פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9896/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת
מיום 29.10.06 בת.פ. 1/03
בשם המבקש:
עו"ד יהושע רובין
בשם המשיבה:
עו"ד זיו אריאלי
החלטה
כנגד המבקש, קטין יליד שנת 1989, הוגש, ביום 22.8.02, לבית-המשפט לנוער בנצרת עילית כתב אישום (ת.ד. 108/02), המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) + סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; עבירה של נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 ועבירה של התנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיף 68 לפקודת התעבורה.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 30.7.02 סמוך לשעה 19:00, במושב תל עדשים, נהג המבקש באופנוע. משהגיע המבקש סמוך לבריכה במושב, התנגש עם האופנוע ברכב ב.מ.וו נהוג בידי אחר בעת שהיה במצב עצירה. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב הב.מ.וו. כן נטען בכתב האישום, כי המבקש נהג ללא רישיון נהיגה כלל וכן ללא מבחן שנתי וללא תעודת ביטוח בת תוקף.
בית-המשפט לנוער (כבוד השופט י' שדמי ) קבע, ביום 14.10.02 – על-פי הודאת המבקש – כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום והחליט לנקוט כלפיו בדרכי טיפול לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971. לפיכך, ציווה בית-המשפט לנוער, ביום 16.1.03, על המבקש כדלקמן: לחתום על התחייבות בסך 2,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה; לשלם קנס בסך 200 ש"ח; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים באם יעבור שוב עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד הגיעו לגיל 18.
על גמר-הדין של בית-המשפט לנוער ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1/03). ערעורו נסב על קביעת בית-המשפט לנוער לפסול את המבקש מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה עד הגיעו לגיל 18 וכן שלא לשלול את רישיון הנהיגה באופן גורף לכל כלי הרכב.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן ) קיבל חלקית, ביום 6.3.03, את הערעור בקובעו, כי המבקש יהיה פסול מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה על רכב כלשהו עד הגיעו לגיל 17, משמע עד ליום 17.10.06, וכן כי יהיה פסול מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה על רכב דו-גלגלי עד הגיעו לגיל 18, משמע עד ליום 17.10.07. יתר חלקי גמר-הדין נותרו על כנם.
או-אז, כשלוש שנים לאחר שניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן החלטה, לפיה מניין הפסילה בפועל יהיה מיום מתן פסק-הדין, משמע מיום 16.1.03. לבקשתו צירף המבקש תצהיר, לפיו מתאריך 30.7.02 ועד ליום 17.10.06, לא היה בידו רישיון נהיגה כלשהו. המשיבה התנגדה לבקשה.
ביום 29.10.06 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו, כי תקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 דורשות מעשה אקטיבי על-מנת שיחל "מרוץ" הפסילה ובטרם הגיש המבקש את תצהירו לא החל מרוץ הפסילה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.
עיקר טענת בא-כוח המבקש הוא, כי משלא היה ברשות המבקש, שהינו קטין, מעולם רישיון נהיגה, הרי שתקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה כלל אינן חלות בעניינו.
מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נוקט לשון ברורה באשר למועד סיום תקופת פסילת רישיון הנהיגה ולא היה מקום להגיש, לאחר שלוש שנים מפסק-הדין, בקשה נוספת לבית-המשפט המחוזי.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
כמו-כן, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 6.3.03. ברם, המבקש הגיש את בקשתו למתן החלטה באשר לתחילת מניין הפסילה רק לאחר 3 שנים מיום מתן פסק-הדין. יתרה מכך, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי נוקט לשון ברורה ומציין את מועד סיום תקופת עונש הפסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה. משכך, לא היה מקום להיזקק לתקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה, שכן אין כל משמעות ליום בו החל מניין הימים של פסילת הרישיון.
מעבר לדרוש יוער, כי לשון תקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה מחייבת קבלת פרשנות ברוח החלטת בית-המשפט המחוזי, שכן נראה, כי המחוקק לא התכוון להקל עם מי שבידו אין רישיון נהיגה מול מי שבידו רישיון כזה ונדרש מעשה פעיל בכדי שיחל מניין ימי הפסילה. יפים לעניין זה דברי השופטת (בדימוס) ט' שטרסברג-כהן ברע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 481, בעמ' 484-485:
"חובת המצאת הרישיון חלה כאמור, בין שהרישיון בתוקף בעת שנגזר דינו של בעליו לפסילת רישיון ובין שרישיונו אינו בר-תוקף אותה עת. מירוץ תקופת הפסילה בשני המקרים יחל עם מסירת הרישיון כפי שמורה הדין. ענייננו נכנס למסגרת זו בין שטענת המבקש שתוקף רישיונו פקע נכונה ובין שלאו. בשני המקרים כל התקופה מאז גזר-הדין ועד שיפקיד את הרישיון לא באה במניין תקופת הפסילה, ואם הוא נוהג במהלך אותה תקופה, נוהג הוא ללא רישיון, ורק משיפקידנו יחל מירוץ שלושת חודשי הפסילה שנגזרו עליו".
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ד' באדר תשס"ז
(22.2.2007).
ש
ו פ ט