רע"פ 893/15 יוסף בורנשטיין ביטון נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, שניתן ביום 9.4.2014 נגד המבקש, ולהשבת דרכון. המבקש טוען כי עליו לצאת לנסיעה דחופה לארצות הברית ביום 30.3.2015. המבקש מציין כי הופקדו ערבויות אישיות וכספיות לצורך שחרורו למעצר בית, אשר משמשות כערבון גם להתייצבותו למאסר.

2.

המשיבה מציינת כי בית משפט השלום לא מצא לנכון להקל בתנאי שחרורו של המבקש, וכן בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על חומרת העונש. לעמדת המשיבה, קיים יסוד סביר לחשש כי יציאתו של המבקש מן הארץ תסכל את ההליך המשפטי נגדו. כן היא מציינת, כי לא הוכח שאין גורם אחר אשר יכול להגיע לפגישה מטעם החברה וכי על פי תסקיר שירות המבחן שנערך בעניין המבקש, אין לו עוגן משפחתי ממשי בישראל. עוד היא מציינת, כי למבקש עבר פלילי מכביד בעבירות רבות, וכי תלוי ועומד נגדו כתב אישום נוסף.

3.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, זכות היציאה מישראל היא זכות חוקתית

על פי סעיף 6(א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אולם, זכות זו אינה מוחלטת וניתן לסייגה לשם הבטחת מהלכו התקין של ההליך הפלילי (ראו: בש"פ 6654/93 בינקין נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(1) 290, 293 (1993); בש"פ 1986/94 מדינת ישראל נ' עמר , פ"ד מח(3) 133, 142 (1994); בש"פ 7631/05 אהרון נ' מדינת ישראל

(3.10.2006)). נראה כי ניתן יהיה לשלוח אדם אחר לפגישה העסקית בארצות הברית, וממילא לא נטען אחרת, ויהיה בכך כדי לענות על תכלית הנסיעה.

4.

אשר על כן, כאמור דין הבקשה להידחות.