רע"פ 9901/04 ויסאם ואכד נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם וג' (דה-ליאו) לוי), בו נתקבל ערעורה של המשיבה על זיכויו של המבקש בעבירות של סחר בסם מסוכן ואחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

1.המבקש עמד לדין בבית-משפט השלום בנצרת בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקתו שלא לצריכה עצמית. על פי כתב האישום, מכר המבקש לסוכן משטרתי, בארבע הזדמנויות שונות, סם מסוכן מסוג הרואין. בבית-המשפט העיד הסוכן כי רכש את הסם מן המבקש, אותו לא הכיר בעבר, לאחר שלבקשתו הוביל אותו נהג מונית לקרבת ביתו של המבקש, מקום בו בוצעו העסקאות. הסוכן הוסיף וסיפר בעדותו כי נהג המונית אמר לו שהמבקש "מוכר הרבה סמים". עוד סיפר הסוכן בעדותו, כי בהזדמנות אחת הופיע אדם אחר שביקש למכור לו סמים, אך הוא בחר להמתין עד שהמבקש יצא מביתו על מנת לרכוש ממנו את הסם. הסוכן אף זיהה את המבקש כמי שמכר לו את הסם במסדר זיהוי תמונות שנערך בתחנת המשטרה, בטרם נשלח הסוכן לרכוש את הסם בפעם הרביעית. המבקש מצידו כפר באישומים שיוחסו לו בכתב האישום, והכחיש כל היכרות או מפגש עם הסוכן. בעדותו, ציין המבקש, כי בית מגוריו הוא בניין בן 4 קומות, ומלבד ששת אחיו המתגוררים בבית, גרים בסביבתו גם בני דודיו הדומים לו במראה החיצוני, ולפיכך, כך טען, אפשר שהסוכן טעה בזיהויו כמי שמכר לו את הסם. כמו כן, הלין המבקש על כך שהמשטרה ביצעה מסדר זיהוי תמונות, ללא נוכחות סנגור, בעוד שניתן היה לבצע מסדר זיהוי חי.

2.בית-משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ד' פורת) זיכה את המבקש מחמת הספק, בציינו כי לא היה מקום לערוך לסוכן מסדר זיהוי בתמונות במקום מסדר זיהוי חי, וכי העדרו של עורך-הדין בעת עריכת המסדר בנסיבות שבהן ניתן היה לזמנו, נוטל מידה של ממש ממשקלו הראייתי של הזיהוי. בית-המשפט ציין כי המשיבה לא הבהירה את הטעמים שביסוד ההחלטה לערוך מסדר זיהוי בתמונות בלא נוכחות סנגור. כן ציין בית-המשפט כי המשיבה בחרה שלא להעיד את קצין המשטרה שהחליט על עריכת המסדר, והדבר פועל לחובתה. בית-המשפט קבע כי שקרי המבקש בחקירה אין די בהם כדי להביא להרשעתו וכי זיהויו של המבקש כמוכר הסם על סמך דבריו של נהג המונית מהווה עדות שמועה ומכל מקום משקלו כ"קליפת השום". לפיכך, זיכה, כאמור, בית-משפט השלום את המבקש מחמת הספק.

3.המשיבה ערערה על זיכויו של המבקש לבית-המשפט המחוזי וערעורה נתקבל ברוב דעות (כבוד השופטים י' כהן וג' (דה-ליאו) לוי). בית-המשפט ציין כי מסדר הזיהוי בתמונות נערך כחלק מהליך החקירה, לפני חשיפת הסוכן ובטרם המעצר - שלב בו מטבע הדברים לא היה בנמצא סנגור - וכי הוא נועד לוודא את זיהויו של המבקש על ידי הסוכן. בנסיבות אלה, כך קבע בית-המשפט, אין בעובדה שלא נערך מסדר זיהוי חי, כדי לפגוע במשקלו הראייתי של מסדר זיהוי התמונות. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי עדות הסוכן, לפיה הוביל אותו נהג המונית אל מוכר הסם ואמר לו שזהו המבקש, היא עדות ישירה של הסוכן שאינה בגדר עדות שמועה, והיא מהווה חיזוק לזיהוי המבקש במסדר התמונות. כמו כן, ציין בית-המשפט כי הובלת חוקרי המשטרה לביתו של המבקש על ידי הסוכן וכן זיהויו של המבקש באולם בית-המשפט על ידי הסוכן, מהווים רכיבים נוספים המחזקים את זיהויו של המבקש כמוכר הסם. נוכח מכלול הראיות בתיק, הגיע בית-המשפט, ברוב דעות, לכלל מסקנה כי לא נותר ספק כלשהו בזיהויו של המבקש על ידי הסוכן ולפיכך יש להרשיעו בדין. דעת המיעוט סברה, לעומת זאת, שהמשטרה לא סיפקה הסבר מניח את הדעת להחלטתה לערוך מסדר זיהוי בתמונות ולא להמתין למעצרו של המבקש ולבצע מסדר זיהוי חי, ולפיכך אין להרשיע את המבקש. הדיון הוחזר לבית-משפט השלום וזה גזר על המבקש 30 חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וכן קנס בסך 5,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים, שתחל לאחר שחרורו מן המאסר.

4.מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה מלין המבקש על הרשעתו. המבקש טוען, בין היתר, כי אין לתת משקל ממשי למסדר הזיהוי בתמונות שנערך לסוכן, משלא ניתן הסבר ראוי באשר לשיקולי המשטרה לערוך מסדר כזה בשלב שהיו בידיה די ראיות לכאורה לצורך מעצרו. עוד טוען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי שגה בכך שייחס משקל כלשהו לדברי נהג המונית אשר הובאו בעדות הסוכן, שכן מדובר בעדות שמועה שאינה קבילה כראיה לאמיתות תוכן הדברים. מכל מקום, כך מוסיף המבקש וטוען, לעדות זו אין חשיבות, שכן המבקש אינו כופר בעובדה שביתו נמצא בסמוך למקום בו נערכו עסקאות הסמים, שכאמור התבצעו ברחוב, אלא טוען כי זיהוי הבית, בו מתגוררים גם בני משפחה רבים הדומים לו בהופעתם, איננו מהווה זיהוי של המבקש עצמו כמי שסחר בסם.

5.המשיבה מתנגדת לבקשת רשות הערעור וטוענת, בין היתר, כי מסדר הזיהוי בתמונות נערך כחלק מהליך החקירה ועל מנת לאמת את זיהוי החשוד על ידי הסוכן. לשיטתה, אין למצוא פגם כלשהו במסדר שנערך. עוד טוענת המשיבה כי קצין המשטרה שהחליט על עריכת המסדר התייצב למתן עדותו ביום 3.3.2003, אלא שבמועד זה לא התייצבו המבקש ובא-כוחו. כמו כן, מוסיפה המשיבה וטוענת, כי בישיבה מיום 22.5.2003 הוגשו בהסכמה כל המסמכים שערך קצין זה ועל כן, נתייתרה העדתו.

6.דין הבקשה להידחות. העובדה שהערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא הגיעו לתוצאה זהה, אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור (ראו: רע"פ 28/00 דודו כהן עבודות פיתוח ועפר בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אשר לטענות שהעלה המבקש כנגד ביצוע מסדר הזיהוי בתמונות במקרה דנן. אכן, כלל הוא שיש להעדיף, מקום שהדבר ניתן, מסדר זיהוי חי על פני מסדר זיהוי בתמונות - למעט כאשר המסדר נועד לאיתור חשודים (ראו: ע"פ 2180/02 רמזי קאסם נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 642). אולם, כבר נפסק כי מקום בו נדרש מסדר זיהוי לצורך אימות הזיהוי ולא רק לצורך איתור, והוא נערך בתמונות ולא כמסדר חי, אין בכך כדי לשלול את קבילות הראיה ולכל היותר, יש בכך כדי לפגוע במשקלה (ראו: דנ"פ 117/03 ראמזי קאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו שקלה ערכאת הערעור ובחנה את מכלול הראיות שהוצגו וסברה כי הן מוליכות מעבר לספק סביר אל המסקנה שהמבקש הוא האיש אשר מכר לסוכן את הסם בארבע הזדמנויות, כנטען בכתב-האישום. מסקנה זו מבוססת כדבעי ולא מצאתי כי יש בטיעוני המבקש נימוק מבורר המצדיק דיון בפרשה זו ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 20.2.2005 בשעה 10:00 במזכירות בית-משפט השלום בנצרת.