רע"פ 8609/20עווד אבו פרג' נ. מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבני

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל ) מימים 30.9.2020 ו-8.11.2020 בעפ"א 7308-01-20, בגדרן נדחו בקשותיו של המבקש להארכת עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש בנה על מקרקעין הממוקמים באדמות היישוב ערערה (להלן: המקרקעין ) שלד לדירת מגורים (כך על פי הבקשה עצמה) הכולל מבנה בן 2 קומות ללא תקרה עליונה בשטח של כ-360 מ"ר וכן חומת בטון באורך של כ-40 מטרים ובגובה כ-2.8 מטרים (להלן: שלד המגורים ). ייעוד המקרקעין על פי התכנית הקיימת במועד בניית שלד המגורים הוא קרקע חקלאית מוכרזת.

2.

ביום 6.10.2019, הופקדה תכנית מתאר כוללנית עארה-ערערה, אשר המקרקעין מצוי בשטחה. המבקש הגיש לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (להלן: הוועדה המחוזית ) התנגדות לתוכנית ובה עתר לשנות את ייעוד המקרקעין, בו בנה כאמור את שלד המגורים, מייעוד חקלאי למגורים.

3.

ביום 18.11.2019, הוציא מנהל מחוז חיפה ביחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, צו הריסה מנהלי נגד שלד המגורים (להלן: צו ההריסה ), מכוח סעיף 221 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ), בהיותו עבודה אסורה כהגדרתה לפי החוק.

4.

המבקש הגיש בקשה לבית משפט השלום לביטול צו ההריסה (בצה"מ 51417-11-19). ביום 26.12.2019, דחה בית בית המשפט (כב' השופט א' קפלן ) את הבקשה לביטול צו ההריסה, בקבעו כי צו ההריסה הוצא כדין.

5.

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה, בגדרו ביקש להורות על ביטול צו ההריסה ולחילופין על עיכוב ביצועו עד מתן החלטה סופית בהתנגדות שהגיש לתוכנית המתאר. בד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בערעור, בקשה שהתקבלה. בפסק דינו מיום 28.1.2020, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור ככל שהוא נוגע לנוגע לביטול צו ההריסה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי צו ההריסה יעוכב עד למתן החלטה בהתנגדות שהגיש המבקש לוועדה המחוזית, או עד ל-6 חודשים מיום מתן פסק הדין, לפי המוקדם. בהמשך, לפנים משורת הדין, האריך בית המשפט המחוזי פעמיים את מועד ביצוע צו ההריסה, בהחלטות מיום 10.7.2020 ומיום 30.8.2020, משטרם ניתנה החלטת הוועדה המחוזית.

6.

ביום 2.9.2020, נדחתה התנגדות המבקש על ידי הוועדה המחוזית. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת, כשהפעם ביקש להאריך את עיכוב ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה בבקשה שהגיש ליו"ר הוועדה המחוזית, ביום 13.9.2020, ליתן לו רשות לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה (להלן: המועצה הארצית ). הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 30.9.2020.

7.

ביום 7.10.2020, הגישה המועצה המקומית עארה-ערערה (להלן: המועצה המקומית ), ערר למועצה הארצית, על החלטת הוועדה המחוזית שדחתה התנגדויות שהגישה נגד התכנית שהופקדה בשטחה.

8.

ביום 13.10.2020, הגיש המבקש עתירה מנהלית נגד החלטת הוועדה המחוזית שדחתה את התנגדותו (להלן: העתירה המנהלית ). בעתירה עתר המבקש כי תינתן החלטה אחרת ולחלופין, כי בית המשפט לעניינים מנהליים יורה ליו"ר הוועדה המחוזית לדון בבקשתו למתן רשות ערר, או כי יותר לו להצטרף לערר שהגישה המועצה המקומית למועצה הארצית. במקביל, הגיש המבקש לבית המשפט, הדן בעתירה המנהלית, בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה – בקשה שנדחתה ביום 4.11.2020, מחמת חוסר סמכות.

9.

ביום 19.10.2020, דחה יו"ר הוועדה המחוזית את בקשת המבקש ליתן לו רשות לערור בפני המועצה הארצית.

10.

בעקבות זאת, ביום 8.11.2020, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, וזאת עד להכרעה בעתירה המנהלית או עד להכרעה בערר שהגישה המועצה המקומית למועצה הארצית. בו ביום נדחתה הבקשה מן הטעם שאין בבקשה משום שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר.

11.

ביום 10.11.2020, הגיש המבקש בקשת הבהרה לבית המשפט המחוזי לעניין מועד תחולתו של צו ההריסה בהתחשב בסגר בו היה מצוי המשק עקב משבר נגיף הקורונה, ובית המשפט הורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 12.12.2020. בד בבד, הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על החלטות בית המשפט המחוזי מיום 30.9.2020 ומיום 8.11.2020 (להלן: שתי ההחלטות של בית המשפט המחוזי ). בהחלטה מיום 2.2.2020 הורה השופט נ' סולברג על מחיקת הערעור, בקבעו כי לאור הוראת סעיף 254ט לחוק, אין למבקש זכות ערעור על החלטה בעניין עיכוב ביצוע צו הריסה סופי ועליו להגיש בקשת רשות ערעור (ע"פ 7761/20 אבו פרג' נ' מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה (2.12.2020) (להלן: עניין אבו פרג' הראשון )).

12.

עוד באותו יום, 2.12.2020, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע. בקשה זו נדחתה ביום 3.12.2020, לאור החלטת השופט

נ' סולברג (בר"ם 8401/20, מיום 2.12.2020).

13.

ביום 10.12.2020, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות של בית המשפט המחוזי מיום 30.9.2020 ומיום 8.11.2020 – חלף הערעור שנמחק – בגדרה ביקש להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד מתן פסק דין בעתירה המנהלית, או עד מתן החלטה בערר שהגישה המועצה המקומית למועצה הארצית – היא הבקשה שלפניי.

עוד באותו היום, הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה אחרת; על הגשת תגובה לבקשה מצד המשיב; וכן על הגשת התייחסות – הן מטעם המשיב, הן מטעם המבקש – למועד הגשתה של בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים

14.

לטענת המבקש, הבקשה מעלה שתי שאלות משפטיות בעלות השלכות רוחב, המצדיקות מתן רשות ערעור. האחת, האם הליך השגה על בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, להבדיל מבקשה לביטולו, הינו בזכות או שמא ברשות, שכן לשיטתו קיימות פסיקות סותרות בעניין זה. והשנייה, כיצד ראוי לאזן בין זכות הקניין לבין הפרוצדורה הקבועה בחקיקה לעניין עיכוב ביצוע צו הריסה. המבקש מוסיף כי בשל הצורך בבירור טענות המועצה המקומית בערר ולשם בירור טענותיו בעתירה המנהלית מוצדק להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה, שכן משנקבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מוסמך להורות על עיכוב הביצוע של צו ההריסה המנהלי, יהפכו ההליכים לתיאורטיים וייגרם לו עיוות דין בשל הריסת המבנה לפני מיצוי ההליכים המשפטיים שנקט וההליכים התכנוניים התלויים ועומדים.

15.

המשיב טוען כי עסקינן בבקשת רשות ערעור שהוגשה באיחור, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה. שכן, ההחלטה המהותית אשר עליה נסבה הבקשה, ושניתן להגיש בקשת רשות ערעור לגביה בתוך 45 ימים, היא החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.9.2020. בעוד שההחלטה מיום 8.11.2020 היא החלטה טכנית בלבד הדוחה בקשה לעיון חוזר. לשיטתו, קבלת טענת המבקש כי יש למנות את המועד להגשת רשות ערעור מיום מתן ההחלטה השנייה, תחטא לתכליות החוק, כפי שתוקן בתיקון מס' 116 לחוק. המשיב מציין גם כי המבקש הגיש מספר בקשות לעיכוב ביצוע הצו, וזאת בניגוד לסעיף 254ט(ב) לחוק, המורה כי בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה סופי ניתן להגיש פעם אחת בלבד.

המשיב מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות גם משום שהיא אינה עומדת באמות המידה לקבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – הבקשה ממוקדת בעניינו הפרטי של המבקש ואינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית וכי שאלת סיווגו המתאים של ההליך, ברשות או בזכות, ממילא הוכרעה בעניין אבו פרג' הראשון .

גם לגופו של עניין סבור המשיב כי דין הבקשה להידחות. זאת, משום שהבקשה מערבת בין טענות במישור התכנוני, נגד החלטת הוועדה המחוזית, שבה מתמקדת העתירה המנהלית, לבין טענות הנוגעות לביצוע צו ההריסה המנהלי; וכן משום שלא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 254ט(ד)(2) לחוק, לפיו לשם עיכוב ביצוע צו הריסה סופי, נדרש כי על המקרקעין תחול תכנית מכוחה ניתן להוציא היתר לבנייה, ואילו בענייננו אין חולק כי ייעוד התכנית הוא חקלאי ולא מגורים.

16.

בהתייחסו למועד הגשת בקשת רשות הערעור, הבהיר המבקש כי הבקשה מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.11.2020 בלבד, ומשכך לא חלף המועד הקבוע בדין להגשתה.

דיון והכרעה

17.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בתגובת המשיב ובהתייחסות מטעם המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

18.

צו ההריסה המנהלי שהוצא למבנה שבנה המבקש הינו סופי, שכן ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, שדחה בקשה לביטולו, נדחה. כמפורט לעיל, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בהתנגדות שהגיש המבקש לוועדה המחוזית ואף האריך את מועד ביצוע צו ההריסה פעמיים נוספות. הבקשה שלפני נסובה אך ורק על החלטות בית המשפט – או, כפי שהבהיר המבקש, על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.11.2020 – שלא להמשיך ולעכב את ביצוע הצו, החלטות שניתנו לאחר מתן פסק הדין בערעור. לפיכך, וכפי שקבע השופט נ' סולברג בהחלטתו בעניין אבו פרג' הראשון , על בקשה זו חלות הוראות סעיף 254ט לחוק.

בענייננו, אין חולק כי ייעוד המקרקעין עליו הקים המבקש את שלד המגורים – הן על פי התכנית שחלה בעת הבנייה, הן על פי התכנית שהופקדה – הינו ייעוד חקלאי ולא מגורים. לפיכך, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 254ט(ד)(2) לחוק, לפיו בית המשפט לא יורה על עיכוב ביצוע צו הריסה סופי, " אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין... לעניין זה, 'תכנית' – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת ".

19.

זאת ועוד. עיכוב הביצוע ניתן בפסק הדין בהתבסס על סעיף 254ח לחוק, אשר, להבדיל מסעיף 254ט לחוק, אינו כולל תנאי ביחס לבניה בהתאם לתוכנית. אולם, למעשה, משדחה בית המשפט המחוזי בפסק דינו את ערעור המבקש ביחס לביטול צו ההריסה ומצא להותירו על כנו, לא היה בידו להורות על עיכוב ביצוע הצו. שכן, סעיף 254ח(א) סיפא לחוק קובע כי " בית המשפט רשאי לעכב את ביצוע הצו כאמור עד למועד ההכרעה בבקשת ביטול הצו או בערעור, לפי העניין ". משכך, ברי כי גם בבקשה שלפני אין מקום להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה הסופי. ויודגש, תיקון 116 לחוק, במסגרתו הוספו, בין היתר, סעיפים 254ח ו-ט, ביקש להגביל את אפשרות ההשגה על החלטות בעניין עיכובי ביצוע של צווי הריסה, לייעל את הליכי האכיפה בעבירות התכנון והבנייה ולצמצם את האפשרות של הותרת בנייה בלתי חוקית על כנה לפרקי זמן ממושכים (רע"פ 7590/20 ח'אלס נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (18.11.2020)).

20.

מטעם זה מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לטענות הצדדים לגופן.

21.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. צו הארעי לעיכוב צו ההריסה מבוטל בזאת.