רע"פ 8568/08 יעקב טל נ. מדינת ישראל

המבקש, עובד נקיון שפוטר מעבודתו, הורשע בעבירות של איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיפים 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ו-30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בגין דברים שהפנה כלפי מנהל מקום העבודה. בית-משפט השלום בתל-אביב, אשר מצאו אשם בעבירות אלה, גזר למבקש מאסר על תנאי וחייבו לפצות את המתלונן בסכום של 1,000 ש"ח. בית-משפט השלום לא התעלם מהעובדה שזמן קצר בלבד לפני ביצוע העבירות הנוכחיות הורשע המבקש בביצוע עבירות דומות – שהופנו אף הן כלפי אותו מתלונן – ובגין כך אף הוטלו עליו עבודות שירות ומאסר על תנאי, אולם בחר להסתפק בעונש מתון נוכח מצבו הנפשי של המבקש, כפי שבא לידי ביטוי בחוות-דעת פסיכיאטרית שהוגשה בעניינו.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את ערעור המשיבה כנגד קולת העונש, והעמידו על חמישה חודשי מאסר בפועל. עוד הורה בית-המשפט על הפעלתו של מאסר על תנאי בן שישה חודשים שעמד כנגד המבקש, חלקו בחופף, כך שתקופת המאסר הועמדה על שבעה חודשים. הפיצוי בו חויב המבקש נותר על כנו. בית-משפט קמא עמד על עברו המכביד של המבקש, הכולל 12 הרשעות קודמות – חלקן בעבירות דומות לאלה בהן הורשע עתה. עוד הודגש, כי הדברים שהפנה כלפי מעבידו הפעם היו בגדר איומים בוטים לפגיעה בחייו, ומכאן המסקנה כי המבקש מתקשה ללמוד את לקחם של הליכי העבר, וחזר לסורו חרף המאסר המותנה שעמד נגדו. יצוין, כי במהלך הדיון שהתקיים בפני בית-המשפט המחוזי, הודיע מי שהיה בא-כוחו בפני הערכאה הדיוניות כי הוא אינו מיצגו עוד, ולפיכך מינה בית-המשפט למבקש סנגור ציבורי. ברם, המבקש סירב לשתף פעולה עם הסנגור שמונה, עמד על רצונו לייצג את עצמו, וכך היה.

בבקשה הנוכחית בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, נטען כי הוא נמנע מלשתף פעולה עם הסנגור שמונה לו במהלך הדיון בפני בית-המשפט המחוזי, הואיל וזה לא התייחס למסכת חייו הקשה, ובמיוחד לעובדה כי לקה בהלם קרב ואושפז בגין כך מספר פעמים בבתי-חולים פסיכיאטריים. ברם, עיון בהכרעת-הדין של בית-משפט השלום ובפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מעלה, כי לא כך הם פני הדברים, ובפועל היו ערות שתי הערכאות לאותו מצב נפשי. אולם, נוכח חומרת המעשים, לא ראתה ערכאת הערעור הצדקה להימנע מהטלתו של מאסר. בנסיבות אלה – ובמיוחד נוכח העובדה כי המבקש היה זה שסירב לשתף פעולה עם סנגור שמונה לו – לא מצאתי מקום או עילה לקיומו של ערעור שני.

הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.