רע"פ 9114-23 רע"פ 9114-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס) ב-עמ"י 43372-12-23 מיום 25.12.2023, במסגרתו נדחה ערר המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ד' סבן נוי) ב-מ"י 38953-12-23 מיום 19.12.2023.

2.המבקש נעצר ביום 19.12.2023 יחד עם חשודים נוספים בשל חשד לביצוע עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; חוק העונשין, התשל"ז-1977; ופקודת המכס [נוסח חדש]. על פי בקשת המעצר שהוגשה בעניינו, המבקש פעל יחד עם אחרים במטרה להתחמק מתשלום קנס בגין אי-איסוף מיכלים וכן להוצאת חשבוניות פיקטיביות. סך המרמה מסתכם במאות מיליוני שקלים (להלן: הפרשה).

ביום מעצרם של המבקש והחשודים הנוספים בפרשה, התפרסמה הודעה מטעם דוברות המשטרה לפיה "איש עסקים בכיר, אשר בבעלותו חברה גדולה לייבוא משקאות" (להלן: החשוד המרכזי) נעצר בחשד ל"ביצוע עבירות מס ועבירות מרמה כלפי המשרד להגנת הסביבה". בהמשך ההודעה נכתב: "עוד עולה מהחקירה חשד למעורבות ארגון פשיעה מהצפון במעשי המרמה". כמו כן, צוין כי "יחד עם החשוד המרכזי נעצרו הבוקר בעלי חברות נוספות". בעקבות הודעת הדוברות פורסמו דיווחים נוספים על המעצרים בפרשה על ידי גופים ממשלתיים וכלי תקשורת שונים.

3.במסגרת דיון על הארכת מעצרו של המבקש, נדחתה בקשתו להטיל צו איסור פרסום על שמו. בית משפט השלום קבע כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת את המבקש לעבירות המיוחסות לו. כן נקבע, כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי בפרסום שמו של המבקש על האינטרס הפרטי שלו במניעת הנזק מהפרסום, ולכן לא מתקיימים התנאים למתן צו איסור פרסום לפי הוראות סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

4.ערר שהגיש המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, נדחה אף הוא. בית המשפט המחוזי עמד על האינטרס הציבורי בפרסום נוכח היקף העבירות וחומרתן, וקבע כי לא ייגרם למבקש נזק מיוחד ויוצא דופן הגובר על אינטרס זה. עוד צוין, כי הודעת דוברות המשטרה אמנם מתארת חשד למעורבות ארגון פשיעה מהצפון במעשי המרמה, אולם היא אינה מייחסת למבקש חברות באותו ארגון פשיעה, וממילא ממוקדת בעניינו של החשוד המרכזי בפרשה. יתרה מכך, נקבע כי את האיזון בין הנזק שייגרם למבקש לבין האינטרס הציבורי יש לבחון על פי החשד המופיע בבקשת המעצר שהוגשה בעניינו, ולא לפי תוכנה של הודעת דוברות המשטרה.

ברקע הדברים, יצוין כי בקשת רשות ערר שהוגשה על ידי החשוד המרכזי בפרשה על החלטה שלא להטיל צו לאיסור פרסום שמו – נדחתה בהחלטתי מיום 31.1.2024 (בש"פ 9089/23 פלוני נ' מדינת ישראל) (להלן: עניינו של החשוד המרכזי).

5.מכאן הבקשה שלפניי, שלצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 26.12.2023 הוריתי על עיכוב ביצוע החלטה זו עד למתן החלטה אחרת.

6.לטענת המבקש, בין היתר, עניינו מעורר סוגיה משפטית עקרונית בדבר הכללים החלים על פרסום שמו של חשוד שהתפרסם בעניינו דיווח "שגוי ומעוות", כלשונו. נטען, כי במסגרת הדיווחים על אודות המעצרים בפרשה, ובכללם הודעת המשטרה, פורסמו עובדות ונתונים שגויים הקושרים את המבקש לארגון פשיעה ולמעשים שהוא אינו חשוד בביצועם, ומשכך, אין להחיל בעניינו את הכללים הרלוונטיים לפרסום שמו של חשוד לפי סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט ויש להעביר את נטל ההוכחה למשיבה. עוד נטען, כי פרסום שמו עלול לגרום לו ולמשפחתו נזק חמור, וכי מאחר שהדיווחים שפורסמו עלולים להטעות את הציבור, האינטרס הציבורי תומך אף הוא בהטלת איסור הפרסום. מלבד זאת, נטען כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, חלק מהדיווחים מזהים את המבקש עם ארגון הפשיעה יותר מאשר את החשוד המרכזי בפרשה.

7.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ״בגלגול שלישי״ תינתן במקרים חריגים בלבד המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, כאשר מתעוררים בנסיבות המקרה שיקולי צדק ייחודיים או אם נגרם עיוות דין (ראו רע"פ 7667/22 פלוני נ' רשות המיסים, פסקה 5 (15.1.2022)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרי מקרים אלה ודי בכך כדי לדחותה.

8.כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי, וכמצוין בהחלטתי בעניינו של החשוד המרכזי בפרשה, הודעת דוברות המשטרה מתארת חשש כללי בלבד למעורבותו של ארגון פשיעה בפרשה, מבלי לקשרו לגורם מסוים. בראי זאת, איני מוצא ממש בטענת המבקש כי מדובר בפרסום "שגוי ומעוות" אשר "יוצר חזקה לפיה הפרסום מהווה פגיעה בלתי מידתית בחשוד" ומעביר את נטל ההוכחה לידי המשיבה. רוצה לומר, הסוגיה העקרונית הנטענת היא סוגיה תיאורטית שאינה מתעוררת בעניינו של המבקש, ומשכך, היא אינה מצדיקה דיון בבית משפט זה (ראו רע"פ 7410/22 עוויסאת נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (27.2.3023)).

9.נוסף על כך, לא מצאתי כי עולה מהבקשה חשש לעיוות דין. עסקינן בפרשה חמורה הכוללת חשד לביצוע עבירות בהיקף של מאות מיליוני שקלים, שנגרעו מהקופה הציבורית. מטבע הדברים, פרסום שמו של המבקש עלול להסב לו נזק, אולם אין מדובר בנזק חריג ויוצא מגדר הרגיל. על כן, בדין נקבע כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולשמור על עיקרון פומביות הדיון.

למבקש שמורה האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים מתאימים ביחס לפרסומים השונים בעניינו.

10.סוף דבר: הבקשה נדחית. צו איסור פרסום שמו של המבקש – מבוטל.