ת"צ 2737-07-22 ת"צ 2737-07-22

מונחת בפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), שעניינה בטענה, כי המשיבה, שירותי בריאות כללית, מפרה את חובותיה בהתאם לחוק למניעת עישון במקומות ציבורים וחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן: "החוק למניעת עישון") ולא פועלת כנדרש למניעת עישון בשטחי בתי החולים והמרפאות שבבעלותה והחזקתה. העובדות הצריכות לעניין ביום 3.7.22 הגיש המבקש, ד"ר יוני אנג'ל (להלן: "המבקש 1"), תביעה כנגד המשיבה, שירותי בריאות כללית (להלן: "המשיבה"), ונגד מנהלים בכירים במשיבה (להלן: "המשיבים 2-3") ולצידה בקשה לנהלה כייצוגית, במרכזן עמדה הטענה, כי המשיבה פועלת בניגוד לדין בכל הנוגע למניעת עישון בשטחי 14 בתי חולים ומרכזים רפואיים שבהחזקתה וניהולה (ת"צ 2737-07-22). [צוין כי המבקש 1 הגיש הליך דומה גם כנגד המרכז הרפואי שיבא (בי"ח ממשלתי), במסגרתו אושר הסדר פשרה - ת"צ 38377-10-20 ד"ר יוני אנג'ל נ' המרכז הרפואי שיבא תל השומר (1.5.24) (להלן: "הסדר הפשרה מול בי"ח שיבא"). במסגרת בקשת האישור נטען, כי המשיבה מפרה את הוראות החוק למניעת עישון, כאשר אינה אוכפת כנדרש את הוראותיו בשטחי בתי החולים והמרכזים הרפואיים שבבעלותה ובהחזקתה. נטען, כי מטופלים, מבקרים ועובדים של המשיבה נחשפים בבתי החולים ובמרכזים הרפואיים שבבעלות ובהחזקת המשיבה באופן פאסיבי לעישון ונזקיו, וזאת הן בשטחים החיצוניים של בתי החולים והן בתוך בתי החולים, כאשר העישון נעשה הן על ידי מבקרים והן על ידי עובדי המשיבה עצמם. עוד נטען לקיומן של פינות עישון המנוגדות להוראות הדין, אי קיומו של שילוט כנדרש, הצבת מאפרות בניגוד להוראות החוק למניעת עישון, אי מינוי סדרנים כנדרש והעדר פעולות אכיפה אקטיביות. בקשת האישור נתמכה במספר תצהירים לגבי עישון אסור בשטחי בתי החולים של המשיבה, וכן בדו"חות של חוקרים פרטיים. במסגרת בקשת האישור הפנה המבקש 1 להליך קודם כנגד המשיבה אשר הסתיים בהסתלקות מתוגמלת והתחייבות המשיבה ליישום נהלים שונים למניעת עישון, התחייבויות שלטענתו לא קוימו [ת"צ 8226-09-17 ריימונד נ' קופת חולים כללית - חברה לתועלת הציבור (17.12.18)]. נוכח המפורט טען המבקש 1 לעילות לפי החוק למניעת עישון, החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. המבקש 1 טען לנזק בלתי ממוני בגין ריח העישון ונזקי העישון שגרמו למטרד לחברי הקבוצה (אי נוחות, עוגמת נפש), והעמיד את הנזק על סך של 1,000 ₪ לחבר קבוצה. ביום 11.1.23 הגישו המשיבים תגובתם לבקשת האישור, במסגרתה דחו את טענת המבקש 1 וטענו כי המשיבה אינה אמונה על אכיפת הוראות הדין על מעשנים ומשאביה מוגבלים ומיועדים למתן שירותים לחברי הארגון. נטען, כי המשיבה פועלת ככל יכולתה ומקדישה משאבים רבים למניעת עישון במקומות אסורים בתחומי בתי החולים ועומדת בחובותיה על פי דין בקשר עם מניעת עישון כמחזיקה בבתי חולים, ואף פועלת מעבר לחובותיה בדין. בנוסף, העלתה המשיבה טענות באשר לאי התאמת ההליך להתנהל כהליך ייצוגי, בין השאר מהטעם כי הטענות כלפיה מבוססות על טענת "אי הפיקוח" על גורם המפגע, בעוד שעל פי הוראת פרט 6 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות תביעה על פי חוק מניעת מפגעים בהליך של תובענה ייצוגית יכולה להתקיים רק כנגד גורם המפגע ולא כנגד רשויות המדינה בכובען כ"מפקח". בנוסף, נטען לסילוק התביעה כנגד המשיבים 2-3 אשר שימשו בעבר בתפקיד ניהולי בכיר במשיבה 1 ואשר כנגדם לא קמה כל עילת תביעה אישית. ביום 13.2.23 הגיש המבקש 1 תשובתו לתגובת המשיבה ודחה טענותיה תוך שציין כי המשיבה אינה מספקת מענה לטענותיו השונות, ואינה יכולה להסתמך רק על פיקוח חיצוני אלא עליה לפעול בעצמה למניעת עישון. בהמלצת בית המשפט (לאחר שהתקיים דיון מוקדם ביום 20.3.23) פנו הצדדים להליך גישור. בין לבין, ביום 6.7.23 הגיש ליאור דץ (להלן: "המבקש 2") תובענה ובקשת אישור כנגד המשיבה בכל הנוגע למרכז רפואי כרמל בלבד בטענות דומות לאלו שנטענו בהליך מטעם המבקש 1 (ת"צ 13961-07-23). ביום 30.6.24 לאחר שהוסכם כי ב"כ המבקש 1 ייצג גם את המבקש 2, אוחדו, לבקשת הצדדים, ההליכים, והליך הגישור המשיך להתנהל בהתייחס לשני ההליכים. לאחר הליך גישור ממושך, ולאחר דיונים נוספים שהתקיימו לפניי (ביום 14.12.25), מבלי שהדבר יהווה הודאה של מי מהם בטענות משנהו, הגיעו הצדדים להסכמות שעוגנו במסגרת הסדר פשרה, שהובא ביום 27.1.26 לאישור בית המשפט. הסדר הפשרה שבפניי הקבוצה: על פי הסדר הפשרה, הוא יחול על "כל אדם שהיה בשטח בתי החולים של המשיבה ונחשף לעישון בשבע השנים שלפני הגשת ההליך ועד מועד אישור הסדר הפשרה". צוין, כי ההסדר חל על בתי החולים והמרכזים הרפואיים של המשיבה כדלקמן: המרכז הרפואי בלינסון בפתח תקווה, המרכז הרפואי גולדה השרון בפתח תקווה, מרכז שניידר לרפואת ילדים, המרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, המרכז הרפואי קפלן ברחובות, המרכז הרפואי העמק בעפולה, המרכז הרפואי כרמל בחיפה, המרכז הרפואי יוספטל באילת, המרכז לבריאות הנפש גהה, המרכז לבריאות הנפש שלוותה, המרכז הרפואי לשיקום "בית לוינשטין", המרכז הרפואי גריאטרי שיקומי "הרצפלד", וכן על המרכז הרפואי גריאטרי שיקומי "בית רבקה". במסגרת הסדר הפשרה צוין, כי המשיבה תפעל בהתאם להוראות החוק למניעת עישון ותקנותיו (תוך שהמשיבה עמדה על כך שפעלה לפיהם עוד בטרם הגשת בקשת האישור), תאסור עישון במקומות אסורים על פי החוק הנ"ל ותבצע פעולות אכיפה כלפי המפרים. ההסדר אינו מחיל כל חובה על המשיבים 2-3 ובמילים אחרות ניתן להסיק כי הוסכם על מחיקתם מההליך. הצדדים עמדו על הקושי באיתור חברי הקבוצה ועל מעמדה של המשיבה כגוף ציבורי, ובשל כך הוסכם כי הסעד יינתן בדרך של הגברת אכיפה והסדרה עודפת כפי שיפורט. התחייבויות המשיבה במסגרת הסדר הפשרה מינוי ועדות למניעת עישון בבתי החולים ומינוי גורם מתכלל בהנהלת המשיבה: המשיבה תקים או תוודא שבכל אחד מ-14 בתי החולים פועלת ועדה מיוחדת למניעת עישון, שמטרתה לרכז את הפעילות למניעת עישון באותו בית החולים, וכן תגדיר את הרכב הוועדה, תדירות התכנסותה, תוכן פעילותה וכדומה. כמו כן, ימונה גורם מתכלל בהנהלה הראשית שיהיה אמון על התחום. פינות עישון: בתוך 30 ימים מאישור הסדר הפשרה תערוך המשיבה בדיקה יסודית של פינות העישון הקיימות ותוודא עמידה בהוראות הדין, לרבות מרחק של לפחות 10 מטרים מהמבנה ושהעישון בה אינו גורם מטרד בחלקים אחרים של המקום. צוין, כי הבדיקה תיעשה בתיאום עם ב"כ המבקשים, שיוכל להביע עמדתו במהלך הבדיקה, אך המשיבה לא תהיה מחוייבת לקבל את עמדתו. צוין, כי פינות שאינן עומדות בקריטריונים יבוטלו, ובמקום יוצבו שלטים ברורים האוסרים על העישון במקום, וכי ההתחייבויות בעניין זה תקויימנה בתוך 120 יום ממועד אישור הסדר הפשרה. שילוט עודף: הוסכם, כי יוצבו שלטי "רול-אפ" בכניסות וביציאות מבתי החולים ומבנים מרכזיים בהם יצוין כי העישון בכל שטח בית החולים אסור (כולל סיגריות אלקטרוניות), למעט בפינות המסומנות כמותרות. בנוסף במסכי השילוט הדיגטלי הקיימים ופועלים בשטחי בתי החולים יוצגו באופן שוטף הודעות האוסרות על עישון למעט בפינות העישון, וכן תצוין האכיפה הקיימת. הודעות דומות יוצגו גם במסכי השילוט הדיגיטלי בכניסה לחניוני הרכבים שבבעלות המשיבה. התחייבות זו תקוים בתוך 90 ימים. הודגש, כי מדובר בשילוט עודף מעבר לקבוע בחוק למניעת עישון. מניעת עישון על ידי עובדים וריענון נהלים פנימיים: המשיבה תמסור לעובדיה מידע, ייעוץ ועידוד להפסקת עישון, תרענן נהלים פעם בשנה, ותעודד עובדים להשתתף בסדנאות למניעת עישון המופעלות על ידה, ללא תשלום, כחלק מההסדרה העודפת. בנוסף, תגדיר המשיבה עישון במקום אסור כעבירת משמעת שתטופל עד כדי העברה מתפקיד במקרה של הפרה חוזרת. התחייבות זו תקוים בתוך 60 ימים. שיתוף פעולה עם רשויות מקומיות: המשיבה התחייבה לפנות לכל רשות מקומית שבתחומה פועל בית חולים בבקשה להרחיב את שיתוף הפעולה באכיפת החוק למניעת עישון, ותבקש להציב פקחי עישון מטעמן. התחייבות זו תקוים בתוך 60 ימים. אכיפה ופיקוח בבתי החולים - מינוי סדרנים: בכל בית חולים ימונו סדרנים למניעת עישון מקרב עובדים או מתנדבים, שיוכשרו ויישאו תגים בולטים. כמות הסדרנים תותאם לגודל בית החולים (כמפורט בנספח 3 להסדר הפשרה), והם יפעלו למניעת הפרות, לרבות בקשה מהמעשן להזדהות והמתנה לפקח/שוטר. התחייבות זו תקוים בתוך 90 ימים. אכיפה ופיקוח בבתי החולים - שוטרים בשכר: המשיבה תפעל להגברת נוכחות של שוטרים בשכר בעלי סמכות הטלת קנסות, כאשר המספר הכולל לא יפחת מ-16 שוטרים, כאשר במועד עריכת הסדר הפשרה מאוישות 10 משרות, והמשיבה מתחייבת לתוספת של 6 שוטרים בשכר. השוטרים יתודרכו לפעול למניעת עישון וליתן קנסות למבקרים שיפרו את הוראות החוק למניעת עישון ולשתף פעולה בעניין זה עם סדרני המשיבה. צוין, כי המשיבה תלויה בהקשר זה בזמינות כ"א מטעם המשטרה, וכי היא תקצה תקציב הנדרש לשם כך. עוד צוין, כי שכירת השוטרים תהיה למשמרת מלאה של 8 שעות, 5 ימים בכל שבוע, ושכירתם תהיה לצורך מניעת עישון כמטרה עיקרית, אך הובהר כי השוטרים אינם נתונים למרותה של המשיבה ואין ביכולתה להכתיב להם אילו משימות לבצע. צוין כי הגורם המתכלל בהנהלה יקבע את פריסת השוטרים כמפורט בהסדר הפשרה. המשיבה התחייבה לאמור למשך 4 שנים ממועד הפיכת פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה לחלוט, כשבתום התקופה תתבצע בחינה של יעילות האכיפה ויוחלט האם להמשיך בדרך זו או לשנותה. צוין, כי עלות של 6 שוטרים בשכר למשך 4 שנים הינה בסך של כ-6.9 מיליון ש"ח. צוין כי ככל שלא ניתן יהיה לגייס שוטרים כאמור תפנה המשיבה לפתרון משלים של פקחי רשות מקומית בשכר (מעבר לעבודתם הרגילה עבור הרשות). עוד צוין, כי אם בתקופה כלשהי לא ניתן יהיה לשכור גם פקחים בשכר, משך ההתחייבות של המשיבה יוארך בהתאמה. ויתור על תביעות ומעשה בית דין: המבקשים הצהירו, כי הם או מי מטעמם וחברי הקבוצה מוותרים על כל טענה, תביעה, עילה וכיוצא בזה כלפי המשיבים כאמור בבקשות האישור והתובענות. עוד הוסכם, כי הסדר הפשרה יהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה ביחס לכל טענה ועילה הקשורים בנזק בלתי ממוני בקשר לכל הטענות והעילות שהועלו במסגרת בקשת האישור והתובענה, למעט כל אדם שיבקש לפרוש מהקבוצה וביהמ"ש יתיר לו לעשות כן. גמול ושכ"ט: הצדדים ביקשו, כי בית המשפט יאשר תשלום גמול ושכ"ט בסך של 75,000 ₪ בגין כל אחד מ-14 בתי החולים של המשיבה (ובסה"כ 1,050,000 ₪), אך הוסכם, כי משהמשיבה היא גוף לתועלת הציבור, שכה"ט הכולל לא יעלה על 700,000 ₪, בתוספת מע"מ, והגמול הכולל לא יעלה על סך של 50,000 ₪, בתוספת מע"מ. צוין, כי הסכומים המבוקשים הינם בהתאם להמלצת המגשר. הצדדים הסכימו כי שכה"ט והגמול יישאו ריבית והצמדה ממועד הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה ועד התשלום בפועל. הצדדים ציינו, כי מדובר בסכומים ראויים וסבירים נוכח הסוגיה החשובה מושא בקשת האישור, ונוכח ההשקעה המרובה של המבקשים ובאי כוחם הן בהגשת בקשת האישור והן בניהול הליך הגישור המורכב שהוביל בסופו של דבר לתועלת משמעותית לציבור. כמו כן הפנו הצדדים להליכים דומים בהם נפסקו סכומים גבוהים יותר בהתייחס לכך שהתייחסו לבית חולים אחד ולא למספר רק של בתי חולים כפי שזה בענייננו. החזר הוצאות: הצדדים ביקשו כי בית המשפט יאשר גם החזר הוצאות למבקשים ובא כוחם, לרבות החזר אגרות (כפי שיפורט), עלות שכר המגשר ושכ"ט החוקרים הפרטיים בהתאם לקבלות שיוצגו בפני המשיבה. אגרה: הצדדים ביקשו, כי בית המשפט יאשר הסכמתם לפיה המשיבה תשפה את המבקשים בגין חלקה הראשון של האגרה, וכן עתרו למתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, תוך שציינו כי מדובר בשני הליכים שאוחדו. פטור ממינוי בודק: הצדדים ביקשו, כי בית המשפט יאשר את הסדר הפשרה ללא צורך במינוי בודק בטרם אישור, תוך שצוין כי אין במקרה זה יתרון לבודק על פני בחינת ההסדר על ידי בית המשפט. עוד נטען כי בחינת יישום התחייבויות המשיבה אינה מסובכת ואינה דורשת מינוי בודק. הסדר ראוי והוגן: הצדדים ציינו כי יש לאשר את הסדר הפשרה אשר כולל הסדרה לעתיד שיכולה להביא להטמעת מניעת עישון, הגברת אכיפה ופיצוי על דרך של הסדרה עתידית עודפת הכרוכה בהשקעת משאבים כספיים משמעותיים. עוד צוין, כי ההסדר משקלל את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול ההליך ובהתחשב בקושי באיתור חברי הקבוצה ובהיות המשיבה גוף ציבורי. יצוין, כי להסדר הפשרה צורף מכתב המגשר המפרט על אודות הליך הגישור, תוך שצוין, כי הצדדים הסכימו ללכת בהתאם להסכמות בהסדר הפשרה מול בית חולים שיבא תל השומר, תוך ביצוע התאמות נוכח השוני בין בית החולים שיבא לבין המשיבה כאן. עמדת היועמ"ש הגורמים המקצועיים הקדימו וציינו, כי לדידם בקשת האישור כלל אינה נכנסת לגדרו של פרט 6 לתוספת שנייה לחוק מכוחו הוגשה בקשת האישור, שכן קיומו של "מפגע סביבתי" כמשמעותו בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992, כנדרש בפרט 6, טעון הוכחה, ובקשת האישור אינה נתמכת בחוות דעת מומחה לעניין זה. כן נטען, כי נדרש להראות שהנתבע הוא "גורם המפגע" ובענייננו קשה לראות בבית החולים כגורם המפגע שאמור להיות הגורם הישיר שגרם למפגע ולא גורם שהטענות כלפיו מתמצות בטענות לאי אכיפה. נטען, כי הגורם המפגע במקרה דנן הם המעשנים עצמם. הגורמים המקצועיים הפנו לת"צ (חיפה) 76663-12-20 רחלי כהן נ' המרכז הרפואי בני ציון (11.9.22), וטענו, כי אמנם שם אושרה תובענה ייצוגית מכוח פרט 6, ובהמשך אושר הסדר פשרה (23.7.24), ואולם המדינה הגישה בקשת רשות ערעור שלמעשה התייתרה נוכח הגשת הסדר פשרה. גם על הסדר הפשרה הוגש ערעור לבית המשפט העליון כאשר הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט לתיקון הסדר הפשרה, וצויין במסגרת פסק הדין בעליון כי "המדינה אינה עומדת על בקשתה לביטול ההחלטה בבקשת האישור, בכפוף להבהרת בית המשפט כי המדובר בהחלטת אישור שלא נבחנה על ידי ערכאת הערעור לגופה (וזאת לאור הסדר הפשרה שהושג בטרם התברר ערעור המדינה לגופו). ועל כן אין בה כדי לקבוע מסמרות בסוגיות שנידונו במסגרתה. עוד מובהר כי טענות הצדדים לגופן של המחלוקות שנידונו בבקשת האישור שמורות להן" [ע"א 9963-11-24 מרכז רפואי בני ציון נ' רחלי כהן (10.2.25) (להלן: "עניין בני ציון בעליון")]. לגופו של הסדר הפשרה טענו הגורמים המקצועיים, כי בהיעדר פיצוי כספי כדי לאשר הסדר פשרה ככזה היוצר מעשה בית דין על ההסדרה העודפת להיות משמעותית וכזו שתביא לתועלת משמעותית לציבור הקרוב לעניינה של התובענה הייצוגית, ובענייננו ככזו הצריכה להבטיח אכיפה בפועל באמצעות קנסות. מינוי שוטרים, מפקחים וסדרנים - הגורמים המקצועיים העלו חשש באשר ליכולת ליישם הסדרה אפקטיבית וציינו, כי נדרשות הבהרות במספר עניינים כדלקמן (שלאחריהן מבקשים הגורמים המקצועיים לבחון הצורך בהשלמת עמדתם) : פנייה לרשויות המקומיות ושיתוף פעולה מצדן במינוי מפקחים בעלי סמכות להטלת קנסות - צוין, כי נכונות הרשויות להפנות משאבי אכיפה לטובת מוסדות המשיבה מבלי שההליך מופנה כלפיהן אינה מובנת מאילה ודורשת בירור קונקרטי והתרת ההתחייבות כפנייה בלבד עלולה לרוקן את ההסדרה מתוכן. מינוי שוטרים בשכר - נטען, כי לא ברורה מידת התחייבות השוטרים בשכר ליתן קנסות, כאשר השוטרים אינם נתונים למרותה של המשיבה והיא לא קובעת את משימותיהם. התחייבות המשיבה היא לתדרך את השוטרים בשכר לראות בנושא מניעת העישון מטרה עיקרית בשכירתם, ובכך אין די. בהתייחס למספר השוטרים בשכר, בהעדר נתונים על גודל בתי החולים ואומדן הפרות קיים קושי להעריך האם יש במספר המוצע כדי להביא לאכיפה אפקטיבית, כאשר גם כיום מועסקים שוטרים בשכר. מינוי סדרנים מטעם המשיבה לצורך פיקוח - נטען, כי אומנם הצדדים צירפו טבלה המפרטת את מספר הסדרנים המינימאלי שימונו בכל אחד מבתי החולים, אולם בהיעדר נתונים על גודל בתי החולים השונים ואומדן הפרות לא ניתן לבחון את סבירות הסדרה זו והאם די במספר הסדרנים המוצע. עוד נטען בהקשר זה, כי יש לוודא, כי כלל הסדרנים יהיו אנשים שאינם מעשנים ולא הורשעו בעבירה שיש עמה קלון. שילוט - נטען כי יש לוודא כי גם במסכי השילוט הדיגיטליים יצוין כי גם עישון סיגריות אלקטרוניות אסור. פינות עישון - הוצע, כי לאחר שתבוצע בדיקה ויתברר מצב פינות העישון התקינות והלא תקינות, יבהירו הצדדים את הסכמותיהם בעניין זה - אילו פינות עישון יבוטלו, אילו יוותרו ואילו פינות חדשות יוקמו, כך שתוצג התחייבות מסוימת וקונקרטית. מעשה בית דין - לעמדת הגורמים המקצועיים יש להחריג מגדר מעשה בית הדין תביעות פרטניות שעניינן נזק גוף משמעותי עקב חשיפה לעישון, כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בהליכים דומים. גמול ושכ"ט - נטען, כי הסדר הפשרה אינו כולל המלצה לגבי מועד תשלום הגמול ושכה"ט, וכי לעמדת הגורמים המקצועיים יש לקבוע מועדים מדורגים בכפוף לביצוע הסדר הפשרה. פטור מאגרה - נטען, כי אין בסיס למתן הפטור בהעדר טעמים מיוחדים כנדרש, ויש לדחות הבקשה. תגובות הצדדים לעמדת יועמ"ש תגובת המשיבה (11.6.26) המשיבה הדגישה, כי היא אינה גורם אכיפה, ובשונה מבתי חולים ממשלתיים אין לה כלים לבצע פעולות אכיפה כנגד מעשנים או לכפות על גורמי האכיפה המוסמכים (המשטרה והרשויות המקומיות) להפעיל את סמכויותיהם בתחומי בתי החולים שלה ולנקוט אמצעי אכיפה נגד המעשנים. המשיבה אף ציינה, כי פנתה אל המדינה להסמיכה למנות מקרב עובדיה סדרנים ממונים לאכיפת עישון בהתאם לסעיף 8א לחוק למניעת עישון, שהם בעלי סמכויות אכיפה כלפי מעשנים ויכולים לתת קנסות, אך בקשתה נדחתה מספר פעמים. נטען, כי ההתחייבויות של המשיבה במסגרת הסדר הפשרה עולות בקנה אחד עם סמכויותיה המוגבלות, כאשר המשיבה אינה יכולה להתחייב לבצע פעולות שאינן בסמכויותיה, ואין לקבל את עמדת הגורמים המקצועיים כי הסדר הפשרה אינו מסוים דיו מטעמים אלו. בהתייחס להתחייבויות הקונקרטיות של המשיבה לפי הסדר הפשרה, נטען כדלקמן: מינוי שוטרים ומפקחים - נוכח סמכויותיה המוגבלות התחייבויות המשיבה הינן רק לגבי פעולות שהיא יכולה לוודא שתנקוט בהן, כמו פניה לרשויות ולמשטרה בבקשה לכוח אדם שיפעל בעניין מניעת העישון, ומתן הנחיות. המשיבה אינה יכולה להתחייב לתוצאות. פינות העישון - הובהר כי המשיבה אינה מתחייבת להקים מחדש פינות עישון שימצאו כלא תקינות, וכי היא תפעל בהתאם לשיקול דעתה והמצב בשטח, ובמידת האפשר תקים פינות עישון חדשות לפי הוראות הדין. שילוט - המשיבה ציינה כי לא תתחייב לנוסח קונקרטי במסכים הדיגיטליים, שכן מדובר במסכים בגדלים שונים, המופעלים על ידי יחידות שונות ולמטרות שונות, ואין אפשרות או כוונה להתחייב לנוסח מסוים בכל המסכים. מטרת השימוש במסכים הוא להזכיר לציבור דבר איסור העישון, ואין צורך להיכנס בהקשר זה לפירוט של אמצעי העישון השונים. המשיבה טענה, כי למעשה נוכח הסמכויות המוגבלות שלה היה מקום לדחות את בקשת האישור, וכי התנאים הנדרשים לאישור בקשת אישור לפי פרט 6 לחוק לא מתקיימים, כאשר המשיבה אינה יכולה להיחשב "גורם המפגע", ולא הוכח קיומו של "מפגע סביבתי", כפי שלמעשה טוענים גם הגורמים המקצועיים. בהקשר זה, הוסיפה המשיבה וטענה, כי תמוה כיצד בהליכים שהתקיימו כנגד בתי חולים ממשלתיים הסכימה המדינה להגיע להסדרי פשרה, כאשר לדידה אין בסיס להגשת בקשת האישור. המשיבה ציינה, כי גם כיום היא פועלת במסגרת סמכויותיה המוגבלות לצמצום תופעת העישון האסור, ובתוך כך פועלים בבתי החולים של המשיבה מזה שנים סדרנים למניעת עישון במספר שתואם את יכולתה לגייס סדרנים מתאימים, כאשר בקשת האישור אינה משפרת את יכולתה לגייס סדרנים מקרב עובדיה, ומספר הסדרנים הקיימים הוא במספרים המרביים שהמשיבה יכולה לגייס במאמץ רב. מעשה בית דין - נטען, כי אין כל ראיה שקיים או היה קיים אי פעם אדם שנגרם לו נזק גוף משמעותי עקב חשיפה לעישון בבית חולים של המשיבה. נטען, כי אין מקום להחריג מראש שום קבוצה של "ניזוקים" ממעשה בית דין, ומי שסבור שנגרם לו נזק גוף משמעותי יכול להגיש הודעת פרישה מהקבוצה. תגובת המבקשים (16.6.26) לעמדת המבקשים, אין לקבל את עמדת הגורמים המקצועיים לפיה הסדר הפשרה המוצע אינו מסויים דיו. ההסדר דומה במהותו להסדרי פשרה שאושרו בהליכים דומים מול בתי חולים ממשלתיים, להם המדינה הייתה צד כמחזיקה בבתי החולים, ולא ברור כיצד אותן הערות שעולות עתה לא עלו בהסדרים בהליכים האחרים. מטעם זה נטען כי המדינה מצויה בניגוד עניינים. כך גם נטען, כי לא היה ראוי לטעון לעניין אי התקיימות התנאים הנדרשים בפרט 6 לתוספת השנייה לחוק, כאשר עמדת הגורמים המקצועיים צריכה להתייחס להסדר הפשרה עצמו, ומעבר לכך כבר אושרה בקשת אישור דומה לפי פרט 6, וקביעה זו לא נהפכה בבית המשפט העליון, וניסיון הגורמים המקצועיים לטעון אחרת אינו במקומו. בהקשר זה הפנו המבקשים לעניין בני ציון בעליון – ע"א 9963-11-24 הנ"ל. נטען, כי הסדר הפשרה הוא ראוי ומאוזן ומביא בחשבון את העובדה שיש להפנות את עיקר משאבי המשיבה לטיפול בחולים ולהיטיב את מצבם בהסדרה המוצעת. בהתייחס להערות הגורמים המקצועיים לסעיפי ההסדר המוצע נטען כדלקמן: מינוי סדרנים, שוטרים ופקחים - כפי שטענה גם המשיבה, טענו גם המבקשים, כי אי מינוי סדרן ממונה מטעם המשיבה לפי סעיף 8א לחוק למניעת עישון נובע מכך שהמדינה לא מאשרת את הדבר, וכי תחת זו הוסכם על מינוי שוטרים בשכר באופן שאמור ליתן מענה ראוי. עוד נטען, כי לא ברורה טענת הגורמים המקצועיים באשר להתחייבות השוטרים ליתן קנסות, כאשר ברור שמתן הקנס נמצא בשיקול דעת השוטר או הפקח. פנייה לרשויות מקומיות - לא ברורה טענת הגורמים המקצועיים כי מדובר רק בפנייה והרשות לא מחוייבת לשתף פעולה, שהרי גם בהליכים אחרים בהם היו מעורבים בתי חולים ממשלתיים זו הייתה ההתחייבות. כמות סדרנים מטעם המשיבה - נטען, כי בהסדרים מול בתי החולים הממשלתיים המדינה לא עמדה על ההבהרות הנדרשות עתה, וגם שם מונו מספר דומה של סדרנים לפי העניין, ובחלק מבתי החולים כלל לא מונו סדרנים רגילים. בכל מקרה מדובר בענייננו בבתי חולים קטנים יחסית לאלו הממשלתיים, וההתחייבות למנות 5 - 10 סדרנים מספיקה. פינת עישון - נטען, כי הערת הגורמים המקצועיים אינה ברורה, כאשר אין חובה בדין להקים פינות עישון, אך קיימת חובה לבטל פינות עישון שאינן עומדות בדרישות חוק למניעת עישון ולכך התחייבה המשיבה. מעשה בית דין - אשר לעמדת הגורמים המקצועיים כי אין להחיל ההסדר על נפגעי נזקי גוף כתוצאה מהמפגע ציינו המבקשים, כי בקשת האישור בענייננו אינה עוסקת בנזקי גוף שנגרמו כתוצאה מחשיפה לעישון והסכימו כי יש להחריג תביעות פרטניות שעניינן "נזק גוף משמעותי עקב חשיפה לעישון" (כפי שנקבע בע"א 9963-11-24 הנ"ל). גמול ושכ"ט - המבקשים ביקשו, כי ככל שבית המשפט יורה על תשלום הגמול ושכה"ט באופן מדורג, יוסיף ויורה על הוספת ריבית והצמדה על היתרה כפי שהורה למשל בית המשפט העליון בע"א 40763-12-24 ספיר נ' מדינת ישראל (4.6.26), בסעיף 16. לבסוף, התייחסו המבקשים לתגובת המשיבה לעמדת היועמ"ש, וציינו כי זו מנוסחת כתשובה לבקשת האישור, ולא היה ראוי להגישה בדרך זו כאשר בפני בית המשפט מונח הסדר פשרה. לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, עמדת היועמ"ש ותגובת הצדדים לעמדה זו, הוריתי ביום 4.8.26 כי נוכח פסיקת בית המשפט העליון על המשיבה להבהיר מדוע יש לאשר תחולת השתק גם על תביעות פרטניות שעניין נזקי גוף משמעותיים עקב חשיפה לעישון, וכן כי על הצדדים לבחון ביצוע דיווחים שוטפים באשר להתחייבויות מושא הסדר הפשרה. הבהרה ותיקון להסדר הפשרה - ביום 16.8.26 הודיעה המשיבה כדלקמן: לעניין מעשה בית דין לגבי תביעות פרטניות שעניינן נזקי גוף משמעותיים עקב חשיפה לעישון - לעמדת המשיבה אין שום היתכנות להגשתן של תביעות פרטיות שכאלה משאין בנמצא מי שנגרמו לו נזקי גוף משמעותיים עקב חשיפה ל"עישון פאסיבי" בבתי החולים מושא הסדר הפשרה. יחד עם זאת, מבלי שיש בדבר ויתור על טענה כלשהי, הסכימה המשיבה כי בפסק הדין שמאשר את הסדר הפשרה ייקבע כי הוא "מקים מעשה בי-דין ביחס לכל תביעה שעילתה חשיפה לעישון בבתי החולים מושא ההסדר, למעט תביעות פרטניות שעניינן נזקי גוף משמעותיים עקב חשיפה לעישון כאמור". לעניין מסירת דיווחים על ביצוע הסדר הפשרה - המשיבה מציעה כי יימסר דיווח ראשון בתום חצי שנה ממועד אישור הסדר הפשרה על ביצוע ההתחייבויות שמועד ביצוען יחול עד אז, וכי לאחר מכן יוגש דיווח שוטף בעניין ביצוע ההסדר בתום שנה ממועד אישורו וכן בתום כל שנה נוספת, עד תום לקופת ההסדר כולה - 4 שנים. דיון והכרעה על פי חוק תובענות ייצוגיות, הסדר פשרה בתובענה ייצוגית חייב לקבל את אישור בית המשפט נוכח החשש לבעיית הנציג המובנית הקיימת במסגרת תובענה ייצוגית. סעיפים 18 ו-19 לחוק קובעים את המנגנון לבחינת הסדר הפשרה על ידי בית המשפט, ולפיו על בית המשפט לבחון את ההסדר באופן מעמיק ויסודי, עד שיגיע למסקנה כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. בהקשר זה נקבע, כי: ״... פשרה היא פרי של איזונים וויתורים הדדיים. מצד אחד, היא מבטיחה סעד מהיר וודאי ומביאה לחיסכון בזמן ועלויות. מאידך גיסא, אין היא משקפת את התועלת המרבית או המיטבית ביותר בעבור חברי הקבוצה״ [ראו רע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' יעל שוורצמן (17.3.24) (להלן: "עניין סופרגז"); ראו גם ע״א 2398/22 שולץ נ׳ הוט מובייל בע״מ (30.11.22)]. בענייננו, בבחינת מכלול השיקולים, הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול ההליך, אני סבורה, כי הסדר הפשרה, הוא "ראוי, הוגן וסביר" כנדרש בסעיף 19 לחוק, כאשר ההסדר מאזן בין האינטרסים השונים בהתחשב במעמדה של המשיבה ובסמכויות המוגבלות הנתונות לה ומשפר את המודעות לאיסור העישון ואת אכיפת איסור זה בבתי החולים והמרכזים הרפואיים שבבעלות ובהחזקת המשיבה. כמו כן, אני סבורה, כי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין ומצאתי לאשרו. בהתייחס להערת הגורמים המקצועיים לעניין התאמת ההליך להתברר בהליך של תובענה ייצוגית, נוכח הוראת פרט 6 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, הרי משהושג הסדר פשרה בין הצדדים, מבלי שבית משפט נדרש לבחון הסוגיה ומשקידמו הצדדים הסכמות לגופו של עניין בהתעלם במודע משאלת התאמת ההליך להתנהל כתובענה ייצוגית, ראיתי לנכון לאשרו נוכח חשיבות ההסדרה שקודמה במסגרת פשרה זו. (ראו לעיל עניין בני ציון בהליך בבית המשפט העליון). מה גם שהמשיבה הסכימה לקדם ההסדר על אף שטענה בתשובתה לבקשת האישור להעדר סמכות לנהל נגדה הליך של תובענה ייצוגית בשל הוראות החוק. לגופו של עניין בהתייחס להוראות הסדר הפשרה, מצאתי כי יש ליתן משקל להיות המשיבה גוף ציבורי, וכן לסמכויות (המוגבלות) הקיימות בידיה, כל זאת כאשר החיוב המוטל על המשיבה לפי הוראות סעיף 2א לחוק למניעת עישון הוא חיוב השתדלות כאשר עליה לנקוט באמצעים סבירים לעמוד בחיוב זה [ע"א 8468/16 רכבת ישראל בע"מ נ' אליאס בועז (11.3.18)]. כך גם יש ליתן משקל להסדרים שאושרו בהליכים דומים שהתנהלו אל מול בתי חולים אחרים - ממשלתיים - להם הייתה המדינה צד כבעלים ומחזיקה של אותם בתי חולים. כפי שיפורט, בחינת הסדר הפשרה שבפניי מלמדת, כי הוא דומה באופיו ובעקרונותיו להסדרים בהליכים האחרים, תוך ביצוע התאמות נדרשות. ובהתייחס להוראות הסדר הפשרה לגופן: פנייה לרשויות המקומיות - אין בידי לקבל את הערת הגורמים המקצועיים שלמעשה טוענים כי לא ניתן לכפות שיתוף פעולה מצד הרשות המקומית. אכן כך הדבר, והסדר הפשרה לא מתיימר להבטיח תוצאה כזו או אחרת. המדובר בהתחייבות של המשיבה לפנות אל הרשויות המקומיות בניסיון להגביר את שיתוף הפעולה מצדן במינוי מפקחים בעלי סמכות להטלת קנסות. מעבר לכך, המשיבה איננה יכולה להתחייב לתוצאה, ואולם, אך ברור כי המשיבה תפעל בעניין זה באופן מיטבי ושוטף ותפעל להשגת שיתוף הפעולה של הרשויות המקומיות הרלוונטיות כמיטב יכולתה. מינוי שוטרים בשכר - באופן דומה, גם בהקשר זה לא מצאתי כל פגם בהתחייבות המשיבה לפעול למינוי שוטרים נוספים בשכר, כאשר הדבר כמובן תלוי בשיתוף הפעולה של המשטרה. זאת ועוד, המשיבה התחייבה להנחות את השוטרים בכל הנוגע לחשיבות אכיפת איסור העישון, אך בוודאי שבסופו של יום השוטרים אינם סרים למרותה. כך גם התחייבה המשיבה לחלופות במקרה ולא תצליח לגייס שוטרים בשכר כפי התחייבותה ויש בכך כדי להוות חלופה ראויה נוכח העובדה שהמשיבה אינה יכולה לכפות את ידי המשטרה לספק כוח אדם. יצוין, כי בהסדר הפשרה שנחתם מול בי"ח שיבא אין התחייבות למינוי שוטרים בשכר, אלא ההתחייבות היא למינוי סדרן ממונה (אחד) בעל סמכויות לפי סעיף 8א לחוק למניעת עישון. ואולם אפשרות שכזו אינה עומדת בפני המשיבה בהעדר סמכות למינוי סדרנים לפי סעיף 8א לחוק למניעת עישון ומשכך נכללה בהסדר החלופה של מינוי שוטרים בשכר. בענייננו המדובר בתוספת של 6 שוטרים בשכר (בנוסף ל-10 שוטרים שכבר מועסקים כיום), והגם העדר נתונים על גודלם של בתי החולים ואומדן היקף ההפרות, נראה שבוודאי יש בכך מעבר להתחייבות של מינוי סדרן אחד בהסדר מול בי"ח שיבא. יודגש, כי על פי הסדר הפשרה אופן הצבת השוטרים נתון לשיקול דעתו של הגורם המתכלל בהנהלת המשיבה. בנסיבות העניין, ראיתי לאשר סעיף זה בהסדר הפשרה. מינוי סדרנים מטעם המשיבה לצורך פיקוח - בהתייחס להערת הגורמים המקצועיים לפיה בהעדר נתונים על גודל בתי החולים והפרות צפויות לא ניתן להתייחס לסבירות כמות הסדרנים שהמשיבה התחייבה למנות - עיון בנספח 3 להסדר הפשרה מלמד, כי המדובר במינוי מספר סדרנים בכל בית חולים, הנע בין 3 סדרנים ל-10 סדרנים, ונראה שבכך הובאו בחשבון הנתונים הרלוונטיים לכל בית חולים. הסדר הפשרה מציין גם את המגבלות לגבי מי יכול להתמנות כסדרן ואת אופן פועלם של הסדרנים, בהתאם להוראות החוק למניעת עישון. כל זאת, בדומה להסדר הפשרה שאושר מול בי"ח שיבא. יצוין, כי שם הוסכם על מינוי 10 סדרנים, כאשר בענייננו נקבע מספר סדרנים לכל בית חולים, כאשר המשיבה הסבירה בתגובתה לעמדת היועמ"ש, כי מספר הסדרנים בכל בי"ח מביא בחשבון את יכולת הגיוס של סדרנים רלוונטיים בכל בית חולים , תוך שצוין, כי סדרנים כאמור פועלים גם כיום, וכי קיים קושי בגיוס מתנדבים לתפקיד זה, ואין ביכולתה של המשיבה להתחייב לגיוס סדרנים מעבר למפורט בהסדר. מצאתי לקבל הסדרה זו. שילוט - לא מצאתי לנכון לקבל את הערת הגורמים המקצועיים לפיה יש לחייב את המשיבה לכלול גם במסכים הדיגיטליים את האיסור המפורש על עישון סיגריות אלקטרוניות. איסור זה מופיע בשלטי "הרול-אפ" שהמשיבה התחייבה להציב כמפורט לעיל. מצאתי לקבל את הסבר המשיבה בעניין זה לפיו המדובר במסכים שונים ולא אחידים המופעלים על ידי יחידות שונות ולצרכים שונים, ודי בהופעת איסור העישון כדי להעלות את המודעות. פינות עישון - משהחוק אינו מחייב הצבת פינות עישון אלא רק קובע מגבלות על פינות עישון שמוקמות, לא מצאתי לנכון לחייב את המשיבה להבהיר אילו פינות עישון יוקמו תחת פינות העישון שיימצאו כלא תקינות. זאת ועוד, צוין, בהסדר הפשרה כי הבדיקה שתערך תכלול גם בדיקה לאיתור נקודות בהן ניתן להקים פינות עישון, וכי במידת האפשר תקים המשיבה פינות עישון חלופיות שיעמדו הוראות הדין. די בהתחייבות זו בנסיבות העניין. מינוי ועדות למניעת עישון בבתי החולים וגורם מתכלל בהנהלת המשיבה, ומניעת עישון על ידי עובדים וריענון נהלים פנימיים - הגורמים המקצועיים לא העירו בהתייחס להתחייבויות אלו של המשיבה במסגרת ההסדר, כמפורט לעיל, ומצאתי לאשרן. מעשה בית דין – אשר לסוגיית החרגת תביעות פרטניות לנזקי גוף משמעותי עקב חשיפה לעישון מתכולת ההסדר. הוצגה הסכמת הצדדים להחרגה זו בדומה לנסיבות אשר נדונו בעניין בני ציון (ע"א 9963-11-24 הנ"ל). לפיכך, אני קובעת כי הסדר הפשרה מקים מעשה בי-דין ביחס לכל תביעה שעילתה חשיפה לעישון בבתי החולים מושא ההסדר, למעט תביעות פרטניות שעניינן נזקי גוף משמעותיים עקב חשיפה לעישון בבתי החולים והמרכזים הרפואיים של המשיבה מושא הסדר הפשרה. מינוי בודק: הצדדים ביקשו לאשר את ההסדר ללא מינוי בודק. סעיף 19(ב)(1) לחוק קובע, כי בטרם אישור הסדר פשרה על בית המשפט למנות בודק, אלא אם הוא סבור כי חוות דעת שכזו אינה נדרשת. בענייננו, כפי שטוענים הצדדים, אינני סבורה כי יש צורך במינוי בודק, כאשר הסדרים דומים אף אושרו ונקבע לגביהם, גם על ידי בית המשפט העליון, כי הם ראויים ומקנים הסדרה ראויה ומיטבה [ע"א 5653/24 כהן נ' בית חולים הגליל נהריה (25.9.24)]. משכך מצאתי לאשר את בקשת הצדדים ולפטור ממינוי בודק. דיווח לבית המשפט - במסגרת הוראות הסדר הפשרה אין כל הוראה באשר לדיווח לבית המשפט על יישום הסדר הפשרה. בעקבות החלטתי בדבר הצורך בהבהרת סוגיה זו, הודיעה המשיבה, כמפורט לעיל, כי היא מציעה כי יימסר דיווח ראשון בתום חצי שנה ממועד אישור הסדר הפשרה על ביצוע ההתחייבויות שמועד ביצוען יחול עד אז, וכי לאחר מכן יוגש דיווח שוטף בעניין ביצוע ההסדר בתום שנה ממועד אישורו וכן בתום כל שנה נוספת, עד תום לקופת ההסדר כולה - 4 שנים. מצאתי לנכון לקבל הצעה זו של המשיבה בכל הנוגע למועדי הדיווחים, ובהתאם יקבעו תזכורות לקבלת הדיווחים הנ"ל, כאשר יודגש, כי על הדיווחים להיות מפורטים ולכלול את כל הפעולות שננקטו על ידי המשיבה בהתאם להסדר הפשרה. גמול ושכ"ט: סעיפים 22 ו-23 לחוק קובעים את השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בעת פסיקת גמול למבקש ושכ"ט לבא כוחו, ובתוך כך, טרחתם של אלו, הסיכון שנטלו, מידת חשיבותה הציבורית של התובענה והתועלת שהביאה לחברי הקבוצה. בענייננו, ביקשו הצדדים, כי בית המשפט יאשר תשלום גמול ושכ"ט בסך של 75,000 ₪ בגין כל אחד מ-14 בתי החולים של המשיבה (ובסה"כ 1,050,000 ₪), אך הוסכם, כי משהמשיבה היא גוף לתועלת הציבור, שכה"ט הכולל לא יעלה על 700,000 ₪, בתוספת מע"מ, והגמול הכולל לא יעלה על סך של 50,000 ₪, בתוספת מע"מ. צוין, כי הסכומים המבוקשים הינם בהתאם להמלצת המגשר. הגורמים המקצועיים לא העירו דבר באשר לסכום שכה"ט והגמול המבוקשים, ואולם ציינו כי הצדדים לא נקטו במועדים לתשלום, וכי לדידם יש להורות על תשלום מדורג. המשיבה לא התייחסה לכך, והמבקשים ציינו, כי ככל שבית המשפט יורה על תשלום מדורג של הגמול ושכה"ט הרי שיש להורות על הוספת ריבית והצמדה, כפי שנעשה במקרים אחרים (ע"א 40763-12-24 הנ"ל). בהינתן היקף הנרחב של בתי חולים אותם מנהלת המשיבה עליהם יחול ההסדר, מצאתי לנכון לאשר את המבוקש. היינו גמול כולל למבקשים בסך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ ככל שחל. וכן שכ"ט בשיעור של 700,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. שיעורים אלה עומדים ביחס ישיר לפסיקה שניתנה בנסיבות דומות ביחס לבית חולים אחד (ת"צ 38377-10-20 ד"ר יוני אנג'ל נ' המרכז הרפואי שיבא תל השומר - שם נפסק שכ"ט בשיעור של 120,000 ₪ וגמול בשיעור של 40,000 ₪; ת"צ 76663-12-20 רחלי כהן נ' המרכז הרפואי בני ציון (23.7.24) שם נפסק שכ"ט בשיעור של 80,000 ₪ וגמול בשיעור של 25,000 ₪. במסגרת ערעור לבית המשפט העליון התערב בית המשפט העליון בסכומים שנפסקו (ע"א 9963-11-24 כהן נ' מרכז רפואי בני ציון (10.2.25)) והעלה את סכום הגמול ל- 35,000 ₪, כמו גם את שיעור שכ"ט ל- 120,000 ₪; ע"א 5653/24 כהן נ' בית חולים הגליל נהריה (25.9.24) – שם נפסק גמול בשיעור של 35,000 ₪ ושכ"ט בשיעור של 120,000 ₪. כאמור, בענייננו המדובר בהסדר אשר יחול של 14 בתי חולים ועל כן הסכומים המבוקשים עומדים בגדר הסביר ועל כן רואה אני לנכון לאשרם. אשר למועדי תשלום הגמול - זה ישולם בתוך 45 יום מיום אישור ההסדר על ידי בית המשפט. אשר למועד תשלום שכ"ט - אני מורה כי מחצית הסכום ישולם בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. 25% מהסכום ישולם לאחר אישור בית המשפט כי המשיבה מילאה התחייבויותיה לשנה הראשונה. היתרה תשולם בכפוף למתן אישור בית המשפט על כי המשיבה השלימה את כל התחייבויותיה. ריבית והצמדה - הצדדים הסכימו, כי הגמול ושכה"ט יישאו ריבית והצמדה ממועד הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה ועד לתשלום בפועל. בנסיבות אלו, גם התשלומים הנדחים יישאו ריבית והצמדה כאמור. החזר הוצאות: מצאתי לאשר את החזר ההוצאות המבוקש. התשלום יבוצע בתוך 45 יום מיום מתן פסק דין זה. אגרה: ראשית יצוין, כי מצאתי לאשר את בקשת הצדדים לפיה המשיבה תשפה את המבקשים בגין חלקה הראשון של האגרה ששולמה על ידם, כאשר הדבר עולה גם עם הוראות תקנה 7א(א)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"). באשר לבקשה לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה - בעקרון אינני רואה לנכון לפטור מתשלום אגרת בית משפט בהליך של תובענה ייצוגית, גם כאשר מדובר בהסדר פשרה. תקנה 7א(א)(3) לתקנות האגרות קובעת, כי מקום בו הסתיים הליך ייצוגי בפסק דין המאשר הסדר פשרה, חלקה השני של האגרה ישולם על ידי המשיב, אשר גם ישפה את המבקש בגין חלקה הראשון של האגרה. דהיינו, מחוקק המשנה קבע, כי ברירת המחדל בעת אישור הסדר פשרה היא כי נטל תשלום האגרה הוא על המשיב, כאשר התקנות מקנות לבית המשפט שיקול דעת לפטור את המשיב מתשלום חלקה השני של האגרה "מטעמים מיוחדים שירשמו". כפי שקבעתי לא אחת, יש להקפיד בפרשנות המונח "טעמים מיוחדים", שאחרת יהפוך החריג לכלל ונמצא עצמו מרוקנים מתוכן את התכליות שלשמן הותקנו תקנות האגרות אשר לא יקוימו, ולצד זאת הקופה הציבורית תמצא חסרה ללא הצדקה ובניגוד לכוונת המחוקק. על כן, בעקרון, לטעמי, אין בהגעה להסדר בשלב מקדמי של ההליך, הגם שגלומה בו תועלת לציבור, כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הענקת פטור מתשלום אגרה. לו סבר מחוקק המשנה, כי הסדר בשלב מוקדם של ההליך מצדיק הענקת פטור או הנחה מתשלום אגרה, היה מונה זאת במסגרת רשימת הפטורים הקבועה, בדומה לפטורים במקרים אחרים המצויינים במפורש [ראו למשל ת"צ 71271-01-20 ישראל כרמלי נ' בנק דיסקונט בע"מ (15.6.25); ת"צ 23066-04-20 הררי נ' שופרסל בע"מ (18.8.2024); ת"צ 35104-04-20 סגל נ' ביטוח חקלאי-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (18.3.2020)]. יחד עם זאת אני רואה לנכון לפטור המשיבה מתשלום חלקה השני של אגרת בית משפט, בשני ההליכים, ככל שהיא חלה, נוכח קיומם של טעמים מיוחדים והם קיומו של ספק באשר להתאמת ההליך להתברר בהליך של תובענה ייצוגית (ראו עניין בני ציון וכן ע"א 1933/05 העמותה למען איכות סביבה וחיים בנהריה נ' איתנית מוצרי בניה בע"מ (ניתן 20.8.2007)). סוף דבר לאור כל האמור, הריני מאשרת את הסדר הפשרה בשני התיקים שבכותרת בכפוף לתיקונים ולהבהרות כמפורט לעיל. הגמול ושכה"ט, וכן החזר ההוצאות, ישולמו כמפורט לעיל. המשיבה תשפה את המבקשים בגין חלקה הראשון של האגרה ששילם כל אחד מהמבקשים, וכן תיהיה פטורה מתשלום חלקה השני של האגרה, ככל שהיא חלה, בשני ההליכים. בתוך 14 יום מהיום יפרסמו הצדדים, על חשבון המשיבה, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק. הצדדים ימציאו העתק מההודעה לציבור ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם להוראות תקנה 16 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. הצדדים ימציאו עותק מפסק דין זה, בצירוף הסדר הפשרה וההודעה לציבור למנהל בתי המשפט, לטובת רישומם בפנקס התובעות הייצוגיות, בהתאם להוראות סעיפים 19(ב) ו-25(ז) לחוק. תז"פ ליום 10.4.27 לקבלת דיווח ראשון מפורט אודות מילוי התחייבויות המשיבה. כן נקבע תז"פ נוסף ליום 10.9.27 לקבלת דיווח מפורט נוסף, ולאחריו ייקבעו דיווחים שנתיים.