פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
896/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פבל סמירנוב – ת.ז. 324570241
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 27.12.06 בע"פ 7186/06 שניתן על-ידי כבוד הנשיא
י' פלפל, נ' הנדל – סג"נ וש' דברת
בשם המבקש:
עו"ד רות עזריאלנט
בשם המשיבה:
עו"ד אלעד פרסקי
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום לתעבורה באשקלון כתב אישום, המייחס לו עבירה של גרימת נזק לאדם ולרכוש, לפי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); עבירה של נהיגה ברשלנות, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א 1961 (להלן: פקודת התעבורה ), עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, עבירה של חציית צומת באור אדום, לפי תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף 39א לפקודת התעבורה ועבירה של אי שמירת רווח, לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 13.7.2004, נהג המבקש, שהינו נהג חדש, ברכב תחת השפעת אלכוהול. בהגיע המבקש לצומת לא שמר על רווח, לא שם לב לנעשה בכביש ופגע ברכבו בצד האחורי-ימני של רכב אחר. מיד לאחר ההתנגשות, עלה המבקש על אי תנועה ופגע בעמוד רמזור ולאחר מכן בהולכת רגל. כתוצאה מההתנגשות נפגעה הולכת הרגל ונזקקה לטיפול. המבקש אשר ידע על התאונה, המשיך לנסוע, תוך שהוא חוצה צומת באור אדום, מבלי שיושיט עזרה לנפגעים.
ביום 2.4.2006 הרשיע בית המשפט לתעבורה באשקלון (כבוד השופטת
ד' קליימן ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 7.5.2006 את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל; 9 חודשי מאסר על תנאי, אותם לא ישא המבקש, אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, או עבירה של הפקרה לאחר פגיעה או נהיגה בזמן פסילה; וקנס בסך של 4,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו. כן הורה בית המשפט על פסילת המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים.
על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
ביום 27.12.06 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל , סגן הנשיא נ' הנדל והשופטת ש' דברת ) את הערעור בקובעו, כי בשאלות העובדתיות אינו מוצא מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום, המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהובאו בפניו. באשר לעונש, פסק בית המשפט המחוזי, כי העונש שהושת על המבקש שיקלל בחובו כראוי את נסיבותיו האישיות של המבקש, מחד גיסא, ואת חומרת העבירות והאינטרס הציבורי, מאידך גיסא.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
בגדר הבקשה, טען המבקש כי בפועל, ברוב המקרים הדומים בנסיבותיהם למקרה הנידון, וכאשר החבלה לא סיכנה את חיי הנפגע, מוגש כתב אישום בגין עבירות של עזיבת מקום תאונה, אי מסירת פרטים, או אי הושטת עזרה, אך לא בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה. עוד נטען, כי הואיל ועובדות כתב האישום מגלות אשמה הן בעבירה מסוג עוון, בניגוד לתקנה 144 לתקנות התעבורה, והן בעבירה מסוג פשע, בניגוד לסעיף 64א לפקודת התעבורה, יש לבחור את הוראת החיקוק המקלה ביותר עם המבקש. כן נטען כי שגה בית המשפט בכך שהטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, כשלטענתו יש להקל בעונשו לאור הנסיבות המקלות של המקרה.
מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות. כך בפרט בכל הנוגע לעונש הנגזר על המבקש, כאשר הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 מחפוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(2005)).
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בכל הנוגע להחלטה על בחירת העבירות בגינן הועמד המבקש לדין, הרי שבהתאם לסעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, המאשים במשפט פלילי הוא המדינה המיוצגת על ידי היועץ המשפטי לממשלה ועושי דברו הנזכרים בסעיף 12 (א). הסמכות ושיקול הדעת לענין הגדרת האישום, נתונים בידי נציגי היועץ המשפטי לממשלה. משהואשם המבקש בעבירה החמורה יותר והוכח כי נתקיימו יסודותיה, הרי שאין בחוק סדר הדין הפלילי הוראה המסמיכה את בית המשפט להרשיע בעבירה קלה יותר מזו שנטענה בכתב האישום (ראו ע"פ 66/88 מדינת ישראל נ' אפרתי , פ"ד מג(1), 847, 856-857 (1989)).
בכל הנוגע לטענותיו של המבקש ביחס לעצם הרשעתו, הרי שמדובר בטענות המופנות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר בנוגע להן ניתנה לו כבר הזדמנות להתגונן. ערכאת ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לשם בחינה חוזרת של ממצאים עובדתיים, אשר דנו בהם שתי ערכאות קודמות (ראו רע"פ 6883/96 בוטושנסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(1996)).
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 30.1.2007, בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר, מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 7.10.07 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"א באלול התשס"ז (4.9.2007).
ש ו פ ט