רע"פ 994/09 אבי שמש נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בתל-אביב הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של פריצה לבניין. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לשמונה חודשי מאסר בו ישא בחופף למאסר בו הוא נושא כיום בגין הרשעה אחרת, ולמאסר על-תנאי בן שישה חודשים. בין שיקולי הענישה, ניתן משקל לעברו המכביד של המבקש, הכולל עבירות רכוש סמים ואלימות שבוצעו לאורך עשרות שנים. בצד האמור, ניתן משקל לכך שבמשך עשר שנים לא היה המבקש מעורב בפלילים, ולעובדה כי הוא הודה בהזדמנות הראשונה. ערעור שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי וכוון נגד קולת העונש, התקבל. נקבע כי תקופת המאסר בתיק זה תעמוד על 12 חודשים, ובהם ישא המבקש במצטבר למאסרו הנוכחי.

3.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו שלוש טענות: בית-המשפט החמיר עמו מעבר למה שביקשה המשיבה; אין זה ראוי להטיל מאסר מצטבר בגין עבירה שבוצעה טרם נגזר דינו למאסר בשל התיק האחר; בניגוד להלכה הנוהגת, מיצתה ערכאת הערעור את הדין עם המבקש, ונוצר פער בלתי סביר בעונשים שהשיתו שתי הערכאות, דבר המצדיק את בחינת העונש בידי ערכאה שלישית.

4.

אין בידי להיעתר

לבקשה, הואיל והיא אינה מעלה כל סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). באשר לחומרת העונש, הלכה היא כי זו כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור נוסף, גם כאשר מתגלה פער בענישה בין שתי ערכאות קמא (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי גם בחינת העונש לגופו אינה מצביעה על חומרה כלשהי הגלומה בו. אי-לכך, הבקשה נדחית.