רע"פ 8487/07 יוסף נקדאי נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961. מכתב-האישום עולה כי המבקש נבדק על-ידי מכשיר נשיפה, ונמצא כי ריכוז האלכוהול בדגימת אוויר נשוף הוא 335 מיקרוגרם לליטר. בעקבות כך נגזרו למבקש 120 שעות שירות לתועלת הציבור, קנס בסך 1,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה למשך שבעה חודשים ושלושה חודשים נוספים על-תנאי.

2.

המבקש ערער על הרשעתו לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, וטען כי כתב-האישום אינו מגלה אשמה, מאחר ושר התחבורה לא קבע מהו ריכוז האלכוהול המותר, כנדרש בסעיף 64ב לפקודת התעבורה. עוד נטען, כי מכשיר הנשיפה באמצעותו נבדק המבקש לא אושר ברשומות כנדרש, וכי נוכח השימוש בו – ללא כיול לפני הבדיקה ממש אלא רק בתחילתו של יום הפעילות – לא ניתן להסתמך על תוצאות הבדיקה. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי המבקש הודה

בעובדותיו של כתב-האישום, ובכך היה די כדי לבסס את אשמתו בעבירה בה הורשע. עוד נקבע, ללא שבית-המשפט המחוזי נתבקש לכך, כי אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו, רק משום שהוא אינו שבע רצון מהעונש שהושת עליו.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותם טעמים שהציג בערכאה קמא. עוד נטען, כי הודאתו לאו הודאה היא מאחר והוא "הולעט במידע כוזב, על-ידי כל הגורמים המשפטיים המעורבים להאמין שמי שנתפס נוהג ומכשיר נשיפה פלוני קבע כי בריאותיו אלכוהול בשיעור פלוני, הרי הוא בחזקת מורשע שאין לו תקנה וסופו ידוע בהרשעה שאין עליה כל הרהור או ערעור" (עמוד 2 לבקשת רשות הערעור).

4.

דין הבקשה להידחות. המבקש, שהיה מיוצג בפני בית המשפט לתעבורה בידי יודע משפט, בחר להודות בעובדותיו של כתב-האישום, מהן עולה כי נהג ברכב בגילופין, בניגוד לסעיף 63(3) לפקודת התעבורה. אם האמין המבקש, באמת ובתמים, בחפותו, היה עליו לכפור בעובדות שיוחסו לו, וכאמור, מטעמים השמורים עמו הוא נמנע מלעשות זאת. בנסיבות אלו שוב אין מנוס מן המסקנה כי השינוי בעמדת המבקש מקורו בכך שהוא מתקשה להשלים עם העונש שהושת עליו, ובכך אין כדי להוות עילה אשר תצדיק את ליבון עניינו בפני ערכאה שלישית (ראו גם: ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572 (1987); רע"פ 5558/07 יהודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.2007)) .

הבקשה נדחית.