פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ 86/00
בפני:
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
המבקש:
ד"ר יחיאל קמחי
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת
בית
המשפט המחוזי בחיפה
מיום
23.12.99 בע"פ 1056/99
שניתנה
על-ידי כבוד השופט
ש'
ברלינר
החלטה
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' ברלינר) שדחה את ערעורו של המערער על פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה שהרשיע אותו בעבירה של אי-ציות לתמרור ב37- שהיה מוצב בדרך כיוון נסיעתו.
לטענת המערער בטא בית המשפט המחוזי קוצר רוח כלפיו ולא התייחס לנימוקים המפורטים בכתב הערעור. עוד טוען הוא כי "הענשת נהג הממלא אחר התקנה כלשונה וכרוחה מחטיאה מטרה זו [שהיא הבטיחות בדרכים] וכי רק בית המשפט העליון יכול להנחות את הרשויות והמשטרה בראשונה להילחם בתאונות הדרכים במקום שבו הן נמצאות ולא "מתחת לפנס"".
קראתי בעיון את פסק-דינו של בית משפט השלום לתעבורה, את כתב הערעור ונימוקיו ואת פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולא מצאתי שקמה עילה להביא עניין זה לפני ערכאה שלישית, בית משפט זה.
הערכאה הראשונה מופקדת על קביעת העובדות וכך עשה בית משפט השלום (לתעבורה). הוא קיבל את עדות השוטר בדבר נסיעה רצופה ללא עצירה וציין כי המערער לא ידע את המרחק המדויק מן הקו בו עצר את רכבו לדבריו, על מנת לבדוק אם משהו אינו מחוזק בתא המטען.
בית משפט זה אינו נדרש לקבוע ככלל את המרחק המדויק בו רשאי אדם לעצור את רכבו לפני קו עצירה (ואולי גם אחריו) ועדיין יהיה נחשב למציית לתמרור. כל מקרה לפי נסיבותיו והמקרה דנן בודאי אינו מצדיק התערבות ערכאה שלישית, הן משום שאינה מעלה שאלה הראויה להידון בגלגול שלישי, לפי המבחנים הנקוטים בידינו (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) והן לגופו של עניין.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ח בשבט תש"ס
(6.1.2000).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00000860.
J01