החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 9400/08 מועתז מוחמד מועטי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · ענישה בעבירת החזקת סכין שלא כדיןבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגזר דין

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

המבקש הורשע על פי הודאתו בהחזקת סכין שלא כדין ונדון לשני חודשי מאסר בפועל. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, ובקשתו לרשות ערעור לערכאה שלישית נדחתה מאחר שחומרת העונש אינה מקימה עילה כל עוד אין סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.

העובדות

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין ונדון לשני חודשי מאסר ושבעה חודשים מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על גזר הדין וקבע כי העונש סביר ומאוזן. המבקש ביקש רשות לערער לערכאה שלישית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בחומרת עונש המאסר שהוטל על המבקש בעבירת החזקת סכין שלא כדין
  2. 2.האם עונש שנקבע על ידי שתי הערכאות הדיוניות מצדיק מתן רשות לערער לערכאה שלישית

הלכות

  1. 1

    חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה

    ״חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט רשאי לשקול שיקולי ענישה כלליים לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם, ונוכח הצורך להילחם בעבירת החזקת סכין

    ״ברם אין ספק, כי בית המשפט רשאי גם רשאי לשקול שיקולי ענישה כלליים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • החזקת סכין שלא כדין
  • רשות לערער
  • חומרת העונש
  • סטייה ניכרת ממדיניות הענישה
  • ענישה
  • שיקולי ענישה כלליים
  • מאסר על תנאי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

9400/08

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

מועתז מוחמד מועטי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט

המחוזי בחיפה, מיום 6.11.08, בע"פ 2/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר'

שפירא, ע' גרשון, צ' קינן

בשם המבקש:

עו"ד נמיר אדלבי

החלטה

1.

בית-משפט השלום בעכו הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977. בעקבות כך נדון המבקש לשני חודשי מאסר ושבעה חודשים מאסר על-תנאי.

2.

המבקש הגיש לבית-משפט המחוזי בחיפה ערעור כנגד גזר הדין, ובגדרו טען כי הערכאה הדיונית לא נתנה משקל הולם לתסקירו של שרות המבחן, לעובדה שהוא נעדר עבר פלילי, וכן להודאתו ולחרטה שהביע. ערעורו של המבקש נדחה, ונקבע כי העונש שהוטל עליו הינו סביר ומאוזן.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובאמתחתו, בין היתר, שתי טענות: האחת, כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה ומצדיק את התערבותה של ערכאה שלישית; השנייה, כי באמירות הערכאות דלמטה יש כדי לבטל הלכות מושרשות בדבר הענישה האינדיבידואלית.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, וזו אינה מתקיימת בעניינו של המבקש (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003); רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997 ); רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.6.2008);

רע"פ 242/07 אולימבוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2007)).

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי מלאכת הענישה אכן מחייבת את בית-המשפט לשקול את העונש הראוי לנאשם גם לאור נסיבותיו האישיות, ברם אין ספק, כי בית המשפט רשאי גם רשאי לשקול שיקולי ענישה כלליים (ראו רע"פ 402/01 גנאם נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 138, 142 (2002)). הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח הרשעתו של המבקש בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, שעל הצורך להילחם בה נכתב רבות (ראו ע"פ 5928/93 דרס בן ביאדגלי ביאדגלין נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 13.7.1994).

יתר טענותיו של המבקש כנגד העונש נבחנו בידי שתי ערכאות, ולא ראיתי מקום או עילה ללבנן בשלישית.

לאור כל האמור הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ג' בכסלו התשס"ח (30.11.08), עד לשעה 11:00.

ניתנה היום, כ"ב בחשון

התשס"ט (20.11.08)

.

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (7 תיקים)

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

  • רע"פ 1949/15אימן תקרורי נ. מדינת ישראלהחלטה
  • רע"פ 4079/10אימן גבשה נ. מדינת ישראלהחלטה
  • רע"פ 6904/09בנימין בלוך נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה
  2. 2בית המשפט רשאי לשקול שיקולי ענישה כלליים לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם, ונוכח הצורך להילחם בעבירת החזקת סכין