לפני כבוד השופטת אפרת פינק בעניין: המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם יוסף חאג יחיא ע"י ב"כ עוה"ד עבדאללה גאבר גזר דין - נאשם 1 מבוא נאשם 1 (להלן – "הנאשם") הורשע לפי הודאתו, בעבירה של נשיאת נשק, אביזר לנשק ותחמושת, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כן נקבעה אשמתו של נאשם 2, קטין יליד שנת 2009, לפי הודאתו, בעבירת סיוע לנשיאת נשק, אביזר לנשק ותחמושת, לפי סעיפים 144(ב) ו-31 לחוק העונשין. לפי המיוחס, ביום 26.2.25 לפני השעה 23:45, נסעו הנאשמים וודיע סלמן ברכב ברחבי טייבה, כשהנאשם נוהג, נאשם 2 במושב הנוסע הקדמי, וודיע במושב האחורי הימני. בשעה 23:45 לערך, הבחינו השוטרים ברכב, הורו לשלושה לעצור, ודיע השליך מהחלון שלצדו שבעה כדורי 9 מ"מ, והרכב נעצר. מתחת למושב הנוסע הקדמי, עטופים בחולצה אדומה, אותרו תת מקלע מאולתר ומחסנית ובה שני כדורי 9 מ"מ. בתא הכפפות העליון אותרה כפפה חד פעמית שחורה ובה 11 כדורים 9 מ"מ, ובתא הכפפות התחתון אותה מחסנית ריקה. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. הנאשמים הופנו לעריכת תסקירים, והוסכם כי ההגנה לא תטען להימנעות מהרשעת הנאשם. למען שלמות התמונה יצוין, כי הטיעון לעונש בעניינו של נאשם 2 נדחה על מנת לאפשר הגשת תסקיר משלים בעניינו. תסקיר שירות מבחן בתסקיר מיום 22.6.26 צוין כי הנאשם כבן 19 ונעדר עבר פלילי. הוא תיאר את משפחתו כנורמטיבית וכן תיאר קשר טוב עם הוריו, המהווים עבורו דמויות משמעותיות וחיוביות. הנאשם שולב בקבוצה לעצורי בית, הגיע לכל המפגשים הקבוצתיים, גילה מעורבות בתכנים והתייחס באופן ביקורתי לבחירותיו ולהשפעת קשריו החברתיים על הידרדרות מצבו. עוד צוין כי הפיק לקחים משמעותיים וביטא נכונות להמשיך לעבוד על דפוסי התנהגותו ולהעמיק במניעים שהובילוהו לביצוע העבירה. שירות המבחן הוסיף, כי הנאשם קיבל אחריות חלקית בלבד למעשיו. הוא בחן את התנהגותו באופן ביקורתי, הכיר בחומרת המעשים והביע חרטה כנה, אולם מתקשה לדבר בפתיחות על מעורבותו ונוטה למזער את המיוחס לו. הנאשם גם גילה מודעות לדפוסים מכשילים שתרמו להסתבכותו הפלילית, ומסר כי מאז ביצוע העבירה ניתק את קשריו השוליים ומשקיע את זמנו בעבודה. הנאשם הביע מוטיבציה להמשך טיפול בשירות המבחן, ומצוי ברשימת המתנה לקבוצת שטח לצעירים עוברי חוק. שירות המבחן מנה את גורמי הסיכון הבאים: אופי העבירה וחומרתה; קבלת אחריות חלקית; קשרים שוליים בעת ביצוע העבירה; קושי בהצבת גבולות; התעלמות מגורמי הסיכון, מהנזק ומההשלכות בעת ביצוע המעשים. מנגד, ציין שירות המבחן את גורמי הסיכוי, כדלקמן: היעדר עבר פלילי; הכרה בחומרת העבירה ובצורך לשאת בתוצאות; ניתוק קשרים שוליים; שיתוף פעולה עם שירות המבחן; מוטיבציה להמשך טיפול; הערכה כי ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע ומציב גבול. לפיכך, העריך שירות המבחן כי הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בתחום הנשק עשוי להצטמצם ככל שהנאשם ישתלב בטיפול. מכאן המליץ שירות המבחן, להעמיד את הנאשם בצו מבחן ולהטיל עליו מאסר שיבוצע בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי וקנס. טיעון לעונש התביעה טענה, כי במעשיו פגע הנאשם בערכים החברתיים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו. לטענתה, מדובר בנשיאת נשק ברף גבוה ביותר, נוכח סוג הנשק, נשיאת תת מקלע, מחסנית וכדורים בצוותא, ומכאן כי מידת הפגיעה בערכים - גבוהה. התביעה ביקשה לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות בקביעת המתחם: הנאשמים נסעו יחדיו ברכב ברחבי העיר, כשהנאשם נוהג ועמו נאשם 2 ואחר, ובעת שברכב תת מקלע ותחמושת. לטענתה, יש בכך כדי ללמד על נגישות לאמצעי לחימה; לאחר קריאת שוטרים לעצור, השליך האחר 7 כדורי 9 מ"מ מחלון הרכב, ובכך יש נסיבה לחומרה; ברכב אותרו תת מקלע מאולתר, ובסמוך אליו מחסנית ובה 2 כדורי 9 מ"מ, שהוסלקו מתחת למושב הנוסע הקדמי. כן אותרו, בתא הכפפות העליון, 11 כדורים 9 מ"מ, ובתא הכפפות התחתון, מחסנית ריקה. עוד טענה התביעה, כי עבירות נשק יוצרות סיכון פלילי ובטחוני, ולא אחת נפגעים חפים מפשע כתוצאה משימוש בנשק לא חוקי. המדובר במכת מדינה, הפגיעה בציבור גדולה גם אם לא נעשה שימוש, וישנה מגמת החמרה בענישה, גם ביחס לצעירים נעדרי עבר פלילי. מכאן עתרה, בנסיבות הכוללות נשיאת תת מקלע ותחמושת, לקבוע מתחם הנע בין מאסר לתקופה של 36 חודשים ובין מאסר לתקופה של 60 חודשים, לצד מאסר על תנאי וקנס. אשר לקביעת העונש בתוך המתחם, עתרה התביעה לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות: הנאשם הודה וחסך בזמן שיפוטי; הנאשם צעיר נעדר עבר פלילי, ובעת ביצוע העבירה היה בן 18 וחצי; התסקיר מלמד כי הנאשם נרתם להליך טיפולי, אולם נטל אחריות חלקית בלבד וגם בעת הנוכחית, לאחר כחצי שנה בקבוצה טיפולית, נוטה למזער את המיוחס לו; שירות המבחן ציין גם כי הנאשם מתקשה בהצבת גבולות ומתעלם מגורמי סיכון. לטענתה, בנסיבות אלו, אין מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שירות, שכן הנאשם נטל אחריות חלקית בלבד והשתתף אך בקבוצה לעצורי בית. מכאן עתרה להטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 36 חודשים, מאסר על תנאי, קנס, צו להשמדת הנשק והתחמושת, וצו בעניין המוצגים. בא כוח הנאשם טען, לעומת זאת, כי יש לקחת בחשבון שזהות האחר ידועה, אולם לא הוגש נגדו כתב אישום, למרות שהוא השליך כדורי תחמושת. בא כוח הנאשם ציין כי הנאשם בן 19, הודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות מלאה כבר בחקירתו במשטרה, ולאחר מכן בבית המשפט ובפני שירות המבחן. הנאשם נעדר עבר פלילי, הוא היה נתון במעצר במשך כחודשיים לראשונה בחייו, ושהה לאחר מכן בתנאים מגבילים במשך למעלה משנה. הוא נטל חלק בהליך הטיפולי שהוצע לו, ומביע חרטה אמיתית. משפחתו של הנאשם נורמטיבית והיא מתייצבת לצדו. שירות המבחן ממליץ, מטעמי שיקום, להטיל עליו עבודות שירות. בהקשר זה הפנה בא כוח הנאשם לגורמי הסיכוי שפירט שירות המבחן בתסקירו. מכאן עתר בא כוח הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן ולסיים את ההליך באפיק שיקומי הכולל עבודות שירות וצו מבחן. בדברו האחרון מסר הנאשם כי הוא מצטער על מעשיו. דיון קביעת מתחם העונש ההולם בביצוע עבירה של נשיאת נשק פגע הנאשם בערכים החברתיים של הגנה על שלום הציבור וביטחונו, ושמירה על הסדר הציבורי. כידוע, לצד השימוש בנשק בלתי חוקי והפעולות הנלוות לשימוש בו, פוטנציאל של גרימת נזק משמעותי לציבור. זמינותם של כלי נשק עלולה לגבות קורבנות רבים, בגוף ובנפש, ואף להתגלגל לגורמים עוינים. סעיף 144(ז) לחוק העונשין, הקובע עונש מינימום בעבירות נשק, מבטא את עמדת המחוקק בדבר הצורך להחמיר בענישה בגין עבירות אלו, ועל כך עמדה גם הפסיקה הענפה הנוגעת לעבירות נשק (עפה"ג 62771-04-25 אלגרגאוי נ' מדינת ישראל (3.3.26); ע"פ 4519/24 מדינת ישראל נ' בוקאעי (8.5.25); ע"פ 7971/23 אגבאריה נ' מדינת ישראל (26.5.24)). עונש המינימום שנקבע לעבירה של נשיאת הנשק עומד על מאסר לתקופה של 30 חודשים, בהיעדר טעמים לסטות ממנו. בקביעת מתחם העונש ההולם, לקחתי בחשבון את הנסיבות הבאות: הנאשם נהג ברכב עם אחרים, כשברכב נמצאים תת מקלע מאולתר, שתי מחסניות ו-13 כדורים; הנשק היה מוסלק ברכב; המעשים בוצעו בשעת לילה מאוחרת ובעיר מגורים; לא נעשה שימוש בנשק בפועל, אולם פוטנציאל הנזק גבוה, שכן לא ניתן לדעת איזה שימוש יכול היה להיעשות בו אלמלא נתפס; הנאשם עצר את הרכב לאחר קריאת השוטרים כי יעצור. מכאן, שמידת חומרת הפגיעה בערכים החברתיים – בינונית - גבוהה. ניתן להתרשם ממדיניות הענישה במקרים של נשיאת נשק ותחמושת במקום ציבורי, ומבלי להשתמש בו, מהפסיקה הבאה: עפ"ג 6618-05-25 קבלאווי נ' מדינת ישראל (25.9.25) – הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בעבירות של החזקה, נשיאה והובלת נשק ותחמושת, בגין אירוע בו הסתיר בביתו, לבקשת חברו, רובה M-16 ומחסנית תחמושת, ולאחר כשבועיים העביר הנשק לתא מטען של רכב נטוש, שם הוסתר עד למעצרו. נקבע כי מתחם העונש נע בין מאסר לתקופה של 30 חודשים ובין מאסר לתקופה של 50 חודשים, והוטל על הנאשם מסר לתקופה של 38 חודשים, לצד מאסר על תנאי וקנס בסכום של 5,000 ₪. ערעורו של הנאשם נדחה; עפ"ג 24825-03-25 אבו זראקי נ' מדינת ישראל (3.8.25) – הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בעבירות של נשיאת נשק ואביזר נשק, שיבוש ושתי עבירות הפרעה לשוטר, בגין אירוע בו נסע ברכבו כשהוא נושא אקדח חצי אוטומטי עם מחסנית וכדורים. כשהבחין במחסום משטרתי נמלט במהירות, המשיך במנוסה למרות קריאות השוטרים לעצור, זרק את הנשק במהלך ההימלטות, ובהמשך סירב להזדהות בפני השוטרים. נקבע כי מתחם העונש נע בין מאסר לתקופה של 22 חודשים ובין מאסר לתקופה של 44 חודשים, והוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 22 חודשים, לצד מאסרים על תנאי וקנס בסכום של 7,000 ₪. ערעורו של הנאשם נדחה; עפ"ג 22557-09-24 גמיל נ' מדינת ישראל (5.2.25) – נאשם 2 הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק, בגין אירוע בו נסע יחד עם הנאשם הנוסף, כשברכב רובה סער M-4, כוונת טלסקופית ומחסנית ובה 30 כדורים. כשהתקרבו למחסום משטרתי הנאשם הנוסף, שנהג ברכב, האיץ והחל בבריחה, לא נענה לקריאות לעצור, ובמהלך הבריחה מי מהנאשמים השליך את הנשק מהחלון. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה של 18 חודשים ובין מאסר לתקופה של 36 חודשים, והוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 21 חודשים, לצד מאסר על תנאי וקנס בסכום של 4,000 ₪. ערעורו של הנאשם נדחה; ע"פ 166/22 טאהא נ' מדינת ישראל (1.6.22) – הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק, בגין נסיעה שאיננה ארוכה כשברכב תת-מקלע מאולתר ותחמושת שמסר לו אחר. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה של 20 חודשים ובין מאסר לתקופה של 40 חודשים, והוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 22 חודשים, לצד מאסר על תנאי וקנס בסכום של 3,000 ₪. ערעור הנאשם נדחה; ע"פ 1695/22 מדינת ישראל נ' גנאים (29.3.22) – נאשם 1 הורשע, לפי הודאתו, בעבירות של נשיאת נשק והפרעה לשוטר, בגין אירוע בו נסע ברכבו כשבו תת מקלע ומחסנית מאולתרים. אדם נוסף החזיק את הנשק בין רגליו, וכששוטרים דרשו מהשניים למסור את הטלפונים הניידים שלהם, הם סירבו לעשות זאת. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה של 19 חודשים ובין מאסר לתקופה של 36 חודשים, והוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 19 חודשים, לצד מאסרים על תנאי וקנס בסכום של 7,500 ₪. ערעורה של התביעה התקבל, והוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 22 חודשים, תוך שצוין כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין. ראו גם: ת"פ (מחוזי, י-ם) 44169-08-22 מדינת ישראל נ' חמאד (11.9.23), בעניינו של נאשם 2; ת"פ (מחוזי, ב"ש) 57687-05-22 מדינת ישראל נ' אבו ג'ודה (23.2.23). כאן המקום להעיר, כי התביעה הפנתה לפסיקה נוספת, בה הוטלו עונשים מחמירים יותר מאלו שהוצגו לעיל. עם זאת, עיון בפסיקה זו מלמד כי הגם שמדובר בעבירות נשיאת נשק בציבור, ישנן נסיבות המצדיקות החמרה בענישה: בחלק מהמקרים אותרו גם אמצעים להסתרת זהותם של הנאשמים, ואינדיקציות לכוונה להשתמש בנשק (עניין אגבאריה, לעיל – שם אותר ברכב כובע גרב שחור; ע"פ 309/22 מדינת ישראל נ' ביאדסה (10.5.22) – שם הרכב קושט כך שיידמה לרכב של חתן וכלה, והשניים לבשו שכפ"צים, סרבלים וכפפות והצטיידו בכובע גרב, מסכת סקי, בקבוקי דלק ומכשיר קשר); במקרה נוסף, לצד עבירת נשיאת הנשק בוצעה גם עבירה נוספת – שאינה עבירת שיבוש – המלמדת על חומרה נוספת של האירוע (ע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14.9.22) – שם בוצעה העבירה על ידי שב"ח); ובמקרים אחרים, בוצע ירי באמצעות הנשק הנדון, בסמיכות לנשיאתו על ידי הנאשמים, הגם שלא יוחס להם כי ביצעו את הירי בעצמם (ע"פ 6021/21 עבוד נ' מדינת ישראל (19.12.21); ת"פ (מחוזי, חי') 30575-03-20 מדינת ישראל נ' עאיד (26.11.20)). לא מצאתי ליתן משקל לפסיקה שהגישה התביעה שנסיבותיה אינן מתאימות לענייננו (ע"פ 1509/20 מדינת ישראל נ' נבארי (2.7.20) – שם נדון עניינו של מי שביצע ירי באזור מגורים; ע"פ 5681/23 חווא נ' מדינת ישראל (20.12.23) – שם נדון מי שהחזיק בנשק במשך כשנה וחצי לפי שנשא אותו. לא מצאתי ליתן משקל גם לפסיקה שהגישה התביעה שנסיבותיה כלל אינן ברורות (ע"פ 1658/22 נח'אש נ' מדינת ישראל (19.6.22)). מכאן, שבנסיבות העניין, מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, נע בין מאסר לתקופה של 28 חודשים ובין מאסר לתקופה של 42 חודשים, לצד מאסר על תנאי, וקנס בסכום הנע בין 3,000 ₪ ובין 8,000 ₪. קביעת העונש הראוי בקביעת העונש בתוך המתחם, יש ליתן משקל לנסיבות הבאות: הנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי; הוא הודה במיוחס לו כבר בחקירתו ובבית המשפט, הביע צער על מעשיו וחסך בזמן שיפוטי; הנאשם החל בהליך טיפולי, ומבקש להיתרם ממנו ולהמשיך בו. שירות המבחן העריך כי המשך הטיפול אמנם יסייע לנאשם ויפחית את הסיכון להישנות עבירות; הנאשם שהה במעצר במשך כחודשיים ובתנאים מגבילים במשך כשנה נוספת; משפחתו של הנאשם נורמטיבית ומבקשת לסייע לו. אביו של הנאשם העיד לעונש, ותיאר את הפתעת המשפחה ממעורבות הנאשם בעבירות. כן הוסיף כי הנאשם לא ישוב לבצע עבירות; הנאשם גילה מודעות לדפוסיו המכשילים, ניתק את קשריו השוליים והוא עובד למחייתו; שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוטה לצמצם מחומרת מעשיו ומתקשה לדבר על מעורבותו בעבירה. אכן, הנאשם מבקש להיתרם מטיפול, אולם נוכח התקדמותו החלקית בתקופת הטיפול שעבר, וחומרת העבירות, אין מדובר במקרה המצדיק סטייה כה משמעותית ממתחם העונש ההולם. לפיכך, אין מקום, בנסיבות אלו, לאמץ את המלצת שירות המבחן. גם אין בטענה כי מעורב נוסף כלל לא הועמד לדין כדי להשפיע על העונש שיוטל על הנאשם. התביעה ציינה, במסגרת הטיעון לעונש, כי ההליך בעניינו נסגר בשל היעדר ראיות. מכל מקום, לא הונחה כל תשתית בעניין, והטענה נטענה בעלמא. מכאן, שיש להטיל על הנאשם עונש בתחתית המתחם, ולהוסיף לעונש זה מאסר על תנאי, כך שיחדיו לא יפחתו מהעונש המינימלי בגין עבירת נשיאת נשק (ע"פ 8500/22 אביטבול נ' מדינת ישראל, בפסקה 22 (10.7.23)). סיכום לפיכך, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 28 חודשים, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת נשק, בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו; מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות, בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו; קנס בסכום של 5,000 ₪. הקנס ישולם בשני תשלומים שווים, הראשון לא יאוחר מיום 1.11.26, והשני לא יאוחר מיום 1.12.26; ניתן צו כללי למוצגים, וצו להשמדת הנשק, האביזרים והתחמושת שנתפסו, שיבוצע בחלוף תקופת עיכוב הביצוע, וככל שיוגש ערעור – לאחר מתן פסק דין בערעור.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ז, 05 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.