רע"פ 6532/07 דוד אור חיים נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו ת.ד 39427/06 בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה ) בצירוף תקנה 169ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות ). לפי המתואר בכתב האישום, ביום 8.8.06 בשעת לילה מאוחרת, נהג המבקש ברכבו כאשר בבדיקת נשיפה שנערכה לו על ידי המשטרה התוצאה היתה 485 מיליגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, וזאת מעל המידה המותרת בחוק.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש על סמך הסדר טיעון שהושג בין הצדדים, וגזר עליו שמונה חודשים של פסילה בפועל, שישה חודשים של פסילה על תנאי לשלוש שנים, קנס בסך 800 ש"ח וכן שישה חודשי מאסר על תנאי לשנתיים.

על פסק הדין של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ולערעורו צירף בקשה לעיכוב ביצוע.

בדיון ראשון שהתקיים ביום 21.5.07 בפני בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל ), טען המבקש כי נתגלה לו באיחור דבר תיקון כתב האישום בעקבות הסדר הטיעון. על פי כתב האישום המתוקן המבקש הואשם והורשע בגין נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי סעיף 38(1) לפקודה בצירוף תקנה 26(2) לתקנות (כתב האישום המתוקן לא הוגש בפניי).

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את ערעורו של המבקש בקבעו כי המבקש הודה בעובדות המתוארות בכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון, וזאת בהיותו מיוצג על ידי עורך דין הבקיא בענייני התעבורה. עוד צוין כי כתב האישום תוקן לבקשת הצדדים והעונש המוסכם אומץ על ידי בית המשפט. לבסוף ציין בית המשפט כי על אף תיקונו של כתב האישום, המבקש לא תיקן את הודעת הערעור שלו כדי שתתייחס לסעיפים החדשים שמופיעים בכתב האישום.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה טוען המבקש, כי ערעורו לא נשמע עד תום שכן יום הדיונים שהתקיים התמקד בבקשה המקדמית לעיכוב ביצוע ובטענות המקדמיות של הצדדים. עוד נטען כי הודעת הערעור כן כללה התייחסות לסעיפי האישום שבכתב האישום המתוקן. המבקש מוסיף וטוען כנגד אמינות מכשיר הנשיפה וכנגד תקינות הליך עריכת בדיקת הנשיפה. עוד נטען כי עורך דינו של המבקש הניע אותו להודות כחלק מהסדר הטיעון בכדי להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל עליו. על כן הודאתו במסגרת הסדר הטיעון הושגה "ללא מינימום הכרחי של גמירות דעת" והיה על בית המשפט לדחות אותה. המבקש הפליג במספר טענות נוספות אשר לא מצאתי לנכון לפרטם שכן הם חורגים מתחום הדיון המתאים לבקשה לרשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש, לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, רשאי בית-המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו וזאת מנימוקים מיוחדים שירשמו. הלכה פסוקה היא, כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579). יתרה מכך, בקשה לחזרה מהודיה המוגשת לאחר מתן גזר הדין, תתקבל בנסיבות נדירות עוד יותר (ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן: פרשת רגבי)). ואילו לענייננו, המבקש טען לראשונה לביטול הודאתו, בערכאת הערעור כלומר לאחר גזירת דינו בבית המשפט לתעבורה. המבקש לא הראה כל סיבה, הן בטענותיו בפני בית המשפט המחוזי והן בבקשת רשות הערעור אשר בפניי, אשר תצדיק את חזרתו מהודאתו. לטענתו, הודאתו היתה חסרת גמירות דעת שכן היא ניתנה כתוצאה מהפעלת לחץ מצד עורך דינו. קבלת טענת המבקש כמוה כקבלת הטענה כי אל לו לעורך דין להזהיר את לקוחו מפני העונשים הקבועים בחוק ועוד כי אל לו לנסות ולשכנע את לקוחו כי עליו לבחור בדרך שבעיניו הינה הדרך הטובה ביותר עבורו. כך נאמר בין היתר בפרשת רגבי: "המלצתו של סנגור לנאשם להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אינה מצדיקה מתן היתר לחזור מן ההודיה". בנוסף, משעה שהודה המבקש בנהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים אין צורך לבחון את שאלת אמינות המכשיר ואת השאלות הסטטוטוריות שהעלה המבקש בדבר היעדר רשימת משקאות משכרים בתקנות. טענתו של המבקש כי ערעורו בבית המשפט המחוזי לא נשמע עד תום אף היא אינה מדויקת שכן לא כותרת הדיון היא שקובעת האם התקיים דיון אלא מהותו. מפסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי הצדדים טענו את טענותיהם הן לגבי הבקשה לעיכוב ביצוע והן לגבי הערעור עצמו.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות ועימה גם הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע מתייתר.