ת"צ 45752-03-24 ת"צ 45752-03-24

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) שהגיש המבקש כנגד המשיבות, אייקון גרופ בע"מ ואיידיגיטל סטור בע"מ (להלן: אייקון ו-איידיגיטל, בהתאמה, ויחד: המשיבות). אייקון היא חברה ציבורית שעיסוקה ביבוא, שיווק והפצה רשמית של מוצרי Apple בישראל. אייקון היא יבואנית רשמית של Apple בישראל, אך לא בלעדית, וישנן חברות נוספות שמייבאות ומשווקות את מוצרי Apple בישראל. אייקון היא גם אחת מספקיות השירות המורשות של Apple בישראל, וככזו היא מחזיקה במעבדה לתיקון מוצרי Apple. איידיגיטל היא חברה בבעלותה המלאה של אייקון, והיא מרכזת את הפעילות הקמעונאית של אייקון. המבקש (אשר היה במועד הגשת בקשת האישור מתמחה במשפטים) הוא צרכן של המשיבות, שבבעלותו מספר מוצרים של אפל, לרבות מחשב נייד ("מקבוק") ואוזניות ("איירפודס"). בקליפת אגוז, בבקשת האישור נטען, כי מוצרי Apple הם מוצרי פרימיום, אשר רוכשיהם משלמים עבורם במיטב כספם, וזכאים לקבלת שירות בסטנדרטים המחמירים של Apple ובהתאם לאמנת השירות, והמשיבות, האמונות, בין השאר, על מתן שירות למוצרי Apple לצרכנים בישראל, מפרות את הוראות הדין, לרבות דיני הגנת הצרכן, מפרות את תנאי האחריות ועושות עושר ולא במשפט. בבקשת האישור פירט המבקש שני מקרים בהם נזקק לתיקון מכשיר של Apple שבבעלותו ופנה לשירות המשיבות: בחודש ינואר 2024, ביקש המבקש לתקן אוזניות במעבדת השירות של המשיבות בקריה, נמסר לו שנדרשת החלפת רכיב ("קייס"), וניתנה לו הצעת מחיר בה נרשם כי היא מתייחסת לתיקון בחלקי חילוף מקוריים. כאשר הגיע לאסוף את האוזניות לאחר התיקון, ביקש לקבל לידיו את החלק התקול וסורב, וגם בהמשך הובהר לו כי זו מדיניות המשיבות. בחודש ינואר 2024 נזקק המבקש לתיקון מחשבו הנייד עקב תקלה במסך. גם במקרה זה ביקש המבקש לקבל את המסך המוחלף אך סורב, וגם בקשתו לרכוש את החלק החלופי בלבד, מבלי לשלם עבור הפקדת המוצר במעבדה ותיקון ע"י טכנאי – סורבה. בבקשת האישור נטען, כי התנהלות המשיבות אינה כדין, בארבעה היבטים מרכזיים: ראשית, נטען כי המשיבות פועלות שלא כדין, בכך שכאשר נמסר למשיבות מוצר לתיקון, ומוחלף בו רכיב, המשיבות אינן מחזירות לצרכן את הרכיב המוחלף, אלא מותירות אותו בידיהן. הוטעם, כי הרכיב המוחלף הוא בעל ערך כלכלי והמשיבות מחזירות אותו ל- Appleומקבלות עבורו זיכוי כספי. המבקש טען, כי התנהלות זו, שתכונה להלן "עילת אי החזרת הרכיב המוחלף", עומדת בניגוד להוראות תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי נכס בידי נותן שירות), תשנ"ג-1993 (להלן: תקנות גילוי פרט מהותי), וכן בניגוד לתנאי האחריות של המשיבות ולמדיניות Apple ולפיכך היא מהווה גם הפרת חובה חקוקה, הטעיה והשפעה בלתי הוגנת, הפרת חובת תום הלב בניגוד לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), וכן עשיית עושר ולא במשפט, שעה שכאמור המשיבות נוטלות מן הצרכן את הרכיב המוחלף, שעל פי הדין הוא בבעלותו, מחזירות אותו ל- Appleומקבלות זיכוי עבורו. כן נטען, כי התנהלות זו אף עולה כדי ביזיון בית משפט, שכן היא עומדת בניגוד להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת"צ 50932-01-14 המועצה הישראלית לצרכנות נ' אייקון גרופ בע"מ (19.1.2023) (להלן: ההליך הקודם), שם התחייבו המשיבות כי "החלק המוחלף ייוותר בידי הלקוח, ככל שהדבר אפשרי, אלא אם הלקוח אישר במפורש ובכתב (לרבות בטופס דיגיטלי) כי הוא מוותר על הותרת החלק המוחלף בידיו". שנית, נטען כי המשיבות מחייבות שלא כדין בגין החלפת רכיב הכולל רכיב אחר. כך, לטענת המבקש, כאשר הוחלף במחשבו הנייד מסך, חייבה אותו המשיבה, בנוסף לעלות המסך, גם בעלותו של רכיב אחר בתוך המסך (חיישן), וזאת אף שמחיר החיישן כלול ברכיב המסך. המבקש טען, כי התנהלות זו, שתכונה להלן "עילת החיוב הכפול", מהווה עשיית עושר ולא במשפט. שלישית, נטען כי המשיבות פועלות שלא כדין בכך שהן אינן מאפשרות לצרכן לרכוש חלקי חילוף ללא תנאי וסייג, אלא מתנות את רכישת חלק החילוף בקבלת שירות במעבדה, הכרוכה בחיוב הצרכן בגין שעות עבודה של טכנאי. לטענת המבקש, התנהלות זו, שתכונה להלן "עילת ההתניה ברכישת חלקי חילוף" עולה כדי הטעיה והשפעה בלתי הוגנת, עומדת בניגוד לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006 (להלן: תקנות אחריות ושירות) ולפיכך היא עולה כדי הפרת חובה חקוקה, עומדת בניגוד לתנאי האחריות ומהווה התנהלות בחוסר תום לב, ואף מהווה ביזיון בית המשפט בהיותה הפרה של פסק הדין הקודם. רביעית, נטען כי המשיבות מפרות את הוראות תקנות גילוי פרט מהותי, בכך שאינן מגלות, בהצעות המחיר הניתנות לצרכן עבור תיקון הכולל החלפת רכיב, אם החלק החלופי, שהוא חלק מקורי של Apple, הוא חדש או מחודש. המבקש טען, כי התנהלות זו, שתכונה להלן: "עילת אי הגילוי", מהווה הטעיה במחדל והשפעה בלתי הוגנת. בתשובתן לבקשת האישור, טענו המשיבות, כי דין הבקשה להידחות על הסף ולחלופין לגופה. המשיבות טענו, כי הבקשה מבוססת על הנחות עובדתיות שגויות, והגשתה הייתה נמנעת לו היה המבקש מקדים פנייה למשיבה. כן נטען, כי המבקש ובא כוחו פעלו בעורמה ובחוסר תום לב עת הציגו לבית המשפט התכתבות ערוכה ככזו שהתנהלה לכאורה בין המבקש לבין נציג המשיבות (נספח 6 לבקשת האישור), בעוד שמי שבאמת התכתב עם נציג המשיבות הוא לא אחר מבא כוחו של המבקש, עו"ד נתנאל לוסקי. לגופו של עניין, טענו המשיבות, ביחס לכל אחת מעילות התובענה כדלקמן: ביחס לעילת אי החזרת הרכיב המוחלף – טענו המשיבות, כי לרכיב המוחלף התקול אין כל ערך כלכלי עבור הצרכן. כן נטען, כי בהצעת המחיר שנמסרת לצרכן מטעם המשיבות עבור תיקון הכולל החלפת רכיב, גלומה הנחה המבטאת את השבת הרכיב התקול ל-Apple. המשיבות טענו, כי צרכן המבקש להותיר את הרכיב התקול בידיו, נדרש לשלם עבור הרכיב החדש את המחיר המלא והגבוה יותר, ולפיכך ברור כי יימנע מלעשות כן. המשיבות הטעימו, כי לו היה המבקש מקדים פניה למשיבות טרם הגשת בקשת האישור, היה מתחוור לו כי המשיבות מאפשרות למעשה לצרכן לבחור בין שתי אפשרויות: לרכוש חלק חדש תוך הותרת החלק התקול בידיו; או לרכוש חלק חדש תוך הותרת החלק התקול בידי המשיבות, דבר שמוזיל באופן ישיר את עלות החלק החדש ובא לידי ביטוי בהנחה בעלות התיקון. המשיבות הציגו מחירונים הממחישים לטענתן את התמחור השונה של כל אחת מן האפשרויות. בתשובתן לבקשת האישור (סעיף 32) ציינו המשיבות כי כיום הן מציינות על גבי הצעת המחיר, כי היא מבוססת על הותרת החלק הישן / התקול בידיהן (הנוסח החדש של הצעת המחיר לתיקון צורף כנספח 4 לתשובה). ביחס לעילת החיוב הכפול – נטען כי טענות המבקש שגויות, ומבוססות על מוצרים שונים עם מספרים קטלוגיים (מק"טים) שונים, שכן המסך שהוחלף במחשבו של המבקש הוא כזה שאינו כולל את החיישן ונושא מק"ט שונה מן המסך הכולל את החיישן, כפי שעולה לטענת המשיבות מן המסמכים אותם צירף המבקש עצמו. ביחס לעילת ההתניה ברכישת חלקי חילוף – טענו המשיבות כי הן ממלאות אחר הוראות הדין ומאפשרות לצרכנים המעוניינים בכך לרכוש מהן חלקי חילוף בלבד וזאת בהתאם לתקנות האחריות והשירות. מכל מקום, המשיבות טענו בעניין זה כי למבקש אין עילה אישית כלפיהן בכל הנוגע לעילה זו, שכן המחשב אשר לגביו ביקש לרכוש חלקי חילוף בנפרד לא נרכש מהמשיבות, למבקש אין תעודת אחריות של המשיבות, ולא הן ייבאו את המחשב ארצה. המשיבות הטעימו כי בהתאם לתקנות האחריות והשירות מי שעליו מוטלת האחריות לפי התקנות, הוא היצרן, ובהעדר אפשרות לאתרו, כשמדובר בטובין מיובאים, חלה האחריות על "מי שייבא אותם". לפיכך, טענו המשיבות, כי מכיוון שאינן יצרניות המחשב שרכש המבקש, אינן היבואניות שלו, והן אף לא מכרו לו אותו ולא סיפקו לו תעודת אחריות – אין בסיס להטלת אחריות עליהן. המשיבות הוסיפו וטענו, כי העובדה שהמבקש הסתיר את העובדה שלא רכש את המוצר מהן, ושתעודת האחריות שהוא מפנה אליה כלל לא סופקה לו על ידיהן, מהווה חוסר תום לב קיצוני. מחדל זה מצטרף לטענת המשיבות לחוסר תום הלב בהצגת התכתובת הקטועה עם נציג המשיבות, שנועדה להסתיר את העובדה שמי שהתכתב איתו אינו המבקש אלא בא כוחו, ומוביל למסקנה כי יש לדחות את בקשת האישור גם מחמת חוסר תום ליבו של המבקש. המשיבות הטעימו כי הן מוכנות למכור חלקי חילוף בהתאם להוראות הדין ללקוחותיהן, וכן טענו, כי תכליתה המוצהרת של תקנה 3 לתקנות האחריות והשירות היא למנוע מצב של כשל שוק, שבו לצרכנים שרכשו מוצר במחיר לא מבוטל לא תהיה אפשרות להשיג חלקי חילוף. ואולם, כעולה כבר מבקשת האישור, למבקש היו שלל אפשרויות לרכישת חלקי חילוף (ישירות מ-Apple, מן המשיבות, או מעוסק אחר). המשיבות הוסיפו כי המבקש לא טען כי הוא בעל יכולת טכנית לבצע את החלפת הרכיב בעצמו או כי ניתן לבצע זאת במעבדה אחרת במחיר זול יותר, וממילא לא הוכיח כיצד רכישת חלקי חילוף בנפרד מתיקון המוצר כדאית יותר, ומה הנזק שנגרם כביכול לצרכנים, בשים לב לכך שממילא הצרכן נדרש לשלם למעבדה עבור התיקון. לפיכך נטען כי העילה מלאכותית וחסרת בסיס. ביחס לעילת אי הגילוי – נטען, כי הוראות הדין מחייבות את העוסק ליידע את הצרכן אם מדובר בחלק "מקורי, חליפי, משומש או משופץ", כאשר חלק מקורי הוא בהכרח חלק חדש, ואין בסיס לטענת המבקש כי יש להבהיר לגביו אם הוא חדש או מחודש. המשיבות הדגישו, כי אין מחלוקת כי בהצעת התיקון צוין כי היא מתייחסת לחלקי חילוף מקוריים, ועל כן ברור מאליו כי מדובר בחלקים חדשים. המשיבות הדגישו, כי הן מוכרות ללקוחותיהן רק חלקי חילוף מקוריים חדשים ואין בחזקתן חלקי חילוף מחודשים, משופצים או משומשים. ביחס לבקשה בכללותה – הוסיפו המשיבות וטענו כי היא אינה עומדת בתנאים המקדמיים הקבועים בדין לאישורה של תובענה ייצוגית, כי לא הוכח קיומה של עילת תביעה אישית או קבוצתית ברמה הנדרשת, כי קיימת שונות עובדתית רבה בין חברי הקבוצה הנטענת שתצריך בירור עובדתי מורכב כך שהשאלות המתעוררות אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה, וכי התובענה הייצוגית גם אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקת בנסיבות העניין. כן נטען כי לא מתקיימת הדרישה לייצוג הולם ובתום לב, בין השאר בהעדרה של פניה מוקדמת שהייתה מתבקשת בנסיבות העניין, בשים לב לשגיאות עובדתיות ומשפטיות רבות השזורות בבקשת האישור, ונוכח התנהלות המבקש ובא כוחו. בתגובתו לתשובת המשיבות, טען המבקש כי אין ממש בתשובת המשיבה ויתרה מכך כי נכללות בה שורה של הודאות בעל דין בצדקת טענות בקשת האישור. בכל הנוגע לטענות להתנהלות בחוסר תום לב נטען כי מדובר בטענות אווירה חסרות בסיס, שהועלו בשפה משתלחת ובוטה בהעדר מענה לגופו של עניין. נטען, כי מאחר שעו"ד לוסקי הוא ב"כ המבקש, הוא היה רשאי לפנות למשיבה בשמו. בכל הנוגע לעילת אי החזרת הרכיב המוחלף – נטען כי מדובר בגזלה, וכי המשיבות מודות לכל הפחות בכך שהן מחליטות עבור הצרכן כי אין לו תועלת בקבלת הרכיב המוחלף, וזאת למרות שלרכיב התקול קיים ערך כלכלי אובייקטיבי וסובייקטיבי (למכירתו בשוק יד שנייה או ערך נוסטלגי ותרבותי). מכל מקום הודגש, כי זכות הבחירה אם לוותר על הרכיב התקול אם לאו מסורה על פי הדין לצרכן כחלק מהאוטונומיה הצרכנית שלו וחובה על המשיבה לכבדה. המבקש הטעים, כי מן הראיות שצירף עולה בבירור כי אין ממש בטענת המבקשות כי הן מאפשרות לצרכן לבחור אם לקבל לידיו את החלק התקול. כן הודגש, כי גם בהודעתן כי פעלו לתיקון הצעת המחיר גלומה הודאת המשיבות כי התנהלותן הייתה מטעה ומנוגדת להוראות הדין ולפסק הדין הקודם. המבקש הוסיף וטען, כי המשיבות לא הוכיחו כי אכן גולמה ההנחה (למעשה הזיכוי במחיר הרכיב התקול) במחיר התיקון כטענתן. בכל הנוגע לעילת החיוב הכפול - נטען כי מאחר שהמשיבות אינן מפרטות באופן ברור ונהיר את הדברים בהצעת המחיר, כלל לא ברור אם בוצע כפל חיוב אם לאו. בכל הנוגע לעילת ההתניה ברכישת חלקי חילוף – נטען כי טענת המשיבות כי לא ייבאו את המוצר שרכש המבקש וכי יש לראותן כמעבדה פרטית חסרת יסוד. המבקש הדגיש כי המשיבות הסכימו לקבל את המוצר לתיקון ולא טענו בשום שלב שאינן מספקות שירות עבור מוצרי Apple שלא יובאו או נמכרו על ידן, משכך נוצר בין הצדדים הסכם מכללא, הכולל גם את הוראות תקנות האחריות והשירות. המבקש הטעים כי משיחה שניהל עם אפל ישראל, שהקלטתה צורפה לתגובתו, עולה כי מבחינת Apple קיימות שלוש מעבדות רשמיות שלה שמעמדן זהה ולפיכך כולן מחויבות ליתן שירות בהתאם לתקנות האחריות והשירות לכלל לקוחות Apple. המבקש טען כי עמדת המשיבות בעניין זה מנוגדת לעמדת Apple, לפסיקה אליה הפנה ולעמדה שנקטו המשיבות עצמן בהליך קודם (ת"ק (ב"י) 7685-08-22 פיסינגר נ' אייקון גרופ (20.12.2022); להלן עניין פיסינגר). המבקש הדגיש, כי המשיבות כלל לא השיבו לדברים העולים בבירור מן התכתובות, ולפיהם ללא קשר או ידיעה בדבר המקום שבו נרכש המוצר, סירבו המשיבות לספק חלק חילוף ללא תשלום עבור טכנאי מעבדה, והנציג מטעמן הבהיר במפורש שהדבר אינו אפשרי. ביחס לעילת אי הגילוי – טען המבקש כי בניגוד לטענות המשיבות, חלק מקורי אינו בהכרח חדש, שכן ייתכן חלק מקורי של Apple אשר חודש על ידי היצרן. המבקש הטעים כי Apple עצמה מודה באתר האינטרנט שלה כי החלפים שהיא מוכרת לביצוע תיקון עלולים להיות מחודשים על ידה. ביום 19.1.2025 התקיימה ישיבת קדם משפט במהלכה נשמעו הערות המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופטת בדימוס מ' נד"ב). בעקבות הערות בית המשפט, הודיע המבקש כי אינו עומד על עילת החיוב הכפול ועל עילת אי הגילוי. בהמשך הוגשו מטעם המבקש בקשות לגילוי מסמכים שנעתרו באופן חלקי (החלטה מיום 20.6.2025; על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור במסגרתה חודדו בהסכמה החיובים שהוטלו על המשיבה בנוגע לגילוי המסמכים – רע"א 28469-10-25, החלטה מיום 24.11.2025). לאחר שהושלמו הליכי גילוי המסמכים, ולאחר שמשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לסיום המחלוקת בהסכמה לא צלח, הגיש המבקש בקשה להשיב על כנה את עילת אי הגילוי, וזאת לאחר שלטענתו, בעקבות גילוי המסמכים מטעם המשיבות, התגלה לו הסכם עם Apple, שם נאמר במפורש כי חלקי החילוף שמסופקים למשיבות על ידי Apple ונמכרים על ידי המשיבות הם מחודשים ולא חדשים. ביום 13.5.2026 ניתנה החלטה במסגרתה התקבלה בקשת המבקש ועילת אי הגילוי הושבה על כנה. ביום 18.6.2026 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעו חקירת המבקש וסיכומי הצדדים. זאת, לאחר שהמבקש הודיע (בהודעתו מיום 20.5.2026) כי הוא מוותר על חקירת המצהיר מטעם המשיבות. להשלמת התמונה יובא, כי בקשה שהגיש המבקש לאחר דיון ההוכחות והסיכומים להוספת ראיות נוספות נדחתה בהחלטה מיום 21.6.2026. ניסיונות לגבש יחד עם הצדדים מתווה ראוי והוגן לסיום המחלוקת בהסכמה לא צלחו ולפיכך הגיעה שעת ההכרעה. דיון והכרעה כידוע, על פי הדין, בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי, במסגרתו נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת הליך של תובענה ייצוגית. לשם כך, על בית המשפט לבחון האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית על פי הדין. תנאים אלו קבועים, בין היתר, בהוראות סעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות (על התקיימות הדרישה הקבועה בסעיף 3 לחוק, כי מדובר בעניין המפורט בתוספת השניה לחוק, אין מחלוקת בענייננו). כך, סעיף 4 לחוק קובע כי רשאי להגיש תביעה ייצוגית רק אדם שיש לו עילת תביעה אישית, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. סעיף 8 לחוק קובע, כי בית המשפט יאשר תביעה כייצוגית אם מצא כי היא מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בהלכה הפסוקה נקבע, כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה כי הוא עומד בכל התנאים לאישור התובענה כייצוגית. כן נקבע בפסיקה כי בשלב הדיון בבקשת האישור אין בית המשפט נדרש להכריע בשאלות השנויות במחלוקת או לקבוע עמדה סופית ונחרצת ביחס אליהן, ודי לו כי יקבע כי קיימת אפשרות סבירה כי שאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה (ראו, מיני רבים, רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.2012)). הנטל המוטל על המבקש לאשר תביעה ייצוגית אינו ענין של מה בכך. על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. בית המשפט שדן בבקשה נדרש להיכנס לעובי הקורה, ולבחון היטב, משפטית ועובדתית, האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית. מבחנים אלה לא נקבעו בעלמא, אלא נועדו לאזן בין הרצון לאפשר את השימוש בתובענה הייצוגית ככלי יעיל לפיקוח על גופים כלכליים גדולים ומתן סעד לקבוצה של נפגעים שנזקם אינו מצדיק מבחינתם הגשת תביעה אישית; לבין הצורך לרסן את השימוש בכלי התובענה הייצוגית ולאפשר שימוש מושכל בו, נוכח הסכנות הטמונות בו והשפעתו המכרעת על הנתבעים ועל התנהלותם העסקית (ראו, מיני רבים, רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (11.4.2013) בפסקאות 39-41 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז, על הפסיקה הנזכרת שם). על רקע זה, נפנה לניתוח השאלות הטעונות הכרעה ונבחן אם יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה, ואם עומדת בקשת האישור בתנאים הנדרשים לאישור תביעה ייצוגית. כעולה מן המובא לעיל, לאחר שהמבקש ויתר על עילת החיוב הכפול וחזר בו מהוויתור על עילת אי הגילוי, בשלב זה נותרו שלוש עילות תביעה להן טוען המבקש, כאשר לגבי כל אחת מהן, מבסס המבקש את טענותיו על מספר מקורות נורמטיביים ועל ראיות שונות. נדרש לכל אחת מן העילות בנפרד. עילת אי החזרת הרכיב המוחלף כזכור, המבקש טען, כי המשיבות פועלות שלא כדין בכך שכאשר נמסר למשיבות מוצר לתיקון, ומוחלף בו רכיב, הן אינן מחזירות לצרכן את הרכיב המוחלף, אלא מותירות אותו בידיהן, ואף מחזירות אותו ל-Apple ומקבלות זיכוי עבורו, על חשבון הלקוחות, שהרכיב הוא קניינם. תקנה 1 לתקנות גילוי פרט מהותי קובעת כדלקמן (ההדגשה אינה במקור): "(א) עוסק המתקן או המחליף חלק בנכס, על פי הזמנת הצרכן, חייב להביא לידיעת הצרכן אם החלק מקורי, חליפי, משומש או משופץ, וכן חייב הוא להביא לידיעת הצרכן, לשם השוואת מחירים, מחירי החלק לפי סוגים כאמור. (ב) המידע כאמור בתקנת משנה (א) יימסר, בכתב, לפני ביצוע העסקה. (ג) החלק המוחלף יושאר על ידי העוסק ברשות הצרכן". כפי שנזכר לעיל, לפני שנים אחדות הוגשה כנגד המשיבות בקשה לאישור תביעה ייצוגית על ידי המועצה הישראלית לצרכנות (ת"צ 50932-01-14 המועצה הישראלית לצרכנות נ' אייקון גרופ בע"מ; ההליך הקודם). ביום 30.8.2020 ניתנה החלטה במסגרת אושר ניהול התביעה כייצוגית, בין היתר בטענה להפרת תקנה 1(ג) לתקנות גילוי פרט מהותי (סעיפים 115-117 להחלטה). ביום 19.1.2023 ניתן פסק דין אשר אישר את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים בהליך הקודם. במסגרת פסק הדין התחייבו המשיבות כדלקמן (סעיף 21.1 לפסק הדין, בחלקו הרלוונטי לענייננו; ההדגשה אינן במקור): "... במקרה של תיקון כאמור... החלק המוחלף יוותר בידי הלקוח, ככל שהדבר אפשרי, אלא אם הלקוח אישר במפורש ובכתב (לרבות בטופס דיגיטלי) כי הוא מוותר על הותרת החלק המוחלף בידיו. בלי לגרוע מהתחייבות זו, הנתבעות יהיו רשאיות בנוסף להציע ללקוחותיהן לרכוש מכשיר חדש חלופי במחיר שהן יקבעו, ובמקרה כזה גם יהיו הנתבעות רשאיות להשאיר את המכשיר התקול בידיהן". עוד במסגרת פסק הדין נקבע, כי המשיבות יתקנו את תנאי האחריות והשירות שלהן כמתחייב מהוראות פסק הדין, בין היתר בכך שבכל הנוגע למוצרים שמחירם עולה על 300 ₪, עד תוך 12 חודשים מתום תקופת האחריות, "לקוח אשר יתקן את הציוד במעבדה של החברה... יקבל לידיו את חלק החילוף המוחלף, ככל שהדבר אפשרי, ובלבד שלא ויתר במפורש ובכתב (לרבות בטופס דיגיטלי) על הותרת החלק המוחלף בידיו". ואכן, סעיף 8 לתנאי האחריות של המשיבות קובע הוראה כאמור. אם כן, הן תקנה 1(ג) לתקנות גילוי פרט מהותי, הן פסק הדין שניתן בהליך הקודם, והן תנאי האחריות של המשיבות – מחייבים את המשיבות, כאשר נמסר להן נכס לתיקון והן מחליפות בו חלק - להשאיר את החלק המוחלף ברשות הצרכן (יוער, כי בתקופת האחריות החלפת הרכיבים מתבצעת ללא תשלום, וב-12 החודשים שלאחר תום תקופת האחריות חלה ההתחייבות מכוח תנאי האחריות רק לגבי מוצרים שמחירם עולה על 300 ₪, אולם בתקנות גילוי פרט מהותי ובפסק הדין הקודם אין הגבלה כזו). כעולה מן המובא לעיל, המשיבות אינן כופרות בחובתן לקיים את הוראות הדין ופסק הדין הקודם. בכל הנוגע לעילת אי החזרת החלק המוחלף טענו המשיבות כי לא הוכח כי הן מפרות את הוראות החוק, וכי בכל מקרה לרכיב המוחלף התקול אין כל ערך כלכלי עבור הצרכן, ולכן אין נזק וגם אין קבוצה שכן הצרכן הטיפוסי אינו מבקש להותיר בידיו את הרכיב המוחלף, ואף המבקש לא ביקש לעשות כן. כן נטען, כי המחיר שנגבה מהצרכן מגלם הנחה המבטאת את השבת הרכיב התקול ל-Apple , כך שלא צמחה למשיבות כל טובת הנאה וממילא לא הוכחה עשיית עושר ולא במשפט. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי המבקש להוכיח, ברמה הנדרשת בשלב זה, כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי המשיבה מפרה את הוראות הדין ופסק הדין הקודם בכל הנוגע לעילת אי החזרת הרכיב המוחלף, באופן שיש בו כדי לבסס עילת תביעה לכאורה בגין הפרת חובה חקוקה ורשלנות, הטעיה במחדל, ואף הפרה של חובת תום הלב, ועשיית עושר ולא במשפט. להלן נימוקיי. להוכחת הטענה כי המשיבות מפרות את חובתן להותיר בידי הצרכן את הרכיב המוחלף, ואף לא מיידעות אותו כי הוא זכאי לקבלו, הובאו בתצהיר המבקש ובראיות מטעמו דוגמאות לשני מקרים שונים בהם פנה המבקש אל המשיבות לתיקון מכשיר (אוזניות ו-מחשב נייד). בכל אחד משני המקרים הוצגה למבקש הצעת מחיר (נספחים 3 ו-7 לבקשת האישור), אשר לא ניתן למצוא בה זכר לכך שהצרכן זכאי לקבל את הרכיב המוחלף חזרה לידיו, ואף לא ניתן למצוא בה זכר לטענת המשיבות, כי המחיר אותו נדרש הצרכן לשלם מגלם בחובו הנחה או קיזוז בגין אי החזרת הרכיב המוחלף. בתצהירו של המבקש אף הובא תיעוד לדין ודברים שניהל עם נציגים שונים של המשיבה, פרונטלית בשני סניפים שונים של מעבדות המשיבות (סעיפים 10-12 לתצהיר המבקש ביחס למעבדה בקריה, סעיפים 15-16 ו-22 לתצהיר המבקש ביחס למעבדה בחולון). נוסף על כך, צורפו תכתובות שהתנהלו עם נציגי שירות הלקוחות של המשיבות ביחס לכל אחד מן המכשירים שנמסרו לתיקון (נספחים 4 ו-6 לבקשת האישור). מתצהיר המבקש, שהאמור בו לא נסתר, עולה בבירור כי באף אחד מן המקרים ובאף אחת מן האינטראקציות השונות שהתנהלו בין המבקש (או מי מטעמו) לבין מי מנציגי המשיבות, בכתב או בעל פה, לא נמסר למבקש, ולו ברמז, כי הוא זכאי לקבלת הרכיב המוחלף; לא הובהר לו כי הוא רשאי לבחור אם לקבל את הרכיב המוחלף ולשלם מחיר גבוה יותר, או להותירו בידי המשיבות ולשלם מחיר נמוך יותר; הוא לא התבקש להותיר את הרכיב המוחלף בידי המשיבות; והוא לא הוחתם (גם לא דיגיטלית) על מסמך ויתור על הותרת הרכיב המוחלף בידיו. לא זו בלבד, אלא שכעולה בבירור מחלק מהתיעודים, בחלק מהמקרים אף שאל המבקש מפורשות אם הוא יכול לקבל את החלק המוחלף ונענה בשלילה (סעיפים 11-12 ו-22 לתצהיר המבקש; נספח 4, עמ' 19-22 לנספחי בקשת האישור; נספח 6, עמ' 95-96 לבקשת האישור). התשובות שמסרו נציגי המשיבות למבקש או מי מטעמו היו ברורות, גורפות ונחרצות. כך, בתכתובת שצורפה כנספח 4 לבקשת האישור הובהר למבקש, כי החלק המוחלף נשלח ישירות לאפל, ולשאלתו ממתי זה עובד כך, נענה "מאז ומתמיד, לגבי כל מוצר" (עמ' 20 לנספחי בקשת האישור, הודעה מיום 25.1.2024 שעה 15:54). גם מהתכתובת שצורפה כנספח 6 עולה תמונה ברורה דומה. ראיות אלו שהוצגו על ידי המבקש לא נסתרו בראיות מטעם המשיבה. המשיבות לא הציגו כל ראיות המתייחסות באופן קונקרטי לאיזו מן האינטראקציות המתוארות לעיל, והסתפקו בטענה כללית כי הן מקיימות את הוראות הדין. ואולם, המשיבות לא צירפו כל אסמכתא לכך שהן מקיימות את הוראות הדין ואת הוראות פסק הדין הקודם, שמכוחו, כאמור, על המשיבות להותיר בידי הלקוח את החלק המוחלף, אלא אם אישר הלקוח במפורש ובכתב (לרבות בטופס דיגיטלי) כי הוא מוותר עליו. המשיבות לא צירפו ולו דוגמא אחת לטופס שעליו הוחתם לקוח כלשהו על ויתור על הרכיב המוחלף, כמתחייב מהוראות פסק הדין, ואף לא נסתרה העובדה שבטופס הצעת המחיר הגנרית של המשיבות לא היה זכר לדברים (אף לא לטענתן שלהן בדבר התמחור השונה במקרה של הותרת הרכיב המוחלף בידיהן). כזכור, המשיבות אף הודיעו במסגרת כתב התשובה כי תיקנו את טופס הצעת המחיר כך שכיום מובהר ללקוח כי הצעת המחיר מבוססת על הותרת החלק הישן / התקול בידי המשיבות. ואולם, בדברים אלו יש דווקא כדי לחזק את טענת המבקש כי עובר לבקשת האישור לא פעלו המשיבות בהתאם להוראות הדין ופסק הדין הקודם. המשיבות לא טענו כי מדובר ב"טעות נקודתית" של נציג זה או אחר, וממילא צבר הראיות מלמד על התנהלות עקבית של מספר נציגים שונים, בפלטפורמות שונות, כאשר מנגד לא הובאו כל ראיות לסתור (למשל, הנחיות המשיבות לנציגיהן, נהלי המעבדות, טפסים חתומים ע"י לקוחות מבקשי תיקון וכיוצ"ב). בנסיבות אלו, אף שהמבקש ויתר על חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המשיבות, לא מצאתי כי יש בראיות שהובאו מטעמן כדי לסתור את התמונה העולה לכאורה מן הראיות שהציג המבקש. המשיבות העלו טענות שונות באשר לתוכן השיח בין המבקש ובין מי מנציגיהן, ובכלל זאת נטען כי המבקש כלל לא ביקש לבטל את העסקה ולקבל את החלק המוחלף לידיו. אין בטענה זו כדי לסייע למשיבות, שכן כעולה בבירור מהאמור לעיל ברירת המחדל – בהתאם לתקנות ומכוח הוראתו המפורשת של פסק הדין הקודם - היא החזרת החלק המוחלף לידי הלקוח, אלא אם הלקוח ויתר על זכות זו במפורש ובכתב. לכן, גם אם המבקש לא ביקש לקבל את החלק, אין בכך כדי לשלול את העובדה שעובר להשלמת התיקון לא פעלו המשיבות כמתחייב מהן ולמעשה שללו מן הצרכן את יכולת הבחירה אם להותיר את הרכיב המוחלף בידיו אם לאו. המשיבות טענו, כי התנהלות המבקש ובא כוחו בכל הנוגע לנספח 6 לבקשת האישור, שהוצג כמתעד תכתובת בין המבקש למי מנציגי המשיבות, בעוד שלמעשה כיום אין חולק כי מי שניהל את התכתובת מול הנציג הוא לא אחר מאשר ב"כ המבקש, עולה כדי חוסר תום לב המצדיק כשלעצמו דחיית בקשת האישור. אין ספק שהצדק עם המשיבות כי התנהלות המבקש ובא כוחו בהקשר זה פסולה ואף גובלת בחוסר תום לב. ודוק. המבקש ובא כוחו לא הסתפקו בהגשת התכתובת, אלא טענו באופן פוזיטיבי, לרבות בתצהיר החתום על ידי המבקש, כי מי שניהל את התכתובת עם נציג המשיבה הוא המבקש (ראו סעיפים 19-20 לבקשת האישור והשוו לסעיפים 17-18 בתצהיר המבקש). לא זו בלבד, אלא שנספח 6 כפי שהוגש לבית המשפט נערך כך ש"נחתכה" ממנו כותרת התדפיס המתעדת את מספר הטלפון שממנו התבצעה התקשורת (שהוא מספר הטלפון של ב"כ המבקש ולא של המבקש). מדובר בהתנהלות חמורה, שיש בה כדי להציג מצג כוזב לבית המשפט, וכאמור המבקש אף הצהיר במסגרת תצהירו דברים שלכל הפחות ניתן לומר כי אינם מדויקים. טענות המבקש, במסגרת התגובה לתשובה ואף בסיכומים, כאילו אין בכך כל פסול, אינן ראויות להישמע והן גובלות בהיתממות. למשמעות הדברים והתוצאה המתחייבת מהם בכל הנוגע ליכולתם של המבקש ובא כוחו לייצג את הקבוצה אדרש בהמשך. מכל מקום, ככל שהדברים נוגעים לתשתית הראייתית שהונחה לביסוס טענות המבקש בכל הנוגע לעילת אי החזרת הרכיב המוחלף, אין באמור לעיל כדי לשלול את הערך הראייתי של התכתובת, באשר המשיבות לא הכחישו את התכתובת ואת תוכנה, ולא הביאו כל ראיה לסתור את העולה ממנה. בנסיבות אלו אני סבורה, כי עלה בידי המבקש להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע כי המשיבות הפרו את הוראת תקנה 1(ג) לתקנות גילוי פרט מהותי המחייבת אותן להותיר את הרכיב המוחלף בידי הלקוח, ואף את הוראות פסק הדין הקודם המחייבות אותן לעשות כן אלא אם ויתר הלקוח במפורש ובכתב, ואת תנאי האחריות, שכמוהם כחוזה בינן לבין הלקוח. במאמר מוסגר יוער, כי בסיכומים טען ב"כ המשיבות כי תכליתן של תקנות גילוי פרט מהותי (כעולה משמן) עיקרה ביידוע הצרכן, והוראת תקנת משנה ג' העוסקת בהותרת הרכיב המוחלף בידי הלקוח היא הוראה שולית. אין בטענה זו כדי לסייע למשיבות. התקנה היא חקיקת משנה המחייבת כל עוסק, לרבות המשיבות, והדברים נכונים ביתר שאת שעה שמשמעותה של התקנה ותחולתה על המשיבות נדונה בהליך קודם שבסיומו ניתן פסק דין המחייב אותן לפעול בהתאם להוראתה המפורשת. ויודגש: אין חולק, כי המשיבות מחויבות, מכוח פסק דין שניתן בבית משפט זה, להותיר בידי הלקוח את החלק המוחלף, אלא אם אישר הלקוח במפורש ובכתב (לרבות בטופס דיגיטלי) כי הוא מוותר עליו. מן הראיות שהונחו לפניי עולה לכאורה כי המשיבות התעלמו מחובה זו שהוטלה עליהן בפסק דין כאילו לא הייתה, והמשיכו באופן גורף ועקבי להותיר את החלק המוחלף בידיהן. נוכח האמור אני סבורה כי הונחה תשתית לכאורית להוכחת הפרת הדין בכל הנוגע לעילת אי החזרת הרכיב המוחלף. התנהלות זו של המשיבות מגלמת לכאורה עוולות הפרת חובה חקוקה (תקנות גילוי פרט מהותי), הטעיה והשפעה בלתי הוגנת (בין השאר באי יידוע הצרכן אודות זכותו להותיר את החלק המוחלף בידיו), הפרה חובת תום הלב וכן עשיית עושר ולא במשפט, וזאת חרף טענת המשיבות כי המחיר המוצע לצרכן עבור התיקון מגלם הנחה בגובה שווי החלק המוחלף. אין בידי לקבל את טענת המשיבות כי יש לדחות את בקשת האישור משלא הוכח כל נזק למבקש או לצרכנים. כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, די לו למבקש בשלב בקשת האישור כי יוכיח אפשרות סבירה כי נגרם נזק כלשהו, ואין הוא נדרש בשלב זה להוכיח את טיבו של הנזק והיקפו. בענייננו, בהינתן שהוכחה לכאורה הפרה ברורה של הוראות הדין ופסק הדין הקודם, ובהינתן כי טענות המשיבות כי הרכיבים האמורים נטולי ערך כלכלי עומדות בניגוד למדיניות אפל, המחייבת גם אותן, לתמחר ולגלם את ערכו הכלכלי של הרכיב המוחלף בהצעת המחיר – הרי שדי בכך כדי להוכיח ולו לכאורה כי לרכיב המוחלף אכן יש ערך כזה, גם אם לא ניתן לאמוד את היקפו בשלב זה, ומכאן שקיימת אפשרות סבירה כי יעלה בידי המבקש בשלב ניהול התובענה לגופה להוכיח את טיבו והיקפו של הנזק שנגרם לחברי הקבוצה, ככל שנגרם, כתוצאה מהפרה זו. גם העובדה שהמשיבות תיקנו את טופס הצעת המחיר, כך שהתווספה לו הערה לפיה הצעת המחיר מבוססת על הותרת החלק הישן / התקול בידיהן אין די בה כדי להצדיק את דחיית בקשת האישור. ראשית, ספק בעיניי אם יש בתיקון זה כדי לעמוד בהוראות תקנה 1(ג), וכל שכן לא בהוראות שנקבעו בפסק הדין הקודם. תקנה 1(ג) קובעת כי הרכיב יושאר בידי הלקוח, לכן עצם ההבהרה, במסגרת הצעת המחיר, כי היא מבוססת על כך שהרכיב מוחזר למשיבות, אין די בה כדי להבהיר ללקוח כי הוא זכאי להותיר את הרכיב בידיו. יתר על כן, כפי שהודגש לעיל, בפסק הדין שניתן בהליך הקודם, נקבע כי החלק המוחלף יוותר בידי הלקוח "אלא אם הלקוח אישר במפורש ובכתב (לרבות בטופס דיגיטלי) כי הוא מוותר על הותרת החלק המוחלף בידיו", ומכאן שאין די בהבהרה שהוספה להצעת המחיר כדי לייתר את הצורך בהסכמת הלקוח במפורש ובכתב כי הוא מוותר על הותרת החלק בידיו. מעבר לכך, ברי כי אין בתיקון שבוצע כדי לרפא את מחדלי העבר. אף אין בידי לקבל את טענת המשיבות כי לא הוכח קיומה של קבוצה, נוכח הטענה כי אין בנמצא לקוחות המעוניינים בהותרת הרכיב המוחלף בידיהם תוך תשלום גבוה יותר עבור התיקון. טענה זו חופפת למעשה לטענה כי לא נגרם נזק, אשר כאמור אין מקומה להתברר בשלב הנוכחי. בעצם קיומן של הוראות בתקנות ובפסק הדין הקובעות במפורש כי על המשיבות להותיר את הרכיב המוחלף בידי הצרכן, גלומה ההנחה שרכיב זה הוא בעל ערך עבור הצרכן הטיפוסי, ובשלב זה די בכך. ודוק. המשיבות לא טענו (כל שכן לא בתצהיר) כי מעולם לא ביקש לקוח להותיר את הרכיב המוחלף בידיו. זאת ועוד, משהפרו לכאורה המשיבות את החובות שהוטלו עליהן בתקנות ובפסק הדין הקודם אף קשה לדעת מה היה הלקוח הטיפוסי בוחר לו היה מיודע אודות זכאותו להותיר את הרכיב המוחלף בידיו ומה המשמעות הכספית של בחירה זו. חיזוק נוסף לדחיית עמדת המשיבות בדבר העדרה של קבוצה ניתן למצוא בפסק הדין אליו הפנו הצדדים שניתן בעניין פיסינגר שם נתבעו המשיבות, בין היתר, על כך שלא השיבו לצרכן את הרכיב התקול שהוחלף במכשירו. יוער, כי התביעה שם נדחתה, מסיבות שונות, אך תוך שנקבע כי הוכח שהמשיבות אכן פעלו בניגוד לתנאי האחריות משלא השיבו לתובע דשם את הרכיב שהוחלף, אולם עצם הגשתה שומט את הקרקע תחת טענות המשיבות להעדרה של קבוצה. בנסיבות אלו, מצאתי לדחות גם את טענת המשיבות כי לא הוכח במידה הנדרשת בשלב דיוני זה קיומה של קבוצת נפגעים בעלי עילה דומה. השונות הקיימת בין חברי הקבוצה נוגעת להיקפו של הנזק ועל פי הפסיקה אין בה כדי להכשיל את בקשת האישור בשלב זה. העולה מן המקובץ, כי בכל הנוגע לעילת אי החזרת הרכיב המוחלף, עלה בידי המבקש להוכיח במידה הנדרשת בשלב זה קיומה של שאלה עובדתית ומשפטית המשותפת לכלל חברי הקבוצה, והיא האם הפרו המשיבות את הוראות תקנות גילוי פרט מהותי ופסק הדין הקודם בכל הנוגע לאי החזרת הרכיב המוחלף ואם כן מהו הסעד הנובע מכך; וכן עלה בידי המבקש להראות כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה. לשאלת התקיימותם של יתר התנאים לאישור התביעה כייצוגית אדרש בהמשך ביחס לבקשת האישור בכללותה. עילת ההתניה ברכישת חלקי חילוף כזכור, המבקש טען כי המשיבות פועלות שלא כדין בכך שהן אינן מאפשרות לצרכן לרכוש חלקי חילוף ללא תנאי וסייג, אלא מתנות את רכישת חלק החילוף בקבלת שירות במעבדה, הכרוכה בחיוב הצרכן בגין שעות עבודה של טכנאי. תקנה 3 לתקנות אחריות ושירות, שכותרתה "אספקת חלקי חילוף" קובעת כדלקמן: "(א) יצרן של טובין אשר נמכרו לצרכן יספק, על פי דרישת הצרכן, חלקי חילוף לשם תיקון הטובין, עד תום תקופת האחריות שנקבעה לטובין. (ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), יצרן של טובין אשר מחירם במועד הרכישה עולה על 300 שקלים חדשים יספק, על פי דרישת הצרכן שרכשם, חלקי חילוף לשם תיקון הטובין עד תום שנה לאחר תום תקופת האחריות שנקבעה לטובין. (ג) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), יצרן של טובין המפורטים בטור א' בתוספת הראשונה, יספק על פי דרישת הצרכן שרכשם, חלקי חילוף לשם תיקון הטובין, עד תום התקופה הקבועה לצדם בטור ב' באותה תוספת." תקנה 18 לתקנות אחריות ושירות קובעת כי "בטובין מיובאים יראו את מי שייבא אותם כיצרן לענין תקנות אלה". בפסק הדין שניתן בהליך הקודם נקבע (בסעיף 21.1 לפסק הדין, בחלקו הרלוונטי לעילה זו), כדלקמן (ההדגשה אינה במקור): "הנתבעות מתחייבות להציע ללקוחות שמכשירם התקלקל במהלך השנתיים הראשונות לאחר הרכישה ופנו לנתבעות בקשר עם קלקול שלא חלה עליו אחריות, אפשרות לתקן את המכשיר במעבדה שעמה הן קשורות, וכן יאפשרו ללקוחות שאינם מעוניינים בתיקון, לרכוש את חלק החילוף במחיר שייקבע לפי שיקול דעת הנתבעות". עוד נקבע במסגרת פסק הדין, כי המשיבות יתקנו את תנאי האחריות והשירות שלהן כמתחייב מהוראות פסק הדין, בין היתר בכך שבכל הנוגע למוצרים שמחירם עולה על 300 ₪, עד תוך 12 חודשים מתום תקופת האחריות "החברה (או מי מטעמה) תמכור ללקוח, במקרה של דרישה מצד הלקוח, חלקי חילוף, במחיר שייקבע לפי שיקול דעתה, לשם תיקון הציוד". ואכן, סעיף 8 לתנאי האחריות של המשיבות כולל הוראה מתאימה. אם כן, הוראות תקנות האחריות והשירות מטילות – במקרה של טובין מיובאים שמחירם במועד הרכישה עולה על 300 ₪ - על היבואן שייבא את הטובין, לספק לצרכן חלקי חילוף לשם תיקון הטובין, עד לחלוף שנה לאחר תום תקופת האחריות. כמו כן, פסק הדין שניתן בהליך הקודם ותנאי האחריות של המשיבות, שכמוהם כחוזה בינן לבין הלקוחות – מחייבים את המשיבות למכור ללקוח שמעוניין בכך חלקי חילוף (במחיר שייקבע לפי שיקול דעתן) לשם תיקון הטובין. המשיבות אינן כופרות בכך שהן חייבות לקיים את התקנות, תנאי האחריות ופסק הדין הקודם, ושבהתאם להוראותיהם עליהן לספק לצרכנים (במקרה של טובין שעלותם מעל 300 ₪ ובתקופה של 12 חודשים מתום תקופת האחריות) חלקי חילוף לצורך תיקון, ללא התניית מכירת חלקי החילוף בביצוע התיקון במעבדתן או בתשלום עבור שעת טכנאי. אלא, שלטענת המשיבות אין למבקש כל עילה אישית כלפיהן, מכיוון שהמחשב הנייד שעבורו התבקשה רכישת חלקי החילוף לא יובא על ידיהן ולא נרכש מהן. המשיבות טענו כי תקנות אחריות ושירות מחילות את החובה לספק את חלקי החילוף על היבואן רק לגבי טובין שייבא בעצמו, כך שהן אינן חלות ביחסים בינן לבין המבקש, ומסיבה זו אף אין תחולה לתנאי האחריות של המשיבות. כן נטען לחוסר תום לב של המבקש הן בשל אי גילוי העובדה שהמחשב הנייד לא נרכש דרכן והן בשל המובא לעיל בכל הנוגע להתכתבות נספח 6 לבקשת האישור. כן טענו המשיבות, כי תכליתן של התקנות למנוע מצב של העדר חלקי חילוף בשוק, אך מצב זה בבירור אינו מתקיים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי עלה בידי המבקש להוכיח כי בקשת האישור מעלה שאלה מהותית של עובדה ומשפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה, שעניינה בשאלה האם המשיבות מספקות לצרכנים חלקי חילוף כדרישות הדין; כן הוכח כי קיימת אפשרות סבירה כי השאלה תוכרע לטובת הקבוצה כך שייקבע שהמשיבות מפרות חובה זו; אף שוכנעתי כי קיימת למבקש עילה אישית, ומכל מקום אף בהעדרה לא היה מקום לדחות את בקשת האישור בעילה זו אלא להורות על פעולה לאיתורו של תובע חלופי. להלן נימוקיי. את טענתו כי המשיבות מפרות את הוראות הדין, פסק הדין הקודם, ותנאי האחריות, בכל הנוגע לעילת ההתניה ברכישת חלקי החילוף, ביסס המבקש על השתלשלות העניינים בעניינו בכל הנוגע לפנייתו למשיבה לתיקון המחשב הנייד. מן הראיות שהציג המבקש עולה התמונה הבאה: ביום 16.2.2024 ניגש המבקש למעבדת המשיבות בחולון והפקיד את מחשבו הנייד, בשל תקלה במסך. במקביל, נעשתה פניה לשירות הלקוחות של המשיבות על מנת לברר אם ניתן לרכוש מהן את חלק החילוף (מסך המחשב) ולבצע את ההתקנה באופן עצמאי, על מנת להוזיל את עלויות התיקון (נספח 6 לבקשת האישור). כפי שצוין לעיל, אף שבבקשת האישור ובתצהיר המבקש נרשם כי התכתובת התנהלה בין המבקש לבין נציג המשיבות, כיום אין חולק כי מי שהתכתב עם נציג המשיבות היה ב"כ המבקש, עו"ד לוסקי. בהתכתבות נספח 6 חזר נציג המשיבות, מספר פעמים ובאופן ברור ומפורש על האמירה שהמשיבות אינן מאפשרות רכישת חלקי חילוף בנפרד מהתיקון: "חלקי חילוף בנפרד לא ניתן לרכוש בנפרד דרכינו, ניתן להפקיד במעבדה כדי לתקן" (טעויות הגהה תוקנו). לשאלה אם אין כל אפשרות לקנות רק את החלק החליפי ולתקן באופן עצמאי השיב הנציג "לצערי לא". גם לאחר שהנציג הופנה לסעיף 8 לתנאי השירות, הוא שב והבהיר "נכון, בהפקדה אנחנו מספקים חלקי חילוף... לא ניתן לרכוש חלקי חילוף בנפרד, אתה מפקיד את המחשב ואנחנו מתקנים לך אותו במעבדה. עלות השירות של מחשב עם נזק פיזית / נגמרה לו האחריות הינה 250 ₪". ביום 21.2.2024 נשלחה למבקש הצעת המחיר להחלפת המסך (הכוללת תשלום עבור שעת עבודה – נספח 7 לבקשת האישור) ובהמשך על פי עדותו הוא תיקנו במעבדת המשיבות ושילם את הסכום שנדרש ממנו. אם כן, מן הראיות שהציג המבקש עולה לכאורה כי בא כוחו פנה לשירות הלקוחות של המשיבות וביקש לרכוש חלק חליפי לצורך תיקון אך סורב. כפי שציינתי לעיל, אף שהתנהלות המבקש ובא כוחו בכל הנוגע לאופן הצגת ההתכתבות הייתה פסולה, לא מצאתי כי יש בכך כדי לשלול את הערך הראייתי של הדברים. המשיבות לא התכחשו לתשובות שמסר הנציג ואף לא טענו כי מדובר ב"תקלה נקודתית". המשיבות טענו, כאמור, כי הן מספקות חלקי חילוף ללקוחותיהן (דהיינו למי שרכש את המוצר המיובא דרכן), אולם בתכתובת שצורפה כנספח 6 לבקשת האישור אין זכר לטענה כי הסיבה שסורבה בקשת הפונה לרכישת רכיב חליפי מקורה בעובדה שהמוצר נרכש אצל יבואן אחר. ההיפך הוא הנכון, הנציג לא הביע כל עניין היכן נרכש המוצר, והשיב באופן קטגורי וגורף, יותר מפעם אחת, כי אין כל אפשרות לרכוש חלקי חילוף אלא בהפקדת המוצר לתיקון במעבדה. מעבר לכך, טענת המשיבות כי הן מאפשרות ללקוחות לרכוש גם חלקי חילוף בנפרד וללא הפקדת המוצר לתיקון במעבדה, נותרה כטענה בעלמא, ולא נתמכה בכל אסמכתא. כך, למשל, לא צורפה ראיה ולו למקרה אחד בו מכרו המשיבות חלקי חילוף לצרכנים בנפרד משירות מעבדה. בנסיבות אלו, מצאתי כי התמונה העולה מדבריו הברורים והנחרצים של נציג המשיבות בתכתובת נספח 6, ולפיה ככלל אין המשיבות מאפשרות ללקוחות לרכוש חלקי חילוף מבלי להפקיד את המוצר לתיקון במעבדה – לא נסתרה, וזאת אף שהמבקש ויתר על חקירת המצהיר מטעם המשיבות. המשיבות טענו, כאמור, כי מאחר שהמחשב לגביו ביקש המבקש לרכוש חלקי חילוף (מסך) לא יובא על ידיהן ולא נרכש ע"י המבקש מהן, הרי שלא חלה עליהן חובה לספק לו חלקי חילוף. זאת, שעה שלפי התקנות חלה החובה לספק חלקי חילוף לטובין מיובאים רק על היבואן שייבא את אותם טובין, והחובה מכוח תנאי האחריות של המשיבות חלה רק כלפי מי שרכש מהן את הטובין. לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי כי אין בטענה זו של המשיבות, למצער בשלב זה ובנסיבות שהוכחו לכאורה בענייננו ולא נסתרו, כדי להביא לדחיית בקשת האישור, ואפרט. תקנות האחריות והשירות מחילות שורה של חובות החלות על יצרן טובין, וכן על העוסק המוכר אותם, בכל הנוגע למתן אחריות ושירות לאחר המכירה. תכליתן של התקנות להבטיח כי הצרכן הרוכש מוצר לא ימצא עצמו מול שוקת שבורה, בין השאר אם יתקלקל המוצר והוא יידרש לתקנו. כך, קובעות התקנות את חובתו של היצרן לספק לצרכן תעודת אחריות, לבצע תיקונים במוצר בתקופת האחריות, ללא תמורה (אלא אם מדובר בנזק מכוון שגרם הצרכן), לקיים תחנות שירות, ועוד. תקנה 3 קובעת, כמצוטט לעיל, את חובתו של היצרן לספק לצרכן, על פי דרישתו, חלקי חילוף לשם תיקון הטובין, בתקופות שנקבעו. תקנה 18 לתקנות קובעת כי "בטובין מיובאים יראו את מי שייבא אותם כיצרן לענין תקנות אלה". המחלוקת הפרשנית שנתגלעה בין הצדדים היא בשאלה האם אחריות יבואן לקיום החובות המוטלות על יצרן על פי התקנות (לרבות החובה לספק חלקי חילוף) חלה רק לגבי המוצרים אותם ייבא אותו יבואן עצמו, או שמא יהיה חייב לספק חלקי חילוף גם ביחס לטובין דומים שיובאו על ידי יבואנים אחרים. לשון התקנה רחבה ויכולה להכיל את שתי הפרשנויות. אף תכלית התקנות, לספק לצרכן כתובת לפניות בנושאי שירות או אחריות לאחר המכירה, יכולה להתיישב עם כל אחת מהפרשנויות המוצעות, שכן, כשם שניתן לסבור כי די בכך שמתאפשר לצרכן לפנות ליבואן שייבא את הטובין הספציפיים אותם רכש, אף אין סיבה להניח כי יש להגבילו ולחייבו לפנות לאותו יבואן דווקא, כאשר מדובר במוצרים של אותו יצרן, המיובאים ארצה על ידי יבואנים שונים, שכל אחד מהם הורשה והוסמך על ידי היבואן לספק אחריות ושירות למוצרים. מכל מקום, בנסיבות ענייננו, לא מצאתי צורך להכריע בין שתי הפרשנויות. זאת, מאחר שעל פי התשתית שפרס המבקש לפניי, ושלא נסתרה בשלב זה, היצרן, חברת Apple, באמצעות אפל ישראל, הסמיכה והנחתה את כל אחת משלוש מעבדות השירות הרשמיות שלה בישראל (שהמשיבה היא אחת מהן), ליתן שירותי אחריות ותיקונים לכל מוצרי Apple בישראל, לרבות כאלו שנרכשו אצל יבואנים אחרים, ואף כאלו שנרכשו בחו"ל, בתנאי אחריות זהים. הדברים עולים מן השיחה שהתקיימה בין המבקש (או מי מטעמו) לאפל ישראל, שעיקריה הובאו בתצהיר המבקש שצורף לתמיכת התגובה לתשובה (עליו לא נחקר) וגם מן המסמך שצורף כנספח 4 לתגובה לתשובה, שהוא טופס הכנסת מחשב למעבדה, וממנו עולה בבירור כי גם מכשירים שנרכשו בחו"ל מתקבלים ומופקדים במעבדות השירות של המשיבות, בהתאם לתנאי האחריות. הדברים נתמכים גם בעדותו של נציג המשיבות בהליך שהתנהל בעניין פיסינגר, כמובא בתגובה לתשובה, ובמצגים שיוצרות המשיבות כלפי ציבור הלקוחות כמי שמייצגות את Appleבישראל ומחוייבות לסטנדרטים הקפדניים והמחמירים שלה, לרבות בכל הנוגע לשירות ואחריות (ראו ההפניות בסעיף 1 לבקשת האישור ובנספח 2 לתגובה לתשובה). הדברים עולים בקנה אחד גם עם התכתובת שהתנהלה עם נציג המשיבה (נספח 6 לבקשת האישור) ממנה עולה, כי בכל הנוגע לתנאים למתן שירות לאחר מכירה, אין המשיבות מבחינות בין מי שרכש את המוצר מהן או מוצר שיובא על ידיהן לבין מי שרכש מעוסק אחר מוצר שיובא על ידי יבואן אחר (שכן המשיבות אינן מאפשרות לא לזה ולא לזה לרכוש חלקי חילוף ללא הפקדת המוצר לתיקון במעבדה). מארג ראייתי זה מבסס אפשרות סבירה, שלא נסתרה בשלב זה, כי ייקבע כי המשיבות אחראיות כלפי המבקש וחברי הקבוצה (הכוללת גם את מי שרכשו מוצרי Apple שלא יובאו על ידי המשיבות) גם מכוח היחסים החוזיים בינם לבין אפל ישראל, שניתן לראותם בהקשר זה כחוזה לטובת צד שלישי (משתמשי Apple בישראל באשר הם). על כך יש להוסיף, כי גם פסק הדין שניתן בהליך הקודם מהווה מקור נוסף ועצמאי לחובה המוטלת על המשיבות לספק חלקי חילוף בפרקי הזמן הנקובים, ולא מצאתי הצדקה להגביל את תחולתו רק ביחס למי שרכשו מוצרים שיובאו באופן ספציפי על ידי המשיבות. כעולה מן המצוטט לעיל, התחייבו המשיבות, בהתאם לפסק הדין שניתן בהליך הקודם, להציע ללקוחות שמכשירם התקלקל אפשרות לתיקון או לרכישת חלקי חילוף ללא תיקון. קריאת התחייבות זו בהקשרה אינה מעלה כי יש להגביל את ה"לקוחות" אשר ביחס אליהם היא חלה לאלו שרכשו את המוצר המיובא מן המשיבות דווקא אלא למי שפנו אליהן בקשר לתיקון המוצר. מעבר לכך, אף מצאתי ממש בטענת המבקש כי משפנה למשיבות בקשר עם תיקון המחשב והן לא דחו את פנייתו על הסף בשל כך שהמוצר לא יובא על ידיהן ולא נרכש דרכן, הרי שנוצר בין הצדדים חוזה מכללא למתן השירות על פי הוראות הדין ותנאי השירות של Apple. העולה מן המקובץ, כי גם אם אין מקום להחיל, מכוח תקנה 18 לתקנות האחריות והשירות, חובה גורפת על כל יבואני הטובין לספק אחריות ושירות גם למי שרכש טובין מאותו סוג שיובאו על ידי יבואן אחר; הרי שבענייננו קיימים מקורות נורמטיביים אחרים להחלת חובה זו על המשיבות, גם כלפי מי שהמוצר אותו הוא מבקש לתקן יובא על ידי יבואן אחר ונרכש ממנו, והמבקש הניח תשתית המבססת אפשרות סבירה כי ייקבע מכוחם כי המשיבות היו מחוייבות לספק חלקי חילוף (ללא התנית רכישתם בתשלום עבור טכנאי) גם כלפי מי שמוצר Apple אותו ביקשו לתקן לא יובא על ידי המשיבות ולא נרכש מהן. נוכח האמור, מצאתי כי אין לקבל את טענת המשיבות כי המבקש נעדר עילה אישית משום שהמחשב אותו רכש ואשר לגביו ביקש לרכוש חלק חילוף לא יובא על ידי המשיבות ולא נרכש מהן. למעלה מן הצורך אציין, כי גם לו הייתי מקבלת את טענת המשיבות להעדרה של עילה אישית, הרי שבנסיבות שבהן הוכח לכאורה במידה הנדרשת בשלב דיוני זה כי המשיבות מפרות את החובה המוטלת עליהן בתקנה 3 לתקנות האחריות והמכירה ובתנאי האחריות מכוח פסק הדין הקודם גם כלפי מי שרכש מוצרים שיובאו על ידיהן (כעולה בבירור מהתכתובת נספח 6 שהמובא בה לא נסתר כאמור) – הרי שלא היה מקום לדחות את בקשת האישור בשל כך בלבד, אלא לכל היותר להורות על צירוף תובע ייצוגי חלופי או נוסף. התנהלות זו של המשיבות מגלמת עוולות של הפרת חובה חקוקה, השפעה בלתי הוגנת ואף הפרה של חובת תום הלב. אף הוכח לכאורה שיעורו של נזק, בגין עלות שעת הטכנאי אותה יכול היה הלקוח לחסוך, כולה או חלקה. אין בטענה כי לא הוכח שיעורו של הנזק כדי להכשיל את אישור התביעה כייצוגית, שכן כאמור לעיל יש לדון בשאלת הנזק בשלב הדיון בתובענה עצמה. עילת אי הגילוי כזכור, המבקש טען, כי המשיבות פועלות שלא כדין בכך שאינן מגלות, בהצעות המחיר הניתנות לצרכן עבור תיקון הכולל החלפת רכיב, אם החלק החלופי, שהוא חלק מקורי של Apple, הוא חדש או מחודש. כמובא לעיל, תקנה 1 לתקנות גילוי פרט מהותי, קובעת כדלקמן (ההדגשה אינה במקור): "(א) עוסק המתקן או המחליף חלק בנכס, על פי הזמנת הצרכן, חייב להביא לידיעת הצרכן אם החלק מקורי, חליפי, משומש או משופץ, וכן חייב הוא להביא לידיעת הצרכן, לשם השוואת מחירים, מחירי החלק לפי סוגים כאמור. (ב) המידע כאמור בתקנת משנה (א) יימסר, בכתב, לפני ביצוע העסקה". בפסק הדין שניתן בהליך הקודם נקבע (בסעיף 21.1 לפסק הדין, בחלקו הרלוונטי לעילה זו), כדלקמן: "במקרה של תיקון כאמור, הנתבעות יידעו את הלקוח, לפני ביצוע העסקה ובכתב, אם חלק החילוף מקורי, חליפי, משומש או משופץ, וכן יציגו את מחיר החלק לפי חלופות אלה, אם מוצעות ללקוח חלופות". בענייננו, אין חולק כי בהצעות המחיר שנשלחו ע"י המשיבות למבקש נכללה הבהרה לפיה "ההצעה מתייחסת לתיקון בחלקי חילוף מקוריים". המבקש טען, כי בכך לא די, שכן בהתאם להוראות התקנות ופסק הדין הקודם, היה על המשיבות ליידע את הצרכן, בנוסף להבהרה שמדובר בחלקי חילוף מקוריים, גם אם מדובר בחלקי חילוף חדשים או מחודשים (דהיינו חלקים מקוריים מתוצרת Apple שהם גם חדשים או חלקים מקוריים מתוצרת Apple שאינם חדשים אך חודשו או שופצו לצורך התקנתם/ מכירתם מחדש). המשיבות טענו, כי אין ממש בטענות המבקש, וכי התקנות אינן מחייבות אותן לפרט אם מדובר בחלק "חדש או מחודש" אלא רק אם מדובר בחלק מקורי/חליפי/משומש/משופץ. המשיבות הוסיפו וטענו כי משנרשם בהצעת המחיר כי היא מתייחסת לתיקון בחלקי חילוף מקוריים, הרי שמובן מאליו שמדובר בחלקים חדשים, ומכל מקום הן אינן מוכרות ואינן מחזיקות חלקי חילוף מחודשים או משופצים או משומשים. כזכור, בעקבות הערות בית המשפט בישיבת קדם המשפט הראשונה, חזר בו המבקש מעילה זו, אולם לאחר שהושלם גילוי המסמכים הוא ביקש להשיבה על כנה לאחר שהתחוור לו, כטענתו, כי אין ממש בטענות המשיבות כי הן מוכרות רק חלקים חדשים, וכי מן ההסכמים בינן לבין Apple, אשר הועברו לעיונו, עולה כי הן מוכרות גם חלקי חילוף מחודשים, ולא זו בלבד, אלא ש-Apple מחייבת אותן להבהיר באופן מפורש ומודגש כאשר נעשה שימוש בחלקי חילוף מחודשים כאמור. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המבקש לעמוד בנטל להוכיח, ולו לכאורה, כי עומדת לו או לקבוצה עילת תביעה אישית או קבוצתית בגין עילת אי הגילוי, ולהלן נימוקיי. ראשית אציין, כי איני מקבלת את טענות המשיבה, כי חלק מקורי הוא בהכרח חדש, שכן אין ספק שגם חלק מקורי מתוצרת Apple יכול להיות חדש או מחודש, וכעולה מן הציטוטים שהביא המבקש מן ההסכמים בין Apple לבין המשיבות, אשר לא הוכחשו על ידי המשיבות, Apple אף נוהגת לחדש חלקי חילוף ולעשות בהם שימוש חוזר, באמצעות הפועלים מטעמה. על כך אוסיף, כי יש טעם לפגם בעצם העלאת הטענה כי חלק חילוף מקורי הוא בהכרח חדש, מקום בו ידוע היטב למשיבות כי נעשה שימוש (גם אם לא על ידיהן) בחלקי חילוף מקוריים אך מחודשים מתוצרת Apple, והעניין (לרבות ההבחנה בין חלק מקורי חדש וחלק מקורי משופץ או מחודש) גם עלה במסגרת ההליך הקודם. מכל מקום, המשיבות עמדו על כך שהן אינן עושות שימוש בחלקים שאינם חדשים, ואינן מחזיקות כלל במלאי חלקי חילוף משופצים או מחודשים. הדבר נתמך בתצהיר המצהיר מטעם המשיבות, אשר המבקש ויתר על חקירתו. זאת ועוד, המבקש לא טען ולבטח לא הוכיח כי במכשירים אותם מסר לתיקון (האוזניות והמחשב) הותקנו חלקי חילוף שאינם חדשים, ויתירה מכך, מן הראיות שהונחו עולה כי הובהר לו במפורש על ידי נציגי המשיבות בכל אחד מן המקרים כי מדובר בחלק חילוף חדש (ראו, לגבי האוזניות – נספח 4, עמ' 82 לנספחי בקשת האישור; ולגבי המסך – הציטוט המובא בסעיף 25 לבקשת האישור). בחקירתו הנגדית, אישר המבקש כי אינו יכול לשלול את הטענה שהותקנו במכשירים רק חלקי חילוף חדשים (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 1-8). ונזכיר, כי המכשירים נמצאים בחזקתו של המבקש ולא הייתה כל מניעה כי יבדוק זאת. טענות המבקש באשר לתוכן ההסכמים בין המשיבות לבין Apple נותרו בלתי מבוססות, שכן ההסכמים עצמם לא הוגשו, ובציטוטים שהובאו מתוכם אין כדי ללמד על כך שהמשיבות עושות שימוש בחלקי חילוף מחודשים, אלא רק ש-Apple העולמית עושה שימוש גם בחלקים מסוג זה, ועומדת על כך שכאשר נעשה בהם שימוש יש ליידע את הצרכן על כך. יש להניח, כי ההסכמים של Apple עם הפועלים מטעמה ברחבי העולם הם גנריים, ולכן אין בעצם העובדה שנכלל בהסכם עם המשיבות סעיף כזה, כדי ללמד על כך שהמשיבות אכן עושות שימוש בחלקי חילוף שאינם חדשים. בנסיבות אלו, הרי שגם אם בהצעת המחיר לא צוין במפורש אם מדובר בחלק מקורי שהוא גם חדש או בחלק מקורי שהוא מחודש, הרי שלא מצאתי שיש בכך כדי להצדיק אישור תובענה ייצוגית, בשים לב לכך שמן התמונה הראייתית שהונחה לפניי עולה כי בכל מקרה נעשה שימוש בחלקים חדשים בלבד. לפיכך, מצאתי כי אין בידי המבקש (אשר הוכח לכאורה כי הותקנו במכשיריו חלקי חילוף חדשים בלבד) עילת תביעה אישית, ואף לא עלה בידו להוכיח עילה קבוצתית שקיימת אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה. התקיימות יתר התנאים לאישור התובענה כייצוגית אם כן, מצאתי כי בכל הנוגע לשתיים מהעילות שהועלו בבקשת האישור – עילת אי החזרת הרכיב המוחלף ועילת ההתניה ברכישת חלקי חילוף – עלה בידי המבקש להראות, ברמה הנדרשת בשלב דיוני זה, כי קיימת עילת תביעה אישית וקבוצתית וקיימות שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה, שקיימת אפשרות סבירה כי יוכרעו לטובת הקבוצה. לפיכך, יש לבחון אם בקשת האישור עומדת ביתר התנאים הקבועים בדין לאישורה כתובענה ייצוגית. את עיקר טענותיהן לאי התקיימות התנאים לאישור התביעה כייצוגית, מיקדו המשיבות בטענה כי לא הוכחו התנאים הקבועים בסעיף 8(א)(3)-8(א)(4) דהיינו כי אין יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. זאת, בשל התנהלות המבקש ובאי כוחו, בין השאר, בהעדר פניה מוקדמת, בהסתרת מידע מהותי (לרבות העובדה שהמחשב הנייד לא נרכש מן המשיבות), בניפוח סכום התביעה לסכום מופרז ודמיוני, וכן בשל התנהלות המבקש ובא כוחו בכל הנוגע להתכתבות נספח 6 כפי שתוארה לעיל. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לדחות את בקשת האישור מטעמים אלו, ואף לא מצאתי להורות על החלפת תובע או בא כוח ולהלן נימוקיי. אין לכחד, כפי שכבר הבהרתי במפורש לעיל, כי התנהלות המבקש ובא כוחו בכל הנוגע להתכתבות שצורפה כנספח 6 לבקשת האישור הייתה פסולה. גם אם ניתן לקבל, בנסיבות אלו או אחרות, כי ב"כ המבקש יהיה מעורב באופן פעיל באיסוף ראיות וגיבושן לצורך ביסוס עילת התביעה, ולעיתים אף בייזום עילת התביעה עצמה – בשום מקרה אין לקבל ואין להשלים עם מצג שווא המוצג לבית המשפט, לרבות בתצהיר, כאילו מי שניהל את ההתכתבות הוא המבקש עצמו. כפי שהזכרתי לעיל, המבקש ובא כוחו אף הגדילו עשות וצירפו את התכתובת באופן ש"נחתכו" ממנה פרטי המתכתב, ובכך הוסיפו חטא על פשע. תשובתם של המבקש ובאי כוחו להתנהלות זו הייתה מיתממת ובלתי מקובלת, שעה שתחת נטילת אחריות על מצג השווא טענו כי אין בכך כל פסול (ראו הערת שוליים 2 בתגובה לתשובה וכן עמ' 35 לפרוטוקול ש' 25 עד עמ' 36 ש' 23). בהלכה הפסוקה, נדונו בהרחבה היקפן של חובות הייצוג ההולם ותום הלב המוטלת על המבקש הייצוגי ובא כוחו, וההשלכות האפשריות של הפרתן. בתוך כך, נדרש בית המשפט העליון גם להבחנה בין החובה החלה על המבקש ובא הכוח כלפי הקבוצה (שהיא העומדת במרכז הדרישות המפורטות בסעיף 8(א)(3)-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות) לבין החובה לנהוג בתום לב גם כלפי הצד שכנגד ובית המשפט בו מתנהל ההליך (ראו, למשל, רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר שירותי אכיפה בע"מ (6.9.2017), (להלן: עניין שלמה תחבורה), פסקה ל' לפסק דינו של המשנה לנשיאה דאז כב' השופט רובינשטיין; ע"א 1582/20 עו"ד יוגב חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ (29.12.2021), (להלן: עניין חלפון), בפסקה 55 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף; וראו לאחרונה גם רע"א 5993/24 רע"א 81798-07-24 מכון התקנים הישראלי נ' רפאל חאמי (28.9.2026) (להלן: עניין חאמי), בפסקה 37 לפסק הדין, על הפסיקה הנזכרת שם). בעניין פריניר (ע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, פ"ד סז(1), 410) סקר בית המשפט העליון (כב' השופט מלצר) דוגמאות למקרים שבהם התנהלות התובע המייצג או בא הכוח תעורר ספק באשר ליכולתם לייצג ולנהל את התובענה באופן הולם ובתום לב, עד כדי הצדקת דחיית בקשת האישור מטעם זה, ובכלל זאת מקרים שבהם הוגשה התובענה ממניעים זרים כגון רצון לפגוע במתחרה עסקי או "לסחוט" פשרה, ניסיון להפעיל לחץ על הנתבע או בא כוחו להשגת מטרות זרות להליך הייצוגי, הגשת תובענות סרק חסרות בסיס עובדתי או משפטי כנגד נתבעים בעלי כיס עמוק, וכן ייצור מכוון של תובענה ייצוגית בעילה של הטעיה, כשזו לא קיימת בפועל. בעניין שלמה תחבורה, הוסיף בית המשפט העליון ופירט גם את השיקולים בהם מתחשב בית המשפט בבואו לבחון האם עורך הדין כשיר לנהל את ההליך הייצוגי בצורה הולמת, ובהם, מידת מקצועיותו וניסיונו, העדר ניגוד עניינים (לרבות הסתייגות מייצוג ע"י קרוב משפחה של המבקש הייצוגי), קיומן של עבירות אתיות קודמות ונוכחיות, לרבות אי דיוקים בפירוט העובדות והפרת הוראות בית המשפט, כשבהקשר זה הוטעם כי על בית המשפט להתחשב בחומרת ההפרה ובנסיבות העניין (עניין שלמה תחבורה, פסקה ל"ז-ל"ח לפסק הדין). בעניין שלמה תחבורה, ציין בית המשפט העליון כי גם חוסר מהימנות ואמינות התובע המייצג בתביעה הקונקרטית – לרבות מקום בו נמצא כי ישנן סתירות מהותיות (מעבר לאי התאמות משניות) בעדותו, או הימנעות מהצגת התמונה המלאה בעניינים הקשורים בטבורם לתובענה - עלול להעיד על חוסר תום לב, ולהעלות ספק באשר ליכולתו לייצג את הקבוצה באופן הולם (פסקה ל"ט לפסק הדין). לבסוף, עמד בית המשפט העליון באותו ענין, על נפקותם האפשרית של פגמים שנפלו בהתנהלות המבקש הייצוגי או בא כוחו, תוך שעמד על כך שלבית המשפט קיים שיקול דעת בבואו להכריע בדבר המשך בירור התובענה בשים לב לפגמים אלו ופרס את קשת ההשלכות האפשריות – החל מדחיית בקשת האישור מטעם זה בלבד, עבור באישור התובענה תוך החלפת התובע המייצג ו/או בא הכוח, וכלה במתן הוראות באשר לפסיקת הגמול ושכר הטרחה (שם, פסקאות מ'-מ"א; עניין חאמי, בפסקה 38). אם כן, אין חולק על חובתם של התובע המייצג ובא כוחו לפעול בתום לב, לרבות כלפי בית המשפט, בשים לב לטיבו של ההליך הייצוגי ומשמעותו הציבורית, והפרתה של חובה זו עלולה להטיל ספק ביכולתם לייצג את עניינה של הקבוצה באופן הולם. מכל מקום, מקום בו נפל פגם בהתנהלות התובע המייצג או בא כוחו, על בית המשפט לבחון את טיבו של הפגם ואת ההשלכות הנובעות ממנו, בשים לב לחומרת הפגם, למידה שבה הוא יורד לשורשה של עילת התביעה או לתכלית ניהולו של ההליך הייצוגי, ולמכלול נסיבות העניין. בית המשפט העליון אף פסק, כי כאשר מצא בית המשפט כי התובענה במהותה ראויה לבירור, יש לדחותה מטעמים של פגמים בהתנהלות הדיונית של התובע או בא הכוח במקרים חריגים בלבד (עניין שלמה תחבורה, פסקאות מ' ומ"ב; ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, (28.5.2012), בפסקה 21 לפסק דינה של כב' הנשיאה דאז בייניש). לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי אין מקום לדחות את בקשת האישור נוכח התנהלות המבקש ובא כוחו, ואף אין מקום להורות על החלפתם, וניתן להסתפק בסנקציה של אי פסיקת הוצאות בשלב זה, והתחשבות בשיקול זה לעת פסיקת הגמול ושכר הטרחה בסיום ההליך, ככל שייפסקו, בשים לב לתוצאותיו ולהתנהלות במהלכו. להלן נימוקיי בקצרה. כעולה מן המובא לעיל, עיקר הפסול בהתנהלות המבקש ובא כוחו הוא ביצירת מצג שווא ביחס לזהות המתכתב עם נציג המשיבות. פסול זה נוגע ליחסים שבין המבקש ובא כוחו לבית המשפט, ולא ביחסים שבינם לבין הקבוצה, שהם בליבת החובות הקבועות בסעיף 8(א)(3)-8(א)(4) לחוק. מעבר לכך, אף שמדובר בהתנהלות בעייתית, אין מדובר בפגם היורד לשורש העילה. ועוד, הכשל שנפל אינו במעורבות או התנהלות פסולה בשלב ייזום התובענה ויצירת עילת התביעה, אלא באיסוף הראיות לצורך ביסוסה (השוו: עניין שלמה תחבורה, פסקה מ"ו). במצב דברים זה, כאשר הראיות שנאספו הן ראיות אותנטיות במהותן, וכאשר כפי שפורט בהרחבה לעיל, מצאתי כי מדובר בתובענה ייצוגית הראויה לבירור – לא סברתי כי מוצדק לדחות את בקשת האישור מטעם זה בלבד, סעד ששמור כאמור למקרים חריגים וקיצוניים (השוו: עניין חאמי, פסקה 40). בנסיבות אלו, אף לא מצאתי להורות על החלפת התובע הייצוגי ו/או בא כוחו, בשים לב אף לכך שהמשיבות לא עתרו לסעד זה, וזאת בהתחשב בעוצמת הפסול, אשר היה ממוקד באופן יחסי (השוו: עניין חלפון, פסקאות 58 ואילך; ת"צ (מר') 55750-06-21 מוריס אילוז נ' ארד בע"מ (2.11.2023), בפסקה 37). זאת, אף לא בהצטברו של פגם זה לטענות נוספות שהעלו המשיבות כמובא על קצה המזלג לעיל. ביתר טענות המשיבות ביחס לאי התקיימות התנאים הנדרשים לאישור התביעה הייצוגית שלא נדונו במפורש לעיל לא מצאתי ממש והן נדחות. סוף דבר העולה מן המקובץ, כי ביחס לשתיים מן העילות שעמדו בבסיס בקשת האישור – עילת אי החזרת הרכיב המוחלף ועילת ההתניה ברכישת חלקי חילוף – מצאתי כי בקשת האישור עומדת בתנאים שנקבעו בדין לאישורה כייצוגית, ולפיכך מצאתי לאשרה כדלקמן: הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית: א.1 "כלל לקוחות המשיבות אשר רכשו, בתקופה שמתחילת 7 שנים לפני מועד הגשת בקשת האישור ועד למועד פסק דין בתובענה הייצוגית, שירותי תיקון למחשב נייד מסוג Apple MacBook (על שלל דגמיו), או לאוזניות מסוג Apple Air Pods (על שלל הדגמים הקיימים לאוזניות אלו) במעבדות המשיבות, לאחר תקופת אחריות היצרן, והוחלף עקב התקלה במוצר, רכיב מרכיביו, בלא שקיבלו הלקוחות בחזרה לידיהם את הרכיב המוחלף". א.2 "כלל לקוחות המשיבות אשר ביקשו לרכוש, בתקופה שמתחילת 7 שנים לפני מועד הגשת בקשת האישור ועד למועד פסק דין בתובענה הייצוגית, חלקי חילוף למחשב נייד מסוג Apple MacBook (על שלל דגמיו), מן המשיבות, לאחר תקופת אחריות היצרן, ובטרם חלפו 12 חודשים מתום תקופת האחריות, והם נדרשו לשלם , כתנאי לקבלת חלק החילוף אותו רצו לרכוש, את עלות הבדיקה ו/או שעות חיוב של טכנאי". התובע המייצג: מר אביאל אבני; באי הכוח המייצגים: עו"ד בן ציון ציטרין, עו"ד נתנאל לוסקי; עילות התובענה: הפרת חובה חקוקה בניגוד לסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי נכס בידי נותן שירות), תשנ"ג-1993; הטעיה בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; השפעה בלתי הוגנת, בניגוד לסעיף 3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; חוסר תום לב, בניגוד לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; עשיית עושר ולא במשפט, בניגוד לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה: האם הפרו המשיבות את החובות המוטלות עליהן על פי כל דין בכך שלא החזירו ללקוחות שהוחלף רכיב במכשיריהם שנמסרו לתיקון, את הרכיב שהוחלף? האם פעלו המשיבות שלא כדין בכך שסירבו למכור ללקוחות חלקי חילוף ללא תנאי, אלא התנו את המכירה בהפקדת המכשיר במעבדה ותשלום נוסף עבור התיקון / שעות טכנאי? אם כן, מה עילות התביעה העומדות לחברי הקבוצה, ומהו הסעד אותו הם זכאים לקבל כפועל יוצא מכך. הסעדים הנתבעים: לתת צו עשה אשר יורה למשיבות לתקן את התנהלותן ולחייבן לפצות את חברי הקבוצה, וכן ליתן כל סעד אחר, כפי שימצא בית המשפט לנכון. המשיבות יפרסמו הודעה בדבר אישור התובענה כייצוגית, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק, וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר קבוצה לפרוש מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות. ההודעה תפורסם בשניים מחמשת העיתונים הגדולים בישראל. גודל האותיות בפרסום יעלה בלפחות 33% על הקבוע בתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה – 1995. נוסח ההודעה יתואם בין באי כוח הצדדים ויובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו. עיון בהתאם. נוסף על כך, יפרסמו המשיבות את נוסח ההודעה באתר האינטרנט שלהן, במיקום נגיש, שתהיה אליו הפניה מדף הבית. בהתחשב במובא לעיל בכל הנוגע להתנהלות המבקש ובא כוחו, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בשלב זה. העתק החלטה זו יועבר למנהל בתי המשפט לצורך רישומה בפנקס. המבקש יגיש כתב תביעה מתוקן עד לא יאוחר מיום 25.10.2026. כתב הגנה יוגש בתוך 60 יום לאחר מכן. נקבע לישיבת קדם משפט ליום 4.2.2027 שעה 10:00. עובר לישיבת קדם המשפט יפעלו הצדדים כמתחייב מהוראות התקנות.