רע"פ 9396/04 דני קרט נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' כהן) שניתן ביום 14.9.04 בע"פ 1201/04, אשר דחה, באופן חלקי, את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בטבריה (השופט ד' פורת) מיום 16.5.04.

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים משכרים ועבירה של סירוב להיבדק על פי דרישת שוטר. על המבקש נגזרו 4 חודשי מאסר על-תנאי, פסילה מלנהוג או להחזיק ברשיון נהיגה למשך 5 חודשים, פסילה על-תנאי למשך 4 חודשים וקנס בסך של 1,500 ₪. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי התקבל בחלקו. הוא זוכה מהעבירה של סירוב להיבדק על פי דרישת שוטר אך ההרשעה בגין נהיגה תחת השפעת סמים משכרים נותרה על כנה. גזר הדין שונה והושתו על המבקש 3 חודשי מאסר על-תנאי, פסילה מלנהוג או להחזיק רשיון נהיגה למשך 3 חודשים וכן פסילה על-תנאי למשך 4 חודשים.

3.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש, כי קיימת לקונה בפקודת התעבורה, זאת נוכח העובדה שאין בפקודה הגדרה לשאלה מהי נהיגה תחת השפעת סמים משכרים ואין גם קביעה חד משמעית מה הן דרכי הבדיקה שבאמצעותם תוכח השפעת הסם על נהג. לטענת המבקש, בקשה זו מעלה שאלה תקדימית, זאת לאור העובדה שבהחלטה נקבע כי די במבחנים המופיעים ב"טופס בדיקת מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות" (ת/1), שהוא טופס שהוכן על ידי המשטרה (להלן – "דו"ח מאפיינים"), אשר נוקב בסממנים לבדיקת השפעותיו של סם על אדם, כדי להרשיע אדם בנהיגה תחת השפעת סמים משכרים, וזאת למרות שדו"ח זה טרם נבחן על ידי הערכאות השיפוטיות.

4.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה בית משפט זה כבר קבע בעבר כי אין הכרח להביא בפני בית המשפט ראייה מדעית דווקא לצורך הוכחת שכרות וניתן להוכיח את השכרות גם על פי ראיות אחרות. לפיכך, טוענת המשיבה, השאלה היחידה אשר עולה מהבקשה, היא האם המאפיינים אשר הוכחו בעניינו מספיקים, מבחינה עובדתית, כדי לקבוע שהמבקש נהג תחת השפעת סמים. שאלה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בפני בית משפט זה כערכאה שלישית לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית (משפטית או ציבורית), החורגת מגדר עיננו הישיר של המבקש (רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם); רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם); רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). הבקשה שבפני אינה מעלה שאלה כזו.

לעניין דרכי הוכחה שאדם נוהג כשהוא נתון להשפעת סמים משכרים, כבר נקבע בפסיקה, שאין צורך בהוכחה מדעית דווקא, ובית המשפט יכול להכריע בעניין זה גם על פי ראיות אמינות אחרות. (ר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(4) 463.

במקרה שלפנינו, בית משפט לתעבורה קבע על יסוד דו"ח המאפיינים. כי שוכנע "במידה הנדרשת במשפט פלילי, ולאחר בחינה זהירה של חומר הראיות, כי יש להרשיע [את המבקש] בעבירות של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים". מטופס זה עולה כי המבקש עמד בצורה לא יציבה; הלך בצורה לא יציבה; סטה מן הקו כשהתבקש ללכת על קו ישר; כשל בהבאת אצבע יד ימין לאף בעיניים עצומות ; רגליו רעדו; התנהגותו הייתה רדומה; השיב לא לעניין לשאלות; השוטר צריך היה לחזור מספר פעמים על שאלותיו; שכח דברים שאמר וצריך היה להקריא לו את דבריו; תוך כדי דיבור שכח מה נשאל; ודיבורו היה לא טבעי-איטי ומונוטוני. בנוסף, צוין בדו"ח, כי עיניו של המבקש היו אדומות ומבריקות מאוד.

בנסיבות אלו, מקובלת עלי עמדתה של המשיבה, כי השאלה היחידה המתעוררת, היא האם די במאפיינים אשר הוכחו, מבחינה עובדתית, כדי לקבוע שהמבקש נהג כשהוא נתון תחת השפעת סמים משכרים. לאור השימוש הנרחב שעושה המשטרה בדו"ח זה, ייתכן וראוי היה, במקרה מתאים, להביא את השאלה, האם די בסממנים שבאותו דו"ח כדי לקבוע כי אדם נהג כשהוא תחת השפעת סמים משכרים, לבחינה על ידי בית משפט זה. אלא שבמקרה שלפנינו לא הונחה בפני הערכאות קמא תשתית עובדתית המאפשרת לבחון שאלה זו. כך למשל, לא הוצגו בפני בית המשפט לתעבורה ראיות מפי מומחים לגבי משמעותם של אותם סממנים ובדבר האפשרות לקבוע, על יסודם, אם נהג אשר סובל מסממנים אלה או חלקם נתון תחת השפעת סמים משכרים.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.