פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9183/11
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
הרש מנדל הסנפרץ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.11.2011 בעפ"ת 3201-10-11 שניתן על-ידי
כבוד השופט ר' בן-יוסף
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנה 169ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נהג ברכה ביום 31.12.2010 במקום ציבורי בהיותו שיכור ובדגימת אוויר נשוף שלו נמצא ריכוז אלכוהול בשיעור 615 מק"ג לליטר אוויר נשוף, העולה על המידה הקבועה בחוק.
בית משפט השלום לתעבורה ברמלה (כב' השופט י' צימרמן ) הרשיע, ביום 13.4.2011 את המבקש, בהיעדרו, במיוחס לו בכתב האישום, לאחר שקבע, כי זומן כדין וגזר עליו קנס בסך 1,500 ש"ח; 24 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה ו-5 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים.
המבקש הגיש לבית משפט השלום לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ולחילופין בקשה לקביעת מועד לדיון במעמד הצדדים ועד אז עיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, אי התייצבותו לדיון בעניינו נבעה מטעות שנפלה אצלו לגבי מועד הדיון. כמו-כן, כפר המבקש בביצוע העבירה וביקש להוכיח את חפותו. עוד טען המבקש, כי עבירת השכרות שיוחסו לו מחייבת דיון במעמד הצדדים, אחרת תיחשב כעבירה קלה שניתן לדון בגינה נאשם בהיעדרו. לבסוף הוסיף וטען המבקש, כי הוא נהג בעל ותק של ארבעים שנה, אב לילד וזקוק לרישיון הנהיגה בעבודתו.
ביום 30.8.2011 החליט בית משפט השלום לתעבורה, כי על המבקש למסור מהו מועד הדיון בו סבר שעליו להתייצב ולסרוק את הזימון שבידו. בעקבות ההחלטה, הודיע המבקש כי סבר בטעות, כי מועד הדיון בעניינו חל בחודש אחר. בהחלטה מיום 4.9.2011 דחה בית משפט השלום לתעבורה את הבקשה בקובעו, כי המבקש בחר שלא לסרוק את הזימון שבידו ואף לא מסר לבית המשפט מהו מועד הדיון שסבר שעליו להתייצב אליו, חרף האמור בהחלטה מיום 30.8.2011.
על החלטת בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 3201-10-11). בערעורו חזר המבקש על טענותיו, הנוגעות לסיווגה של עבירת השכרות כעבירה קלה.
בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' בן-יוסף ) דחה, ביום 24.11.2011, את הערעור בקובעו, בין היתר, כי בית משפט השלום לתעבורה לא דחה את הבקשה אלא לאחר שאיפשר למבקש להסביר ולהוכיח כי יש שמץ של בסיס לטענתו, לפיה טעה בתאריך, אולם המבקש לא עשה כן.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.
לטענת בא-כוח המבקש, מקום בו התביעה מבקשת כי הנאשם יהיה נוכח בדיון, וזאת בהתאם להצעה שהוצעה במסגרת רפורמה חקיקתית לקבוע, כי בעבירה של נהיגה בשכרות אין לדון נאשמים בהיעדרם, ראוי ונכון כי בית משפט השלום לתעבורה יימנע מלדון את הנאשם בהיעדרו. כמו-כן, טוען בא-כוח המבקש, כי אין מדובר בשאלה של סמכות, אשר לגביה המבחן המכריע הוא טכני, אלא בשאלה מהותית. במסגרת הבקשה, מבקש בא-כוח המבקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור בנוגע לשאלה האם שפיטת נאשם בעבירת נהיגה בשכרות בהיעדרו, מקום בו התביעה מבקשת להימנע מכך, היא מדיניות שיפוטית ראויה.
מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, בהתאם למצב המשפטי היום, ניתן לדון נאשמים בעבירות של נהיגה בשכרות בלא נוכחותם. בהיעדר נאשם, החלטה על דחיית הדיון עקב כך או קיום הדיון בהיעדרו, נתונה בידי בית המשפט בהתאם לסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לאחר שמצא בית המשפט לנכון לקיים דיון ולגזור את דינו של המבקש בהיעדרו, החלטתו תקפה וכשרה בלא קשר לעמדת התביעה בעניין זה. עוד טוען בא-כוח המשיבה, כי בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו נדחתה רק לאחר שבית משפט השלום לתעבורה איפשר לו להציג בסיס לטענתו, כי טעה בתאריך הדיון, אולם המבקש לא עשה כן. עוד טוען הוא, כי העונש שנגזר על המבקש – 24 חודשי פסילה – הוא עונש המינימום הקבוע בחוק לעבירה דנן.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ופסקי הדין של הערכאות הקודמות, החלטתי לדחות את הבקשה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית.
עוד יש לומר, כי בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו נדחתה רק לאחר שבית משפט השלום לתעבורה איפשר לו להציג בסיס לטענתו, לפיה טעה בתאריך הדיון, אולם המבקש לא עשה כן ולא הציג בסיס לטענתו במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי.
יתרה מכך, סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ) קובע:
סדרי דין מיוחדים בעבירות
קלות
240
(א)
בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:
(1) על נאשם לפי סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף 123, אולם אין בכך כדי למנוע ממנו להודיע לבית המשפט בכתב מה הן טענותיו לענין העונש;
(2) נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;
(3)
בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר. אין בהוראות פסקה זו כדי למנוע מבית המשפט להטיל מאסר במקום קנס ובלבד שבהזמנה למשפט צוין כי ניתן להטיל מאסר כאמור אם הנאשם לא יתייצב; צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שניתן שלא בנוכחות הנידון או סניגורו יבוצע בהתאם להוראות סעיף 129א(ג).
(ב)
...".
מסעיף 240 לחסד"פ עולה, כי ניתן לדון נאשמים בעבירות של נהיגה בשכרות אף בלא נוכחותם. התכליות וההצדקות העומדות בהסדר הקבוע בסעיף 240 לחסד"פ, והיקף סמכות בית המשפט לדון בעניינו של נאשם בהיעדרו, כבר נדונו בפסיקת בית משפט זה (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (טרם פורסם, 6.1.2009); רע"פ 9142/01
סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נז (6) 793, 799 (2003); רע"פ 3507/11 יעקב קובי ימין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.6.2011)). על כן, אין בדבריו של המבקש כדי לעורר סוגיה חדשה ועקרונית המצדיקה דיון בבקשה שלפני, אשר נדונה כבר בפני שתי ערכאות שלא מצאו לנכון להיענות לה.
מעבר לדרוש יוער, כי בהיעדר נאשם, החלטה על דחיית הדיון או קיום הדיון בהיעדרו של הנאשם נתונה בידי בית המשפט בהתאם לסמכותו על-פי חוק.
אשר-על-כן, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ד בשבט התשע"ב (7.2.2012).
ש ו פ ט