ת"א 54316-07-25 ת"א 54316-07-25

לפניי בקשות לאישור ולביטול פסקי בוררות שניתנו ביום בכ"ב טבת תשפ"ה (22.1.2025) וביום כ"ג ניסן תשפ"ה (21.4.2025), על ידי הרכב הבוררים הרב עובדיה פרץ, הרב נתנאל לוריא והרב הראל שמואל. ברקע הבקשות עומד סכסוך בנוגע לעסקה למכר דירה. ביוני 2024 (א' בסיוון תשפ"ד) חתמו המבקש והמשיב על "הסכם מכר" למכירת דירה ברחוב האמרכלים 29 פינת יוסף בן מתתיהו, בירושלים. בהסכם, שהצדדים והרכב הבוררים התייחסו אליו כ"זיכרון דברים", הוסכם כי המוכר, בנימין יהושע נקי, מוכר את דירתו לקונה, דוד שלמה מישאלי, בתמורה לסך של 2,670,000 ₪. נקבע כי במעמד ההסכם שילם הקונה 10,000 ₪, 360,000 ₪ ישולמו בתוך 10 ימים ו-2,300,000 ₪ ישלם הקונה "דרך הבנק". עוד נקבע כי הדירה תימסר לקונה לאחר ביצוע התשלום במלואו, וכי בתוך 10 ימים ממועד החתימה על ההסכם "יישבו הצדדים לסגירת הסכם אצל עו"ד". ביום 4.8.2024 (כ"ט בתמוז תשפ"ד) נחתם בין הצדדים הסכם נוסף בו המבקש התחייב לקדם את החוזה למכירת הדירה ברח' האמרכלים ואישור כי קיבל סך של 50,000 ₪ מאת המשיב "לסילוק החוב הרובץ על הדירה". הוסכם כי ככל שהמבקש יעכב את החוזה למכירת הדירה או לא יפעל להעברת הדירה על שמו כך שאפשר יהיה להעביר את הזכויות על שם המשיב עד ליום ט"ו באב, יהיה עליו להחזיר את הסך של 50,000 ₪ וכן פיצוי כספי בסך 2,000 ₪. בנוסף, המשיב התחייב לשלם את מלוא התשלום על הדירה בתוך 4 חודשים. משלא הושלמה העסקה ונוכח המחלוקות שנתגלעו, חתמו המבקש והמשיב ביום 13.1.2025 על הסכם בוררות בעניין "מכירת דירה ברח' יוסף בן מתתיהו והמסתעף", המסמיך את הדיינים הרב עובדיה פרץ, הרב נתנאל לוריא והרב הראל שמואל, מבית דין צדק חקת משפט, כבוררים. על פי הסכם הבוררות, הבוררים הוסמכו לדון לפי דין תורה ואינם כפופים לדין המהותי. ביום 22.1.2025 ניתן "פסק דין" ובו נקבע בזו הלשון: א. זכרון הדברים שבין הצדדים הוא בעל תוקף הלכתי ומשפטי, ולכן המקח שריר וקיים. ב. טענת הנתבע [המבקש בהליך זה] שהתובע [המשיב בהליך זה] לא הציג אישור עקרוני למשכנתא ובכך הפר את תנאי החוזה אינה מתקבלת, כיון שאין זה מעניינו של המוכר אם הקונה משלם במשכנתא או מביא כסף ממקור אחר, וכיון שלא היה איחור בתשלומים של הדירה אין כל הפרה. ג. על הצדדים להשלים את המקח ולהמשיך את הסיכום שהיה בזכרון דברים מיום פס"ד זה והיינו שיש להגיע לעורך הדין לחתימה על חוזה בתוך עשרה ימים. 5. ביום 1.2.2025 הגיש המבקש "ערעור" לבוררים (יודגש כבר עתה, כי אין המדובר בערעור כמשמעותו בחוק, אלא בפניה בהשגה לאותו הרכב בוררים בבקשה לביטול ההחלטה שניתנה). ב"ערעור" זה שב המבקש וטען לגוף המחלוקת והוסיף לראשונה טענה כי אשתו היא בעלת זכויות בנכס ביחד עמו ולא ניתן לחייבה למכור את הדירה שכן היא אינה חתומה על זכרון הדברים. ביום 21.4.2025 ניתן "פסק דין ביניים" על ידי הבוררים ובו נקבע כך: א. על אף שהאשה לא חתומה בפועל על השטר בוררות על פי דין תורה היא מחוייבת לבוררות שבעלה הרב נקי עשה כמבואר בשולחן ערוך (חו"מ סימן קכב. אבה"ע סימן פה). ב. בנוסף לכך היות והאשה ידעה את מעשי בעלה בדבר הוצאת הדירה למכירה ואף למכירתה בפועל ולא ערערה בדבר בית הדין רואה בבעלה כשליח וכנו"נ בעבורה בכל עסק זה, ולכן כל מעשיו מחייבים אף אותה, וביחוד שלטענת התובע האשה הייתה בפועל בשעת המכירה והמתווך אישר עובדה זאת, והאשה לא ערערה על המכירה בשעתה. על כן בית הדין רואה לנכון להשאיר את ההחלטה הקודמת בתוקף. וכדלהלן: ג. זכרון הדברים שנבין הצדדים הוא בעל תוקף הלכתי ומשפטי, ולכן המקח שריר וקיים. ד. טענת הנתבע שהתובע לא הציג אישור עקרוני למשכנתא ובכך הפר את תנאי החוזה אינה מתקבלת ,כיון שאין זה מעניינו של המוכר אם הקונה משלם במשכנתא או מביא כסף ממקור אחר, וכיון שלא היה איחור בתשלומים של הדירה אין כל הפרה. ה. על הצדדים להשלים את המקח ולהמשיך את הסיכום שהיה בזכרון דברים מיום פס"ד דין זה והיינו שיש להגיע לעורך הדין לחתימה על חוזה בתוך עשרה ימים. כעולה מהפסקים, עיקר הכרעתם של הבוררים, כפי שטען גם המבקש בבקשתו, הוא שזיכרון הדברים הוא בעל תוקף משפטי וכי "המקח שריר וקיים". ביום 23.6.2025 הגיש המשיב (מישאלי) בקשה לאישור פסק הבוררות מיום 21.4.2025 (ת"א 52341-06-25). ביום 21.7.2025 הגיש המבקש (נקי) בקשה לביטול פסק הבוררות (ת"א 54316-07-25). הבקשות הוגשו לבית משפט השלום בירושלים והדיון בהם אוחד. בהחלטה מיום 19.1.2026 הועבר הדיון לבית משפט זה, לאחר שנקבע כי הסמכות העניינית לדון בעניין נתונה לבית המשפט המחוזי. לאחר שהדיון בבקשות הועבר לבית משפט זה ניתנה החלטה המפנה את הצדדים לפסק דין שניתן בתיק האישור ביום 15.7.2025 שנתן "להסכם הבוררות תוקף של פסק דין". צויין כי נראה שמדובר בטעות והוצע לדון בבקשות לגופן. בדיון שנערך לפניי הסכימו הצדדים כי יש לראות בפסק דין זה כמבוטל וכך גם בהחלטה הפוסקת הוצאות שניתנה בעקבותיו, וכי יש לדון בבקשות לגופן. לפיכך אני מורה כי פסק הדין מיום 15.7.2025 מבוטל וכך גם ההחלטה בעניין ההוצאות שניתנה באותו מועד. עוד הוסכם בדיון לוותר באופן הדדי על טענות מסויימות: מחד, טענת המבקש בנוגע לחתימת הבוררים על פסק הבוררות, ומאידך, טענת המשיב בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות. נותר, אפוא, לדון ביתר הטענות. המבקש העלה שורה ארוכה של טענות כנגד פסק הבוררות, ובין היתר טען לקיומן של עילות ביטול מכוח סעיפים 24(1), 24(2), 24(3), 24(4), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: החוק). ראשית טען המבקש כי הסכם הבוררות נחתם בינו לבין המשיב בלבד. אשת המבקש, שלה מחצית מהזכויות בדירה, לא חתמה על הסכם הבוררות ולא היתה צד להליך הבוררות, ולכן, כך נטען, פסק הבוררות אינו יכול לחייבה. בהקשר זה טען המבקש לקיומן של עילות ביטול מכוח סעיף 24(1) לחוק ("לא היה הסכם בוררות בר-תוקף"); 24(2) לחוק ("הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין"); ו-24(3) לחוק ("הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות"). אכן, ככלל, הסכם בוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו, ולא ניתן לצרף בעל דין להליך בוררות ללא הסכמתו וללא חתימתו על הסכם הבוררות. עם זאת, לעקרון כללי זה נקבעו חריגים, אשר סווגו בפסיקה תחת שלושה "מעגלי הרחבה". מעגל ההרחבה הראשון מתייחס לצירוף צדדים אשר מפרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים עולה כי הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות. מעגל ההרחבה השני מתייחס לצירוף חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות להליך הבוררות, על אף שלא חתמו על הסכם הבוררות, מכוח הוראת סעיף 4 לחוק הבוררות, המורה כי כוחו של הסכם בוררות יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם. בפסיקה נקבע כי חליף הוא מי שהוסבה אליו הזכות מכוח חוק או בנסיבות אחרות. מעגל ההרחבה השלישי מתייחס לצירופו של מי שקשור בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם. מקור הצדקתו של מעגל זה נעוץ גם הוא ביסוד הסכמת הצדדים ומטרתו למנוע מצדדים לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות לו הסכימו מבחינה מהותית בטענות פורמליסטיות. המקרים האופייניים ביותר למעגל זה הם אלו בהם מתבקש צירופו של מי שקשור בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם (רע"א 3925/12 רונן נ' כהן (17.6.2013)). המעגל השלישי הוא הרחב ביותר מבחינת עקרון ההסכמה, ומאפשר לצרף להליכי בוררות צדדים שלא נתנו את הסכמתם הפורמלית לכך. כאמור, השימוש בו ייעשה רק במצבים יוצאי דופן בהם צדדים מבקשים לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות לו הסכימו למעשה. עוד נקבע בפסיקה כי לא מן הנמנע שבנסיבות מסוימות כלים משפטיים אחרים יוכלו להביא לחיובו של בעל דין שאינו חתום על הסכם בוררות, כגון דיני השליחות, כמו גם השתק ומניעות (רע"א 66369-02-25 תאי השקעות וסחר בע"מ נ' פישמן (2.7.2025)). פסק בוררות יכול לחייב את מי שלא היה צד לבוררות גם מכוח הדוקטרינה הכללית של מעשה בית דין, וזאת כאשר לצד חיצוני לבוררות קרבה עניינית מיוחדת לנושא הבוררות ולצדדים לבוררות, ועניינו יוצג במסגרת ההתדיינות, אף שלא נטל חלק ישיר בהליך הבוררות (סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל, 108 (מהדורה רביעית, 2005); רע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ, בפסקה 19 (14.2.20109)). במקרה זה, אין מחלוקת שאשת המבקש היא בעלת מחצית מהזכויות בנכס. כן אין מחלוקת שהיא לא חתמה על הסכם הבוררות. אף על פי כן, בנסיבותיו של מקרה זה יש לראותה כמי שיוצגה בהליך הבוררות (ובהליך המכר שקדם לו) על ידי בן-זוגה וכמי שהסכימה מבחינה מהותית לקיומו של ההליך. טענתו של המבקש (נקי) כי אשתו לא חתמה על זיכרון הדברים וכי אין לחייבה, עלתה לראשונה לאחר שהבוררים הכריעו בסכסוך ופסקו באופן שלא נשא חן בעיניו. טענה מעין זו לא עלתה כלל קודם לפסק הבוררות הראשון, אף שכל העובדות היו ברורות וידועות. התנהלות זו, כשלעצמה, עולה כדי חוסר תום לב ומקימה מניעות. מכל מקום, על רקע הטענה החדשה שעלתה מצאו הבוררים לקיים דיון נוסף, במסגרתו שוחחו עם אשתו של המבקש (כפי שנכתב, היא זומנה לדיון אך לא הגיעה, והמבקש טען שלא ידע שעל אשתו להגיע לדיון). הבוררים קבעו כי אשתו של המבקש ידעה על מכירת הדירה, כפי שהודו בפניהם הן המבקש עצמו והן אשתו, וכי לא ערערה בשעתו על המכירה. כן נקבע, בהתבסס גם על יסוד עדותו של המתווך, שאשתו של מר נקי נכחה במשרדו של בעלה בשעה שנחתם זיכרון הדברים וידעה על המכר (במסגרתו, כאמור, הועברו למבקש סכומי כסף לא מבוטלים). על יסוד מה שהובא בפניהם קבעו הבוררים כי המבקש פעל כשליח בעבור אשתו ולכן כל מעשיו מחייבים אף אותה. קביעות אלה נעשו חרף טענת המבקש כי אשתו לא ידעה על זיכרון הדברים, טענות שלא התרשמתי ממהימנותן גם בדיון לפניי. בהליך זה, במסגרת התצהיר שצורף לבקשתו המתוקנת, שב המבקש וטען כי אשתו לא הסכימה למכירה והוסיף כי מאחר ואינה חתומה על הסכם הבוררות אין לבית הדין סמכות לדון בעניינה. המבקש לא הצהיר באופן ברור ומפורש כי אשתו לא ידעה על הליך הבוררות. יתר על כן, אשתו של המבקש עצמה בחרה שלא לקחת חלק בהליך זה ולא להגיש תצהיר, וגם כאן העלה המבקש טענות בשמה, כאשר עלה בבירור שאשת המבקש יודעת על פסק הבוררות והטענה שהועלתה בהליך זה לפיה פסק הבוררות לא חל עליה נטענה על דעתה. בנסיבות אלה, וכאשר המבקש ייצג את עניינה של אשתו לאורך כל הדרך ולנוכח זהות האינטרסים שבין השניים, החולקים את חייהם באותה דירה, לא ניתן לומר כי אשת המבקש לא היתה צד לבוררות, אף שמבחינה פורמלית לא נכללה בהסכם בוררות (השוו ה"פ (י-ם) 36596-03-12 קופרברג נ' ויינברג (22.9.2013); הפ"ב (י-ם) 67832-06-18 דילר נ' גפנר (6.11.2018); רע"א (י-ם) 54145-02-23 שאול נ' שאול 14.9.2023)). ויודגש, הקביעה שהמבקש ייצג את אשתו בהליך הבוררות נלמדת מנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה, על רקע התנהלותם לאורך הדרך וחוסר תום הלב הנלמד מאופן ומעיתוי העלאת הטענה בעניינה. עוד אוסיף, כי גם אם היתה עילת ביטול, לא מצאתי כי בנסיבות העניין ועל רקע התנהלות המבקש ואשתו, נגרם עיוות דין, ולכן אין לבטל את הפסק (סעיף 26(א) לחוק הבוררות). המבקש הוסיף וטען לקיומה של עילת ביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק ("לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו"). בהקשר זה טען המבקש בבקשתו המתוקנת כי הבוררים כלל לא התייחסו לטענות שהועלו במסגרת הערעור שהוגש על ידו. לאחר בחינה, לא מצאתי כי קיימת עילת הביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות. עילת ביטול זו, כיתר עילות הביטול, פורשה בפסיקה בצמצום רב. ברוח זו נפסק כי פגיעה בזכות הטיעון של צד לבוררות תצדיק את ביטול הפסק רק כאשר יהיה מדובר בפגיעה מהותית בזכות הטיעון ולא בפגיעה פורמלית בלבד (ראו, למשל, רע"א 6327/12 ניב נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (1.9.2013)). במקרה זה, טענת המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו נטענה בעלמא ולא הונח לה בסיס מספיק. כפי שניתן להיווכח, הבוררים שמעו את טענות הצדדים והכריעו בסכסוך, וגם לאחר מכן שבו ודנו בטענות שהעלה המבקש במסגרת ה"ערעור" שהגיש וחזרו על הכרעתם. המבקש לא הראה במה נפגעה זכות הטיעון שלו וטענותיו הן למעשה טענות ערעוריות באופיין, הנוגעות לתוכן הפסק. כידוע, עילות הביטול פי סעיף 24 לחוק הבוררות אינן פותחות פתח להעלאת טענות ערעוריות על פסק הבוררות. עילות אלה מכוונות עצמן בעיקר לטענות בנוגע לתקינות הליך הבוררות ולא ניתן להעלות במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות טענות ביחס לטעויות שנפלו בתוכן הכרעת הבוררים (ראו, למשל, רע"א 5229/18 אבידור נ' לביא, בפסקה 15 (23.8.2018)). לפיכך, אין בטענותיו של המבקש בנוגע לתוכן הפסק כדי להצדיק את ביטול הפסק. בבקשה המתוקנת לביטול פסק הבוררות הועלתה גם טענה לפסלות הבוררים. לטענת המבקש, המשיב קיבל קובץ וורד של פסק הבוררות ושלח אותו אליו כקובץ PDF. נטען כי "התנהלות ישירה כלפי צד אחד להליך הבוררות מבלי לערב את הצד השני, מקימה את העילה לפסול את הבורר" (סעיף 19 לבקשה המתוקנת). כידוע, טענת לפסלות בורר אינה יכולה להסתמך על חשדות או תחושות כלליות, אלא מחייבת פירוט עובדתי ותשתית ראייתית המצביעה על חשש ממשי למשוא פנים. בענייננו, טענת המבקש לפסלות הרכב הבוררים נטענה בעלמא, ללא פירוט מספיק ומבלי שהונחה לה תשתית ראייתית מינימלית. לפיכך, גם הטענה בעניין זה נדחית. טענות המבקש לגבי זיהוי הנכס בפסק הבוררות, אף הן דינן להידחות. בזיכרון הדברים נרשם כי הדירה היא ברחוב האמרכלים פינת יוסף בן מתתיהו. בהסכם הנוסף שחתמו הצדדים ההתייחסות היתה לדירה ברחוב האמרכלים, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת שמדובר היה באותה דירה. בפסקי הבוררות החתומים התייחסו הבוררים לדירה ברחוב האמרכלים, קרי לדירה היחידה (כך לטענות המבקש) שבבעלות המבקש ואשתו (שנסח הרישום שלה צורף לבקשת הביטול המקורית של המבקש), ובכל מקרה לא נטען אחרת. נכס המקרקעין בו מדובר ניתן, אפוא, לזיהוי בקלות מתוך פסק הבוררות ומן ההקשר העובדתי. בנסיבות אלה, אין מקום לביטול פסק הבוררות בגין כך. אוסיף, כי גם אם היינו סבורים שנפל פגם בזיהוי המלא של הנכס היה מקום להעדיף את השלמת הפסק, תיקונו או החזרתו לבורר תחת ביטולו (סעיף 26(ב) לחוק הבוררות). על יסוד כל האמור, הבקשה לביטול פסקי הבוררות נדחית. פסקי הבוררות מיום כ"ב טבת תשפ"ה (22.1.2025) ומיום כ"ג ניסן תשפ"ה (21.4.2025), מאושרים. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.