ת"צ 40305-10-16 ת"צ 40305-10-16

לפניי בקשה מתוקנת לאישור הסדר פשרה לפי סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק") בתובענה ייצוגית שהגיש מר יריב אהרון (להלן: "התובע") נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") ואשר אושרה לניהול כתובענה ייצוגית בהחלטה מיום 10.1.2021. רקע והשתלשלות ההליך ביום 30.10.2016 הגיש התובע תובענה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). בבקשת האישור נטען, בין היתר, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה ביטחה הנתבעת את חברי קופת החולים מכבי שירותי בריאות (להלן: "מכבי") בפוליסת ביטוח סיעודי קבוצתית (להלן: "הפוליסה הקבוצתית") ובמסגרתה התחייבה לגבות מחברי מכבי דמי ביטוח מופחתים עבור פוליסות פרט סיעודיות שירכשו ממנה. וזו לשון סעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית: "דמי הביטוח שיגבה המבטח מאת המבוטח בגין פוליסות הפרט יהיו בהנחה בגובה 20% לפחות בהשוואה לדמי הביטוח הנמוכים ביותר המאושרים על ידי המפקח על הביטוח שיהיו נהוגים אצל המבטח באותה עת בגין פוליסות פרט מקבילות לתכנית שנבחרה על ידי המבוטח, למבוטח בגיל ובמצב בריאות דומה. ההנחה האמורה תהיה בתוקף למשך כל חיי המבוטח." לטענת התובע, מכוח סעיף זה התחייבה הנתבעת לגבות מכל חבר מכבי דמי ביטוח המגלמים הנחה של 20% לפחות (להלן: "ההנחה המלאה"), אך הפרה את התחייבותה באופן גורף ושיטתי: היא לא גבתה מחברי הקבוצה, ואינה גובה מהם עד היום, דמי ביטוח המגלמים את ההנחה המלאה (להלן: "התעריף המופחת הנטען"). עילות התביעה המהותיות שנטענו בבקשת האישור היו: הפרת הפוליסה הקבוצתית - סעיפים 1(א), 1(ב) ו-2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970(להלן: "חוק החוזים תרופות"); הפרת פוליסות הפרט - סעיפים 1(א), 1(ב) ו-2 לחוק החוזים תרופות; חוסר תום לב במשא ומתן- סעיפים 12(א) ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), וסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שלפיו סוכן הביטוח הוא שלוחה של המבטחת לעניין המשא ומתן; הטעיה- סעיף 15 לחוק החוזים, וסעיפים 55(א) ו-55(ב)(4) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, האוסרים על תיאור מטעה של עסקת ביטוח בעניין מהותי, לרבות גובה דמי הביטוח; הפרת חובת הגילוי היזום - חובת הגילוי המוגברת הנגזרת מחובת תום הלב בשלב הטרום-חוזי ובשלב קיום החוזה, לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים; עשיית עושר ולא במשפט- סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), בגין גביית דמי ביטוח עודפים מחברי הקבוצה שלא על פי זכות שבדין; הפרת חובת האמון המיוחדת- הנגזרת מעקרון תום הלב, לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים; הפרת חובת הזהירות (רשלנות המבטחת) - סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ניצול בורות וחוסר ניסיון של המבוטחים- סעיף 58 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, האוסר על ניצול כאמור לשם התקשרות בעסקת ביטוח בתנאים בלתי סבירים. הסעדים המרכזיים שהתבקשו היו חיוב הנתבעת לפצות את חברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם עקב אי גביית התעריף המופחת הנטען, וחיובה לגבות מהם בעתיד את התעריף המופחת הנטען, למשך כל חיי המבוטח. תשובת הנתבעת ותגובת התובע ביום 20.4.2017 הגישה הנתבעת את תשובתה לבקשת האישור, ובה התנגדה לבקשה. בין היתר העלתה שלוש טענות מרכזיות: 5.1 התחייבותה לגבות תעריף מופחת אינה חלה על מבוטחים שרכשו ממנה פוליסות פרט באמצעות סוכני ביטוח. היא חלה רק על מבוטחים שרכשו פוליסות פרט באמצעות מוקד ייחודי שהוקם במסגרת הפוליסה הקבוצתית; 5.2 ההתחייבות חלה רק על פוליסות פרט שבהן תקופת הזכאות לתגמולי הביטוח היא כל חיי המבוטח. היא אינה חלה על פוליסות פרט שבהן תקופת הזכאות קצובה, למשל פוליסות שבהן נקבע כי תקופת הזכאות היא 5 או 8 שנים בלבד; 5.3 ההתחייבות הוגבלה לגביית דמי ביטוח המגלמים הנחה של 20% בהשוואה לדמי הביטוח שאושרו על ידי הרגולטור בגין אותה פוליסת פרט בעת רכישתה. היא אינה מחושבת ביחס לדמי הביטוח הנמוכים ביותר שנהגה הנתבעת לגבות בגין אותה פוליסה באותה עת, לאור הנחות שונות אחרות שניתנו. ביום 17.5.2017 הגיש התובע תגובה לתשובת הנתבעת. בין היתר טען כי הטענה שההתחייבות אינה חלה על מי שרכשו פוליסות פרט באמצעות סוכני ביטוח, נסתרת מהוראות הפוליסה הקבוצתית ומראיות הנתבעת עצמה. עוד טען, כי המוקד הייחודי שאליו הפנתה הנתבעת, כלל אינו מוכר פוליסות פרט. הליך הגישור הראשון ביום 24.5.2017 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק. בית המשפט, מפי כבוד השופט (בדימוס) י' קינר – אשר ההליך נשמע לפניו עד למועד פרישתו (שאז הועבר לטיפולי), המליץ לצדדים לנהל ביניהם הידברות במטרה להגיע להסדר פשרה, ובמידת הצורך לקיים גם הליך גישור. הצדדים פעלו בהתאם להמלצה. משלא נשאה ההידברות הישירה פרי, פנו להליך גישור בפני עו"ד רם כספי. הליך הגישור היה ממושך ואינטנסיבי, אולם לא צלח. ביום 12.6.2018 הגיש התובע הודעה על כישלון הגישור ובקשה לחידוש ההליכים. שמיעת הראיות והחלטת האישור לאחר מספר בקשות בעניין אופן חידוש ההליכים, נקבע ההליך לשמיעת ראיות לצורך הכרעה בבקשת האישור. ביום 14.2.2019 התקיימה ישיבת הוכחות, שבמהלכה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים, וכן בקשה מטעם התובע למחיקת חלקים מסיכומי הנתבעת. ביום 10.1.2021 ניתנה החלטת בית המשפט מפי כב' הש' קינר, שבה התקבלה בקשת האישור, ואושר לנהל את התביעה כתובענה ייצוגית בהתאם לעילות, לסעדים ולסוגי הפוליסות שנקבעו במסגרתה (להלן: "החלטת האישור"). בהחלטת האישור נקבע, בין היתר, כי "קיימת אפשרות סבירה לכך שייקבע כי כל מבוטחי מכבי בפוליסה הקבוצתית היו זכאים להנחה בשיעור 20% ברכישת פוליסת פרט בהתאם לסעיף 16.5, ללא תלות באופן הרכישה, דהיינו בין אם רכשו את הפוליסה ישירות מהנתבעת ובין אם באמצעות סוכן" (פסקה 64 להחלטת האישור). עוד נקבע, כי פוליסות הפרט המזכות בהנחה, הן רק פוליסות שבהן תקופת הזכאות לפיצוי היא לכל החיים. בהחלטת האישור נקבע, כי מתקיימת לכאורה העילה החוזית בגין הפרת הוראות סעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית (פסקה 83 להחלטת האישור). כן נקבע כי: "למבקש קיימת עילת תביעה אישית, שכן הוא רכש פוליסות פרט מן הסוגים המפורטים בסעיף 16.2 לפוליסה הקבוצתית (נספחים 7-8 לבקשת האישור) ולא קיבל את ההנחה בשיעור 20% לפי סעיף 16.5" (פסקה 90 להחלטת האישור). בית המשפט דחה את טענת הנתבעת שלפיה התובע נעדר עילת תביעה אישית, משום שלכאורה רכש את שני סוגי פוליסות הפרט באופן מלאכותי, סמוך להגשת התביעה (פסקאות 91-92 להחלטת האישור). כמו כן אושרו בהחלטת האישור, שתי עילות תביעה (שם, סעיף 99): הפרת הוראות הפוליסה הקבוצתית לפי סעיף 1(א), וסעיף 1(ב) וסעיף 2 לחוק החוזים תרופות, ובנוסף, עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. את השאלה מאילו דמי ביטוח נגזרת ההנחה בשיעור 20% הותיר בית המשפט לבירור בשלב השני של התובענה. בהחלטת האישור נקבע לגביה כך: "יש סיכוי סביר שייקבע כי ההנחה בדמי הביטוח ברכישת פוליסת פרט, תחושב מדמי הביטוח הנמוכים ביותר הנהוגים אצל המשיבה במועד רכישת פוליסת הפרט, ובלבד שאינם עולים על התעריף שאושר על ידי המאסדר. אוסיף עם זאת כי דמי ביטוח 'נהוגים' אינם דמי ביטוח לאחר שהופחתו מהם הנחות הניתנות באופן מזדמן, אלא דמי ביטוח לגביהם ניתנות הנחות קבועות על ידי המשיבה." (ס' 79-80 להחלטת האישור). בהחלטת האישור נקבעו השאלות המשותפות לחברי הקבוצה, כדלקמן: האם הנתבעת חייבת לתת את ההנחה שבסעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית רק למי שרכש פוליסת פרט ישירות ממנה (ולא באמצעות סוכן ביטוח); מהו התעריף שממנו יש לחשב את ההנחה בדמי הביטוח; האם הפרה הנתבעת את ההוראות המחייבות בנושאים אלה; מהו היקף הנזק או עשיית העושר. הגדרת הקבוצה לאחר החלטת האישור הגישו הצדדים שלוש בקשות שונות ביחס להגדרת הקבוצה (בקשות מס' 21, 22 ו-23), וביום 11.2.2021 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשות אלה. בהתאם להחלטת האישור ולהחלטה מיום 11.2.2021, הוגדרה הקבוצה כדלקמן: "כל מי שרכש החל מיום 30.10.09 ועד 31.12.18 פוליסת ביטוח סיעודי פרטי של המשיבה, שתקופת הזכאות בה היא לכל החיים, בעת שהיה מבוטח בפוליסת ביטוח סיעודי קבוצתי של המשיבה לחברי מכבי שירותי בריאות הקרויה 'מכבי סיעודי', והמשיבה לא העניקה לו בפוליסת הפרט הנחה בגובה של 20% לפחות מהתעריף הנמוך ביותר הנהוג אצל המשיבה במועד הרכישה בגין פוליסות פרט מקבילות לתכנית שנבחרה על ידי המבוטח, למבוטח בגיל ובמצב בריאות דומה, ובלבד שאינו עולה על התעריף שאושר על ידי המאסדר." (להלן: "חברי הקבוצה"). כתבי הטענות בהליך העיקרי בהמשך הגישו הצדדים את כתבי טענותיהם בהליך העיקרי. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 22.3.2021, כתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגש ביום 31.10.2021, וכתב התשובה מטעם התובע הוגש ביום 24.2.2022. בכתב ההגנה שבה הנתבעת על טענתה כי ההנחה בשיעור 20% מדמי הביטוח למשך כל חיי המבוטח חלה רק על מבוטח שרכש את הביטוח ישירות ממנה, ולא באמצעות סוכן ביטוח. את הטענה ביססה על לשון הפוליסה, על אופן מכירתה ועל טעמים כלכליים. לטענתה, אין כל היגיון כלכלי בכך שהמבטח יעניק הנחה כה משמעותית בדמי הביטוח, ובנוסף יישא במלוא העלויות של שירותי הסוכן הניתנים ללקוחותיו. עוד טענה כי גישת התובע, שלפיה המבוטח זכאי לשתי ההטבות יחד, דהיינו למימון שירותי הסוכן ולהנחה משמעותית בדמי הביטוח, אינה נהוגה ואינה מקובלת בשוק הביטוח. לטענתה, בשוק הביטוח נהוג שמבוטח העשוי להיות זכאי להטבות מכוח שני הסדרים שונים (תופעה שכיחה) אינו זכאי לכפל הטבות, אלא עליו לבחור באחת מהן. קביעת הנחה בשיעור 20% מלמדת לכן, כי ההנחה אינה אמורה לחול על פוליסה הנרכשת דרך סוכן. לצד טענות אלה, העלתה הנתבעת בכתב ההגנה טענות שהוזכרו לראשונה בסיכומים שהגישה קודם להחלטת האישור, ואשר בית המשפט בשעתו מצא כי בכל הנוגע לדיון בבקשת האישור, הן בבחינת הרחבת חזית אסורה (שכן לא נטענו בתשובת הנתבעת לבקשת האישור). ראשית, טענה כי כל אחד מחברי הקבוצה הנטענת (והמוכחשת), ובהם התובע, התקשר עמה בהסכם נוסף, ספציפי ומאוחר בזמן לפוליסה הקבוצתית, הוא פוליסת הפרט. בכל אחת מפוליסות הפרט נקבעה במפורש פרמיית ביטוח ספציפית לכל מבוטח, שהייתה נקובה במסמכי הפוליסה. לטענת הנתבעת, חברי הקבוצה הנטענת התקשרו בפוליסות הפרט כשהם יודעים, או למצער היה עליהם לדעת, על ההטבה הקבועה בסעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית, ונטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע הייצוגי. לפיכך, לטענתה, פוליסות הפרט המאוחרות גוברות על הפוליסה הקבוצתית המוקדמת, ובעצם ההתקשרות בהן ללא ההנחה, ויתרו המבוטחים על זכותם לה (להלן: "טענת החוזה המאוחר"). שנית, טענה הנתבעת לטענת מניעות והשתק דיונית, לפיה חברי הקבוצה מושתקים ומנועים מלהעלות את דרישותיהם משום שהציגו בפניה, במעשה ובמחדל, מצג שלפיו ויתרו על ההנחה. על בסיס מצג והסתמכות זו, שילמה הנתבעת לסוכני הביטוח את עמלתם ובכך שינתה את מצבה לרעה (להלן: "טענת ההשתק והמניעות"). שלישית, ובשונה מטענת ההשתק הדיונית המתמקדת בהסתמכות הנתבעת ובנזק שנגרם לה, העלתה הנתבעת טענה מהותית של שינוי חוזה, לפיה הפוליסה הקבוצתית שונתה בפועל בהתנהגותם המשותפת של הצדדים לאורך זמן. התובע בכתב התשובה שהגיש הכחיש את טענות הנתבעת, ובין השאר טען כי העלאתן המאוחרת פסולה ואף פוגעת במשקלן. הליך הגישור השני ומינוי המומחית ביום 19.6.2022, בהמלצת בית המשפט, כב' השופט קינר, הסכימו הצדדים לקיים הליך גישור נוסף. בהתאם לכך, פנו הצדדים לגישור נוסף, הפעם בפני עו"ד ד"ר עמוס גבריאלי ועו"ד ורד אלקבץ (להלן: "המגשרים"). עם התקדמות הליך הגישור, מצאו המגשרים והצדדים כי נכון יהיה להיעזר בשירותיה של רו"ח רגינה אונגר כמומחית (להלן: "המומחית"). בעקבות כך, ביום 20.11.2023 מונתה בהסכמה המומחית לשם הכנת חוות דעת על גודל הקבוצה ועל שווי ההתחייבויות. הבקשה לאישור הסדר הפשרה המקורי לאחר שהמומחית סיימה את מלאכתה - אשר התארכה נוכח היקף החומר הרב, עלה בידי הצדדים, בסיוע המגשרים, להגיע להסדר פשרה. ביום 21.5.25 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר הפשרה, בצירוף חתימת קיום של המגשרים (להלן: "הסדר הפשרה המקורי"). בבקשה התבקש בית המשפט לאשר את ההסדר, לאשר את נוסח ההודעה לחברי הקבוצה (נספח 1 לבקשה) וליתן הוראות בדבר פרסומה לפי סעיף 25 לחוק. חוות דעת המומחית צורפה כנספח 2 לבקשה (להלן: "חוות הדעת"). לאחר שלא מצאתי לדחות את הסדר הפשרה המקורי על הסף, הורתי ביום 10.6.25 על פרסום ההודעה לחברי הקבוצה, וכן על העברת הסדר הפשרה המקורי לעיונה של היועמ"ש והגורמים המקצועיים מטעם המדינה (אשר למען הפשטות יכונו להלן יחדיו: "היועמ"ש"). אקדים את המאוחר ואציין כי בעקבות התנגדויות שהעלתה היועמ"ש ודיונים שנערכו, הוגש בסופו של יום הסדר פשרה מתוקן. לאור זאת וכדי שלא לחזור פעמיים על עניינים המצויים בשני ההסדרים, תיאור הסדר הפשרה המקורי יעשה באופן תמציתי, כך שעיקריו - שנותרו על כנם גם בהסדר הפשרה המתוקן, יוצגו בקצרה. לאחר מכן תוצג התנגדות היועמ"ש, ולאחריה יוצגו בקצרה תיקונים שהוכנסו בעקבות כך להסדר הפשרה המקורי ושהביאו להגשת הסדר הפשרה המתוקן. הסדר הפשרה המתוקן - אשר הוא הניצב בבקשת הצדדים לאשרו, יוצג לאחר מכן באופן מפורט. הסדר הפשרה המקורי הורכב משתי התחייבויות עיקריות של הנתבעת, שמהותן נותרה בעינה גם בהסדר הפשרה המתוקן (כמפורט בהמשך). הראשונה, הנחה בגין תשלומי העבר - בשל אי גביית תעריף מופחת בתקופה שעד למועד הקובע, בשיעור 16% מהתעריף הקובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, המגלמת מקדם פשרה של 80% (שכן כזכור, ההנחה שנקבעה בסעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית עמדה על 20%). השנייה, הנחה שתינתן בעתיד - בשיעור 18% מהתעריף הקובע החל מהמועד הקובע ואילך, המגלמת מקדם פשרה של 90%. על פי חוות דעת המומחית, שווי ההנחה בגין העבר נאמד בסך של 35,296,542 ₪, ושווי ההנחה בגין העתיד נאמד בסך של 50,921,725 ₪. שווי ההתחייבויות של הנתבעת - לעבר ולעתיד, עומד נכון ליום 31.12.2024 על סך של 86,218,267 ₪ (להלן: "סכום הפשרה"). הצדדים המליצו על גמול לתובע בסך של 1,600,000 ₪ ועל שכר טרחה לבאי כוחו בסך של 9,871,000 ₪, ובסך הכול 11,471,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים חושבו בשיטת המדרגות (כמפורט בהמשך), מתוך מלוא שווי ההסדר - ההחזר בגין העבר וההנחה שתינתן בעתיד. מטעם חברי הקבוצה לא הוגשה כל התנגדות להסדר הפשרה המקורי, או כל בקשה לפרוש ממנו. התנגדות היועמ"ש להסדר הפשרה המקורי ביום 15.5.2026 - כמעט כשנה לאחר שהועבר לידיה, הגישה היועמ"ש עמדה לפי סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, ובה התנגדה להסדר הפשרה המקורי. בהתנגדותה עמדה היועמ"ש על שלושה עניינים - שיפורטו להלן: א. העדר סמכות להתפשר על ההסדרה לעתיד: לטענת היועמ"ש, הסכמה כי בעתיד תינתן הנחה בשיעור 18% בלבד, משנה בדיעבד את סעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית, המבטיח הנחה של 20%. שינוי כזה, כך נטען, כופה על כלל המבוטחים שינוי החוזה החל עליהם - ללא הסכמתם הפרטנית, ושולל מהם את האפשרות לתבוע הנחה זו בעתיד. לטענת היועמ"ש, הקושי מתחדד משום שמדובר בחוזים ארוכי טווח, שמבוטחים רבים הצטרפו אליהם בשל ההנחה. היועמ"ש סבורה כי בית המשפט אינו מוסמך במסגרת הליך של תובענה ייצוגית, לוותר על זכויות עתידיות של חברי הקבוצה, היינו, שיעור ההנחה שיקבלו בעתיד. בשים לב לכך ששיעור ההנחה בסעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית עומד על סך של 20%, לא ניתן לאשר הסדר פשרה אשר יקבע כי בעתיד תתקבל הנחה בשיעור 18% בלבד (לאישוש טענתה הפנתה היועמ"ש לרע"א 1056/21 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מושקוביץ, פסקה 14 (30.8.2022) (להלן: "עניין מושקוביץ") ולע"א 9294/16 שמעון נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 33-35 (4.2.2020) (להלן: "עניין שמעון"). ב. השתת עלויות הגישור והמומחית על חברי הקבוצה: לעמדת היועמ"ש, עלויות אלה צריכות לחול על הנתבעת ולא על הקבוצה. בהסדר הפשרה המקורי נקבע כי חלק מעליות הגישור והמומחית יושתו על חברי הקבוצה, ואין לכך מקום. אציין כי איני מאריך בעניין זה, שכן בסופו של דבר הסכימו הצדדים בעניינו. ג. חישוב גמול ושכר טרחה הכולל את ההסדרה העתידית: הסכום המוצע המוסכם - לגמול לתובע ושכר טרחה לב"כ, 11,471,000 ₪, מבוסס גם על שווי ההסדרה לעתיד. היועמ"ש סבורה כי הכללת התועלת שהניבה התובענה לחברי הקבוצה בגין העתיד, בסכום ממנו על דרך המדרגות, נגזרים הגמול ושכר הטרחה, עומדת בניגוד לקביעת בית המשפט ברע"א 1394/24 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' זיס, פסקה 25 (24.4.2025) (להלן: "עניין הלפרין"). היועמ"ש הוסיפה וטענה, כי בשים לב כי ההסדרה לעתיד אינה כוללת קבלת את מלוא ההנחה החוזית (בשיעור 20%) והיא כוללת ויתור, כך שההנחה שתינתן תהיה בשיעור 18% בלבד, הרי שלא ניתן לומר כי המקרה כאן נכלל באותם מקרים חריגים בהם הובעה בעניין הלפרין האפשרות כי התועלת הנובעת מהסדרה עתידית כן תיכלל במדרגות מהן יגזרו הגמול ושכר הטרחה [היועמ"ש הפנתה בהקשר זה לע"א 7593/21 פיינטוך נ' אלוניאל בע"מ, פסקה 8 (9.6.2022)) (להלן: "עניין פיינטוך")]. לדברי היועמ"ש, שכר הטרחה והגמול צריכים להיגזר רק מרכיב ההשבה בגין העבר. לאור זאת ובהתאם לנתוני חוות דעת המומחית לפיה סכום ההשבה בגין העבר עומד על 35,296,542 ₪, הרי שלפי מדרגות האחוזים, תקרת הגמול ושכר הטרחה צריכה להיות 5,885,585 ₪ [וזאת בהתאם למדרגות שנקבעו בע"א 2046/10 עזבון שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681, פסקה 16 (2012) (להלן: "עניין רייכרט"]. עוד טענה היועמ"ש, כי בשלב האישור יש לקבוע אחוזים בלבד, ואת הסכומים לחשב לאחר ההשבה בפועל. את סכום שיופחת מהגמול ומשכר הטרחה, יש להעביר לחברי הקבוצה [רע"א 2957/17 וע"א 3861/17 סופר גז חברה ישראלית להפצת גז וברודט נ' שוורצמן ואמישראגז החברה האמריקאית - ישראלית לגז, פסקה 50 (17.3.2024) (להלן: "עניין סופרגז")]. בשולי הדברים, אציין כי היועמ"ש הזכירה כי אין צורך לדון בבקשת הצדדים לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, שכן בהינתן המועד בו הוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית - בשנת 2016, טרם הותקנו התקנות המחייבות בתשלום אגרה. הצדדים הגישו תגובות בכתב, במסגרתם שללו את ההתנגדויות שהעלתה היועמ"ש. בתמצית אציין, כי הצדדים טענו כי אכיפת תשלומי העתיד הייתה חלק מהתביעה, וכי בנסיבות אלה אין ספק כי במסכות הצדדים להתפשר אף בגין רכיב זה, כפי שנעשה לא אחת בתובענות שיש בעילות התביעה אף רכיב צופה פני עתיד. התנגדות היועמ"ש אינה לוקחת בחשבון את הסיכונים שיש בניהול ההליך, ואף בכך שוגה היא; במקרה כאן, בו התועלת העתידית ידועה וחושבה באופן מדויק על ידי המומחית, אין הבדל מהותי בין רכיב העבר לרכיב העתיד ובגין שניהם ראוי כי התובע וב"כ יתוגמלו באותו האופן; אין מקום להפחית את גובה התשלומים ולא לשנות את מועדם. אין מקום לבוא בטרוניה על זקיפת רכיב עלות נמוך על חשבון הקבוצה, והדבר אף נהוג ומקובל כאשר מדובר בפשרה. הדיונים והגשת ההסדר המתוקן ביום 24.6.2026 התקיים דיון בהתנגדות שהעלתה היועמ"ש ובתגובת הצדדים. דיון נוסף נערך ביום 16.7.26. בעקבות דיונים אלה הסכימו הצדדים להכניס מספר שינויים בהסדר הפשרה. להלן יתוארו שינויים אלה בקצרה, ובמידה הנדרשת יוזכרו שוב במסגרת תיאור הסדר הפשרה המתוקן ובפרק הדיון וההכרעה: א. הוסכם כי מלוא עלויות הליך הגישור, לא יושתו על הקבוצה אלא יתחלקו בין הנתבעת לבין ב"כ התובע על חשבון שכר טרחתו. יצוין כי ב"כ הצדדים הבהירו כי הסכמה שכזו הייתה כבר בלאו הכי בין הצדדים ביחס לרוב סכום העלויות, וכי הסכום שנותר ושכעת הוסכם כי במקום הקבוצה יישא בו ב"כ התובע, עומד על סך של כ- 29,000 ₪ בלבד. ב. הוסכם על צעדים שמטרתם לאפשר באופן טוב יותר לחברי קבוצה החפצים בכך, לפרוש מהקבוצה. צעדים אלה כוללים שני רכיבים: 1. פרק הזמן בו יוכלו חברי קבוצה להודיע על פרישתם מהקבוצה - יאורך ויעמוד על 90 ימים. 2. הפרסום לציבור אודות הסדר הפשרה המתוקן, יהיה בשלושה עיתונים בעלי תפוצה מרבית, בעיתוני סוף השבוע, ותוך הדגשת אפשרות הפרישה באותיות בולטות. ג. הוסכם כי שכר הטרחה של באי כוח התובע בגין פיצויי העבר, ישולם רק בהתאם להחזרים שיהיו בפועל ולאחר שאלה יתבררו. ד. הוסכם כי גובה שכר הטרחה והגמול בגין רכיב התועלת לעתיד, ייבחן שוב ע"י בית המשפט - לאחר שיתקבלו נתוני האמת בכל הנוגע לפיצויי העבר. נתונים אלה יוכלו לשמש אמת מידה לבחינת נכונות החישובים שערכה המומחית. הוסכם כי אם יתברר כי פיצויי העבר נמוכים ממה שחישבה המומחית, תתבצע הפחתה יחסית דומה אף ביחס לרכיב העתיד, וכי בית המשפט יקבל את החלטתו בעניין זה, רק לאחר שישמע את עמדות הצדדים. עיקרי הסדר הפשרה המתוקן והבקשה לאשרו הגדרות: בהסדר המתוקן הוגדרו, בין היתר, המונחים הבאים: "המועד הקובע": המועד שבו פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לחלוט; "חברי הקבוצה": הקבוצה כהגדרתה בהחלטת האישור, כפי שתוקנה בהחלטה מיום 11.2.2021 (וצוטטה לעיל בסעיף 19), שלגביה יחול מעשה בית דין ועליה יחול הסדר הפשרה; "סכום הפשרה": שווי כולל של 86,218,267 ₪ נכון ליום 31.12.2024, בהתאם לחוות דעת המומחית; "ענייני התובענה ובקשת האישור :"ויתור מלא, סופי ומוחלט של כל אחד מחברי הקבוצה כלפי הנתבעת ו/או מי מטעמה על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או זכות, מכל מין ו/או סוג שהוא, הנוגעים במישרין או בעקיפין לעילות התובענה ובקשת האישור. הוויתור חל הן ביחס לתעריפי הפרמיות ששולמו על ידי חברי הקבוצה בעבר, והן ביחס לתעריפי הפרמיות המשולמים ואשר ישולמו על ידי חברי הקבוצה בעתיד. התובע: יריב אהרון. ב"כ התובע: עו"ד יניב סטיס ועו"ד שלומי מושקוביץ. הסדר הפשרה מורכב משתי התחייבויות עיקריות של הנתבעת: הראשונה, פיצוי בגין אי גביית תעריף מופחת בתקופה שעד למועד הקובע, והשנייה, התחייבות לגבות תעריף מופחת בתקופה שתחילתה במועד הקובע ואילך - כפי שיפורט להלן. ההתחייבות הראשונה: התחייבות התובעת בכל הנוגע לתקופה שעד המועד הקובע במסגרת הסדר הפשרה מסכימה הנתבעת, כי ההנחה לה יהיו זכאים חברי הקבוצה לגבי התקופה שתחילתה ביום 30.10.2009 ועד למועד הקובע תהיה בשיעור 16% מדמי הביטוח שאושרו על ידי המפקח על הביטוח, כאשר כל חבר קבוצה יהא זכאי להנחה בשיעור כאמור ביחס לדמי הביטוח שאושרו על ידי הרגולטור בגין הפוליסה הרלוונטית אותה הוא רכש (להלן: "התעריף הקובע"). מהנחה זו יופחתו כל ההנחות שניתנו לחברי הקבוצה בפועל, מכל סוג ומין שהוא, לרבות הנחות מזדמנות, זמניות ו /או שונות ובכלל זה הנחות חיתום שניתנו בגין תוספת חיתום. מוסכם על הצדדים, כי לסכום הפיצוי שיועבר לכל חבר קבוצה כנגזרת מההנחה כאמור, יתווספו הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מהמועד בו הוא היה זכאי להנחה ביחס לכל תשלום ועד למועד מתן הפיצוי בפועל (להלן יחד: "ההנחה בגין העבר"). הצדדים הבהירו כי שיעור ההנחה בגין העבר (16%) מגלם מקדם פשרה של80% ביחס להנחה מכסימלית של 20% מהתעריף הקובע. בתוך 60 ימים מהמועד הקובע תאתר הנתבעת את הזכאים ותחשב את הסכומים לו הוא זכאי, תוך הפרדה בין חברי הקבוצה שהם מבוטחים קיימים של הנתבעת נכון למועד הבדיקה ומשלמים פרמיה חודשית או מקבלים תגמולי סיעוד מהנתבעת (להלן: "מבוטחים קיימים"), לבין יתר חברי הקבוצה שאינם מבוטחים קיימים (להלן: "מבוטחי עבר"), ובתוך 75 ימים תדווח על כך לבאי כוח התובע. לגבי המבוטחים הקיימים, תפנה הנתבעת למבוטח הראשי בכל פוליסה בתוך 90 ימים מהמועד הקובע ותודיע לו על זכאותו. ההודעה תישלח בדוא"ל או במסרון, ואם הדבר אינו אפשרי, בדואר. בתוך 120 ימים מהמועד הקובע ישולם מלוא הפיצוי בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ובניכוי מס כדין. התשלום יבוצע לאמצעי התשלום המעודכן בפוליסה, ואם הדבר לא יתאפשר, יעשה ניסיון לשלם ב"ביט" בהתאם למספר המעודכן אצל הנתבעת או לאמצעי תשלום המעודכן בפוליסת ביטוח חיים. אם גם זה לא יצליח, תישלח המחאה בתוקף ל-90 ימים, עם הבהרה שאם זו לא תיפרע, תאבד הזכאות. לטענת הצדדים, אמצעי התשלום של מבוטחים קיימים מעודכנים בדרך כלל, ולכן סביר שרובם ככולם יקבלו את הפיצוי. לדבריהם, המנגנון יעיל ומיטבי, ומנגנון דומה יושם בהסדרים שאושרו בפסקי דין חלוטים. מבוטחי עבר ויורשיהם: ביחס לחברי הקבוצה הנמנים עם מבוטחי העבר, לרבות פוליסות שבהן לא משולמת פרמיה שוטפת במועד התשלום ופוליסות שסולקו, תודיע הנתבעת למבוטחים או ליורשיהם על זכאותם בתוך 90 ימים מהמועד הקובע, בדוא"ל ובמסרון, ואם הדבר אינו אפשרי, בדואר. בתוך 120 ימים מהמועד הקובע ישולם מלוא הפיצוי בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. התשלום יבוצע לאמצעי התשלום האחרון בפוליסה, ואם הדבר לא יתאפשר, ב"ביט" או לאמצעי תשלום המעודכן בפוליסת ביטוח חיים. אם התשלום לא יצליח, תישלח המחאה לכתובת האחרונה של המבוטח, בתוקף ל-90 ימים, עם הבהרה שאם לא תיפרע, תאבד הזכאות. אם יורשיו של מבוטח שנפטר לא יאותרו, תבדוק הנתבעת אם קיימת פוליסת ביטוח חיים שבה מפורטים היורשים, ותשלם לאחד מהם. אם גם בדיקה זו לא תצליח, תפנה הנתבעת פרטנית לרשם לענייני ירושה. יתרת הסכום שלא חולקה: אם לא יאותר חבר קבוצה או יורשיו, או שהמחאה לא תיפרע, תגיש הנתבעת הודעה ובה תפרט את היתרה, ובית המשפט יחליט אם לפנות לגורם מיומן לאיתור נוסף, כשהעלויות ישולמו מתוך היתרה, או להעביר את היתרה לקרן לפי סעיף 27א לחוק. החרגה, קיזוז ודיווח: לא ישולם פיצוי ולא תינתן הנחה בעד תקופה שבה הפוליסה לא הייתה בתוקף. הנתבעת רשאית לקזז את הפיצוי כנגד חוב קיים של המבוטח בפוליסה. בתוך 14 ימים מתום התשלומים היא תגיש לבית המשפט דוח מפורט הנתמך בתצהיר. לפי חוות הדעת, שווי ההתחייבות בגין העבר נאמד נכון ליום 31.12.2024 על סך של 35,296,542 ₪. עלויות המגשרים והמומחית: ההסכמות בעניין זה תוקנו בעקבות התנגדות היועמ"ש. וכך נקבע (בסעיף 29.6 להסדר הפשרה המתוקן): "מוסכם על הצדדים כי כלל נשאה עבור חברי הקבוצה במלוא עלויות המגשר והמומחית כאשר היא הוציאה בפועל בגין כך במסגרת הליך הגישור סך מצטבר של 653,867 ₪ כאשר במסגרת הסדר הגישור הראשוני מנובמבר 2023 הוסכם בין הצדדים כי הוצאות אלה יופחתו בסופו של יום מהפיצוי עבור הקבוצה. עוד מוסכם על הצדדים כי התובע ובאי כוחו ויתרו לטובת חברי הקבוצה על סך של 529,000 ₪ בתוספת מע"מ משכר הטרחה עליו הוסכם בהסדר הגישור הראשוני שהושג בין הצדדים בנובמבר 2023. כן מוסכם על הצדדים כי התובע ובאי כוחו מסכימים לוותר לטובת הקבוצה גם על יתרת הוצאות הגישור שנותרה בסך של 29,647 ₪, באופן שחברי הקבוצה יקבלו את מלוא הפיצוי בגין העבר בהתאם להתחייבויות הנתבעת כאמור בהסדר זה, ולא יופחתו ממנו סכומים כלשהם בגין עלויות המגשר ו /או המומחית." ההתחייבות השנייה: התחייבות הנתבעת בכל הנוגע לתקופה שמהמועד הקובע ואילך: לגבי התקופה שתחילתה במועד הקובע ואילך, ולמשך כל תקופת הביטוח שנותרה לכל אחד מחברי הקבוצה, תעניק כלל לחברי הקבוצה שיהיו מבוטחים בתקופה זו, הנחה בשיעור 18% מהתעריף הקובע, כאשר כל חבר קבוצה יהא זכאי להנחה בשיעור כאמור ביחס לדמי הביטוח שאושרו על ידי הרגולטור בגין הפוליסה הרלוונטית אותה הוא רכש. ההנחה תינתן לחברי הקבוצה הרלוונטיים ביחס לכל תשלום פרמיה שיבצע חבר הקבוצה בגין הפוליסה הרלוונטית בתקופה שהחל מהמועד הקובע. מהנחה זו יופחתו כל ההנחות שיינתנו לחברי הקבוצה בפועל, מכל סוג ומין שהוא, לרבות הנחות מזדמנות ,זמניות ו /או שונות, אולם מוסכם כי לא יופחתו מההנחה האמורה הנחות חיתום להם זכאים חברי הקבוצה הרלוונטיים (ככל שזכאים). ההנחה האמורה תינתן לכל מבוטח ללא הגבלת זמן וכל עוד פוליסת הפרט שלו בתוקף ומשולמת בגינה פרמיה (להלן יחד: "ההנחה בגין העתיד"). הנתבעת תודיע על ההנחה בגין העתיד למבוטחים הקיימים (בהודעה בנוסח שצורף להסדר הפשרה), ותאשר בדו"ח שתגיש לבית המשפט כי עדכנה במערכותיה את התעריף המופחת וגובה אותו. הצדדים הבהירו כי שיעור ההנחה בגין העתיד (18%) מגלם מקדם פשרה של 90% ביחס להנחה מכסימלית של 20% מהתעריף הקובע. לפי חוות הדעת, שווי ההתחייבות בגין העתיד נכון ליום 31.12.2024, נאמד בסך 50,921,725 ₪. חבר קבוצה הזכאי להנחה גבוהה יותר ממקור אחר יקבל את ההנחה הגבוהה, ובשום מקרה לא יהיה בהסדר כדי לפגוע בזכויותיו. טענות הצדדים לסבירות ההסדר: לטענת הצדדים, ההסדר ראוי, הוגן וסביר, וסיום ההליך בפשרה, הכרוכה מטבעה בסיכוי ובסיכון, עדיף על המשך התדיינות ארוכה ויקרה. מקדמי הפשרה, 80% בגין העבר ו-90% בגין עתיד, נמצאים ברף הגבוה מאוד, ולטענתם חברי הקבוצה מקבלים כמעט את מלוא הסעדים שהתבקשו. התועלת לקבוצה מוערכת בחוות הדעת לסך של 86,218,267 ₪, כך שמדובר בהסדר המניב תועלת משמעותית לחברי הקבוצה. עוד טענו הצדדים כי המנגנונים פשוטים ויעילים ומבטיחים שהסכומים ישולמו בפועל. לדבריהם, רוב הזכאים הם מבוטחים קיימים, ולמבוטחי העבר וליורשיהם נקבעו דרכי תשלום חלופיות. התועלת ניתנת במישרין לחברי הקבוצה (ותשלום לקרן ייעשה רק ביחס לסכומים שלא יאותרו הזכאים להם, ולאחר אישור בית המשפט כי אין מקום לנקוט בהליכי איתור נוספים. הצדדים הוסיפו כי ההסדר הושג בגישור אצל מגשרים מנוסים, לאחר שמומחית קיבלה גישה מלאה לנתוני הנתבעת ולאחר בחינה של יותר משנה של המומחית את הנתונים הללו. הסכומים המומלצים כגמול לתובע ושכ"ט לב"כ ומועדי תשלומם הצדדים המליצו כי הגמול ושכר הטרחה יעמדו יחדיו על סך של 11,445,875 ₪ בתוספת מע"מ. סכום מומלץ זה נגזר מאמות המידה שנקבעו בפסק הדין בעניין סופרגז, שכן הוא נגזר מסך הפיצוי "נטו" שישולם לקבוצה, תוך התייחסות יחדיו לגמול ולשכר הטרחה. בכל הנוגע לחלוקה של הסכום הנ"ל, מציעים הצדדים כי הגמול לתובע יהיה בסך של 1,600,000 ₪, ושכר טרחה לבאי כוחו יהיה בסך בסך של 9,845,875 ₪. התשלום כפוף להצגת אישורי פטור מניכוי מס במקור, אישור ניהול ספרים ואישור בעלות על חשבון הבנק. בהסדר הפשרה המתוקן, הסכימו הצדדים לאמץ מספר שינויים בהשוואה להסכם הפשרה המקורי: בניגוד להסדר הפשרה המקורי שם נקבע כי מלוא הגמול ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 30 ימים מהמועד הקובע, בהסכם הפשרה המתוקן נקבע מנגנון התלוי בתשלומים לחברי הקבוצה בפועל. שום חלק מהגמול ומשכר הטרחה לא ישולם מראש, ותשלומם המלא יבוצע בתוך 14 ימים מאישור הדו"ח הסופי. בשים לב לכך שמועד הגשת הדו"ח הסופי עלול להתארך, הוסכם כי 130 ימים לאחר המועד הקובע, תגיש הנתבעת דו"ח ביניים, ובו תפרט את הסכומים ששילמה ותאשר שהיא גובה את התעריף הקובע בניכוי ההנחה בגין העתיד. לאחר הגשת דוח הביניים, וכן בבקשה נוספת שתוגש לאחר מכן, ניתן יהיה לשלם, באישור בית המשפט, חלק יחסי מהגמול ומשכר הטרחה לפי שיעור הפיצוי בגין העבר ששולם בפועל - ביחס לסכום שצוין שבחוות הדעת. בניגוד להסכם הפשרה המקורי, בו שכר הטרחה והגמול המתייחסים להנחה בגין העתיד, נשענו על הסכום שנקבע בחוות הדעת לעניין רכיב זה - ללא צורך בבחינה נוספת, הוסכם בהסדר הפשרה המתוקן כי אם יתברר כי ההנחה בגין העבר ששולמה בפועל תהיה נמוכה מסך של 35,296,542 ₪ - שהעריכה המומחית, תינתן לאחר שמיעת הצדדים החלטה משלימה שתפחית באופן יחסי את הגמול ושכר הטרחה בגין העבר והעתיד. לטענת הצדדים, הסכומים המוצעים סבירים, נוכח היקף ההישג לחברי הקבוצה (86,218,267 ₪ במקדמי פשרה של 80% ו-90%), תשלומו בכסף ובוודאות, והיותה של ההסדרה לעתיד התחייבות כספית ודאית הניתנת לכימות. עוד הפנו לטרחה הרבה שהשקיעו התובע וב"כ, ולשלב המתקדם שבו הושגה הפשרה, כמעט 10 שנים לאחר הגשת התובענה ויותר מ-5 שנים לאחר אישורה, לסיכון שנטלו, לנכונותם לסיים את ההליך בגישור, ולכך שההמלצה מיישמת את שנקבע בפסק הדין בעניין סופרגז. בקשה לפטור ממינוי בודק: הצדדים ביקשו לפטור אותם ממינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק, משום ששווי ההתחייבויות נבדק לעומק בידי המומחית ובוקר אף ע"י המגשרים, ומינוי בודק יעכב את הביצוע ויגרום להוצאות ללא תועלת של ממש. ויתור על תביעות ומעשה בית דין: עם מתן פסק הדין שיאשר הסדר פשרה זה, ובכפוף למילוי התחייבויות הנתבעת כמפורט בהסדר, יתגבש מעשה בית דין בענייני התובענה ובקשת האישור כלפי כל חברי הקבוצה, כך שלא תעמוד להם או למי מהם כל טענה ו/או תביעה ו/או זכות כלפי הנתבעת, מעבר לזכויותיהם על פי הסדר פשרה זה. כמו כן, יחול ויתור מלא, סופי ומוחלט של כל אחד מחברי הקבוצה (לרבות התובע) כלפי הנתבעת ו/או מי מטעמה, בקשר עם כל עילות התובענה ובקשת האישור. פרסום: הנתבעת תישא בעלויות הפרסום בעיתונות של הסדר הפשרה ושל פסק הדין שיאשר את ההסדר, וכן תבצע את ההמצאות הדרושות למנהל בתי המשפט. בהסדר הפשרה המתוקן התווספה הסכמה כי הנתבעת מתחייבת לפרסם הסדר פשרה מתוקן זה גם באתר האינטרנט שלה. וכן, כי הפרסום יתבצע באופן מורחב בפרסום מיוחד "במהדורות סוף השבוע" של שלושת העיתונים הנפוצים ביותר בישראל, כדי להרחיב את התפוצה. בנוסף, נקבע כי הפרסום יבוצע באותיות בגודל שלא יפחת מ-5 מ"מ, כאשר הנושא של זכות הפרישה מהקבוצה יודגש ויובלט במיוחד. כמו כן, הוסכם כי תקופת הודעת הפרישה תוארך ל-90 ימים, כך שחבר קבוצה שיסבור כי ההסדר אינו מטיב עמו, יוכל להודיע על פרישתו. לבקשה צורפו התצהירים הנדרשים לפי תקנה 12(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, וכן נוסח מוצע של הודעה לחברי הקבוצה. על יסוד כל האמור בבקשה המתוקנת, בבקשה המקורית ובתגובות הצדדים לעמדת היועמ"ש, התבקש בית המשפט לאשר את הסדר הפשרה המתוקן. דיון והכרעה אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן, בעמדת היועמ"ש ובתגובות הצדדים - יחד עם מכלול החומר שהצטבר בתיק עד כה, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר בנסיבות העניין, וכי יש מקום לאשרו. הסדר זה מביא לסיומו הליך מורכב שהתנהל במשך כעשר שנים, ומעניק לחברי הקבוצה סעד כספי ישיר ומשמעותי ביותר הן בגין העבר והן בגין העתיד. הנתונים הכספיים שביסוד ההסדר בוססו על גילוי מסמכים מקיף ועל עבודה יסודית ומקצועית של המומחית, המשתקפת בחוות הדעת שהוגשה. על פי חוות הדעת, שווי ההתחייבויות הכולל של הנתבעת על פי הסדר הפשרה עומד על סך של 86,218,267 ₪ נכון ליום 31.12.2024. סכום זה מורכב מההנחה בגין העבר (החל מיום 30.10.2009 ועד למועד הקובע), בשיעור 16% מהתעריף הקובע, הנאמדת בסך של 35,296,542 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית; ומההנחה בגין העתיד, בשיעור 18% מהתעריף הקובע, הנאמדת בסך של 50,921,725 ₪. מדובר בחברי קבוצה שבמשך שנים רבות לא זכו לכל הטבה, וכעת בעקבות התובענה יזכו לחלק הארי של ההטבה. אכן, חלק ארי - ולא הכל, שכן מדובר בהסדר פשרה, הכרוך מטבעו בפשרה הנובעת מהסיכוי והסיכון כפי שהעריכו הצדדים. הערכה זו כפי שאציין בהמשך, נכונה בעיניי. היא משקללת, מחד - כי כפי שנקבע בהחלטת האישור סיכויי התביעה טובים (ולכן מקדם הפשרה גבוה מאוד), ומאידך - את מגוון הסיכונים הכרוכים בהמשך ניהול ההליך. הפשרה באה לידי ביטוי אף באימוץ גישת הנתבעת ביחס לכך שחישוב ההנחה צריך להיעשות תוך נטרול הנחות אחרות שניתנו [למעט הפשרה שהושגה ולפיה הנחות חיתום לא יופחתו בכל הנוגע להנחה בגין העתיד (עניין שבהתאם לתחשיב שנערך, הגדיל את שווי ההנחה בגין העתיד ב-2,242,297 ₪)]. אכן, נטרול ההנחות -כך שלא תינתן כפל הנחה, היא פשרה לה הסכימו התובע וב"כ, אלא שבנסיבות העניין אני סבור כי מדובר בפשרה נכונה, שכן יש סיכוי של ממש או לפחות לגמרי לא מבוטל, כי אם ההליך היה מתנהל - כך ממילא היה נקבע. אל מול פשרה זו מצד התובע, ויתרה הנתבעת על עמידה על כלל טענותיה, זולת שקלולם במקדמי הפשרה. כפי שיובהר בהמשך, אני סבור כי בשקלול הסיכוי והסיכון וכלל הנסיבות, הסדר הפשרה השיג תוצאה טובה עבור חברי הקבוצה, וכי יש על כן לאשר את הסדר הפשרה המתוקן. להלן ארחיב ואנמק את עמדתי. המסגרת הנורמטיבית סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם מצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. בבחינה זו נדרש בית המשפט לשקול, בין היתר, את הפער בין הסעד המוצע בהסדר, לבין הסעד שהיו חברי הקבוצה מקבלים אילו הוכרעה התובענה לטובתם; את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול ההליך; את השלב שבו נמצא ההליך; את ההתנגדויות שהוגשו להסדר; ואת מנגנוני הביצוע שנקבעו בהסדר (סעיף 19(ג) לחוק). במסגרת זו, נתונה לבית המשפט חובת פיקוח מוגברת. חברי הקבוצה אינם צד למשא ומתן, ואת עניינם מייצגים התובע המייצג ובאי כוחו, שהאינטרסים שלהם אינם חופפים בהכרח לאלה של הקבוצה (בעיה המכונה: "בעיית הנציג") [ראו: ע"א 7122/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' רויטל ממן, פסקה 17 (11.4.2022)]. על כן על בית המשפט לבחון את ההסדר בעין ביקורתית, כמי שמופקד על עניינם של מי שאינם נוכחים באולם. אין בית המשפט נדרש להכריע במחלוקת גופה, אלא להעריך את מערך הסיכויים והסיכונים ולבחון אם הפשרה משקפת אותם נאמנה. לצמצום בעיית הנציג נועדה גם מעורבות היועמ"ש בהליך אישור הפשרה [ראו: סעיף 18(ג) לחוק; ת"צ (מחוזי ת"א) 17737-01-18 אורי הכהן נHotels.com , פסקה 42 (27.6.2022)]. עם זאת, עמדת היועמ"ש אינה מחייבת את בית המשפט, ושיקול הדעת אם לאשר את ההסדר מסור לו. גם מקום שבו עמדתה אינה מתקבלת, עצם שמיעתה מסייעת לבית המשפט לקבל את מלוא התמונה [ראו: ע"א 2398/22 רומן שולץ נ' הוט מובייל בע"מ, פסקה 8 לחוות דעתו של כבוד השופט ח' כבוב (30.11.2022); ת"צ (מחוזי ת"א) 54549-12-21 אורי בכר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 76 (1.3.2026)]. כך גם בענייננו, עמדת היועמ"ש סייעה לבית המשפט, ובעקבותיה הוכנסו בהסדר תיקונים לטובת חברי הקבוצה. בסוגיות שבהן לא אומצה עמדתה, נדרשת הכרעת בית המשפט, כפי שיפורט להלן. הסיכוי והסיכון משעה שהתובענה אושרה כייצוגית, אין צורך לבחון את התנאים הנוספים שבסיפא לסעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, החלים על הסדר פשרה המוגש לפני אישור התובענה. הבחינה מתמקדת אפוא בשאלה אם ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. כפי שעולה מהחלטת האישור, יש ממש בטענות התובע. בית המשפט קבע כי מתקיימת לכאורה העילה החוזית בגין הפרת סעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית, כי לתובע עילת תביעה אישית, וכי קיימת אפשרות סבירה שייקבע שכל מבוטחי מכבי בפוליסה הקבוצתית היו זכאים להנחה בשיעור 20% ברכישת פוליסת פרט, ללא תלות באופן הרכישה. אין מדובר אפוא בתביעת סרק, אלא בתביעה שעברה בהצלחה את שלב האישור והחלטה מפורטת. לצד זה אזכיר כי כב' השופט (בדימוס) י' קינר, שנתן כאמור את החלטת האישור, מצא להמליץ לצדדים במהלך ניהול התביעה לפנות להליך גישור ולהביא לסיום המחלוקת על דרך הפשרה. החלטה זו, נובעת מהכרה בכך שטענות הנתבעת בכתב ההגנה, אינן מותירות את ההליך כשהוא נטול סיכון. כמו כן, החלטת האישור היא הכרעה לכאורית בלבד. בהחלטה נקבע כי "יש סיכוי סביר" שההנחה תחושב מדמי הביטוח הנמוכים ביותר הנהוגים אצל הנתבעת, והשאלה מהו התעריף שממנו יש לחשב את ההנחה הותרה לבירור בשלב השני של התובענה. הנתבעת מצידה שבה והעלתה בכתב הגנתה טענות הגנה שאינן מבוטלות, ובכלל זה טענות שטרם הוכרעו, ובירורן היה מצריך שמיעת ראיות נוספת ובחינה של נתונים רחבי היקף. כפי שציינו הצדדים ועלה כבר בהחלטת האישור, חלק מטענות הנתבעת, כגון זו המבקשת להחריג פוליסות שנרכשו באמצעות סוכן הביטוח, לו היו מתקבלות - היו מביאות לכרסום של ממש בזכויות חברי הקבוצה. זאת ועוד, לאחר החלטת האישור ולצד שאר טענותיה עליהן עמדה, העלתה הנתבעת קו הגנה נוסף - שלא נבחן בהחלטת האישור הכולל את טענת החוזה המאוחר, טענות השתק ומניעות וטענה לשינוי הפוליסה הקבוצתית בהתנהגות. אין בכך כדי להביע עמדה לגופן של טענות אלה ואף לא בעניין הקושי נוכח המועד בו עלו, אך לא ניתן להתעלם מכך שקבלת אחת מהן הייתה עלולה לפגוע פגיעה של ממש בזכויות חברי הקבוצה, ואף להותירם ללא כל סעד. בא כוח התובע עמד על כך שהחלופה להסדר הפשרה היא ניהול ההליך עד תומו תוך נשיאה בסיכון זה, והנתבעת עצמה הגדירה טענות אלה כטענות הגנה משמעותיות, שגילומן משקף "סיכוי סיכון" התומך בהפחתה מסוימת במסגרת הסדר פשרה. לו היה ההליך מתנהל עד תומו והתובענה הייתה מתקבלת במלואה, היו חברי הקבוצה עשויים לזכות בהנחה מלאה בשיעור 20%, הן בגין העבר והן בגין העתיד. החלטת האישור, המפורטת והמנומקת, מלמדת כי סיכויי התובענה טובים. לצד זאת, אין להתעלם מן הסיכונים. מדובר בסכומים גבוהים על פני תקופה ארוכה, המשתרעת משנת 2009 ואילך, שבירורם מחייב ראיות הנוגעות לשנים רבות אחורה. הקביעה שלפיה ההנחה חלה גם על מי שרכש את הפוליסה באמצעות סוכן ביטוח היא קביעה לכאורית, ולא ניתן לשלול כי שמיעת עדויות נוספות בשלב השני של ההליך היו משנות את התמונה. קבלת טענת הנתבעת בעניין זה הייתה מצמצמת את הקבוצה באופן ניכר, ומשפיעה באופן ממשי על היקף הסעד כולו. ושוב וכאמור לעיל, בפי הנתבעת אף טענות אשר לו היו מתקבלות, היו עלולות לשלול את הסעד מכל וכל. אכן, דומה כי הסיכוי לכך שטענות הנתבעת היו מתקבלות - אינו גבוה, אך אין זה הוא אומר כי הוא אינו קיים. מצב זה מצדיק אישור הסדר פשרה, בו מקדמי הפשרה גבוהים. לאמור עד כה יש להוסיף את משתנה הזמן. ההליך מתנהל כעשר שנים, והמשכו עד להכרעה סופית, לרבות בערכאת הערעור, צפוי לארוך שנים נוספות. במהלך תקופה זו היו חברי הקבוצה ממשיכים לשלם את מלוא הפרמיה, מבלי ליהנות מהנחה כלשהי. מדובר במבוטחים בביטוח סיעודי, שחלקם כבר אינם עוד בינינו ועניינם נוגע ליורשיהם, והדחייה הנוספת של מתן הסעד הייתה פוגעת בהם. בנסיבות אלה סבורני כי הפשרה ראויה. הנחה בשיעור 16% בגין העבר ובשיעור 18% בגין העתיד מגלמות מקדמי פשרה של 80% ו-90% ביחס להנחה המלאה, ומניבות לחברי הקבוצה סכומים נכבדים. הסכומים ישולמו בכסף 'ממשי' - במישרין לחברי הקבוצה, ולא בדרך של הטבות או שוברים. בתיק מסוג זה, ונוכח חלוף השנים, ניהולו עד תומו היה כרוך בסיכוי ובסיכון כאחד. הפשרה ממירה את אי הוודאות בתועלת ממשית לקבוצה, הניתנת עתה ולא בעוד שנים. חברי הקבוצה לא קיבלו את ההנחה במשך שנים ארוכות, והסדר הפשרה פועל לטובתם: הוא משיב להם את עיקר מה שלא קיבלו בעבר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ומבטיח להם הנחה קבועה ובהיקף גבוה, מכאן ולהבא. מנגנוני הביצוע והפרסום מנגנוני הביצוע מבטיחים שהפיצוי יגיע לחברי הקבוצה בפועל. למבוטחים הקיימים - אשר להערכת הצדדים מהווים חלק ניכר מחברי הקבוצה, ישולם הפיצוי לאמצעי התשלום המעודכן שלהם אצל הנתבעת. למבוטחי העבר, נקבעו כמה חלופות תשלום, ובהן המחאה כחלופה אחרונה. ליורשי מבוטחים שנפטרו נקבע מנגנון איתור מדורג, הכולל פנייה פרטנית לרשם לענייני ירושה. יתרה שלא תחולק לא תיוותר בידי הנתבעת, אלא תועבר לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות, וביצוע ההסדר יעמוד לפיקוח בית המשפט באמצעות דו"ח ביניים ודו"ח סופי הנתמכים בתצהיר. גם אופן הפרסום מניח את הדעת. ההודעה על אישור ההסדר תפורסם בשלושה עיתונים נפוצים במהדורת השבת (הזוכה לתפוצה המרבית), וזכות הפרישה תודגש בה. ההסדר יפורסם גם באתר הנתבעת. אמצעים אלה נותנים בידי מי שחפץ לפרוש מהקבוצה, את האפשרות לכך. דרך הפרסום מגדילה את הסיכוי כי חלק גדול יותר מחברי הקבוצה יישמעו על ההסדר, והארכת משך הזמן לפרישה נותנת בידם פרק זמן ממשי לכך. התנגדות היועמ"ש וההסדר המתוקן ההודעה על הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה - פורסמה כדין, ולא הוגשו התנגדויות מלבד התנגדות היועמ"ש, ויש בכך כדי לתמוך בסבירות ההסדר. אפנה אפוא לבחון את התנגדות היועמ"ש. היועמ"ש התנגדה להסדר הפשרה המקורי. בעקבות ההתנגדות נערכו שני דיונים, והוגש הסדר פשרה מתוקן הנותן מענה לחלק מהנושאים שעלו בהתנגדות, אך לא לכולם, כמפורט להלן: עלויות המגשרים והמומחית לא יופחתו עוד מהפיצוי לקבוצה, והתובע ובאי כוחו נושאים ביתרתן. בכך נענו הצדדים במלואה להערת היועמ"ש, כי עלויות הגישור אינן צריכות לחול על חברי הקבוצה. הגמול ושכר הטרחה בגין רכיב העבר, ישולמו רק ביחס לתשלומים שיבוצעו בפועל לחברי הקבוצה או לקרן. גם בכך התקבלה הערה שהעלתה היועמ"ש בהתנגדותה. נקבע מתווה פרסום מורחב, ועוגנה זכותם של חברי הקבוצה לפרוש מההסדר בתוך 90 ימים מפרסום ההודעה בדבר אישורו. יידוע מורחב אודות ההסדר ואפשרות הפרישה ממנו, מגדילים במידה מסוימת את חופש הבחירה שבידי חברי הקבוצה. נקבע כי חבר קבוצה הזכאי להנחה גבוהה יותר - מכוח כל מקור אחר אליו הגיע עם הנתבעת, יקבל את ההנחה הגבוהה, וכי בשום מקרה - לא יהיה בהסדר כדי לפגוע בזכויותיו של מי מחברי הקבוצה, בהשוואה למה שקיבל בפועל עד כה. נקבע מתווה בו ייבחן שיעור ההטבה והגמול בשל ההנחה בגין העתיד, מתוך השוואה לנתוני אמת שיתבררו ביחס לתשלומים שיבוצעו בפועל בשל ההנחה בגין העבר, תוך השוואתם לעמדת המומחית בחוות הדעת. אם יתברר כי אל מול פני המציאות, חישובי המומחית ביחס לעבר היו שגויים, בית המשפט (לאחר שישמע את הצדדים) יוכל להורות על הפחתת תשלומי שכר הטרחה והגמול הנובעים מההנחה בגין העתיד. בהקשר זה אני מבקש להבהיר כי אמנם הצדדים בהמלצתם בעניין זה בהסדר הפשרה המתוקן המליצו כי במקרה כאמור לעיל בו יתברר כי נפלו שגיאות בחישובי המומחית, אזי ההפחתה בגמול ושכר הטרחה בנוגע להנחה בגין העתיד תיעשה באופן יחסי לפער שהתגלה בין הסכום שחישבה המומחית ביחס לעבר לבין התשלומים בפועל, אולם בדיון שנערך ביום 16.7.26 הובהר לצדדים כי במקרה שכזה יהיה שמור לבית המשפט שיקול הדעת כיצד לנהוג (כמובן, לאחר שישמע את עמדת הצדדים). הפחתה יחסית, יכולה בהחלט להיות פתרון הגיוני, אולם אם יתברר פער מהותי, ייתכן ויהיה צורך לשוב ולשקול רכיב זה של שכר הטרחה והגמול. בנקודה זו, איני מוצא אפוא לקבל את המלצת הצדדים כלשונה, ומובהר כי לא ניתן תוקף של פסק דין לניסוח זה עליו בחרו הצדדים להמליץ (מתווה המחויב להפחתה יחסית), אלא נקבע כי במקרה שכזה (שהסיכוי שיתממש נראים נמוכים) יהיה שמור לבית המשפט שיקול הדעת לקבוע כיצד לנהוג ביחס לרכיב הגמול ושכר הטרחה בשל ההנחה בגין העתיד. הסוגיות המרכזיות שהעלתה היועמ"ש בהתנגדותה ושנותרו בעינן, התמקדו בהסדרה הצופה פני עתיד. הסדר הפשרה המתוקן נותן מענה מסוים אף להקשר זה, בכך שהוא מגדיל את מתכונת פרסום ההסדר ואת יכולת הפרישה ממנו, וכן בכך שהוא מאפשר ביקורת נוספת של בית המשפט (כמפורט לעיל) ביחס לגמול ושכ"ט ביחס להנחה בגין העתיד - אולם מענה זה אינו מסיר מעל הפרק את התנגדות היועמ"ש. ההסדרה לעתיד נותרה, גם לאחר הסדר הפשרה המתוקן, כך שההנחה בגין העתיד עומדת על 18%, המשקף מקדם פשרה של 90% ולא 100%, ושוויה ממשיך להיות חלק מבסיס החישוב של הגמול ושכר הטרחה המומלצים. ביחס לכך הציבה היועמ"ש שתי התנגדויות: חוסר סמכות להתפשר ביחס לעתיד: נטען כי ההתפשרות על הנחה עתידית בשיעור 18% במקום 20% - משמעה שינוי בדיעבד של חוזה הביטוח, ללא הסכמת המבוטחים. נטען כי אין לאשר פשרה שכזו, ללא הסכמה ברורה של חברי הקבוצה. הכללת שווי ההנחה בגין העתיד, בחישוב הגמול ושכר הטרחה: נטען כי בהתאם לפסק הדין בעניין הלפרין, אין להביא בחשבון את שווי ההסדרה העתידית בבסיס החישוב של הגמול ושכר הטרחה, ובוודאי שאין לעשות כן כאשר ההסדרה פחותה מהמתחייב מהחוזה. אפנה להסביר מדוע איני מוצא לקבל התנגדויות אלה. הנחה עתידית בשיעור 18% במקום 20% לא מצאתי לקבל את טענת היועמ"ש כי ההסדרה העתידית מהווה שינוי בדיעבד של חוזה הביטוח, ולכן אין מקום לאשר הסדר זה. ההסדרה העתידית אינה תיקון חד-צדדי של הפוליסה, אלא חלק מהפשרה. בבקשת האישור עתר התובע לסעד של אכיפה, דהיינו חיוב הנתבעת לגבות מחברי הקבוצה בעתיד את התעריף המופחת הנטען למשך כל חיי המבוטח. סעד זה, כמו הסעד הכספי בגין העבר, נתבע בהליך והיה נתון במחלוקת. הסכמה לקבל חלק ארי מהסעד הנתבע, כנגד הסרת הסיכון שלא יתקבל כלל, היא מהותה של פשרה. טענת היועמ"ש נשענת על ההנחה שהזכות להנחה של 20%, במתכונת שבה נטענה, היא זכות חוזית ודאית ומוכרעת. אלא שכפי שפורט לעיל, החלטת האישור קבעה זאת לכאורה בלבד, והנתבעת שבה ואתגרה קביעה זו במסגרת כתב ההגנה שהגישה. כפי שהוזכר לעיל, הן לגבי עצם החברות והן לגבי היקפה, נותרו שאלות שיש להכריע בהן. אכן, סיכויי התביעה טובים - ולכן מקדם הפשרה גבוה (מאוד), אולם זה כמובן לא אומר כי אין כל סיכון לפתחה של הקבוצה אם הייתה התביעה מתבררת עד תום (לרבות בערכאת הערעור). סיכון זה שוקלל בפשרה שהושגה, והטעמים המצדיקים את הפשרה בגין העבר אף מצדיקים פשרה באותן שאלות עצמן ביחס לעתיד. זאת ועוד – ונקודה זו חשובה, הקבוצה בענייננו היא קבוצה סגורה ומוגדרת. היא כוללת את מי שרכש פוליסת פרט סיעודית מהנתבעת בתקופה שמיום 30.10.2009 ועד ליום 31.12.2018, בעת שהיה מבוטח בפוליסה הקבוצתית "מכבי סיעודי". נמסר, כי ממועד זה ואילך, חדלה הנתבעת להעניק את ההנחה בפוליסת הפרט למבוטחי מכבי, כך שאין חברי קבוצה שיתווספו לאחר מועד זה. כל חברי הקבוצה כבר התקשרו עם הנתבעת, וההתקשרות כולה מצויה בעבר. ההסדר אינו חל על מבוטחים חדשים, ואינו קובע תנאים להתקשרויות עתידיות. עניינם של חברי הקבוצה, הן בגין העבר והן בגין העתיד, נגזר מאותה התקשרות עצמה ומאותה הוראה עצמה, סעיף 16.5 לפוליסה הקבוצתית. השאלה שבמחלוקת היא שאלה פרשנית: מה היקף ההתחייבות שנטלה על עצמה הנתבעת בסעיף 16.5 במועד ההתקשרות, ובכלל זה מאיזה תעריף נגזרת ההנחה ועל מי היא חלה. ההנחה בגין העתיד אינה אלא המשכה של אותה התחייבות לאורך חיי הפוליסה. ממילא, ההסכמה על שיעור ההנחה בגין העתיד אינה משנה את תנאי ההתקשרות, אלא מכריעה, בדרך של פשרה, במחלוקת שבין הצדדים - המתפרסת באופן זהה על תשלומי העבר ועל תשלומי העתיד. כשם שניתן להתפשר על שיעור ההשבה בגין העבר, כך ניתן להתפשר על שיעור ההנחה בגין העתיד, הנגזר מאותן שאלות עצמן, אותו מבוטח, מכוח אותו הסכם, שילם פרמיות בעבר וישלם פרמיות בעתיד. בהנחה (כפי שהתברר) כי הנתבעת עומדת על טענותיה ואינה מסכימה להביא את המחלוקת לסיומה אלא בדרך של פשרה, קבלת עמדת היועמ"ש מובילה לתוצאה אבסורדית: תובענה ייצוגית תוכל לבוא לסיומה בכל הנוגע לפרמיות ששולמו עד כה (היינו "בעבר"), אך היא לא תוכל להגיע לסיומה ביחס לפרמיות שיש לשלם בעתיד. בשים לב לכך שמדובר כאמור באותה תביעה עצמה ובאותה מחלוקת – המשפיעה הן על העבר והן על העתיד, איני סבור כי יש בסיס לטענה זו. אוסיף כי בנסיבות כאן, קביעה כי לא ניתן לאשר פשרה ביחס לעתיד, פשרה המשקפת קבלת 90% מההנחה המלאה, עומדת לדעתי בניגוד לטובת חברי הקבוצה. יתרה מכך, העיקרון שהציגה היועמ"ש, שלפיו סמכות התובע המייצג מוגבלת לתביעת אכיפה בהתאם להוראות החוזה הקיימות, מוביל, אם יילקח עד סופו, למסקנה שלפיה לא ניתן לאשר בהליך ייצוגי הסדר פשרה שיש בו סעד צופה פני עתיד שאינו מלוא הסעד הנתבע. מסקנה זו אינה מתיישבת עם מנגנון הפשרה שקבע המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות. בהליך ייצוגי אין צורך בהסכמתו הפרטנית של כל חבר קבוצה לאישור הפשרה. תחתיה קבע המחוקק מנגנונים אחרים: פיקוח שיפוטי, פרסום והודעה לציבור, אפשרות להגיש התנגדויות, הצגת עמדת היועמ"ש, וזכות פרישה של מי שאינו מעוניין שההסדר יחול עליו. אלה האיזונים שקבע המחוקק, ובמקרה כאן ומהטעמים שצוינו, הם נותנים מענה הולם הן כאשר נקבע עניינם שלחברי הקבוצה ביחס לעבר והן כאשר נקבע עניינם של אותם חברי קבוצה ביחס לתשלומי העתיד. בתי המשפט אשרו לא אחת הסדרי פשרה הכוללים אף פשרה בעניין ההסדרה העתידית. כך נפסק גם בת"צ (מחוזי מר') 34605-02-20 עידו לוי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (28.7.2026) (להלן: "עניין לוי") שם אושרה הנחה לעתיד בשיעור 80% במקום כיסוי מלא, חרף הסתייגות דומה של היועמ"ש. נקבע כי ההתחייבות החוזית הוכרה בהחלטת האישור - לכאורה בלבד, ולכן רשאים הצדדים לשקלל בפשרה את הסיכונים (שם, פסקאות 63 ו-69). הדברים יפים גם לענייננו: הזכות להנחה נקבעה לכאורה בלבד, הקבוצה סגורה ומוגדרת, ומקדם הפשרה בגין העתיד (90%) גבוה מזה שאושר שם (80%). גם בת"צ (מחוזי מר') 30028-04-11 איל יצחקי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (15.8.2024) (להלן: "עניין יצחקי") אושרה הסדרה לעתיד בקבוצה סגורה של מבוטחים קיימים, חרף אותה התנגדות של היועמ"ש (שם, פסקה 107). אציין כי שם הוכשרה גבייה עתידית בהפחתה של מחצית בלבד ובצירוף פיצוי לעבר בשיעור 42% (שם, פסקאות 60 ו-61), ואילו כאן מקדמי הפשרה גבוהים יותר הם 90% בגין העתיד ו-80% בגין העבר. כמו בעניין יצחקי (שם, סעיף 78), גם כאן ההודעה לחברי הקבוצה מפרטת במפורש את שיעור ההנחה בגין העתיד, את מועד תחילתה ואת התשלומים שעליהם תחול. לאור כל האמור ומשמצאתי כי מדובר בהסדר ראוי המשקף את טובת חברי הקבוצה, אני מוצא לדחות את ההתנגדות שהעלתה היועמ"ש. התנגדות נוספת שהעלתה היועמ"ש, עוסקת בהכללת ההסדרה לעתיד בבסיס החישוב של הגמול ושכר הטרחה. אפנה לדון בהתנגדות זו, תוך שאתייחס להמלצת הצדדים בעניין הגמול ושכר הטרחה. גמול ושכר טרחה הצדדים כללו במסגרת הסדר הפשרה המתוקן, המלצה מוסכמת לעניין הגמול ושכר הטרחה. לפי ההמלצה, תשלם הנתבעת, בנוסף להתחייבויותיה כלפי חברי הקבוצה ומבלי לגרוע מהן, גמול לתובע בסך של 1,600,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחו בסך של 9,845,875 ₪, ובסך הכול 11,445,875 ₪, בתוספת מע"מ כדין. בקביעת הגמול לתובע המייצג מתחשב בית המשפט, בין היתר, בטרחה שטרח התובע ובסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה ובניהולה, בתועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה ובמידת החשיבות הציבורית של התובענה (סעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות). בקביעת שכר הטרחה של בא הכוח המייצג מתחשב בית המשפט, בין היתר, בתועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה; במורכבות ההליך, בטרחה שטרח בא הכוח ובסיכון שנטל, וכן בהוצאות שהוציא; במידת החשיבות הציבורית של התובענה; באופן שבו ניהל בא הכוח את ההליך; ובפער בין הסעדים שנתבעו לבין הסעדים שנפסקו (סעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות). כאשר התובענה מסתיימת בהסדר פשרה, השיקול המרכזי הוא התועלת שהביא ההסדר לחברי הקבוצה. בעניין רייכרט נקבע כי שכר הטרחה ייקבע, ככלל, כשיעור מהסכום שהועבר לקבוצה, בשיטת מדרגות אחוזים פוחתות. בעניין סופרגז הובהר כי הגמול ושכר הטרחה ייגזרו מהפיצוי "נטו" שיגיע לחברי הקבוצה, וכי המדרגות חלות על הגמול ועל שכר הטרחה יחד. ההמלצה בענייננו מיישמת את שני העקרונות שנקבעו בעניין סופרגז: היא נגזרת מהפיצוי נטו, והמדרגות חלות על הגמול ועל שכר הטרחה יחד. המדרגות שעליהן התבססו הצדדים מפורטות בפרק הייעודי לעיל. יישום המדרגות על מלוא שווי ההסדר (86,218,267 ₪) מניב סך של כ-11,471,827 ₪. הסכום המומלץ, 11,445,875 ₪, נמוך מעט מתוצאה זו, ומשקף כ-13.3% משווי ההסדר הכולל. מנגד, יישום המדרגות על הפיצוי בגין העבר בלבד (35,296,542 ₪) מניב את הסך של 5,885,585.04 ₪ שהציעה היועמ"ש כתקרה. ההכרעה בין שתי החלופות תלויה אפוא בשאלה אם שווי ההסדרה העתידית ייכלל בבסיס החישוב. היועמ"ש טענה כי בעקבות פסק הדין בעניין הלפרין, אין לכלול את רכיב ההנחה בגין העתיד בבסיס העתיד. אכן, בעניין הלפרין נקבע כי ככלל אין להתחשב בהסדרה לעתיד בבסיס החישוב, וכי מקומה בקביעת שיעור האחוזים (שם, פסקאות 28 ו-30). עם זאת, בית המשפט העליון הותיר פתח למקרים חריגים, שבהם ההסדרה ניתנת לכימות על בסיס קריטריונים ברורים. וכך קבע כבוד השופט גרוסקופף (פסקה 31): ויובהר, אין לשלול את האפשרות שבמקרים חריגים הסדרה עתידית תהווה חלק מבסיס החישוב, וזאת כאשר היא ניתנת לכימות על בסיס קריטריונים ברורים המשקפים את "הערך הכספי של הסעד, שהועבר בפועל, ובעקבות התובענה הייצוגית. לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי ענייננו במקרה מיוחד הנמנה עם החריג הנ"ל, וכי נכון ומוצדק לכלול את רכיב ההנחה בגין העתיד בבסיס חישוב הגמול ושכר הטרחה. ראשית, ההסדרה לעתיד אינה הסדרה חדשה כלפי ציבור בלתי מסוים, אלא המשך של התחייבות חוזית כלפי קבוצה סגורה ומזוהה. שנית, היא ניתנת לכימות על בסיס קריטריונים ברורים: הפחתה כספית ישירה של 18% מהתעריף הקובע, הניתנת באופן אוטומטי מדי חודש, ושוויה נאמד לפי הנחות אקטואריות מסוגbest estimate" " שבהן משתמש ענף הביטוח, כפי שהובהר בחוות דעת המומחית. עריכת חישובים אקטואריים ניצבת בלב מערכת הביטוח המודרנית, ואין כל מקום להתייחס לכך כעניין ספקולטיבי. שלישית, הכימות נעשה בידי מומחית ניטרלית, שקיבלה גישה מלאה לנתונים, תיקנה טעויות בתחשיבי הנתבעת והביאה בחשבון תמותה, ביטולים ומימוש הפוליסה, באופן מקצועי וכמקובל בתחום, כך שאין חשש לעיצוב מלאכותי של ההסדר. רביעית, ההסדרה לעתיד היא לב הסעד שנתבע, והיא מהווה כ־59% משווי ההסדר. אין מדובר בחזרה על חובה שהנתבעת כפופה לה ממילא - אלא בלב ההסדר שהושג. בכך שונה ענייננו מעניין פיינטוך, שאליו הפנתה היועמ"ש. שם התמצתה ההסדרה העתידית בעמידת מקדונלד'ס בחובות שהוטלו עליה ממילא לפי החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, ולכן אישר בית המשפט העליון את עמדת בית המשפט המחוזי, שלפיה ניתן להביא בחשבון תועלת הנובעת מהסדרה עתידית רק כאשר היא מוסיפה על החובות הקבועות בדין. בענייננו, לעומת זאת, החובה להעניק את ההנחה שנויה במחלוקת - הניצבת במוקד ההליך. עד היום - במשך שנים ארוכות, גבתה הנתבעת פרמיה מלאה - ולטענתה כדין, והסדר הפשרה הוא שהביא לקביעת הזכאות להטבה שהייתה שנויה במחלוקת (ולא הוכרעה בפסק דין).חמישית, הוצאתה מבסיס החישוב תשווה את שכר הטרחה בהסדר של כ-86 מיליון ₪ לשכר הטרחה בהסדר שהניב לקבוצה תועלת בסך של 35 מיליון ₪ בלבד. כך ייווצר תמריץ שלילי להשגת סעדי אכיפה לעתיד, בניגוד לתכליות החוק (סעיף 1 לחוק). לתוצאה שכזו אין הצדקה, והיא עומדת בניגוד למנגנון הכלכלי הניצב בבסיס חוק תובענות ייצוגיות, ואשר מבוסס על מתן תמריץ כלכלי להגשת תובענות ייצוגיות ראויות ומועילות. אין הצדקה כי במקרה כאן, הגמול ושכר הטרחה לא ישקפו נאמנה את התוצאה שהגישן התובע וב"כ עבור חברי הקבוצה. ושוב, בנסיבות כאן התועלת העתידית ברורה וודאית, שכן היא מבוססת על תשלומים ודאיים שיופחתו מחברי הקבוצה בעתיד, והיא נתמכת על חישובים אקטואריים - הניצבים בתשתית ענף הביטוח המודרני ושנעשו על ידי גורם אובייקטיבי ומקצועי. בשולי הדברים אוסיף כי אף המנגנון שהוסכם ביחס לבדיקת חישובי המומחית אל מול נתוני החזרי העבר כפי שיתבצעו בפועל, נותן כלי לבחון כי לא נפלה שגיאה מהותית בחישובים שנערכו. אכן, בדיקה זו לא תוכל ללמד על שיקרה בעתיד, אלא שכאמור דרך החישוב שנקטה המומחית בהקשר זה, משקפת חישובים המקובלים בענף הביטוח ושבלעדיהם לא יכול היה ענף מסוג זה להתקיים. אשר על כן, מצאתי כי בנסיבותיו המיוחדות של עניין זה, ההסדרה לעתיד נמנית עם החריג שהותיר בית המשפט העליון בעניין הלפרין, ושוויה ייכלל בבסיס החישוב של הגמול ושכר הטרחה, כשם ששווי ההנחה בגין העבר נכלל בו. סבירות הסכומים המומלצים: אני מוצא כי הסכומים המומלצים ראויים, והשיקולים שבסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות תומכים בפסיקתם. התועלת לקבוצה משמעותית ביותר, הן בגין העבר והן בגין העתיד. התביעה השיגה עבור חברי הקבוצה הטבה הנאמדת בסך העולה על 86 מיליון ₪, המשולמת כולה בכסף ובמקדמי פשרה גבוהים - המשקפים כמעט את כל הסכום שניתן היה לקבל אם התביעה הייתה ממשיכה להתנהל. בנסיבות אלה, אף ההחלטה להביא את ההליך לסיומו ראויה, ומשקפת התנהלות נכונה עבור הקבוצה.ההליך היה מורכב, נמשך כעשר שנים ודרש טרחה רבה: הליך שמיעת ראיות בשלב אישור הבקשה, כתבי טענות בתובענה גופה, בקשות ביניים, שני הליכי גישור ושעות עבודה רבות מאוד. הסיכון שנטלו התובע ובאי כוחו היה ממשי, הפשרה הושגה בשלב מתקדם ביותר, ולתובענה חשיבות ציבורית ניכרת, משום שהיא נוגעת לציבור רחב של מבוטחים, שלא פנו לערכאות ולא עמדו על זכויותיהם. הגמול לתובע, 1,600,000 ₪, אמנם גבוה, אך הוא נכלל במדרגות יחד עם שכר הטרחה, כמתחייב מעניין סופרגז, ולכן אינו מגדיל את הנטל הכולל. התובע גם ליווה את ההליך כעשר שנים, הגיש תצהיר ונחקר עליו, ונמסר כי סייע לבאי כוחו במהלך ההליך. שכר הטרחה והגמול גבוהים, אך הם הולמים את התוצאה שהושגה. לפיכך, אני מקבל את המלצת הצדדים בעניין הגמול ושכר הטרחה, תוך שמובהר כי בכל הנוגע לרכיב הגמול ושכ"ט ביחס להנחה בגין העתיד, שמור לבית המשפט שיקול הדעת (אם יתברר כי התשלומים בפועל בגין העבר נמוכים ממה שהעריכה המומחית) לשוב ולשקול - כפי שפורט לעיל. פטור ממינוי בודק: אשר למינוי בודק, לא מצאתי מקום למנות בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק. ההסדר גובש לאחר שמומחית ניטרלית ומנוסה קיבלה גישה מלאה לנתוני הנתבעת, איתרה טעויות בתחשיבי הנתבעת והביאה לתיקונן. מינוי בודק לא היה מוסיף דבר מהותי, והיה כרוך בעלויות ובעיכוב נוסף בעבור חברי קבוצה שממתינים לסעד שנים ארוכות. אשר על כן, אני מקבל את עמדת הצדדים, לפיה אין צורך במינוי בודק. סוף דבר לאור כל האמור, אני מאשר את הסדר הפשרה המתוקן מיום 22.7.2026, על נספחיו, ונותן לו תוקף של פסק דין. פסק דין זה מהווה מעשה בית דין כלפי כל חברי הקבוצה, למעט על מי שיודיע במועד שנקבע על רצונו לפרוש מהקבוצה, בענייני התובענה ובקשת האישור כהגדרתם בהסדר הפשרה המתוקן, ובכפוף למילוי התחייבויות הנתבעת לפיו. חבר קבוצה שאינו מעוניין שהסדר הפשרה יחול עליו רשאי לבקש מבית המשפט, בתוך 90 ימים מיום פרסום ההודעה בדבר אישור הסדר הפשרה, להתיר לו לצאת מן הקבוצה שעליה יחול ההסדר. תשלום הגמול לתובע ושכר הטרחה לב"כ – מאושרים, כמפורט לעיל. הנתבעת תפעל לביצוע ההסדר במועדים שנקבעו בו, ותגיש הודעות ודיווחים לבית המשפט כמפורט בהסדר הפשרה המתוקן. אני מאשר את נוסח ההודעה לחברי הקבוצה בדבר אישור הסדר הפשרה (נספח 1א להסדר הפשרה המתוקן), בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות. ההודעה תפורסם בתוך 14 ימים מיום מתן פסק הדין, במהדורות סוף השבוע של שלושת העיתונים הנפוצים ביותר בישראל. גודל האותיות בכל מודעה לא יפחת מ-5 מ"מ, והסעיף בדבר זכות הפרישה יודגש. הנתבעת תפרסם את הסדר הפשרה המתוקן ואת פסק הדין גם באתר האינטרנט שלה באמצעות קישור שיוצב במקום בולט בעמוד הבית. הנתבעת תישא בעלויות הפרסום. בתוך 7 ימים מיום הפרסום יגישו הצדדים הודעה על ביצועו, בצירוף עותקי המודעות. בתוך 14 ימים מיום הפרסום ישלחו הצדדים עותק מפסק הדין ומהסדר הפשרה המתוקן למנהל בתי המשפט, לצורך רישומם בפנקס התובענות הייצוגיות, ויגישו לבית המשפט הודעה על כך. תז"פ למעקב ביצוע ליום 12.11.2026 וליום 22.4.2027.