פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8616/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ח'אלד מוחמד ג'בארין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפא 41/08 מיום 11.9.08 שניתן ע"י כב' סגן
הנשיא י' גריל והשופטים א' קיסרי ומ' רניאל
בשם המבקש:
עו"ד עמאר כאמל אג'באריה
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה (פ' 2626/05) בגין מספר רב של עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ) יחד עם סעיף 67(א) לחוק מס ערך מוסף ויחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: תקנות מס ערך מוסף ); ושתי עבירות של הגשת דו"חות תקופתיים ללא התשלומים הנובעים מהם, לפי סעיף 118 לחוק מס ערך מוסף יחד עם סעיף 88(א) לחוק מס ערך מוסף ויחד עם תקנה 23(ב)(1) לתקנות מס ערך מוסף.
בית משפט השלום (כבוד השופט א' קפלן ) הרשיע את המבקש על פי הודאתו וביום 13.4.2008 גזר את דינו ל-12 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תחתיו.
על גזר הדין ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"א 41/08). בא כוח המבקש העלה טענות שונות לעניין חומרת הדין לאור נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המבקש. בשלב הדיון הוסיף בא כוח המבקש טענה כי מאחר ובית משפט השלום לא ציין במפורש כי הוא מטיל עונשים מצטברים על העבירות בהן הורשע המבקש ולאור הוראת סעיף 45(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), לא ניתן היה להטיל עליו עונש כולל החורג מ-12 חודשי מאסר, הוא העונש המרבי על העבירות בהן הורשע. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' גריל וכבוד השופטים א' קיסרי ו מ' רניאל ) דחה ברובו את ערעור המבקש וקבע כי העונש שהוטל עליו הינו ראוי והולם. יחד עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי את הקנס שהוטל יוכל הוא לשלם ב-25 תשלומים אשר יכלו 90 יום לאחר מועד שחרורו מן המאסר.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה נשען המבקש בעיקר על הטענה כי העונש שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום אינו עומד בהוראת סעיף 45(א) לחוק העונשין. כן נטען כי העונש שהוטל הינו חמור ביותר וחורג מן המקובל בנסיבות העניין ובהתחשב בנסיבותיו האישות של המבקש.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. לא מצאתי בנסיבות העניין כי
המבקש הראה עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה ולאור המספר הרב של העבירות בהן הורשע המבקש, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. את עיקר יהבו משליך המבקש על הטענה כי גזר הדין אינו מתיישב עם הוראת סעיף 45(א) לחוק העונשין. טענה זו הועלתה אף בפני בית המשפט המחוזי אשר לא ראה מקום להיעתר לערעור למעט כאמור בעניין פריסת תשלום הקנס. בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 4517/04 מסרואה נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(6) 119, 135-134, (2005), הובהר כי סעיף 45 לחוק העונשין אינו קובע קביעה ערכית בעניין דרך ריצוי העונש אלא מהווה כלל פרשני ניטראלי. בענייננו, על המבקש הוטל עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי, מובן הוא כי אין עונשים אלו מוטלים בחופף וניתן לראות בכך אמירה ברורה של בית משפט השלום (השוו רע"פ 7144/05 סגל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.1.2006)). מקובלת עלי אף קביעתו של בית המשפט המחוזי כי משהורשע המבקש במספר רב של עבירות אשר בכל אחת מהן ניתן לראות כעבירה נפרדת שבגינה ניתן היה לגזור את דינו בנפרד, אין לראות בעונש שהוטל כחורג מן הראוי בנסיבות העניין. טענותיו של המבקש לעניין נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות נלקחו בחשבון על ידי בתי המשפט השלום והמחוזי ואין עוד מקום להתערבותי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
בנסיבות אלו, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשס"ט (23.10.2008).
ש ו פ ט