רע"פ 3104/11 נידאל פדילה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה אהד) מיום 20.3.11 בתיק עפ"ת 48896-02-11, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה ברמלה (השופטת שלזינגר שמאי) בפ"ל 425/07 מיום 5.1.11. עניינה של הבקשה – חומרת העונש שהושת על המבקש בעבירת נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה, רשיון רכב וביטוח.

רקע והליכים

ב.

על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המבקש ולפיו הורשע, נמצא נוהג ברכבו בזמן תקופת פסילה שנגזרה עליו בגין עבירה בתיק קודם (2951/06). נוסף על כך המבקש ידע בעת שנהג, כי אינו אוחז ברשיון נהיגה שכן אינו מורשה לנהוג, וכי נהג ללא ביטוח וללא רישיון רכב בתוקף.

ג.

בגין אלה גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש לשנתיים מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי, פסילת רישיון לשנתיים, פסילה על תנאי למשך חצי שנה וכן התחייבות להימנע מהעבירות בהן הורשע. בגזרו את דינו, נתן בית המשפט דעתו לכך שאף שהמבקש אינו מורשה לנהיגה, עלה בידו לצבור ארבע עשרה הרשעות תעבורה קודמות, בהן שמונה בגין נהיגה ללא רישיון. העבירה האחרונה בה הורשע המבקש היא נהיגה בזמן פסילה, ובגינה נפסל המבקש מהחזקת רישיון למשך שנתיים נוספות, וכן הוטל עליו מאסר בפועל של 15 חודשים. לחובתו של המבקש גם שלוש הרשעות קודמות בפלילים, בגין נהיגה ללא רישיון ושימוש בלתי חוקי ברכב, אשר גם בשלהן נפסל המבקש מלנהוג למשך תקופה ארוכה. נוסף על אלו, למבקש הרשעות רבות בעבירות אלימות, סמים ורכוש בגינן ריצה מאסרים ממושכים. בשל הישנות העבירות כמתואר ובשל חומרת העבירות בהן הורשע במקרה הנוכחי, קבע בית המשפט כי יש צורך בעונש מוחשי, כדי שהמבקש יפנים את חומרת העבירות בהן הוא מורשע שוב ושוב. מנגד, נשקלה לזכותו הודאתו.

ד.

המבקש עירער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, וערעורו התקבל, כך שעונש המאסר בפועל הופחת ל-15 חודשים. בית המשפט עמד על חומרת העבירות בהן הורשע המבקש והישנותן, אולם ציין, כי בית משפט השלום לא היה ער לכך שעבירתו האחרונה של המבקש, בגינה סיים לרצות 15 חודשי מאסר בפועל, אירעה לאחר מועד עבירה זו, ועל כן אין מקום לקבוע על סמך עבירה זו, כי המבקש לא למד לקח מן ההליך המשפטי הקודם והעונש שהוטל עליו.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי העונש שנגזר על המבקש חורג ממדיניות הענישה הנוהגת. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא התחשב דיו בכך שהמבקש הורשע על עבירה דומה שנעברה לאחר זו בה הורשע עתה, ובגינה נשלח גם למאסר של 15 חודשים, ובחיבורן של שתי תקופות המאסר יש סטיה ניכרת עוד יותר ממדיניות הענישה.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי רשות ערעור תישקל אך במקרים המעלים חשיבות ציבורית או משפטית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד

לו (3) 123, 128 ; רע"פ 10200/03 שחוח נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך במיוחד מקום בו הבקשה מוגשת לעניין חומרת העונש בלבד (רע"פ 9413/02 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2541/03 דלאל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). מקרה זה אינו בא בגדרם של החריגים לכך.

ז.

אף לגופם של דברים אינני סבור, כי יש מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש. בעבירת נהיגה בעת הפסילה כפל חומרה - הן הסכנה הגלומה בה לשלום הציבור בנהיגת מי שאינו כשיר או ראוי לכך, והן מחמת הזלזול בחוק הכרוך בה:

" נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב " (רע"פ 6155/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (לא פורסם) – השופט לוי).

הדברים אמורים ביתר שאת במקרה כגון דא; המבקש מעולם לא היה רשאי לנהוג, ועל כן נהיגתו בכביש היא מוקד סכנה מתגלגל; הוא הורשע במספר ניכר של עבירות תנועה, וזאת נוסף לעבירות מתחומי האלימות, הסמים והרכוש. דומה איפוא, כי הציות לחוק זר למבקש, ועל כן נדרש עונש שיהיה בו כדי להרתיעו מרצידיביזם עברייני, ולמצער ירחיק אותו ואת פגיעתו הרעה מן הציבור לתקופת מה. הוא הדין לעבירות האחרות שבהן הורשע המבקש. אין צורך בדמיון מפותח גם כדי לשוות בנפשנו תאונות דרכים כשהרכב הפוגע הוא ללא רישיון, ללא ביטוח, תוך הטלת נזקים על שכם הציבור. בית המשפט המחוזי נעתר אל נכון לערעורו של המבקש על חומרת עונשו וקיצר את תקופת מאסרו בפועל כפי שנימק, אך אין מקום להתערבות נוספת.

ח.

איני נעתר איפוא לבקשה.