רע"פ 9413/02 חיים כהן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של תקיפה חבלנית חמורה ואיומים. על-פי כתב האישום, תקף המבקש את אשתו, סטר לה, הכה אותה ואף הצמיד סיגריה בוערת לזרועה וגרם לה לכוויה. כתוצאה ממעשיו, נגרמו לאשה חבלות של ממש. בית-משפט השלום בקריות הטיל עליו עונש של ששה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות ועשרה חודשי מאסר על-תנאי, ונימק את העונש הקל בעברו הנקי של המבקש; בכך שהמבקש ואשתו מתכוונים להתגרש, והנתק ביניהם מפחית את הסיכון שהמבקש יחזור על מעשיו; ובכך שהמבקש הודה במעשיו והביע חרטה על התנהגותו.

המשיבה ערערה על קולת העונש בבית-המשפט המחוזי בחיפה, וערעורה התקבל. בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו, כי בעוד שבפני בית-משפט השלום נטען כי המבקש ואשתו מתכוונים להתגרש, ובית-המשפט ראה בכך נימוק לקולא, הרי שבטיעונים בפני בית-המשפט המחוזי, טען המבקש כי בני-הזוג חזרו לחיות ביחד; וכי העובדה, שהתופעה של גברים המכים את נשותיהם באכזריות – כבמקרה זה – הפכה למכת מדינה, צריכה להוות שיקול לעניין הענישה. לבסוף, החליט בית-המשפט המחוזי להחמיר בעונשו של המבקש, והטיל עליו עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל. ואולם, בשל העובדה שהמבקש החל כבר בריצוי עבודות השירות שהטיל עליו בית-משפט השלום, קבע בית-המשפט המחוזי, כי תקופה זו תקוזז מתקופת המאסר שהוטלה עליו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טען המבקש, כי על-אף שהמדינה הגישה ערעור על פסק-דין בית-משפט השלום, לא ביקשה המדינה לעכב את ביצוע גזר-הדין עקב טעות, כך שהמבקש הספיק לרצות שלושה וחצי חודשים מעונשו; כי המבקש החל להתאים את אורח חייו לעונש שהוטל עליו בבית-משפט השלום, והפסיק את עבודתו הסדירה; כי בני-הזוג אכן חזרו לחיות יחד, והמתלוננת אף הגישה לבית-המשפט קמא תצהיר בו היא מבקשת להקל בעונשו של המבקש; וכי המבקש אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, וסובל מבעיות רפואיות. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור.

יש לדחות את הבקשה. כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי החלטת בית-המשפט המחוזי – להחמיר בעונשו של המבקש, לנוכח מעשי האלימות האכזריים שביצע – סבירה היא, ואין אני מוצאת מקום להתערב בה.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, איפוא. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במשטרת זבולון, בתאריך 10.11.02 בשעה 08:00.