פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9380/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אלעד יוסף נומדר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה טל והשופטים לורך ודותן) מיום 2.9.10 ומיום
14.11.10 בתיק עפ"ג 36955-01-10
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה טל והשופטים לורך ודותן) מיום 2.9.10 ומיום 14.11.10 בתיק עפ"ג 36955-01-10, בגדרו התקבל, באופן חלקי, ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופט לוי) מיום 20.12.09 בת"פ 1216-05. הפרשה עניינה קבלת רישיון נהיגה במרמה.
רקע והליכים
ב.
המבקש הורשע, לאחר ניהול ראיות, במתן שוחד, עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בצירוף סעיף 35 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק העונשין בצירוף סעיף 35 לפקודת התעבורה; ובשימוש במסמך הקשור לשימוש ברכב במרמה, עבירה לפי סעיף 413ח' בצירוף סעיף 413יב' לחוק העונשין.
ג.
כעולה מכתב האישום, המבקש שיחד, באמצעות מתווך, בוחן במשרד הרישוי (להלן הבוחן ) על מנת שהאחרון יסייע לו בקבלת רשיון נהיגה במרמה. ואכן, ביום 19.5.04 איפשר הבוחן לאדם אחר להיבחן בשמו של המבקש במבחן נהיגה עיוני. ביום 26.2.04 מסר המבקש לידי הבוחן, שוב באמצעות מתווך, טופס בקשה לקבלת רישיון עליו ציין הבוחן, כי המבקש למד נהיגה ועבר את מבחן הנהיגה המעשי, וזאת אף שהמבקש לא עשה כן. לאחר כל אלה, קיבל המבקש ממשרד התחבורה רשיון נהיגה.
ד.
ביום 20.12.09 נגזר דינו של המבקש יחד עם 18 נאשמים אחרים בפרשה, לאחר שבית המשפט ערך אבחנה בין מאפייניהם של הנאשמים השונים. בעניינו של המבקש נשקלה לחומרה העובדה, שהמרמה השתרעה הן על מבחן הנהיגה העיוני והן על המבחן המעשי. עם זאת נשקלו לקולה עברו הפלילי שאינו מכביד (עבירה אחת בגין הפרת זכויות יוצרים) וגילו הצעיר (יליד 1983). נוכח האמור, הושתו על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות; שנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור על העבירות בהן הורשע לרבות עבירות ניסיון או סיוע; 6 שנות פסילה מקבלת או החזקת רשיון נהיגה; וקנס בסך 12,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו.
ה.
ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין נדחה ברובו על ידי בית המשפט המחוזי ביום 2.9.10. בית המשפט קבע, כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן כאלה המצדיקות את קיצור עונש המאסר. עוד נקבע, כי הקנס שהושת על המערער (12,000 ₪) אינו חורג מן הסביר, ותקופת המאסר שנקבעה תחתיו אינה ארוכה באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור. ומנגד נקבע (בהסכמת המשיבה, תוך השוואה לנאשמת אחרת בתיק, שנסיבותיה דומות), כי חרף חומרת מעשיו של המבקש וקביעותיו של בית משפט השלום יש לקצר את תקופת הפסילה שהושתה על המבקש לארבע וחצי שנים.
הבקשה
ו.
בבקשה נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מהתערבות ביתר רכיבי גזר הדין. כך למשל נטען, כי עונש הקנס שהושת על המבקש אינו עולה בקנה אחד עם מצבו הכלכלי. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב באופן מצומצם בלבד במשך הפסילה. לבסוף נטען, כי לא היה מקום לייחס למבקש בכתב האישום עבירות לפי סעיף 35 לפקודת התעבורה, שכן עבירותיו אינן נגזרות מנהיגתו אלא מהדרך הקלוקלת בה קיבל את רשיון הנהיגה.
הכרעה
ז.
לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה, שטוב לה שלא הוגשה משהוגשה. הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרה של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 2047/09 מנסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9058/09 יהודה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)), והמקרה דנא לא בא כל עיקר בגדר מצומצם זה. עונשו של המבקש אף הולם את נסיבות המקרה, שחומרתו מדברת בעדה. מעבר לפגיעה הבוטה בנורמות ציבוריות ובסדר הציבורי שאין להקל בהן ראש, ובשוחד - לא פחות - עסקינן, נהיגה ללא הכשרה מתאימה עלולה היתה להביא בסופו של יום גם לפגיעה בחיי אדם, ומכאן גם הקשר ההדוק בין עבירות המבקש לבין פקודת התעבורה (ראו למשל סימן ב' לפקודת התעבורה, שעניינו רשיון נהיגה). ברי כי מתן שוחד בעבור רשיון נהיגה וקבלת רישיון כזה במרמה הן - כל אחת - עבירה לפי חוק אחר הכרוכה בנהיגה ברכב". כלשון סעיף 35 לפקודה, וכל מלים אך למותר.
ח.
אף את טענותיו הנוספות של המבקש לא ראיתי להלום. כאמור נטען, כי הקנס שהושת על המבקש אינו סביר בנסיבות העניין, וכך גם ימי המאסר (40 יום) שנקבעו כתחליף, ולשם תימוכין הופנינו לפסק הדין בעניין חכמי (ע"פ 5023/99 חכמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 406). אין בידי לקבל טענה זו. בעניין חכמי (בו הושת על המבקש קנס של 3 מיליון ₪ או מאסר של שנתיים וחצי תחתיו) הודגש, כי על בתי המשפט להטיל קנסות הנגזרים מיכולותיהם הכלכליות של נאשמים, "לבל יהווה המאסר שבמקומו (הקנס - א"ר) תוספת עקיפה לתקופת המאסר הרגיל" (שם, 431 - השופטת פרוקצ'יה). ואכן, בבואה לגזור את דינו של המבקש, ובכלל זה את גובה הקנס, שקלה הערכאה הדיונית את חומרת מעשיו, אך גם את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי (עמ' 1759 לגזר הדין). בענייננו, פרט לטענת המבקש (אשר לא נתמכה בתצהיר או מסמך אחר) לפיה עבודתו בתחום מיזוג האויר הופסקה לאחרונה - לא הובאו פירוט או אסמכתא לתמוך בטענותיו, שלפיהן אין ביכולתו לעמוד בקנס שהושת עליו. אין להלום איפוא את טענות המבקש בדבר סבירות הקנס וימי המאסר החלופיים שהושתו עליו. ככל שבידו טענות רלבנטיות של ממש בהקשר יכולתו, ובלא שאטע מסמרות, באפשרותו לפעול לפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995.
ט.
סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ט
בטבת תשע"א (5.1.11).
ש ו פ ט