פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8102/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ויאצ'סלב רפאילוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71676/05 מיום 14.9.06, שניתן על-ידי
כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש : עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 39746/05) בגין עבירה של נהיגה ברכב בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נהג ברכב בקלות ראש בכך שלא ציית לסימון על נתיב נסיעתו, לא ציית לרמזור אדום, סטה מנתיב נסיעתו, נהג ללא חגורת בטיחות ונהג ברכב באופן שגרם סיכון לחיי אדם.
בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו, בהיעדרו, ביום 17.8.05, עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך שלושה חודשים, ארבעה חודשי פסילה על-תנאי לתקופה של שנתיים וכן קנס בסך 750 ש"ח.
ביום 30.8.05 הגיש בא-כוח המבקש לבית-המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסק-הדין, אשר נדחתה ביום 4.9.05.
על החלטתו של בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב יפו וכן על גזר-הדין ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור וקבע, כי העונש שהוטל על המבקש הינו סביר לאור העבירות שביצע. בית-המשפט המחוזי התייחס לעובדה שהמבקש הינו נהג מונית במקצועו וציין שבשל מקצועו עליו להקפיד הקפדה יתרה על כללי התעבורה. כמו-כן, התייחס בית-המשפט המחוזי אל עברו התעבורתי של המבקש, הכולל 29 הרשעות קודמות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי הסיבה שבגינה לא הופיע לדיון בעניינו בבית-המשפט לתעבורה הינה סיבה המצדיקה את ביטול פסק-הדין שניתן בהיעדרו. הסיבה להיעדרותו נגעה למצבה הרפואי הקשה של אשתו, אשר הייתה בהריון באותה העת, מצב אשר הביא את המבקש לבקש מחמו לטפל בענייניו המשפטיים. היות וחמו לא טיפל בנושא, לא התייצב המבקש לדיון ונשפט בהיעדרו. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המבקש, כי העבירות שביצע המבקש אינן מובילות בהכרח למסקנה שנהג בקלות ראש. לחלופין, הוא טוען, כי העונש שהוטל על המבקש חמור ויפגע בפרנסתו, מאחר והינו נהג מונית.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. צדק בית-המשפט לתעבורה כאשר דחה את הבקשה לביטול פסק-הדין. פסק-הדין ניתן שלא בנוכחות המבקש מכוח סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). על תכליתו של סעיף זה נאמר כך:
"תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ הינה ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות. ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון כך שזה יתנהל בהיעדרו. הדין קובע שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב - האישום, משמע: על הנאשם לדעת שאי - התייצבות כמוה כהודאה... ...מכך מפיקים תועלת הן הנאשם הן המערכת השיפוטית והציבור: הנאשם מצדו אינו נדרש לבטל את עיסוקיו כדי ליטול חלק בדיון. מנקודת מבטם של המערכת השיפוטית והציבור, הדיון הוא קצר, ואי - התיצבות הנאשם אינה מביאה לדחיית הדיון, וכך נחסך זמן שיפוטי" (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)).
בענייננו, הסברו של המבקש לאי-התיצבותו לדיון אינו מספק ואם בחר לסמוך על אדם אחר לנהל את ענייניו המשפטיים, אין לו להלין אלא על עצמו.
אף בטענותיו של בא-כוח המבקש לעניין הרשעתו של המבקש וחומרת העונש אין כדי להצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
עובדת היותו של המבקש נהג מונית עומדת לרעתו, היות ודווקא ממי שנוהג במשך שעות רבות מדי יום ואחראי לבטיחותם של הנוסעים ברכבו, נצפה להקפדה יתרה על כללי התנועה (ראו רע"פ 8839/05 עמוס ראובן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המבקש נהג ברכב בקלות ראש ובאופן אשר יש בו כדי לסכן את חייהם של הנוסעים בכביש. העונש שהוטל על המבקש הינו סביר ואינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, במיוחד לאור עברו התעבורתי העשיר (ראו למשל רע"פ 1876/05 חיים קדמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כג' בתשרי תשס"ז (15.10.2006).
ש
ו פ ט