רע"פ 9553/04 סוהילה שבאנה נ. יור הועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים

1.ביום 24.11.2003 ניתן על ידי המשיב צו הריסה מנהלי (להלן: צו ההריסה או הצו ) על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ), כנגד בית שבנתה המבקשת בשכונת בית חנינא בירושלים (להלן: הבית או המבנה ). המבקשת עתרה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בבקשה לביטול צו ההריסה ובה העלתה שורה של טענות כנגד הצו. ראשית, כך טענה המבקשת, נתוני ביתה אינם זהים כלל לנתוני הבית המתואר בצו. המבקשת הצביעה בהקשר זה על אי-התאמה במספר החלקה; בקורדינטות (קווי האורך והרוחב) המציינים את מיקום המבנה; בגודלו של המבנה ובתיאור החומר ממנו בנוי הגג. לחלופין טענה המבקשת לפגמים בהוצאת צו ההריסה אשר מחייבים ביטולו מעיקרא ובהם שיהוי בהוצאת הצו ואי קבלת חוות דעת היועץ המשפטי לעירייה טרם הוצאתו. כן טענה המבקשת כי בניית המבנה נסתיימה שלושים ימים ויותר לפני הוצאת צו ההריסה וכי המבנה היה מאוכלס תקופה העולה על שישים ימים טרם הוצאתו. על כן, ונוכח התנאים הקבועים לענין זה בסעיף 238א(א)(2) ו-(3) לחוק התכנון והבניה, לא ניתן, כך לטענתה, להוציא צו הריסה מנהלי כנגד המבנה.

2.בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד הש' א.צ. בן-זימרה) בחן את חומר הראיות שהציגו הצדדים ובהן עדויות המהנדס וההנדסאי מטעם המשיב ועדות המודד מטעם המבקשת, וקבע כי הנתונים המופיעים בצו ההריסה נכונים ומתאימים לביתה של המבקשת, אשר אינה חולקת על כך שהוא נבנה בלא היתר כדין. בית-המשפט לעניינים מקומיים דחה בהקשר זה את חוות דעתו של המודד מטעם המבקשת בעניין מיקומו של המבנה בציינו כי המודד לא ביקר כלל במקום ולא ערך בו מדידות אלא הסתמך על נתונים שהובאו בפניו על ידי עובד ממשרדו. עוד ציין בית-המשפט לעניינים מקומיים כי המבנה שבנתה המבקשת הוא המבנה היחיד בשטח המתואר בצו וכי אין בסביבתו מבנה הדומה לו בצורתו ובמיקומו, כפי שתוארו בעדויות מטעם המשיב. אשר לטעות שנפלה בצו לעניין תיאור גג המבנה קבע בית-המשפט לעניינים מקומיים כי אין בה כדי לשלול את זיהויו של המבנה כמבנה שבנתה המבקשת ועל כן אין היא פוגמת בכשרותו של הצו. בית-המשפט לעניינים מקומיים אף דחה את כל הטענות הנוספות שהעלתה המבקשת לענין תוקפו של הצו והדגיש כי המבקשת לא הכחישה שהבית עליו הודבק צו ההריסה הוא הבית שבנתה וכי לא נקטה בהליך כלשהו לקבלת היתר כחוק לבנייתו.

3.המבקשת ערערה בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים על פסק דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים. בערעורה חזרה המבקשת על טענתה כי נתוני הבית נשוא צו ההריסה אינם תואמים את ביתה. כן הלינה המבקשת על קביעתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים לפיה המודד מטעמה לא היה רשאי להסתמך על מדידות שנערכו על ידי עובד ממשרדו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' הכט, מ' רביד וא' אפעל-גבאי) דחה את הערעור, בקובעו כי בצו ההריסה אכן נפלו פגמים, אולם אין בהם כדי לפגוע בכשרותו של הצו. בית-המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על ההלכות בענין בטלות יחסית לפיהן יש להבחין בין הפגם שנפל במעשה המנהלי לבין נפקותו של הפגם, התלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בנסיבות העניין, כך קבע בית-המשפט המחוזי, לא נפלה כל טעות בזיהוי המבנה המיועד להריסה, למרות הליקויים שנפלו בצו לעניין תיאורו.

4.מכאן הבקשה שבפניי, בה שבה המבקשת וטוענת כי אי ההתאמה בין פרטי המבנה המתואר בצו ההריסה ובין הבית שבנתה מהווה פגם חמור המחייב ביטול הצו מעיקרו. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו שאין מבנה נוסף בשטח הרלבנטי. המבקשת מפנה בהקשר זה לעדויות המהנדס וההנדסאי מטעם עיריית ירושלים מהן עולה לטענתה כי בסמוך לביתה ישנו בית הדומה לו בצורתו ומכאן שאין מקום לטענה כי הבית המתואר בצו הוא ביתה. המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה, וסומכת ידיה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

4.דין הבקשה להידחות, באשר אין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית החורגת מנסיבותיו של המקרה הספציפי (ראו: רע"פ 8457/99 קולוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מסקנה זו יפה ביתר שאת במקרה דנן נוכח ההיקף המצומצם של עילות הביקורת השיפוטית שקבע הדין לגבי צווי הריסה מנהליים (ראו: סעיף 238א(ח)לחוק התכנון והבניה; עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

פ"ד נז(1) 196). אכן, בצו ההריסה נפלו פגמים. על כך יש להצטער ולא למותר להדגיש כי צו הריסה מנהלי יש לו השלכות מהותיות על קניינו של הפרט, ועל כן צריכה הרשות להקפיד הקפדה יתירה על קיום הוראות החוק ככתבן וכן לדקדק ולדייק בזיהוי המבנה המיועד להריסה ובתיאור פרטיו, שמא תצא תקלה תחת ידיה וייהרס המבנה הלא נכון. יחד עם זאת, במקרה דנן נבחנו הטענות שהעלתה המבקשת באופן ממצה על ידי הערכאות דלמטה אשר מצאו כי לא נפל פגם מהותי בצו ההריסה, במובן זה שלמרות הטעויות שעליהן הצביעה המבקשת ניתן לזהות בוודאות את המבנה נשוא הצו עם הבית שבנתה ללא היתר כדין. מסקנה זו אינה מצדיקה התערבות.

הבקשה נדחית. מניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה על פי סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה יחל מיום המצאת החלטה זו למבקשת.