית המשפט המחוזי לעניין העונש.

אין באמור בתשובתה השניה של המשיבה, שלא עמדה לנגד עיני בעת מתן החלטתי הראשונה, כדי לשנות מהחלטתי לעניין העדר הצדקה למתן רשות ערעור, הנשארת על כנה.