פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8358/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יצחק שטח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי
מרכז בפתח-תקוה מיום
2.9.08 בעפ"ת 5558-03-08 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד קולקר
בשם המשיבה:
עו"ד דותן רוסו
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה ברמלה (ת' 1612/08) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3)+64(ב)(א) לפקודת התעבורה וסעיף 39(א) לפקודת התעבורה.
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 19.1.2008 נהג המבקש ברכבו כאשר בבדיקת נשיפה שנערכה לו על ידי המשטרה התוצאה הייתה של 280 מיליגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, וזאת מעל המידה המותרת בחוק.
ביום 11.2.2008 הורשע המבקש על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום על ידי בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת ר' טאובר ). המבקש לא היה מיוצג בדיון אולם מהפרוטוקול עולה כי אביו של הנאשם אשר הינו שוטר בעברו היה עימו. בית המשפט השית על המבקש את העונשים הבאים: 18 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים; וכן חיוב לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח למשך שנתיים כי ימנע מלעבור את העבירה בה הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 5558-03-08) כאשר על פי העולה מכתב הערעור שצורף לבקשה שבפני, ביקש הוא טרם לכן את ביטול פסק הדין בבית המשפט לתעבורה אך בקשתו נדחתה. בערעור ביקש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, ולזכותו מכל אשמה או לחילופין להחזיר את התיק לבית המשפט לתעבורה. כמו כן שטח בא כוח המבקש טענות רבות בעניין חוקיות בדיקת הנשיפה, ההסתמכות עליה ואופן עריכתה בנסיבות המקרה.
ביום 2.9.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת נ' אהד ) בגדרו נדחה ערעור המבקש. בית המשפט קבע כי המבקש לא שטח כל נימוק מדוע לא היה מיוצג בבית המשפט לתעבורה ומשכך אין בעובדה זו כדי להצדיק לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. עוד צוין כי בחינת פרוטוקול הדיון מעלה, הן מדבריו של המבקש והן מאלו של אביו, כי היה הוא מודע למשמעות ההליך והודאתו ניתנה מתוך רצון אמיתי והבנת חומרת העבירה. לפיכך, נקבע כי אין לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר בא כוח המבקש וטוען כי הודאת המבקש ניתנה אך בשל חוסר הבנתו את מהות ההליך בו היה מצוי, מהות העבירה ומשמעות הודאתו במיוחס לו. בשל תמימותו זו גם לא היה מיוצג על ידי על ידי עורך דין בדיון בפני בית המשפט לתעבורה והאמין למה שנאמר לו כי מרגע שקיימת נגדו ראיה של בדיקת "ינשוף" אין סיכוי לזיכויו ומוטב כי יודה על מנת שיוקל בעונשו. משכך, שגה לשיטתו בית המשפט המחוזי כשלא אפשר למבקש לחזור בו מהודאתו. עוד מוסיף בא כוח המבקש ופורס בגדר הבקשה טענות נגד חוקיות השימוש במכשיר ה"ינשוף" ככלל ובפרט בנסיבות המקרה דנן.
מנגד טוען בא כוח המשיבה כי בנסיבות המקרה הורשע המבקש על פי הודאתו ולכן מכלול הטענות כנגד בדיקת הינשוף אינן שייכות כלל לעניין. בקשר להודאתו נטען כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין מקרה זה בא בגדר המקרים החריגים בהם יאפשר בית המשפט לאדם לחזור בו מהודאתו, מה גם שכשם שקבע בית המשפט, בנסיבות העניין ברור כי אין מדובר במקרה בו לא הבין המבקש את מהות ההליך, מהות העבירה או את משמעות הודאתו במיוחס לו. אין גם לשיטת המשיבה בכך שהיה לא מיוצג כדי לחייב לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.
לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, בתגובת המשיבה ובהחלטות הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דינה להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש, לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. די בכך כדי לדחות את הבקשה.
מעבר לנדרש אוסיף כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, קובע כי רשאי בית המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו וזאת מנימוקים מיוחדים שירשמו. הלכה פסוקה היא, כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572 (1987)). יתרה מכך, בקשה לחזרה מהודיה המוגשת לאחר מתן גזר הדין, תתקבל בנסיבות נדירות עוד יותר (ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 2.5.2005); רע"פ 6532/07 חיים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.2007)). בנסיבות העניין, אומנם המבקש לא היה מיוצג בדיון בבית המשפט לתעבורה, אולם אין בעובדה זו לבדה כדי לאפשר לו
לחזור בו מהודאתו. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי ניכר מפרוטוקול הדיון, הן מדבריו של המבקש כי "למד את הלקח" וכי מ דובר ב"עבירה חמורה ביותר" והן מדברי אביו כי "הוא יודע בדיוק מה הוא עשה", שאין מ דובר
במקרה בו המבקש לא הבין את המתרחש ונפל פגם בהודאתו. משכך אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.
משכך, אין מקום במסגרת זו להידרש ליתר טענותיו של בא כוח המבקש הנוגעות לנסיבות הרשעתו גופה. אסתפק בכך שאומר כי אף טענות ממין אלו נטענו כבר בפני בית משפט זה ונדחו לגופן (השוו, בש"פ 6595/08 יעקובסון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.8.2008)).
אשר על כן, נדחית הבקשה למתן רשות ערעור.
ניתנה
היום, כ"ה בטבת התשס"ט (21.1.2009).
ש ו פ ט