רע"פ 961/09 גודי עסאם נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (תיק פ' 8163/07), בגין עבירה של הפרת צו שיפוטי, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. זאת, לאחר שלא קיים צו הריסה שיפוטי שהוצא כנגד מבנה שבנה ללא היתר, במסגרת תיק פ' 4161/97 (בית המשפט לעניינים מקומיים ירושלים), אשר נכנס לתוקף ביום 1.6.1999, ונמנע מלהכשיר את הבניה במשך שנים רבות.

על פי הנטען בכתב האישום, עד ליום 17.7.2007 לא קיים המבקש את צו ההריסה האמור ולא קיבל היתר כחוק למבנה שבנה.

לאחר שהורשע המבקש במיוחס לו, על פי הודאתו, גזר בית המשפט (כבוד השופטת י' ייטב ) ביום 15.7.2008 את דינו של המבקש כדלקמן: קנס בסך 10,000 ש"ח, אשר ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים. במקרה של אי תשלום הקנס, ייאסר המבקש למשך 100 ימים ;

3 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים ; מועד כניסת צו ההריסה או ההתאמה להיתר בניה ידחה ליום 15.10.2008, על מנת לאפשר למבקש להיערך לביצוע הצו.

בעקבות החלטה זו, הגיש המבקש לבית המשפט בקשה להארכת המועד לביצוע הצו, בתקופה של שנתיים. ביום 7.10.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת י' ייטב ) את בקשתו, מן הטעם שלא הובאו בה נתונים המצדיקים שינוי ההחלטה שניתנה במסגרת גזר הדין, לפיה אין מקום למתן ארכות נוספות לביצוע צו ההריסה השיפוטי, למעט ארכה קצרה לשם היערכות לביצוע ההריסה. כמו כן, ביטל בית המשפט את עיכוב ביצוע הצו.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור ל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2713/08). ביום 29.12.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופט י' נעם ) את הערעור. זאת, משום הבניה הבלתי חוקית הביאה לפגיעה משמעותית בערכים מוגנים המיוחדים לאזור העיר העתיקה בירושלים- ערכי השימור, הארכיאולוגיה, האדריכלות והנוף. הפגיעה האמורה התרחשה הן בעקבות מיקומה של הבניה, כאמור, באיזור העיר העתיקה

בירושלים, הן בשל היקפה הניכר- שתי קומות בשטח כולל של 72 מ"ר, והן לאור התקופה הממושכת של הנצחת הבניה הבלתי חוקית- במשך למעלה מעשר שנים. כמו כן, הבקשה לתיקון תכנית המתאר שהגיש המבקש מצויה בשלב ראשוני ומקדמי, והליכי הטיפול בה עלולים להימשך מספר שנים, כאשר לא ברור אם בסוף ההליך תתקבל הבקשה. משכך, היענות לבקשה למתן ארכה נוספת, משמעה הנצחת הבניה הבלתי חוקית באיזור המיוחד של העיר העתיקה בירושלים במשך שנים רבות. בית המשפט הוסיף, כי יש לזקוף לחובתו של המבקש את העובדה שהלה הפר את צו ההריסה השיפוטי במשך כעשור, ופתח בהליכים תכנוניים להכשרת הבניה רק לאחר כאחת עשרה שנים ממועד ביצוע העבודות. בית המשפט דחה את מועד כניסת צו ההריסה לתוקף ליום 1.2.2009, בכדי לאפשר למבקש להתארגן לביצוע ההריסה, ולתכלית זו בלבד.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי יש להרוס את המבנים הנבנים בעיר העתיקה בירושלים ללא היתר מבלי לאפשר ניסיון הכשרת הבניה, אך בשל מיקומם. על פי הטענה, החלטת בית המשפט המחוזי, אשר אימצה את גישת המשיבה, מבססת אפליה קשה כנגד התושבים הערבים בעיר העתיקה, כאשר כנגד מבנים חדשים שמוקמים ברובע היהודי לא ננקטים הליכים. המבקש מוסיף וטוען, כי הטעם לכך שלא הגיש בקשה להארכת תוקף צו ההריסה שהוצא במסגרת תיק פ' 4161/97 (בית משפט לעניינים מקומיים ירושלים), אשר נכנס לתוקפו ביום 1.6.1999, נעוץ באי הבנתו את גזר הדין. עוד נטען, כי המשיבה גם היא לא עשתה דבר בנוגע להפרה במשך השנים שחלפו מאז נכנס לתוקפו צו ההריסה, ורק לאחר שנים רבות הגישה כתב אישום כנגד המבקש. בנסיבות אלו, לפי הטענה, לא היה מקום שטעם זה של אי קידום הליך ההכשרה במשך שנים יביא להחמרת יתר עם המבקש. משקיבל לידיו המבקש את כתב האישום בתיק פ' 8163/07 (בית משפט לעניינים מקומיים ירושלים), פנה הוא לעורך דין אשר הסביר לו כי עליו לפעול כדי להכשיר את הבניה, ומאותה העת פועל הוא ביתר שאת לקידום מטרה זו. בענין זה נטען עוד, כי מאז החל המבקש לפעול להכשרת הבניה, חלה התקדמות משמעותית בתהליך, אשר מצביעה על סיכויים טובים מאוד להצלחתו. לבסוף מבוקש להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה השיפוטי בתקופה של שנתיים לפחות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יצוין, כי גם לגופו של ענין, דינה של הבקשה להידחות. מהדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי עולה, כי אמנם הגיש המבקש לאחרונה בקשה לקבלת היתר בניה על דרך תיקון תכנית המתאר, אולם הטיפול בה מצוי בשלב ראשוני ומקדמי. הליכי הטיפול בבקשה עלולים להימשך מספר שנים, כאשר לא ברור אם בסופו של תהליך תתקבל הבקשה. בנסיבות אלה, אין מקום להיענות לבקשתו של המבקש, על ידי מתן ארכה נוספת בת שנתיים ימים. זאת, בייחוד בנסיבות הענין, כאשר למן הקמת המבנה הבלתי חוקי ועד להגשת כתב האישום נגד המבקש בתיק פ' 8163/07, במהלך תקופה של למעלה מעשר שנים, לא החל הוא בהליכי הכשרת הבניה. אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה לא הבין את גזר הדין שניתן בשעתו בתיק פ' 4161/97, ועל כן לא פתח בהליכים להכשרת הבניה במועד מוקדם יותר ;

בהחלטת בית המשפט

המחוזי צוין, כי במועד מתן גזר הדין בתיק האמור, יוצג המבקש על ידי סניגור דובר ערבית, ובפרוטוקול הדיון נרשם כי הדיון תורגם למבקש, וכי הלה אף אישר כי הוא מודע להסדר הטיעון, לפיו עליו להרוס את המבנה עד ליום 1.6.1999. כמו כן, אף לטענת המבקש הבין הוא כי בגזר הדין הושת עליו קנס כספי ;

משכך, תמוהה עוד יותר טענתו בפניי, ממנה עולה כי הבין חלק אחד בלבד של גזר הדין, בעוד שאת היתר לא הבין, מבלי שניתן נימוק מניח את הדעת לכך.

כמו כן, המבקש טוען בפניי, כי ניתן באופן עקרוני לקבל היתר לתיקון תכנית מתאר, ומבקש כי יינתן סיפק בידו לפעול לשם כך. טענתו זו נובעת מקריאתו לתוך פסק הדין של בית המשפט המחוזי אמירה שאינה קיימת בו, לפיה תיקון תכנית מתאר באיזור העיר העתיקה אינו הליך בר השגה. אכן, תיקון תכנית מתאר אינו הליך פשוט כלל, אך וודאי שאין לומר כי הוא איננו אפשרי בשום מקרה. עוד יצוין, כי הימנעותה של המשיבה מהגשת כתב אישום כנגד המבקש במשך כשמונה שנים, אינה מעלה ואינה מורידה לענין חובתו למלא אחר הוראות הצו השיפוטי שהוצא כנגד המבנה הבלתי חוקי, ונכנס לתוקפו עוד בחודש יוני 1999.

יתרה מזאת, בפסקי דין אחרים כבר עמדתי על אופיו המיוחד של איזור העיר העתיקה בירושלים כשיקול בעת הוצאת צווי הריסה. מ דובר

באיזור בעל חשיבות היסטורית, אדריכלית ותכנונית מיוחדת, אשר מטבע הדברים השיקולים הנשקלים בענין היתרי בניה בו שונים הם. למותר לציין, כי כך לגבי בני כל הדתות וכל העדות (השוו רע"פ 5315/08 נווה ג'נין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.6.2008), רע"פ 9432/08 האשם סלאימה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.12.2008)). לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.