פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
838/14 - א'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שלמה ביטון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.12.13 בעפ"ת 37545-11-13 שניתן על ידי כבוד
השופט א' כהן
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד מיכאל עירוני
החלטה
1.
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ( השופט א' כהן ) ב-עפ"ת 37545-11-13 מיום 31.12.2013, אשר דחה את ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (השופט נ' מהנא ), ב-פ"ל 1098-10-13 מיום 7.10.2013.
רקע והליכים
2.
המבקש הורשע, על פי הודאתו, בשתי עבירות של נהיגה בשכרות (סעיפים 62(3) ו-39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) ); שתי עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (סעיף 10 לפקודת התעבורה); שתי עבירות של נהיגה ללא פוליסת ביטוח (סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970); עבירה של נהיגה בזמן פסילה (סעיף 67 לפקודת התעבורה); אי ציות להוראת שוטר (תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). המבקש והמשיבה הסכימו במסגרת הסדר טיעון כי המבקש יודה בעובדות כתב האישום, והמשיבה תגביל את עצמה לעונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון נהיגה למשך 36 חודשים לכל הפחות. כתב האישום כלל שני אישומים. על פיהם, המבקש נהג בשתי הזדמנויות שונות בעודו שיכור כאשר בבדיקת שתן התגלה שימוש בסם מסוג קנביס. על פי האישום השני, שני מתנדבים סימנו למבקש לעצור, אולם הוא לא ציית להוראתם והמשיך בנסיעה. על פי האישום השני המבקש נהג באותה עת כאשר רישיונו בפסילה והוא היה מודע לכך.
3.
בגזר הדין, צוין כי העבירות בהן הורשע המבקש חמורות. בית המשפט לתעבורה ציין כי מתחם הענישה ההולם בעבירת נהיגה בשכרות בפעם השנייה במהלך פסילה הוא לכל הפחות פסילה למשך 48 חודשים. במקרה דנא, לעבירה זו מתלווית עוד עבירה – נהיגה ללא רישיון ובפסילה, ולפיכך "אין מנוס מהטלת עונש מאסר". עוד צוין כי למבקש מאז שנת 1994 127 הרשעות קודמות, וכי רישיונו פקע בשנת 2005 ומאז לא חודש. לקולה צוין דברי בא-כוחו של המבקש כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף של מדינה זרה, והוא שינה את דרכיו. על בסיס אלה, גזר בית המשפט על המבקש שלושה חודשים ויום מאסר בפועל; 7 חודשי מאסר על תנאי; 36 חודשי פסילת רישיון; 6 חודשי פסילת רישיון על תנאי; וקנס בסך 2,500 ש"ח.
4.
המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור מן הטעם כי העונש שנגזר על המבקש אינו חריג ומצוי במתחם שנקבע בהסדר הטיעון.
הבקשה
5.
המבקש טוען כי יש לקבל את בקשתו משיקולי צדק. במסגרת זאת, מציין המבקש מספר רב של שיקולים לזכותו אשר לדעתו מצדיקה הקלה בעונשו. בקצירת האומר, פירט המבקש את נסיבותיו האישיות; הודאתו בכתב האישום; הליך שיקום מסמים מוצלח אשר אותו הוא עובר; אי שליחתו, על אף בקשתו, לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בעניינו; הנזק החמור שייגרם לו ולמשפחתו כתוצאה ממאסר בפועל.
דיון והכרעה
6.
אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור ניתנת כאשר המקרה מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים , או נוכח שיקולי צדק ייחודיים ( ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
7.
המבקש טוען כי נוכח נסיבותיו, ובמיוחד הליך השיקום אותו הוא עובר, יש מקום להקל בעונשו מכוח שיקולי צדק. עם כל הצער שבדבר, אינני סבור כי מקרהו מצדיק הקלה בעונש. כידוע, אין בחומרת העונש כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא במקרים של סטייה משמעותית ממדיניות הענישה (ראו:
רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97
בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997)). במקרה דנא, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המבקש יחד עם העובדה כי העונש שנגזר עליו מצוי בתוך מתחם הענישה שהוסכם בין הצדדים, לא מצאתי כל סטייה המצדיקה היענות לבקשה (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 577, 612 (2002); ע"פ 3710/13 טדלה נ' מדינת ישראל (2.10.2013)).
8.
בנסיבות אלה, כאמור, אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור והיא נדחית בזאת. משכך, מתייתר הצורך בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עם בקשת רשות הערעור.
9.
אוסיף כי כולי תקוה שהמבקש ימשיך בהליך השיקום אותו הוא עובר בימים אלה, ויצליח לשקם את דרכיו.
ניתנה היום, ד' באדר
א' התשע"ד (4.2.2014).
ש ו פ ט