רע"פ 96/15 סבן יעקב - ציוד לבניין בע"מ נ.

1.

לפניי בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל ), בעפ"א 5073-01-15, מיום 4.1.2015, אשר בגדרה נדחה על הסף ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (כב' השופט י' שקד ), בתו"ב 59130-11-10 ותו"ב 59229-11-10, מיום 4.1.2015.

2.

הרקע לבקשה שלפניי, בקליפת אגוז, הוא כי במסגרת גזר דין שניתן בעניינם של המבקשים, הוצא צו להריסת מבנים בלתי-חוקיים, אשר המועד המקורי שנקבע בו, לאחר שניתנה למבקשים שהות להתארגנות, חל ביום 10.11.2005. המבקשים נקטו הליכים משפטיים שונים, והמבנים לא נהרסו. ביום 14.1.2013, הורשעו המבקשים, בין היתר, בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובעבירה של אי קיום צו שיפוטי (תו"ב 59130-11-10 ותו"ב 59229-11-10). ערעורם של המבקשים על ההרשעה, נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"א 13935-05-14), והמבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. בהחלטתי מיום 23.11.2014, הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור. הבקשה לרשות ערעור נדחתה בהחלטתי מיום 8.12.2014, מאחר שלא נמצאה עילה ליתן למבקשים רשות ערעור " בגלגול שלישי ", ולמעלה מן הצורך ציינתי, כי גם לגופו של עניין אין כל ממש בטענותיהם של המבקשים. במסגרת הבקשה, נדרשתי גם לבקשתם של המבקשים כי תינתן להם ארכה על מנת להתכונן לביצוע צו ההריסה. בקשה זו נדחתה, תוך שהובהר כי " לרשות המבקשים עמדו שנים רבות להתכונן לביצוע צו ההריסה ".

3.

לאחר שניתנה החלטתי זו, הגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה להארכת מועד לביצועו של צו ההריסה. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 4.1.2015, בה נמתחה ביקורת על התנהלותם של המבקשים. המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו, וכן בקשה לעיכוב ביצוע. בו ביום, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל ) את הערעור על הסף, וקבע כי " העובדה שמתנהלים הליכים נוספים, תכנוניים ומינהליים, לא תוכל לשמש עילה לדחיית הקץ למנוע ביצוע צו ההריסה. משניתן פסק דין בערעור, ובקשה לרשות ערעור נדחתה, הפך פסק הדין לחלוט וסופי, ויש לבצעו

[...] לא כל בקשה חדשה יכולה לסכל ביצוע פסק דין סופי ".

4.

על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לרשות ערעור, היא הבקשה שלפניי. בד בבד עם הבקשה, הוגשה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור, אליה נעתרתי בהחלטתי מיום 5.1.2015. הטענה בבקשה שלפניי היא, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את הערעור על הסף. טענה נוספת היא, כי ביום 4.1.2015, ניתנה החלטתו של כב' השופט ד"ר ע' מודריק , אשר במסגרתה עוכב הביצוע עד לקבלת תגובה, ובכך לטענת המבקשים, נוצר מצב של אי ודאות.

5.

יצויין, כי ביום 11.1.2015, הוגשה מטעם המבקשים בקשה להגשת טיעון משלים קצר. המשיבה התנגדה לבקשה זו, ולא הותר למבקשים להגיש טיעון משלים.

6.

דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים, יש לדחות את טענתם של המבקשים בדבר " כפל החלטות ". בהחלטתו של כב' השופט גורפינקל , נדחה הערעור עצמו, והעובדה שבאותו יום ניתנה החלטתו של כב' השופט מודריק במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, לא יצרה חוסר ודאות בנוגע לגורלו של הערעור.

7.

אשר לבקשה לרשות ערעור, אני סבור כי עצם הגשת הבקשה להארכת מועד לבית המשפט לעניינים מקומיים, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. בקשה זו הוגשה לאחר שנדחתה בקשתם של המבקשים לרשות ערעור, ונקבע כי אין מקום ליתן ארכה לביצוע צו ההריסה. כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, בקשה זו " משחזרת " טענות קודמות, למעט טענה אחת, שגם היא נדחתה על נקלה. עוד הודגש בהחלטתו של בית המשפט, כי " זלזולם של הנאשמים [המבקשים] בהחלטות שיפוטיות מופגן, וברי כי אין זה המקרה החריג ויוצא הדופן שבו ראוי להיעתר לבקשתם ". בנסיבות אלה, עצם הגשת הערעור מבטאת עזות מצח מצידם של המבקשים, ועל אחת כמה וכמה ניכר הדבר בהגשתה של הבקשה לרשות ערעור. על כן, בדין נדחה הערעור על הסף (ראו תקנה 4(א) ותקנה 7 ל תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 ), וזהו דינה גם של הבקשה שלפניי. יפים לענייננו דבריו של השופט ס' ג'ובראן , אשר לפיהם:

"הבקשה שבפניי הינה חוליה נוספת בשרשרת הליכי הסרק שפתחו בהם המבקשים. אין מנוס מן המסקנה, כי כל מטרתם של המבקשים בהליך זה, כמו גם בהליכים אחרים, היא לעכב קיומו של הצו ככל שניתן, עד אשר, לתקוותם, יוכשר השימוש הנוכחי במבנה. למטרה זו, עושים המבקשים שימוש לרעה בהליכי משפט ומשחיתים לריק זמן שיפוטי יקר." ( רע"פ 9364/08 גן הזית ארועים וכנסים בע"מ נ' הועדה המקומית ולבניה "זמורה"

(10.6.2009); וכן ראו: רע"פ 2341/14 סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (28.5.2014); רע"פ 5399/10 סלאמה נ' מדינת ישראל ( 29.11.2010) )

8.

נוכח האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית על הסף. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה, בסך 25,000 ש"ח. הצו הארעי לעיכוב ביצוע צו ההריסה, שניתן על ידי ביום 5.1.2015, מבוטל בזאת.