רע"פ 9922/08 שמעון אילת נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו בגין שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית, עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

ביום 27.3.2008 הרשיע בית המשפט (כבוד השופט ע' נהרי ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו, זאת לאור אי התייצבותו לדיון, ובהמשך גזר עליו פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שלושים ימים, שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 1,500 ₪ (להלן: פסק הדין המרשיע ).

ביום 28.5.2008 הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין (ת 23612/08). ערב לפני היום שנקבע לדיון בבקשה הגיש סנגורו בקשה לדחיית מועד הדיון ועיכוב ביצוע גזר הדין, בנימוק שהוא הסנגור עסוק בבתי משפט אחרים. הסנגור לא התייצב ביום הדיון, זאת ללא כל החלטה שיפוטית שדחתה את הדיון, ועל כן ראה בית המשפט את אי ההתייצבות משום ויתור על בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. על כן, נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין בהחלטה מיום 27.5.2008.

לאור החלטה זו הגיש המבקש ערעור על פסק הדין המרשיע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70457/08).

בפסק דינו מיום 28.9.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת י' שבח ) את הערעור, נוכח אי התייצבות המערער וסנגורו לדיון וזאת מתוקף סמכותו לפי סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. יוער כי סנגורו של המבקש הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בבוקר יום הדיון.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין זה, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שבח ) ביום 28.10.2008, שכן המבקש לא הצביע על סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות לדיון, וכן לאור העובדה כי לא נגרם למבקש עיוות דין, מה גם שבית המשפט לא מצא כל סיכוי לערעור שעה שהמבקש עצמו הודה בפני השוטר כי דיבר בטלפון בזמן נהיגה "ללא כוונה" והעונש שהוטל עליו ממילא אינו חורג מרמת הענישה המקובלת.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי טעו בתי המשפט עת שלא קיבלו את בקשותיו לדחיית מועדי הדיון וכן עת שלא קיבלו את בקשותיו השונות לביטול פסקי הדין וההחלטות השונות שניתנו לחובתו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בפנינו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לדחות את בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. המבקש לא הצביע על סיבה אשר תצדיק ביטול החלטה זו, שכן היתה מוטלת עליו החובה להתייצב לדיון בהעדר החלטה המורה על ביטול הדיון שהיה קבוע או הקדמתו. החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.