רע"פ 9816/05 יואב כהנא נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש, יואב כהנא, הוגש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב כתב-אישום, בו נטען כי באחד מימיו של חודש נובמבר 2003 הוא פגע עם רכבו ברכב אחר, וגרם לחבלתו הוא ולחבלתה של נהגת הרכב האחר, שהייתה אז בחודש השמיני להריונה. בגין כל אלה, יוחסו לו עבירות לפי תקנות 49(א) ו-21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הודה המבקש בעבירות שיוחסו לו, והתביעה עתרה במסגרת טיעוניה לעונש לאלה: "פסילה בפועל של חודש, פסילה על תנאי [ל]שלושה חודשים למשך 3 שנים וקנס" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה).

בית-המשפט לתעבורה הגדיר את הסדר הטיעון כמופלג בקולתו, והסביר: "לנאשם [המבקש] 84 הרשעות קודמות כולל נהיגה בזמן פסילה, כולל תאונת דרכים בגין עקיפה כשהדרך לא פנויה, כולל נסיעה ברכב לא תקין שנאסר משימוש, כולל נהיגה במהירות מופרזת ועוד ועוד". בעקבות כך גזר בית המשפט את העונשים עליהם הוסכם בין הצדדים, והוסיף לו קנס בסך 10,000 ש"ח.

3.המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר-הדין בפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה תוך שהשופטת מונה מקצת מהרשעותיו, וביניהן עבירות בעלות גוון בטיחותי מובהק.

בעקבות כך עתר המבקש ליתן לו רשות לערער בפני בית משפט זה.

4.עיינתי בנימוקי הבקשה, וחוששני שאין בה ממש. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי אין חריגה כלשהי מההלכה הנוהגת בסוגיית הסכמי-טיעון, שהרי הצדדים הסכימו מראש כי בית המשפט לתעבורה יגזור את הקנס לפי שיקול דעתו. מכך עולה, כי הבקשה שבפני אינה אלא ניסיון להעמיד את שיעור הקנס לבחינה בפני ערכאת נוספת, וכידוע ההלכה היא כי לעניין העונש "מספיקות שתי ערכאות די והותר" (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם; וכן ראו רע"פ 5308/01 מאחמיד נ' מדינת

ישראל , לא פורסם).

יתר על כן, גם בחינת העונש לגופו אינה מגלה כי בית המשפט החמיר עם המבקש מעבר לנדרש. אדרבא, לנוכח המתרחש בדרכים, מותר וצריך לצפות ממי שהינו עורך דין במקצועו כי יציית לחוקי התעבורה, וכיצד ניתן לומר כי המבקש נוהג כך בחיי היום-יום, כאשר לחובתו נזקפות הרשעות כה רבות, ולא רק בעבירות "טכניות", אלא גם בעבירות בעלות אופי בטיחותי.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של גזר הדין.