פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8839/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עמוס ראובן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70076/05 מיום 8.9.2005, שניתן על-ידי
כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש : עו"ד אלעד
שור
בשם המשיבה : עו"ד בת-עמי
ברוט
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה (בת"ד 2229/04) בגין עבירה של אי מתן אפשרות להולך-רגל לחצות במעבר חציה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); עבירה של אי ציות לתמרור "ה-8", לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה; עבירה של גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה ועבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה).
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר שימש כנהג מונית, נסע ביום 10.2.2004 במוניתו (להלן: המונית) ברחוב ארלוזורוב בפתח-תקווה ופנה ימינה לרחוב קפלן, בהתעלם מהרמזור הצהוב המהבהב שבפנייה ימינה ומבלי לאפשר להולכת רגל אשר חצתה את מעבר החצייה שבפניה (להלן: הולכת הרגל) אפשרות לחצות ותוך פגיעה וגרימת חבלה להולכת הרגל.
בית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה (סגנית-הנשיא א' וישקין) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, על-פי הודאתו. בית-המשפט גזר על המבקש קנס בסך 700 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו; פסילת רישיון לתקופה של 4 חודשים ופסילת רישיון על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים. בית-המשפט התייחס בגזר-דינו הן לנסיבותיו האישיות של המבקש והן לעובדה, שהמבקש הינו נהג מקצועי, ושזו כבר תאונת הדרכים השנייה שבגרימתה הורשע.
על גזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בציינו, כי לא מצא מקום להתערב באף לא אחד ממרכיבי עונשו של המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש ובהן עובדת היותו נכה אשר פרנסתו הינה מנהיגת המונית.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בהתחשב ברשלנותו החמורה של המבקש, פגיעת הגוף שנגרמה להולכת הרגל והעובדה שהמבקש הינו נהג מקצועי.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. כשם שקבע בית-המשפט המחוזי, גם אני איני מוצא מקום להוסיף ולהקל בעונשו של המבקש בשל נכותו, מאחר ונכותו אינה צריכה להוות יתרון לעניין זה על פני נהג אחר שאינו נכה. בדומה, איני רואה גם מקום להקל בעונש בשל היות המבקש נהג מקצועי, המתפרנס מנהיגה. דווקא באדם, אשר נמצא שעות רבות על הכביש, טמונה סכנה רבה יותר לפגיעה באחרים באם יתרשל ויש מקום להביא גורם זה בחשבון, בפרט כאשר מדובר בנהג אשר פגע בהולכת רגל בעודה חוצה מעבר חציה. כך גם אין להתעלם מהעובדה, שזו הפעם השנייה, שהמבקש מורשע בגרימת תאונת דרכים.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 19.9.2005, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.
על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 17.1.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00.
ניתנה היום, י' בטבת תשס"ו
(10.1.2006).
ש
ו פ ט