רע"פ 8374/21אסייג דודי נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף ) מיום 8.11.2021 בעפ"ת 5684-09-21, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבת ים (כב' השופטת ר' פלג בר-דיין ) בתת"ע 10772-12-19.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירת נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א)(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] וסעיף 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. על פי עובדות כתב האישום, נהג המבקש ברכב בדרך ציבורית, ובדגימת האוויר הנשוף שנלקחה ממנו (באמצעות מכשיר ה"ינשוף"), נמצא ריכוז של 318 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, העולה על הריכוז של 240 מיקרוגרם הקבוע בתקנות.

2.

יוער כבר עתה, כי מן התיק עולה שהמבקש הופנה לביצוע בדיקת "ינשוף" לאחר שנכשל בבדיקה במכשיר ה"נשיפון". להבדיל מבדיקת "ינשוף", בדיקת "נשיפון" אינה יכולה לשמש כשלעצמה כראיה המספיקה להרשעת נאשם.

3.

בית משפט השלום לתעבורה מצא כי בדיקת ה"ינשוף" בוצעה כנדרש ובמכשיר תקין, וכי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי המבקש אכן נהג ברכב בהיותו שיכור. משכך, נגזרו על המבקש 40 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; מאסר מותנה; פסילה מותנית; וקנס בסך 5,000 שקלים.

4.

המבקש ערער על הרשעתו לבית המשפט המחוזי, וזה דחה את הערעור. בפסק דינו, ציין בית משפט קמא כי חלק מן הטענות שבפי המבקש לא נטענו בפני הערכאה הדיונית, באופן המצדיק לדחות את הערעור על הסף כשלעצמו.

זאת ועוד, בית משפט קמא מצא כי אין ממש בטענות המבקש כנגד העובדה שבדיקת ה"ינשוף" אשר הובילה להרשעתו בוצעה בעקבות בדיקה במכשיר מסוג "נשיפון". בית המשפט עמד על כי בית המשפט העליון הכיר במכשיר ה"נשיפון" כאינדיקציה לשכרות, המצדיקה לבצע בדיקה נוספת במכשיר אחר , כגון בדיקת "ינשוף".

5.

המבקש מיאן להשלים עם פסק דין זה. מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

6.

המבקש מעלה טענות שונות כנגד פסק דינו של בית משפט קמא. בין היתר, נטען כי נפלו פגמים שונים בבדיקת ה"ינשוף"; כי בית משפט קמא לא נדרש לראיות כהלכה; וכי לא היה מקום לקבוע שהמבקש העלה במסגרת הערעור טענות שלא נטענו בערכאה הדיונית. כן חוזר המבקש על נימוקי הערעור לבית משפט קמא, בהם הטענה כי יש פסול בכך שהמבקש נדרש לבצע בדיקת "ינשוף" על בסיס כישלון בבדיקת ה"נשיפון".

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים בהם מתעורר חשש לאי צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 7632/21 אבן ברי נ' מדינת ישראל (10.11.2021)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרם של חריגים אלה.

9.

הבקשה שלפני נטועה בשלמותה בנסיבות המקרה הפרטני, ואינה מעלה כל שאלה עקרונית. הלכה למעשה, מתמקדת הבקשה בקביעות העובדתיות שהביאו להרשעתו של המבקש. כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים מסוג זה, לא כל שכן עת עסקינן ברשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ראו, למשל: רע"פ 5267/21 בצלאו נ' מדינת ישראל (29.7.2021)). בזאת די כדי לדחות את הבקשה.

10.

למעלה מן הנדרש, יוער כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי ממש בטענת המבקש ביחס לעובדה שהופנה לבדיקת "ינשוף" בעקבות ביצוע בדיקת "נשיפון". מסקנת בית משפט קמא, לפיה כישלון בבדיקת "נשיפון" מהווה אינדיקציה המצדיקה ביצוע בדיקה נוספת במכשיר ה"ינשוף", נטועה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: רע"פ 8624/11 אליסי נ' מדינת ישראל (11.12.2011), פס' ט' להחלטת השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ; רע"פ 3034/16 דיין נ' מדינת ישראל (6.9.2016), פס' 16 להחלטת השופט (כתוארו אז) ח' מלצר ).

11.

סוף דבר, הבקשה נדחית. ממילא נדחית עמה גם בקשת עיכוב הביצוע.