רע"פ 8555/09 יוסף סגל נ. בנק הפועלים אגף משכן

1.

המבקשים נטלו מבנק הפועלים הלוואה ובתמורה מישכנו את דירתם לטובתו. משלא הצליחו לעמוד בהחזרי ההלוואה, הם מכרו את דירתם בהסכמת הבנק. חרף זאת, שיגר הבנק למבקשים ולערבים להלוואה מכתב

בו הוטעם כי הדירה נמכרה בהליך של כינוס נכסים ובאישור ראש ההוצאה לפועל. משנתבררה הטעות, נשלח לכלל הנמענים מכתב אחר מטעם הבנק, המציין כי הדירה נמכרה בהסכמתו-שלו.

2.

בעקבות כך, הגישו המבקשים קובלנה נגד בנק הפועלים וארבעת המשיבים האחרים, בה יוחסו להם עבירות על פי כוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

בית-משפט השלום בעכו קבע, כי המכתב אשר נשלח בשגגה אינו מקים עילה להרשיע את המשיבים בעבירות שיוחסו להם, וגם אם היה בו כדי לפגוע במבקשים, אין זו אלא פגיעה שהיא בבחינת זוטי דברים. מסקנה זו אושרה בבית-המשפט המחוזי חיפה, אשר קבע כי חרף תחושתם הקשה של המבקשים עקב אותו מכתב, הוא נשלח אליהם בשוגג ובלא כוונה לפגוע, ועל כן לא הגיע לכדי עבירה בפלילים.

4.

בבקשה שבפני עותרים המבקשים ליתן להם להביא את עניינם לבירור גם בפני בית משפט זה, במטרה ללבן שתי סוגיות: האחת - אם בפרסום העובדה כי ביתם נמכר בהליכי כינוס נכסים והוצאה לפועל – בין אם היא נכונה ובין אם לאו – יש משום לשון הרע. האחרת - אם הגנת זוטי דברים לפי סעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז-1977, חלה על עבירות מכוח חוק איסור לשון הרע.

5.

דינה של הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור ניתנת מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית לה עשויה להיות השלכה על ציבור של מתדיינים או כזו שבה נפסקו הלכות סותרות, ועל כן נדרש ללבנן בפני ערכאת המשפט הגבוהה ביותר ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא כזו היא הבקשה שבפני.

לעניין טענתם הראשונה של המבקשים – פרסום הליכי כינוס נכסים והוצאה לפועל בעניינם נעשה בשגגה, והבנק שלח לנמענים מכתב חדש המתקן את קודמו ומפרט את המצב לאשורו. פעולתו של הבנק נעשתה בהיסח דעת, ועל כך אמנם יש להצר, אולם היא לא נעשתה מתוך כוונת מכוון לפגוע בשמם הטוב של המבקשים, ועל כן לא מתקיימים היסודות הנדרשים להרשעה בעבירה של הוצאת לשון הרע. לעניין טענתם המשנית של המבקשים, כי פרסום אמת הנוגע להליכי כינוס נכסים והוצאה לפועל גובל אף הוא בהוצאת לשון הרע, לא ראיתי מקום להתייחס באשר הוא אינו נוגע לנסיבותיו של המקרה שבפני.

לעניין טענתם השנייה של המבקשים – סעיף 34כג לחוק העונשין קובע כי "באין בחוק הוראה לסתור, יחולו הוראות החלק המקדמי והחלק הכללי גם על עבירות שלא לפי חוק זה". מכאן, שעומדת למשיבים, אשר הואשמו בפלילים, הזכות לחסות תחת ההגנות הקבועות בחלק הכללי, לרבות ההגנה הקבועה בסעיף 34יז, ביחס אליה ציינתי בעבר:

"הגנת זוטי הדברים אמנם מעוגנת בחלקו הכללי של חוק העונשין, אולם הרעיון הגלום בה אינו מצמצם עצמו אך ורק לדיני העונשין. תחולתו של סייג זה רחבה בהרבה, והעיקרון הניצב בבסיסו מחלחל לתחומי משפט שונים ומגוונים כגון: נזיקין, קניין ומשפט חוקתי וזכויות אדם" (ע"פ 7829/03 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ

פ"ד ס(2) 120, 143).

העולה מהאמור כי דינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה.