רע"פ 9752/09 א.א מור השמות ותעסוקת כוח אדם בע"מ נ. משטרת ישראל

ביום 2.2.06 נעצר המבקש 3, מאיר אברג'יל (להלן: אברג'יל או המבקש 3) בגין חשד לביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס -2000 (להלן: החוק ), עבירות מס שונות ועבירות של הגרלות ומשחקים אסורים.

במסגרת החקירה נתפסו שני רכבים: האחד, רכב מרצדס משוריין, מספר רישוי 76-999-17, הרשום על שם המבקשת 1 (להלן: רכב 1 ); ורכב מתוצרת " BMW ", מספר רישוי 57-528-16, הרשום על שם המבקשת 2 (להלן: רכב 2 ).

שני כלי הרכב נתפסו לפי הוראות סעיף 26 לחוק ביחד עם סעיפים 32, 34 ו- 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ ), וזאת על-מנת לאפשר את חילוטם בבוא העת, אם וכאשר יורשע אברג'יל בדינו. יצוין, כי על אף שרכב 1 רשום על שם המבקשת 1 (חברה שבשליטת המבקשת 2, אשתו של אברג'יל) ורכב 2 רשום על שם המבקשת 2, הרי שקיימות ראיות לכך שהשליטה האמיתית בשני הרכבים הינה בידי אברג'יל עצמו.

רכב 2

בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' מור ) הורה, ביום 20.2.06, להחזיר את רכב 2 לידי המבקשת 2, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 195,000 ש"ח (ב"ש 1070/06). על החלטה זו הגישו המבקשים ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה, ביום 28.5.06, את עררם של המבקשים, בקובעו, כי המבקשת 2 לא הצליחה להראות, כי רכב 2 נרכש על-ידה ונמצא בבעלותה, אלא שהמסקנה העולה מתוך המסמכים היא הפוכה – קרי, שרכב 2 הינו רכושו של אברג'יל (ב"ש 90859/06).

ביום 30.7.07 הודיעו הצדדים לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, כי הגיעו להסכמה בדבר שחרור רכב 2 בתנאים הבאים:

*

רישום עיקול על הרכב לטובת המדינה במשרד הרישוי וברשם המשכונות עד לתום ההליכים המשפטיים;

*

הוצאת פוליסת ביטוח מקיף לרכב ושעבודה לטובת המדינה עד לתום ההליכים המשפטיים;

*

ערבות עצמית והתחייבות אישית לפיה לא תיעשה ברכב שום עסקה של מכירה או דיספוזיציה אחרת עד לתום ההליכים המשפטיים;

*

ערבות צד ג' בסכום של 195,000 ש"ח, שתעמוד בתוקפה עד לתום ההליכים המשפטיים.

ביום 31.7.09, בעקבות ההודעה האמורה, נתן בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' דרויאן ) תוקף להסכמת הצדדים.

רכב 1

ביום 14.5.06 הורה בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת

ד' רייך-שפירא ) על החזרת רכב 1 לידי המבקשת 1, וזאת בכפוף לתנאים הבאים: הצגת היתר להחזקת הרכב כמות שהוא – כולל מיגון ירי ולחילופין הסרת מיגון הירי; הטלת משכון לטובת בנק ישראל על סך 150,000 ש"ח; ביטוח הרכב בביטוח מקיף ושיעבוד הפוליסה עד לסכום של 150,000 ש"ח לטובת המדינה; וכן התחייבות של המבקשים שרק הם ישתמשו ברכב ולא יעבירונו לצד ג' (ב"ש 1473/06).

על החלטת בית-משפט השלום הגישה המשיבה ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' בן יוסף ) קיבל, ביום 9.7.06, את ערר המשיבה באופן חלקי, תוך שקבע, כי בנוסף לתנאים שקבע בית-משפט השלום לשחרור הרכב, יופקדו במזומן או בערבות בנקאית 35,000 ש"ח, סכום העולה כדי כ- 25% מערך הרכב (ב"ש 91921/06).

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגישו המבקשים לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור.

בית-משפט זה (השופט א' א' לוי ) דחה, ביום 6.11.06, את בקשת רשות הערעור (רע"פ 6408/06).

בקשה לעיון חוזר

ביום 8.7.09 הגישו המבקשים לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בקשה לעיין מחדש בהחלטות הנוגעות לכלי הרכב.

בית-משפט השלום (כבוד השופט ד' מור ) החליט, ביום 8.9.09, כי התנאים בהם שוחררו הרכבים יישארו על כנם, הגם שתוקף התנאים הוגבל בהחלטה למשך 180 יום נוספים.

על החלטת בית-משפט השלום הגישו המבקשים, ביום 14.10.09, ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בעררם טענו, כי המשיבה מחזיקה ברכבם שלא כדין מאחר שלא פנתה בזמן לבית-המשפט בבקשה להאריך את תקופת ההחזקה, כמצוות סעיף 35 לפסד"פ.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' כוחן ) דחה, ביום 8.11.09, את עררם של המבקשים תוך אימוץ כל קביעותיו של בית-משפט השלום.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שבים המבקשים על טענותיהם כפי שהעלו בפני הערכאות הקודמות. עיקר טענתם הוא חוסר הסמכות החוקית, כביכול, להמשיך ולהחזיק ברכבים, מאחר שהמשיבה לא פנתה לבית-המשפט בבקשה להאריך את תקופת ההחזקה; הפגיעה בזכות הקניין של המבקשים עקב ירידת הערך של הרכבים מאז תפיסתם; האפליה הננקטת על-ידי המשיבה ביחסה לחשודים השונים בפרשה נשוא התפיסה והכרזתו של אברג'יל כבר הסגרה על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, המבקשים לא הצביעו על הלכה חדשה המצריכה ליבון בפני ערכאה שלישית. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיבה, כי הטענה היחידה שנין, ולו בדוחק, להגדירה כ"שאלה משפטית", הגם שלא שאלה משפטית בעלת חידוש או חשיבות מיוחדת, נוגעת לטענת המבקשים ביחס לתחולת ההוראה בסעיף 35 לפסד"פ המחייבת, בכפוף לתנאים מסוימים, החזרת תפוס לידי האדם שמידיו נלקח. דא עקא, לטענתו, בניגוד לטענת המבקשים, אין לסעיף 35 רלוואנטיות כלשהי לצורך הדיון במקרה דנן.

החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אברג'יל חשוד בביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון.

סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון קובע:

"26.

(א)

סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת מעצר וחיפוש, יחולו, בשינויים המחויבים, גם לענין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה".

במקרה דנן, אכן, המשטרה תפסה במסגרת החקירה את שני הרכבים נשוא בקשה זו ביום 1.2.06. במשך הזמן, ניתנו צווים שיפוטיים בהם נקבע, כי הרכבים ישוחררו למבקשים בכפוף לתנאים מסוימים ובכך הפעילו בתי המשפט את סמכותם לפי סעיף 34 לפסד"פ, המורה כי בית-המשפט רשאי לצוות כי "החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני... הכל בתנאים שייקבעו בצו".

יתרה מכך, סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכט 1969 קובע:

"החזרת התפוס על-ידי המשטרה

35.

אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34,

תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח ; אך רשאי בית משפט שלום, על פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע." [ההדגשה הוספה – ס.ג' .]

משמע, סעיף 35 לפסד"פ קובע במפורש, כי חפץ תפוס יוחזר לאדם ממנו נלקח בתום שישה חודשים מיום התפיסה אך ורק אם לא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34. ברם, בענייננו, ברור כי ניתנו צווים לפי סעיף 34 כדלקמן:

ביחס לרכב 1 - כבר ביום 14.5.06 – בתוך תקופת ששת החודשים הראשונים ממועד התפיסה – נתן בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' רייך-שפירא ) החלטה בב"ש 1473/06 בדבר שחרורו של רכב 1 בכפוף לתנאים שפורטו בסעיף 6 לעיל. החלטה זו – גם אם לא נאמר בה במפורש – נסמכת על סמכות בית-המשפט כאמור בסעיף 34 לפסד"פ.

ביחס לרכב 2 – ניתנה החלטה לשחרור הרכב בתוך תקופת ששת החודשים הראשונים ממועד התפיסה (ב"ש 1070/06, מיום 20.2.06). יתרה מכך, ביום 31.7.07 נתן בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' דרויאן ) החלטה נוספת – בהסכמת הצדדים – לשחרר את הרכב התפוס, כאמור בכותרת ההודעה שהוגשה על-ידי הצדדים לפי סעיף 35 לפסד"פ.

מטעמים אלה ברי, אפוא, כי בטענת המבקשים - לפיה על המשיבה היה לפנות מדי 180 יום לבית-משפט השלום ולבקש אישור להמשיך ולהחזיק במכוניות – אין כל ממש. והרי, אם ניתן צו על חפץ תפוס מכוח סעיף 34 לפסד"פ לפני חלוף 180 ימים – כפי שאירע בענייננו בנוגע לשני הרכבים - הצו האמור עומד בתוקפו גם לאחר תום אותה תקופה. לכך יש להוסיף, כי הלכה פסוקה היא, כי ניתן להאריך תקופה זו גם אם הוגשה לאחר חלוף תקופת ששת החודשים (ראו בעניין זה בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 464).

יש לזכור, כי ההחלטה האחרונה הנוגעת לשחרור רכב 2, ניתנה בהסכמת המבקשים, ובנסיבות אלה לא היה מקום לשוב לבית-המשפט מדי 180 ימים כדי שיחודשו אותם תנאים שנקבעו בהסכמה.

מעבר לדרוש יוער, כי כיום ישנו טעם נוסף, השולל את תחולת סעיף 35 לחסד"פ. שכן, ביום 27.12.09 הוגש לבית-המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד אברג'יל ואחרים ביחד עם בקשה למתן צו זמני ברכוש לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון וסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, אשר כלל בקשה למתן סעד זמני ביחס לשני הרכבים נשוא בקשה זו. בנסיבות אלה, ברי, אפוא, כי סעיף 35 לחסד"פ אינו רלוואנטי עוד לענייננו, שכן תחולתו מוגבלת לסיטואציה בה טרם הוגש כתב אישום בהליך שבמסגרתו נתפס החפץ.

בנסיבות בהן הוגש כתב אישום כנגד אברג'יל ואחרים וכן בקשה למתן צו זמני ברכוש, מעמדם של הרכבים עומד עתה לדיון בבית-המשפט המחוזי מרכז, והמבקשים יוכלו לטעון את כל טענותיהם בעניין זה במסגרת זו.

מהאמור לעיל עולה, כי קביעת בית-המשפט המחוזי – לפיה "השבת התפוסים, בחלוף 180 ימים, תיעשה אך ורק אם לא ניתן צו על התפוס מכוח סעיף 34. בענייננו ניתנו החלטות קודמות ביחס לרכבים ואלה הושבו לעוררים בתנאים מגבילים. משכך יש לדחות את הטענה, לפיה המשיבה לא פעלה כמצוות המחוקק והיא משוללת סמכות חוקית להמשיך ולהחזיק ברכבים" – מקובלת עלי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.