רע"פ 9224/08 נרקיס תם נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים בגין עבירת נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 בצירוף תקנה 169ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, כאשר על פי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש ברכבו במקום ציבורי בהיותו שיכור, כאשר בבדיקת נשיפה שנערכה לו על ידי המשטרה התוצאה הייתה 380 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, וזאת מעל למידה המותרת בחוק.

ביום 10.1.2008 הרשיע בית המשפט (כבוד השופט א' חן ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, זאת לאור אי התייצבותו לדיון, ובהמשך גזר עליו פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שמונה עשר חודשים, שישה חודשי פסילה על תנאי למשך שנה וחצי וכן קנס בסך 1000 ש"ח.

ביום 12.5.2008 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין (ת 5295/08) בטענה כי הגיש בשעתו בקשה להקדמת מועד הדיון, ושלא נענתה. ביום 13.5.2008 דחה בית המשפט את הבקשה.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2401/08).

ביום 21.9.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוש סגן הנשיא ע' חבש ) את ערעורו של המבקש בקובעו כי אף מבלי להתייחס לשאלה אם המבקש הודה או לא הודה, הרי שדי באי התייצבותו ביום הדיון בכדי לדחות את הערעור, שכן אין די בכך שהוא שלח בקשה לדחייה על מנת שיחליט, על דעת עצמו, שלא להתייצב לדיון, שכן אין כל ערובה לכך שבית המשפט ייעתר לבקשתו וכי מוטלת עליו החובה לבדוק אם יש החלטה בבקשתו אם לאו. גם את טענת המבקש לפיה ההודעה ששלח לבית המשפט הייתה מסויגת וכלל לא כללה הודאה, דחה בית המשפט. לבסוף, בית המשפט אף דחה את הטענה לפיה אי חתימת המבקש על הדו"ח שנרשם לו מביאה לביטולו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי לא הודה באשמה שיוחסה לו בכתב האישום עת שהשתמש במילים "מודה באשמה שלא עברתי את בדיקת האלכוהול", אלא כי הודה כי הכמות מרשיעה ותו לא. עוד טוען המבקש כי הוא לא חתם על הדו"ח נשוא התיק, כי בית המשפט לא התייחס לבקשת הקדמת מועד הדיון שלו מחמת הטעות וכי בדיקת הנשיפה התבצעה שלא כדין.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקש הודה במיוחס לו בכתב האישום שהוגש נגדו, וניסיונו לטעון כי לא הודה באשמה לא תועיל לו. זאת ועוד, יש לזכור שבפנינו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לדחות את בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. המבקש לא הצביע על סיבה אשר תצדיק ביטול פסק דין זה, שכן הייתה מוטלת עליו החובה להתייצב לדיון בהעדר החלטה המורה על ביטול הדיון שהיה קבוע או הקדמתו.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.