רע"פ 5315/08 נווה ג'נין נ. מדינת ישראל

המבקשת הורשעה על פי הודאתה בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ), בצירוף סעיף 240 לחוק התכנון והבניה.

לפי המתואר בגזר הדין המבקשת בנתה ברובע היהודי, בעיר העתיקה בירושלים,

תוספת למבנה קיים. וזאת בין היתר בכך שבנתה 8 עמודי אבן בגובה עד 2 מטר וכן שלד של פלדה עם תקרת פח בשטח של כ-40 מ"ר + גרם מדרגות, והפרה צו הפסקת עבודה שיפוטי בכך שסיימה בניית קיר חיצוני ותקרות גבס בניגוד לצו.

בתאריך 21.3.2004 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ד"ר א'צ' בן-זמרה ) את המבקשת על פי הודייתה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

וגזר עליה את העונשים הבאים: קנס בסך 9,500 ש"ח או 90 ימי מאסר תחתיו; התחייבות בסך 10,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תחתיה, להימנע מביצוע עבירה לפי סעיפים 145, 204

ו- 210 לחוק התכנון והבניה בתוך תקופה של שלוש שנים החל מיום גזר הדין; התחייבות להימנע מכל שימוש במבנה וכן להימנע מהרשאת השימוש בו; התאמת המבנה לתוכניות ולהיתרי הבנייה הקיימים באזור לרבות בדרך של הריסה, לא יאוחר מיום 21.3.2005.

ביום 13.3.2005 הגישה המבקשת בקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה לתקופה של 12 חודשים נוספים, בבקשתה ציינה כי שכרה אדריכל אשר פתח בהליכים לשינוי ת.ב.ע על מנת להכשיר את הבנייה. המשיבה לא התנגדה לדחיית מועד צו ההריסה לצורך בחינת החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה (להלן: הועדה המחוזית ) בתיק.

ביום 31.3.2005 הורה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים על דחיית ביצוע צו ההריסה ליום 1.6.2005.

ביום 19.5.2005 הגישה המבקשת בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה לתקופה של 6 חודשים נוספים. בבקשתה ציינה המבקשת כי על מנת להעביר את התוכנית לדיון בוועדה המחוזית יש צורך באישור מוקדם מ"החברה לפיתוח הרובע", וכי אישור זה עדיין לא התקבל, אך על פי מידע שמצוי בידי המבקשת ההמלצה לאישור התוכנית היא חיובית. המשיבה התנגדה לבקשה.

ביום 8.6.2005 הורה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים על דחיית מועד

ביצוע צו ההריסה ליום 6.12.2005, תוך כדי שציין כי זוהי אורכה אחרונה לביצוע הצו.

ביום 5.12.2005 הגישה המבקשת בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה לתקופה של 6 חודשים נוספים.

בבקשתה ציינה כי נתקבל אישור של "החברה לפיתוח הרובע" וכי התוכנית הועברה לוועדה המחוזית ביום 13.11.2005 ואולם נקבע כי אינה עומדת בתנאי הסף עקב כשלים טכניים, המבקשת הוסיפה וטענה כי התוכנית המתוקנת תוגש בחודש הקרוב לוועדה המחוזית.

ביום 25.1.2006 הורה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה ליום 25.5.2006, הדחייה ניתנה בהסכמת המשיבה, המשיבה ציינה כי אם התוכנית לא תאושר בוועדה המחוזית, לא תסכים לדחיות נוספות.

ביום 22.5.2006 הגישה המבקשת בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה לתקופה של 6 חודשים נוספים.

בבקשתה ציינה כי ביום 21.2.2006 הועברה התוכנית המתוקנת לוועדה המחוזית, לאחר תיקון התוכנית בשל אי עמידה בתנאי סף, לטענה ביום 30.4.2006 קיבל האדריכל מטעמה פקס מאת הוועדה המחוזית ובו הועלו דרישות נוספות שלא אוזכרו בעבר. לטענתה כעת כשיש להגיש חומר נוסף, דרושה לה דחייה נוספת.

ביום 11.7.2006 הורה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה ליום 01.12.2006.

ביום 29.11.2006 הגישה המבקשת בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה לתקופה של 6 חודשים נוספים .

בבקשתה ציינה המבקשת כי מאז הדיון ביום 11.7.2006 חלה התקדמות משמעותית שעה שביום 31.7.2006 תיק התוכנית הובא לדיון בפני הועדה המקומית לתכנון ובניה, ונקבע כי התוכנית תובא לדיון לאחר דיון בועדת השימור, כן הוחלט לאשר את התוכנית להפקדה ולהמליץ על כך בפני הועדה המחוזית בכפוף למספר תנאים. המבקשת הוסיפה כי למרות שעל פי ועדת השימור התוכנית אושרה, דרשה הועדה המחוזית אישור מהמחלקה הארכיאולוגית, אישור שעדיין לא הושג.

ביום 10.1.2007 הורה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה ליום 10.7.2007, הדחייה ניתנה בהסכמת המשיבה.

ביום 5.7.2007 הגישה המבקשת בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה לתקופה של 6 חודשים נוספים, בו ציינה כי ביום 5.6.2007 התקיים דיון נוסף בעניין היתר הבניה, להכשרת הבנייה. אולם העיכוב במתן היתר בנייה הוא בשל העובדה שטרם נקבעו קריטריונים להרחבות בניה ברובע היהודי, דבר שאינו בשליטתה של המבקשת.

ביום 28.10.2007 החליט בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת י' ייטב ) לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע כי הבנייה במתכונתה הנוכחית לא תאושר, וכי ברור שהיתר הבנייה אינו בהישג יד.

על פסק-דינו של בית-משפט לעניינים מקומיים בירושלים הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם ) דחה את הערעור וקבע כי אין ליתן עוד ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה. בית המשפט קבע כי השיקול הציבורי המרכזי בסוגית מתן הארכה לביצוע ההריסה של תוספת הבניה מתמקד בהיבט התכנוני, וזאת נוכח אופיו המיוחד של המקום שבו הוקמה, ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים, באזור המיועד לשימור, איזור שבו נקבעו קריטריונים נוקשים לקבלת היתרי בנייה. בית המשפט קבע כי הפגיעה שהסבה הבנייה הבלתי חוקית במקרה זה, אינה מצדיקה מתן ארכות נוספות להנצחת המפגע התכנוני, ובפרט כאשר היתר הבנייה כלל אינו צפוי בעתיד הקרוב.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא עיכב את ביצועו של צו ההריסה, היות והעיכוב בהשגתו של היתר הבנייה מתעכב בנסיבות שאינן תלויות במבקשת אלא במשיבה עצמה. המבקשת טוענת כי התעלמותה של המשיבה מהצורך לגבש את מסמך הקריטריונים, והתנאת הועדה המחוזית את הדיון בבקשה בהגשתו של אותו מסמך קריטריונים, מביאה לתוצאה בלתי נסבלת ולפיה מוקפא למעשה המצב התכנוני ברובע היהודי, באופן שמסב פגיעה ניכרת, בלתי סבירה ובלתי מידתית לזכותה הקניינית של המבקשת. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, לא מצאתי בטענות המבקשת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין יש לדחות את בקשת רשות הערעור. עיקר טענותיה של המבקשת נוגעות לכך כי היתר הבנייה מתעכב עקב אי הגשת מסמך קריטריונים, וכי עיכוב היתר הבנייה נובע מהתעלמותה של המשיבה מהצורך לגבש מסמך קריטריונים, אולם לא כך הדבר. מעיון בהחלטות הועדה המחוזית וועדת השימור עולה כי אין כל סיכוי שהבניה תאושר במתכונתה הנוכחית. החלטת הועדה המחוזית מיום 21.2.2006 שמספרה 2006002 קובעת כי:

"לאור אופיו המיוחד של הרובע היהודי יש לבחון בקשות להרחבת דיור, המשנות את חזות המבנים, בראיה כוללת, לפחות בגבולות גוש תכנון על פי תכנית 2185, התוכנית המוצעת הינה תכנית נקודתית להרחבת דיור חיצונית, ולפיכך יש לדחותה".

גם בהחלטת המשך להחלטה הנ"ל קובעת הועדה המחוזית כי התוכנית מבקשת להכשיר עבירת בנייה אשר משנה את חזות המבנה המקורי ואינה תואמת את אופי הבנייה

המיוחד ברובע היהודי ובעיר העתיקה.

מעבר לכך איזור העיר העתיקה בירושלים הוא איזור בעל חשיבות היסטורית, אדריכלית ותכנונית מיוחדת, והשיקולים הנשקלים לגבי היתרי בנייה בהם שונים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. משכך אין לומר כי רישיון הבנייה נמצא בהישג יד, ואין מקום לעכב את צו ההריסה עוד.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, משכך התייתרה הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.