רע"פ 83/98 שלמה בן שושן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ע' ר' זועבי וכבוד השופטים מ' בן דוד ונ' דנון) בע"פ 730/97 מיום 11.11.97.

בית-משפט השלום בנצרת הרשיע את המערער בשני סעיפי אישום הכוללים עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג1973- וזיכה אותו מסעיף אישום שלישי באותו נושא. ההרשעה בכל אחד מסעיפי האישום התבססה על עדותו של סוכן משטרתי, אשר נתמכה בראיות נוספות: הקלטה (באישום הראשון בלבד); זיהוי המבקש על-ידי הסוכן במסדר זיהוי תמונות; ודוח תצפית על ביתו של המבקש. בית-המשפט ציין כי הוא מוצא את עדויות הסוכנים מהימנות, וכי אין הוא נותן אמון בדברי המשיב. המשיב ערער על הרשעתו לבית-המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו. בהליכים אלה לא היה המבקש מיוצג על-ידי עורך-דין, וזאת לפי בחירתו. לצורך הדיון בבקשה דנן מונה למבקש סניגור.

בעיקרי הטיעון שהגישה ב"כ המבקש נטען, כי מדובר בהרשעה בעבירות חמורות על-סמך עדות יחידה של סוכן הנתמכת בראיות חיצוניות, ובמצב זה היתה לבית-המשפט חובה למנות למבקש סניגור חרף התנגדותו, מאחר שלא היו לו הכלים להתמודד עם הראיות בעצמו. עוד נטען, כי ראוי היה שבית-המשפט המחוזי שדן בערעור ימנה למבקש סניגור, וכי היעדר הייצוג בערכאות קמא מצדיק מתן רשות ערעור. לגופו של עניין מעלה עורכת-הדין שורה ארוכה של טענות נגד קביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר אלה עיקריהן: מהימנות הסוכנים - בשני האישומים מדובר בסוכן שהינו צרכן סמים, ובאחד מהם היה הסוכן תחת השפעה של סם בעת ביצוע העסקה נשוא האישום. כמו-כן נטען כי קיימות סתירות מהותיות בין עדויותיהם של הסוכנים במשטרה לבין עדויותיהם בבית-המשפט במידה הפוגעת באופן משמעותי במהימנותם; ההקלטה - תמלול ההקלטה נעשה באופן חלקי בלבד, וחלקי השיחה ברוסית לא תומללו כלל. כמו-כן לא נערכו בדיקות מעבדה במטרה לזהות את קולו של הדובר כקולו של המבקש, ובמיוחד לא נעשה נסיון לשלול את האפשרות שמדובר באחיו של המבקש - עבריין סמים המתגורר בסמיכות למבקש ושאף נגדו התנהלה חקירה; מסדרי הזיהוי - מסדרי הזיהוי נערכו באופן מגמתי, בלא שהוצגה לסוכנים תמונת אחיו של המבקש. באחד המקרים נערך המסדר בנוכחות חוקר אחד בלבד. כמו-כן, לא הובא כל טעם לאי-עריכתו של מסדר זיהוי חי; התצפיות

- לטענת המבקש, אין הממצאים שהובאו בדוחות התצפית ובעדויות של עורכיה תומכים באישומים בהם הורשע. בהתייחס לאישום הראשון, מדובר בתצפית מתאריך אחר אשר אין בה זיהוי נכון של המבקש. בהתייחס לאישום השני, נטען שהתצפית סותרת את עדותו של הסוכן וכי תיאורו של המבקש בדו"ח התצפית אינו תואם את מראהו האמיתי.

בתשובתה טוענת המשיבה, כי הבקשה עוסקת אך ורק בממצאים עובדתיים, וככזו אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות לערעור שני. כמו-כן נטען כי אין לתת משקל לעובדה שהמבקש לא היה מיוצג, שכן הוא ביקש לייצג את עצמו, ולכן אין לראות בהיעדר הייצוג עיוות-דין שנעשה לו. מעבר לכך, עיון בפרוטוקול מוכיח כי המבקש ידע לחקור את העדים ולהציג ראיות סותרות. לגופו של עניין דוחה המשיבה את טענותיו של המבקש: מהימנות הסוכנים - בעדויותיהם של הסוכנים לא נתגלו כל סתירות מהותיות או בלתי-ניתנות ליישוב, והערכאה הראשונה קבעה כי היא נותנת בהם אמון; ההקלטה - הקלטת אכן תומללה בתחילה באופן חלקי, אך חסר זה הושלם, כפוף לעובדה שבחלקים מסוימים אין היא ברורה מספיק לשם תמלול. לעניין זיהוי הקולות, בהקלטה נשמע בבירור כי האישה אשר פתחה לסוכן את דלת הבית קוראת "שלמה" - שמו של המבקש. כמו-כן, הסוכן העיד כי הכיר את המבקש עוד קודם לכן, ומכאן שלא היה ספק לגבי זיהוי הדובר, ולא היה צורך בבדיקה מעבדתית; מסדרי הזיהוי - בשני המקרים הכירו הסוכנים את המבקש היכרות מוקדמת, ומכאן שלא היה כל צורך או טעם במסדר זיהוי חי או בצירופה של תמונת אחיו של המבקש למסדר; התצפיות

- אשר לאישום הראשון, אין כל משמעות לדו"ח התצפית, מאחר שהמבקש הודה בפרטים המובאים בו, קרי, שהסוכן נכנס לסמטה בה הוא מתגורר. אשר לאישום השני, המתואר בו דווקא תואם את עדותו של הסוכן. אומנם תיאורה של התצפיתנית אינו תואם את מראהו האמיתי של המבקש, אך לא ברור בוודאות שהוא אכן מתייחס למבקש. בכל מקרה, אין מחלוקת על-כך שהמבקש שהה ברכב באותה עת.

לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות. אכן, כל טענותיו של המבקש עוסקות בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר נבחנו על-ידי הערכאה השנייה, שקבעה כי אין בסיס להתערב בהם. ככלל, אין הערעור מיועד לבחינה מחודשת של הכרעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה. קל וחומר כאשר מדובר בערעור שני ברשות. המבחן למתן רשות לערעור שני הינו, שהסוגיה המתעוררת הינה בעלת חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בהיעדר נסיבות חריגות, אין קביעות עובדתיות עשויות כלל לעורר שאלה החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה. במקרה דנן לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות כאמור.

הבקשה נדחית.