רע"פ 9494/07 בנימין רביזדה נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש במספר עבירות של התחמקות מתשלום מס תוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. כתב-האישום ייחס למבקש העלמת הכנסות בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח. בית-המשפט מצא כי קיים קושי לקבוע את היקפה של ההעלמה, עם זאת, נדחתה טענת המבקש לפיה הסכום שהועלם אינו עולה על עשרה מיליון ש"ח. בטיעוניו לעונש, הלין המבקש על כך שנמנע ממנו להסיר את מחדליו, וזאת מאחר והוחלט להקפיא את כל רכושו במסגרת הליך פלילי אחר המתנהל נגדו (להלן: "ההליך השני"). בית-משפט השלום לא ראה מקום לקבל טענה זו, וקבע, כי המבקש מיאן להסיר את מחדליו במשך תקופה ארוכה עובר להקפאת הנכסים. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש ל-50 חודשי מאסר, 24 חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך מיליון ש"ח או 20 חודשי מאסר תמורתו.

2.

בערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, טען כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה יתרה וסוטה ממדיניות הענישה הנוהגת; עקב הקפאת נכסיו הוא נעדר יכולת לשלם את הקנס; מאז ביצוען של העבירות חלף זמן ניכר. להשקפת המבקש, כל אלה חייבו לא לנהוג עמו בחומרה יתרה. מנגד, ערערה המשיבה על קולת העונש, הואיל וסברה כי עניין לנו עם עבריין מס סדרתי. טענה זו התבססה על כך שהמבקש הורשע בעבירות מס נוספות לאחר שנגזר-דינו בהליך הנוכחי, ועל כך שבעבר שילם כופר מס. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, וקיבל את ערעורה של המשיבה. סכום הקנס הועמד על 2,500,000 ש"ח או 30 חודשי מאסר תמורתו, בעוד שיתר רכיבי גזר-הדין נותרו על כנם.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. הוא שב ומלין על כך שהצו המקפיא את נכסיו, מנע ממנו להסיר את מחדליו ולשלם את הקנס שנגזר לו. להבנתו, הוא נענש בגין המעשים שיוחסו לו בהליך השני אף שטרם הורשע. כן נטען, כי העונש חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, וכל אלה יחד מצדיקים את ליבון עניינו בשלישית.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, שוכנעתי כי דינה להידחות. הרשות לערער ניתנת במשורה, ואין בחומרת העונש לכשעצמה כדי להקים עילה לקיומו של דיון בפני ערכאת ערעור שנייה ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). אכן, נקבע כי יהיו מקרים בהם פער חריג בענישה בין הערכאות השונות יצדיק מתן רשות לערער (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.05); רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.06)), אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נופל בגדרו של חריג זה. אף לא שוכנעתי כי העונש שנגזר למבקש סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת. מכוח ההלכה הפסוקה יש לנהוג ביד קשה בעברייני מס, ובמיוחד בעבריינים סדרתיים דוגמת המבקש. באשר לנכסיו המוקפאים של המבקש, אין לי אלא להצטרף לדבריו של בית-המשפט המחוזי:

"כתב-האישום הוגש ביולי 2001. החקירה בעניינו התנהלה במשך שנים קודם. היכן היה [ המבקש ] עם מאות מיליוני השקלים שלו? מדוע לא חשף את הכנסותיו מעיסוקו זה (ניכיון שיקים), לא שיתף פעולה עם חוקריו ולא שילם ולו במקצת מחובותיו לרשויות המס? ... עתה, כשהוגש כתב-האישום והמדינה הקפיאה את נכסיו בשנת 2002, בין בהליך זה ובין בהליך אחר, אין הוא יכול לטעון, כי נמנע ממנו להסיר את המחדל. את הצרה הזו שהתרגשה ובאה על ראשו הביא הוא על עצמו במו ידיו ואין לו להלין על אחרים" (פיסקה 8.ד לפסק-הדין).

אשר על כן, הבקשה נדחית.