רע"פ 9083/05 נסאסרה סאלם נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה בפתח תקווה כתב אישום, המייחס לו עבירה של סטייה ללא זהירות, לפי תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות; עבירה של גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2); עבירה של גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(א) לפקודה .

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20.9.00, בשעה 07:40 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב בכביש חוצה שומרון לכיוון מערב. בהגיעו לאזור קילומטר 22, סטה מנתיב נסיעתו ופגע באופנוע אשר נסע משמאלו. כתוצאה מכך, נגרם לרכוש נזק ורוכב האופנוע (להלן: הנפגע) נחבל חבלה של ממש. בנוסף, לאחר התאונה, עזב המבקש את המקום מבלי שמסר את פרטיו לנפגע והפקירו מבלי שהושיט לו עזרה .

ביום 9.6.03 הרשיע בית-המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' סגנית הנשיא א' וישקון) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר לריצוי על תנאי למשך 3 שנים, עונש של פסילת רישיון על תנאי למשך 5 שנים וכן קנס בסך 5,000 ש"ח .

על גזר-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו .

ביום 1.9.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר וכבוד השופטים ז' המר ו-י' שיצר) את הערעור, בקובעו, כי בית-המשפט לתעבורה קבע קביעה עובדתית לפיה המבקש לא עצר בכדי לעמוד על תוצאות התאונה מיד לאחר שארעה וכי לא מצא כל פסול בקביעה זו. עוד נקבע, כי ערכאת ערעור איננה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים וכי לא מצא כל סיבה לחרוג מהלכה זו בעניינו של המבקש .

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני .

בגדר הבקשה, שב המבקש, בין היתר, על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. כמו-כן, לטענתו על אף שמדובר לכאורה בערעור בעניין פרטי, הרי שבמקרה זה, יש לשאלה חשיבות ציבורית, שכן מן הראוי לקבוע באלו נסיבות יוגש כתב אישום בגין עזיבת מקום תאונה או אי מסירת פרטים ומתי – בגין הפקרה אחרי פגיעה, לרבות היסוד הנפשי הנדרש להוכחת כל אחת מהעבירות. עוד טוען המבקש, כי בכך שחזר למקום התאונה יש להראות, כי התכוון לבדוק את תוצאותיה ובכדי למנוע הפקרת הנפגע. בנוסף, לטענתו, לא די במעשה של עזיבת מקום התאונה ואי הושטת עזרה, כדי להביא להרשעה בגין הפקרה, אלא נדרשת גם כוונה לכך. בנוסף, לטענתו, שגה בית-המשפט בכך שהטיל עליו עונש מאסר בפועל ולטענתו יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות ולאור העובדה שהעונשים שהוטלו עליו הינם חסרי תקדים בחומרתם.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעת הערכאה הקודמת ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, משום שאין כל סיבה בענייננו, אשר תצדיק דיון כזה חרף ניסיונו של המבקש להציג את הדברים כך. בנוסף, טוענת המשיבה, כי חלק מטענותיו של המבקש הינן טענות עובדתיות אשר אינן מצדיקות רשות ערעור. בנוסף, לעניין טענתו של המבקש, כי פגמים דיוניים נפלו במשפטו, שכן זה התנהל על בסיס כתב אישום פגום, הרי שאין בטענה זו דבר. כמו-כן, לטענת המשיבה, גם בקשה להקלה בעונש אינה עילה מספקת למתן רשות ערעור וכי יש לראות בחומרה רבה את עבירתו של המבקש ובמיוחד לאור עברו התעבורתי.

דין הבקשה להידחות .

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר "ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כמו-כן, בין היתר, מעלה המבקש טענות אשר מופנות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות אשר בנוגע להן ניתנה לו כבר הזדמנות להתגונן. ערכאת ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לשם בחינה חוזרת של ממצאים עובדתיים אשר דנו בהם שתי ערכאות קודמות (לעניין זה ראו ברע"פ 6883/96 בוטושנסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם ).

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו מופנית גם כנגד חומרת העונש שהושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). נוכח הדברים האמורים, ברור הוא, כי המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

בנוסף לאמור, אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. כפי שקבע בית-המשפט לתעבורה, המבקש הוסיף חטא על פשע בכך שלא רק שגרם לנפגע חבלה של ממש, אלא שגם הפקירו בזירת האירוע וכאשר נעצר על-ידי השוטרים, במרחק של מספר קילומטרים מהמקום, לא התוודה על מעשיו, אלא מסר בשתי הזדמנויות, הן בעל-פה והן בכתב – עדות שקר. בצדק קבע בית-המשפט המחוזי לעניין ההפקרה, כי גם חזרה למקום האירוע ואפילו התבוננות ממרחק מספר מטרים, אין בה כדי לענות על דרישותיו של סעיף 64א(א) לפקודה, המדבר על כך, שעל הפוגע "לעמוד על תוצאות התאונה". בית-משפט זה אינו מסתפק בעצירה פיזית, אלא בוחן גם האם הפעולות שלאחר העצירה יש בהן "כדי לעמוד על תוצאות התאונה", כפי שנקבע ברע"פ 10212/04 חיים ממן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

בנוסף, במיוחד הדברים אמורים, לאור העובדה שלמבקש עבר פלילי מכביד בתחום התעבורתי, אשר כולל 67 הרשעות קודמות. בנוסף, בהתרחשות התאונה נשוא בקשת רשות ערעור זו ותוצאותיה הקשות, לא היה בכדי למתן את נהיגתו והוא אף צבר הרשעות תעבורה נוספות מאז התאונה ועד היום .

לפיכך נראה, כי אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו, אשר מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה בו.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 26.9.05 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 29.1.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.