ת"פ 33315-09-23 ת"פ 33315-09-23

עותק מותר לפרסום כתבי האישום והכרעת הדין 1. ביום 14.9.2023 הוגש נגד הנאשם, יליד 16.12.2005, בהיותו בן 17 ו-9 חודשים, כתב אישום (להלן: "התיק העיקרי"). 2. ביום 3.11.2024 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום בתיק העיקרי, לאחר שתוקן במסגרת הסדר טיעון. בהתאם לסעיף 21 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: "חוק הנוער") נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם ביצע את העבירות הבאות: ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(6) לחוק העונשין; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 274(1) ו-274(3) לחוק העונשין. 3. להלן עובדות כתב האישום המתוקן בתיק העיקרי: ביום 30.8.2023 בשעות הערב התקיימה הפגנת מחאה של בני העדה האתיופית בדרך מנחם בגין בתל אביב (להלן: "ההפגנה"). עובר להפגנה גמלה בליבו של הנאשם החלטה להגיע להפגנה ולהתעמת עם כוחות המשטרה, לייצר בקבוקי תבערה וליידות אותם לעברם. במטרה להוציא את תכניתו לפועל, הגיע הנאשם בשעה 18:00 או בסמוך לכך למקום ההפגנה יחד עם אחרים, אשר זהותם אינה ידועה למאשימה. במהלך ההפגנה הצטייד הנאשם במסכת פנים שנועדה למנוע את זיהויו. בהמשך, לשם מימוש תכניתו, נסע הנאשם עם אחר שזהותו אינה ידועה (להלן: "האחר") על גבי קורקינט חשמלי לתחנת הדלק "סונול קרדן" שבדרך מנחם בגין, כשהוא מצויד בשני בקבוקי פלסטיק קטנים. בשעה 22:09, בתחנת הדלק, רכש הנאשם דלק בסכום של כעשרה שקלים, ומילא בהם את שני בקבוקי הפלסטיק בעזרת ג'ריקן שמצא במקום. לאחר מכן, חזר הנאשם עם האחר למקום התקהלות המפגינים בסמוך לצומת הרחובות בגין ומוזס בתל אביב, וזאת כשהוא נושא בכיסי מכנסיו את שני בקבוקי הפלסטיק המלאים בדלק, בכוונה להציתם ולהשליכם לעבר כוחות המשטרה. בשעה 22:20 או בסמוך לכך, במקום ההפגנה בכביש בגין, הצטרף הנאשם למפגינים נוספים, כשהוא עוטה מסכה על פניו. הנאשם והמפגינים האחרים התקהלו סביב מספר שוטרים וביניהם השוטר רנ"ג מ.מ. (להלן: "השוטר מ.מ"), קראו לעבר השוטרים קריאות גנאי, דחפו ותקפו את השוטרים. הנאשם תקף את השוטר מ.מ, בכך שהכה אותו באמצעות אגרופו בראשו, במטרה להכשילו ולהפריע לו מלמלא את תפקידו, וזאת בצוותא עם מפגינים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה. בהמשך לאמור, בסביבות השעה 22:22, יצא הנאשם מההתקהלות במטרה לממש את תכניתו, הצית נייר באמצעות מצית והכניסו לאחד מהבקבוקים, ובכך יצר בקבוק תבערה. הנאשם השליך את בקבוק התבערה לכיוון כוחות המשטרה, שעמדו במרחק של מטרים ספורים מהמקום, בכוונה להטיל בהם נכות או מום או לגרום להם חבלה חמורה. בקבוק התבערה פגע במפגין [הושמט] כתוצאה מהפגיעה, בגדיו התלקחו באש והוא נכווה בגופו. המפגין הובהל לבית החולים כשהוא סובל מכוויות בדרגה 2 ו-3 בהיקף של מעל 15% מגופו, בין היתר, בבטנו, בחזה ובגפיו. במועד הגשת כתב האישום היה [הושמט] עודנו באשפוז. במעשיו המתוארים, ייצר הנאשם נשק - כלי שמסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם או חפץ נפיץ אחר שבכוחו להזיק לאדם, נשא את הנשק ללא רשות על פי דין, זרק על שוטרים חומר או נוזל נפיץ בכוונה להטיל בהם נכות או מום או לגרום להם חבלה חמורה, פגע במפגין וגרם לו לחבלה חמורה. כמו כן, הנאשם תקף בצוותא שוטר, כשהתקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק. 4. ביום 27.5.2026 הסכימו הצדדים לצרף הליך נוסף שהתנהל נגד הנאשם בבית משפט השלום לנוער בפתח תקווה - ת"פ 57800-03-24 (להלן: "התיק המצורף"). הנאשם הודה במיוחס לו בתיק המצורף, ובהתאם לסעיף 21 לחוק הנוער, נקבע כי ביצע עבירות של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין ופריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיף 413ו לחוק העונשין. 5. להלן עובדות כתב האישום המתוקן בתיק המצורף: ביום 4.5.2023 סמוך לשעה 9:00, התפרץ הנאשם לרכבו של ה.ק מסוג קיה (להלן: "הרכב"), אשר חנה ברחוב משמר הירדן בפתח תקווה, בכך שפתח את הדלת ונכנס לתוכו. הנאשם חיפש בתאי הרכב דבר מה לשם גניבתו. באותן נסיבות, החדיר הנאשם למתג ההנעה סכין במטרה להניע את הרכב, אך פעולתו זו לא צלחה. במעשיו אלו, הנאשם התפרץ לרכב וגרם לנזק. 6. הצדדים לא הציגו הסכמה לעניין העונש. נוכח עתירתם המשותפת של ב"כ הצדדים וגילו של הנאשם, הוא הופנה לשירות המבחן לנוער לעריכת תסקיר בעניינו; כמו כן, לבקשת המאשימה התבקש שירות המבחן לערוך תסקיר גם ביחס לנפגע העבירה בתיק העיקרי. דרכו השיקומית של הנאשם – מתקווה לאכזבה 7. ביום 31.8.2023 נעצר הנאשם בעקבות אירועי האישום בתיק העיקרי. ביום 1.1.2024, כעשרה חודשים עובר למתן הכרעת הדין, שוחרר הנאשם מבית המעצר לשהות במעון "גיל-עם" (להלן גם: "המעון"), תחת צו פיקוח מעצרים שהוצא על ידי שופט המעצרים. לאחר הכרעת הדין, התבקש שירות המבחן לערוך תסקיר עדכני בעניינו של הנאשם, ובהמשך ערך תסקירים נוספים. בית המשפט קיים מספר דיוני מעקב, במעמד הצדדים וקצינת המבחן, על מנת לעמוד מקרוב אחר השתלבותו של הנאשם, מאמצי שיקומו והתקדמותו במישורים שונים במעון "גיל-עם". 8. ביום 12.2.2025 נערך תסקיר בעניינו של הנאשם, שבו צוין כי הוא בן 19, יליד אתיופיה, אשר עלה לארץ עם משפחתו בטרם מלאו לו 3 שנים. לנאשם הורים וארבעה אחים צעירים ממנו. שירות המבחן התרשם כי הוריו של הנאשם מסורים לטיפול בילדיהם ועושים כל שביכולתם לספק להם כל שנדרש. עם זאת, ההורים מתקשים לגלות הבנה מספקת ומודעות מלאה לצרכיו הטיפוליים העמוקים של בנם. במהלך שנות לימודיו עבר הנאשם מספר רב של מסגרות לימוד נוכח קשיים התנהגותיים ואירועי אלימות, ומאז חודש ינואר 2022 לא השתייך למסגרת לימודית. ברם, מאז קליטת הנאשם במעון "גיל-עם", הוא השתלב מחדש בלימודים ואף ניגש למספר מבחני בגרות במקצועות שונים, ותפקודו הלימודי מתואר כחיובי. הנאשם שיתף את שירות המבחן כי לאורך חייו חווה אלימות רבה ונחשף לגזענות מצד שוטרים. כתוצאה מכך, חש רגשות עזים של כעס על מוסדות המדינה ובפרט על המשטרה. הנאשם סיפר כי בהפגנה קודמת שבה השתתף, נקטה המשטרה באלימות רבה כלפי המפגינים. הנאשם חש כעס רב ורצון לנקום בשוטרים על האלימות שהפעילו, לדבריו. שירות המבחן התרשם כי התייחסות הנאשם לעבירות שביצע הינה ראשונית, ונדרשת עבודה רבה על הגורמים שהביאו אותו למעורבות בפלילים והבנת השלכות התנהגותו עוברת החוק. נמסר כי קליטת הנאשם במעון "גיל-עם" הייתה תקינה והוא מודע לכך שעליו לעבור כברת דרך משמעותית. עם זאת, הנאשם דיווח על קשיים להתמודד עם הדרישות, הכללים ועומס הלמידה. בהמשך התקבלו דיווחים על התרחשויות המשקפות דפוסים עברייניים מורכבים ומייצרות בקרב הצוות המטפל תחושה בולטת של חוסר אמון כלפי הנאשם. נמסר כי הנאשם מתקשה לקבל סמכות מצד הצוות המטפל. בחודש מאי 2024 התקבל עדכון על מעורבות הנאשם באירוע אלימות כלפי נער אחר, והדבר דווח למשטרה. לאחר אירוע זה, הצליח הנאשם לווסת את עצמו ולשמור על התנהגות הולמת, נטל אחריות על מספר אירועי הפרת משמעת בהם היה מעורב והדבר הצביע על רצונו לערוך שינוי בהתנהגותו. על אף זאת, בחודש יוני 2024 היה הנאשם מעורב באירוע אלימות נוסף עם נער אחר, אשר לטענת האחרון הוא הותקף ולכן הגיב. הנאשם לא הכחיש את האירוע, אך התקשה לקבל את הענישה שנלוותה לכך. בחודש אוגוסט 2024 היה הנאשם מעורב במספר אירועים חריגים שהתרחשו מחוץ לכותלי המעון. בספטמבר 2024 התקיימה ועדת הערכה לנאשם, והודגש בפניו כי הצוות ער למאמציו לשמור על תפקוד תקין, אך התקבל הרושם שעדיין רב הנסתר על הגלוי ביחס אליו, על אף תקופת שהייתו הארוכה במעון. בחודש ספטמבר 2024 עת חזר הנאשם מחופשה, נערכה לו בדיקה לאיתור סמים אשר הצביעה על שרידי סם מסוג MDMA. הנאשם הכחיש בתוקף שימוש בסמים מזה כשנה וטען לטעות בבדיקה. בהמשך לכך, נערכה לו בדיקה נוספת אשר תוצאתה הייתה זהה. בחודש נובמבר 2024 התרחש אירוע דומה, כאשר בדיקה שנערכה לנאשם, לאחר שהשתתף בפעילות מחוץ לכותלי המעון והפגין התנהגויות חשודות, העידה על הימצאות סם מסוג MDMA. נוכח הכחשתו של הנאשם, נערכה לו בדיקה נוספת אשר אף היא העידה על הימצאות הסם בגופו. ביום 11.11.2024 עבר הנאשם למרחב "הקידום" במעון לאור שיפור משמעותי בהתנהגותו, ואף זכה לקבל אות "מצטיין שבועי". ביום 21.11.2024 עדכן צוות המעון את שירות המבחן כי הנאשם נטל אחריות על שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים יחד עם נערים אחרים. צוות המעון ושירות המבחן ביקשו לראות בעצם נטילת האחריות משום התקדמות טיפולית משמעותית מצד הנאשם. בחודש דצמבר 2024 עודכן שירות המבחן כי הנאשם מתפקד בצורה טובה מאוד, לוקח אחריות על מעשיו ומנהל שיח משמעותי בקבוצה על מעשיו לאורך השנים. בחודש ינואר 2025 שיתף הנאשם כי הוא מרוצה מהתקדמותו במעון, לומד לווסת את עצמו בסיטואציות שונות וכן לומד לסמוך על נערים ואנשי צוות במעון, דבר אשר לא האמין כי יכול לעשות. הנאשם הביע רצון להמשיך את שהותו במעון כדי להשלים את שנת הלימודים ולאחר מכן להשתלב במכינה קדם צבאית. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נמצא בעיצומו של תהליך טיפולי, הגם שנצפו עליות ומורדות ביחס להתמסרותו לתהליך הטיפולי ולאמון בגורמי הטיפול בדבר יכולתם לקדמו. שירות המבחן ציין כי בתקופה שקדמה להגשת התסקיר, נרשמה התקדמות משמעותית בתפקוד הנאשם, וסבר שנדרש המשך העמקה עם הנאשם בעיבוד העבירה ובנושאים נוספים, בפרט בנושא האלימות. לאור האמור המליץ שירות המבחן להאריך את צו ההשגחה הזמני בתנאי מגורים במעון "גיל-עם" ולאפשר לנאשם שעות התאווררות ללא פיקוח במהלך חופשותיו בביתו. 9. ביום 17.2.2025 התקיים דיון מעקב במעמד ב"כ הצדדים והנאשם. הנאשם מסר, בין היתר, כך: "במהלך התקופה בה אני שוהה במעון, לפני חודשיים התחלתי בתכנית 'אחרי' אנו עושים מסעות עם אלונקות, לפני שבועיים היה לנו 7 ק"מ. שבוע הבא אני מקווה שאצא למיונים במכינה, זו החלטת המעון הם החליטו שיש מספר נערים רציניים ואני ביניהם, שנצא למכינה לעשות מיונים, ובשבוע הבא אצא. אני שומע את מה שבית משפט אומר לגבי שיפור התנהלותי, להימנע מכל מעשים אלימים ולהתרחק מסמים ואני מודיע לבית משפט כי אני מחויב לכך ומעוניין להתקדם בתהליך. אני מבטיח לא לאכזב את בית המשפט". בתום הדיון, בהתחשב בהמלצות גורמי הטיפול ומחויבות הנאשם לציית לכללי המעון, לשתף פעולה עם הדרישות ממנו, להימנע מכל מעשה אלים ומשימוש בסמים, הוארך צו פיקוח המעצרים בעניינו. לנאשם אושרו זמני התאווררות בעת חופשותיו בביתו, ללא ליווי ופיקוח. 10. ביום 5.5.2025 ערך שירות המבחן תסקיר שני ביחס לנאשם. צוין כי מדיווח שהתקבל מוועדת הערכה והעובדת הסוציאלית במעון עלה כי תפקודו הלימודי של הנאשם אינו יציב ועל אף שהוא מקבל סמכות ונמצא בקשרים טובים עם מוריו וחבריו, הוא מתקשה לגייס מוטיבציה ללימודים ומתקשה ביכולתו להתמקד ולהתמיד בלמידה. דווח כי הנאשם מנהל סדר יום בצורה טובה, מבצע את המוטל עליו ולרוב מצליח לקבל את חוקי המעון וגבולותיו. לצד זאת, התקבל הרושם שהנאשם אינו משקיע את מלוא המאמצים כדי להשתתף בחלק מהפעילויות ונמנע מלהתמודד עם אתגרים. הנאשם שיתף בשימושו בסמים בצורה אותנטית וכנה במסגרת שיחות קבוצתיות, אך גם התקשה לגלות רצינות באותן שיחות והשתמש בהומור. דווח כי ביום 27.2.2025 התגלו אצל הנאשם שרידי סם בבדיקת שתן, ולמרות זאת הוא לא לקח אחריות והכחיש שימוש בסמים. בדיקה נוספת באותו היום נמצאה נקייה מסמים. דווח כי הנאשם אהוב על צוות המדריכים וניכר כי הצליח ליצור קשרים עם מרביתם. הנאשם מצליח לרוב להיעזר בצוות ולקבל את סמכותם, אך לעיתים מתקשה, מתווכח ונוטר טינה כאשר מקבל תגובות שאינן לרוחו. לצד היחס הטוב עם הצוות, עדיין קיימת תחושה כי קיימות הסתרות מצד הנאשם. הנאשם לא חזר בזמן מחופשות וטען שאזל לו הכסף לנסיעות, למרות שהמעון מספק לו כסף כנדרש. דווח שהנאשם נפגש עם עובדת סוציאלית של המעון אחת לשבוע, והתרשמותה שהטיפול בנאשם נמצא בשלב התחלתי. הנאשם מתמודד עם קשיים בוויסות, הוא מחשיב את עצמו כאדם שמתעצבן בקלות ושיתף שבעבר התקשה לשלוט בעצמו, והדבר הוביל לאירועי אלימות קשים. צוין כי בתקופה שקדמה להגשת התסקיר הנאשם חש שהוא מצליח יותר להשתלט על התנהגותו, אך מחשבותיו עדיין נוטות להיות אלימות והוא נעזר בצוות כדי להירגע ולא להסלים את האירועים. נוכח האמור, הוחלט לשלב את הנאשם בקבוצה לשליטה בכעסים במסגרת שירות המבחן לנוער בחיפה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם עושה מאמצים לתפקד כנדרש במסגרת המעון ולרוב מבצע את המוטל עליו. עם זאת, הנאשם מתקשה להכיר באחריותו ובחלקו למשבר האמון עם הצוות ומעביר את עיקר האחריות לצוות. הנאשם עסוק בהשוואות לנערים אחרים, דבר אשר יוצר בקרבו תסכול רב וזאת במקום התמקדות בתהליך האישי שלו. החל מיום 27.2.2025 שולב בקבוצה לנערים שביצעו עבירות אלימות. מנחי הקבוצה התרשמו כי הנאשם נמצא בתהליך הסתגלות ראשונית ומתמקם אט אט בדינאמיקה הקבוצתית. הנאשם נזקק לגבולות ברורים מצד המנחים ולעיתים בוחן גבולות דרך היסחפות אחרי נערים אחרים. גורמי הטיפול התרשמו כי הנאשם רוצה להצליח ולהתקדם, אך ברגעי משבר הוא חוזר לדפוסיו הישנים, מוותר לעצמו, נמנע מלהתאמץ, מחפש קיצורי דרך ומתקשה לתת אמון. שירות המבחן התרשם כי ניכר שהנאשם מנסה לייצר תמונה של תפקוד תקין והוא מציג את רצונו להשתתף במכינה קדם צבאית, אך נראה כי קיים פער בין תפיסה זו לבין מצבו בפועל ונכונותו להשקיע מאמצים על מנת לקדם את עצמו. צוין כי נוכח התרשמות גורמי הטיפול בדבר רצונו של הנאשם להצליח ולהתקדם לצד קשייו המתוארים, הומלץ להאריך את צו ההשגחה הזמני בתנאי מגורים במעון לצורך המשך מעקב אחר תפקודו של הנאשם, העמקתו בטיפול הפרטני והקבוצתי ובעיבוד העבירה. 11. ביום 1.7.2025 התקיים דיון מעקב נוסף, בהשתתפות ב"כ הצדדים, קצינות המבחן והנאשם, אשר שב והתחייב להתנהג למופת. לאחר כל אלה, מצאתי להיעתר לבקשת שירות המבחן להאריך לנאשם את צו ההשגחה הזמני בתנאי מגורים במעון "גיל-עם" וצו פיקוח מעצרים. בנוסף על ההקלות שאושרו, הותר לנאשם לצאת מהמעון למפגשים עם שירות המבחן ולטיפולי פיזיותרפיה ללא ליווי ופיקוח. 12. ביום 9.9.2025 נערך תסקיר שלישי, שבמסגרתו עדכן שירות המבחן כי לאחר מספר פגישות שקיים עם הנאשם, ומעדכונים שהתקבלו בין היתר ממנחי הקבוצות, מהעובדת הסוציאלית, מהדו"ח התפקודי ומוועדת ההערכה, נמצא כי הנאשם מבצע את המוטל עליו בצורה טובה, משתתף בפעילויות המעון, לוקח חלק בקבוצת 12 צעדים ובחוגים שונים, וניכר כי תפקודו יציב לאורך זמן. לצד זאת, התקבל הרושם שהנאשם מבצע את המינימום הדרוש ואינו מגלה מעורבות או יוזמה מעבר לכך. הנאשם לא היה מעורב באירועים חריגים, אך במהלך החודש וחצי שקדמו לעריכת התסקיר הייתה התרופפות שהתבטאה באירועי משמעת שונים. אירועים אלה פחתו באופן משמעותי בסמוך להגשת התסקיר. לא נמצאו שרידי סם בבדיקות שבוצעו לנאשם. באשר לקשר עם צוות המעון, דווח כי בתחילת התקופה נצפתה וכחנות מרובה מצד הנאשם מול הצוות, אך בהמשך ניכר כי הוא מצליח לקבל את גבולות הצוות ומרותו ומשתף אותו בפתיחות. שירות המבחן זיהה שיפור בכך שהנאשם מצליח לגלות פתיחות מול מגוון דמויות חינוכיות ונרשם שיפור ביכולתו לתת אמון. הנאשם גם חזר בזמן מחופשותיו. צוין כי הנאשם יצר קשרים טובים עם רוב הנערים בביתן, הוא מושפע מקבוצת השווים, והתנהגותו ומצב רוחו מושפעים בקלות מחבריו. הנאשם נמצא בטיפול שבועי אצל עובדת סוציאלית של המעון, מתמיד בהגעתו ומשתף פעולה וניכר כי נתרם מכך. צוין כי הנאשם עתיד להתחיל טיפול פרטני באומנות. ביום 26.8.2025 התקיימה ועדת הערכה במעון ונסקרו כלל תפקודיו של הנאשם וניכר כי חל שיפור במצבו הכללי. הנאשם דיבר על רצון לערוך שינוי חיובי בחייו, להתקדם ולהשתלב במכינה קדם צבאית. גורמי הטיפול התרשמו שהנאשם מביע מוטיבציה לשינוי, אולם הפער בין רצונו לבין התקדמותו האיטית נובע מכוחות דלים וממורכבות משפחתית. גורמי הטיפול התרשמו שהנאשם אינו מעוניין להיות חלק בעולם העברייני והפרותיו במסגרת המעון אינן נושאות אופי אלים ועברייני. הגורמים הטיפוליים סברו שיש לבחון את השינוי החיובי לאורך תקופה ממושכת ולעקוב אחר מצב הנאשם בטרם תגובש המלצה סופית, תוך שהוצבו בעניינו המטרות כדלקמן: בחינת שילובו במכינה קדם צבאית, פיתוח יכולות עצמאות, מציאת פרויקט אישי במעון סביב קבוצת השווים, העמקה בטיפול הפרטני בכל הקשור למיומנויות חברתיות, הקפדה על כללי המעון וחוקיו והשתלבות בפעילות העשרה. צוין כי הנאשם התייחס לעבירות שביצע ושיתף כי הגיע להפגנה על מנת להזדהות עם בני העדה האתיופית ללא כוונה מראש לפגוע בשוטרים. בשיחותיו עם שירות המבחן, הנאשם הצליח לזהות את מעגלי הפגיעה כתוצאה מביצוע העבירה, מנה את הנזקים הרבים שנגרמו לנפגע והביע הבנה לכך שיכול היה לגרום לנזקים חמורים יותר. הנאשם לקח אחריות על תקיפת השוטרים, על ייצור בקבוק התבערה ועל הפגיעה במפגין. הנאשם הביע אמפתיה וחרטה על הנזקים שגרם למפגין שנפגע. עם זאת, הנאשם התקשה להביע אמפתיה כלפי השוטרים, למעט חרטה, מכיוון שלדבריו הוא ומפגינים נוספים הוכו על ידי השוטרים. הנאשם נושא עמו חוויות עבר כי היה נתון להצקות מצד שוטרים בשל מוצאו. שירות המבחן התרשם כי חוויות אלה הביאו את הנאשם לחוש צורך לעמוד על המשמר ולמנוע פגיעה נוספת בעדה האתיופית, ואלו בשילוב רגשות קשים שחש בעקבות הפגיעה בו ובמפגינים נוספים וכן עיוותי חשיבה, הובילו אותו, בין היתר, לביצוע העבירה. שירות המבחן התרשם כי יש צורך בהמשך העמקה ועיבוד העבירה ובכללם הרחבת האמפתיה לכלל הנפגעים. לנאשם נערך אבחון פסיכודיאגנוסטי בחודש פברואר 2025, ממנו עלה כי הוא נער בעל כוחות משמעותיים המבקש שינוי בחייו ושואף להתקדם לעבר עתיד יציב ונורמטיבי. עם זאת, הרקע המורכב ממנו מגיע, תחושת הניכור החברתי והמאבקים הפנימיים סביב זהות, ערך עצמי ומתן אמון בסביבה, משפיעים על תפקודו ולעיתים תורמים לדריכות גבוהה והתנהגות תוקפנית. ההתקדמות המשמעותית שהפגין הנאשם בשנה האחרונה במעון, לצד עבודה רציפה עם גורמים טיפוליים, מעידה על פוטנציאל משמעותי לצמיחה נפשית, לשמירה על תפקוד נורמטיבי ולהשתלבות בקהילה. החל מיום 27.2.2025 שולב הנאשם בקבוצה לנערים שביצעו עבירות אלימות בשירות המבחן לנוער בחיפה, והתקבל הרושם שהנאשם הביא את עצמו באופן אותנטי והוא בעל מוטיבציה לעבודה ולהתבוננות פנימית. מנחי הקבוצה התרשמו כי יש צורך בהמשך עבודה סביב העבירה. נמסר כי הנאשם עתיד להמשיך בקבוצה ומבין שישנם יעדים טיפוליים נוספים. הנאשם השתלב חברתית בקבוצה, הצליח להביא חלקים מווסתים בעצמו והוביל את הקבוצה לשיח מעמיק ומתבונן. שירות המבחן סבר כי יש לבחון את השינוי החיובי בהליך הטיפולי של הנאשם לאורך תקופה ממושכת, ועל כן המליץ על ארכה נוספת בטרם יגבש המלצות סופיות. 13. ביום 15.9.2025 התקיים דיון מעקב נוסף, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם. הנאשם מסר כי תקופת שהותו במעון טובה וכי הוא עובד על עיוותי חשיבה שהחזיק במהלך חייו ועל גילויי אמפתיה לנפגעים. הנאשם מסר כי הוא מקבל את מרות המדריכים וכי היה מעורב באירוע משמעת אחד. הנאשם הבטיח כי התסקיר הבא יהיה טוב יותר מקודמו, כי הוא מודע לטעותו וישפר את דפוסי התנהגותו. בהחלטתי, קיבלתי את המלצת שירות המבחן והארכתי את צו ההשגחה הזמני בתנאי מגורים במעון. כמו כן, הורחבו לנאשם שעות ההתאווררות ללא ליווי ופיקוח במהלך חופשותיו. 14. ביום 13.1.2026 נערך תסקיר רביעי, בעת שהנאשם כבר כבן 20 שנים. שירות המבחן מסר כי משיחות שקיים עם הנאשם ועדכונים שהתקבלו מגורמי הטיפול עולה שמבחינה תפקודית, הנאשם עומד בדרישות המסגרת ומבצע את המשימות המוטלות עליו, אך לצוות יש ציפייה להגדיל את מידת מעורבותו ונקיטת היוזמה מצדו בפעילויות המעון. צוין כי הנאשם הביע תסכול על כך שבשעות אחר הצהריים הוא חסר מעש וביקש להעשיר את סדר יומו. צוין כי הנאשם שולב לאחרונה בחוג שחייה ובטיפול באומנות. עוד דווח כי הנאשם היה מעורב במספר אירועים חריגים: באירוע אחד שבו הנאשם היה מעורב עם נער נוסף בכך שהאחרון מרח משחת שיניים על נער אחר במעון, והנאשם שמר מחוץ לחדר. באירוע אחר, הנאשם ביקש לבצע שיחת טלפון וכשנאמר לו שהדבר יתאפשר בשעה אחרת, ניהל על כך ויכוח, שוטט מחוץ לביתן, זרק אבנים על חתולים ובעט בפחים. בהמשך נכנס למשרד, התבצר בו ואמר שלא יצא עד שלא יבצע את השיחה. במהלך האירוע, הנאשם התקרב פיזית אל מדריך בניסיון לקחת את הטלפון בכוח ואחרים נדרשו להדוף אותו מהמדריך. עוד דווח על דפוס בולט של הסתרה וחוסר שקיפות מצד הנאשם, וכי לרוב קיימת תחושה בקרב אנשי הצוות שהנאשם מוסר מידע חלקי בלבד וכי רב הנסתר על הגלוי. בעקבות אירועים אלה, הוחלט ביום 2.12.2025 להעלות את הנאשם למרחב המגן לתקופת התארגנות במטרה לאפשר עצירה לצורך בחינה מחודשת של גבולות. הנאשם חזר למרחב הקידום ביום 23.12.2025. בשיחה עם רכזת הקבוצה עלה כי מאז שהנאשם חזר למרחב הקידום, הוא עומד בתכנית הטיפול, מבצע את המוטל עליו ומתפקד כנדרש. דווח כי הנאשם נוטה להתווכח עם צוות המעון, לרבות עם הרכזת, ולעיתים מתקשה לקבל סמכות ממדריכים מסוימים. צוין כי הנאשם מצליח לקבל סמכות ולשתף בתכנים עמוקים עם מדריכים שיש לו עמם קשר קרוב ומבוסס אמון, בעוד שעם מדריכים אחרים הוא מתקשה בכך. נמסר כי הנאשם הוא נער אהוב ומרכזי בקבוצה, בעל אנרגיה גבוהה ונוכחות בולטת. ברם, לעיתים נוטה לקחת את מקומו החברתי לכיוונים פחות חיוביים, ולעתים הוא גורר נערים אחרים להתנהגויות דומות או נגרר אחריהם בעצמו. לצד זאת, לעתים הנאשם מצליח לגלות רגישות ולעזור לנערים אחרים שנמצאים במשבר. הנאשם משתף בכנות, באופן פתוח ואמיץ, ומביא תכנים אישיים משמעותיים. נמסר כי העובדת הסוציאלית המטפלת בנאשם יצאה לחופשה ובמשך כחודשיים, עד ליום 1.1.2026, לא קיבל טיפול פרטני, עד לקליטת עובדת סוציאלית חדשה. בדיקות השתן שמסר הנאשם נמצאו נקיות משרידי סם. בוועדת הערכה שהתקיימה ביום 23.12.2025 עלה קושי מצד הצוות לסמוך על הנאשם בשל דפוסי הסתרה מצדו, והתקבל הרושם שהוא טרם הכריע בשאלת שייכותו לעולם הנורמטיבי או העברייני. הנאשם שיתף את הוועדה בתחושות תסכול סביב חוסר התקדמות התכנית אשר הובילו אותו לתחושות שעמום ועצבנות. לצד האמור, דובר על התקדמות ביכולתו לנהל שיח בוגר, להיעזר באנשי הצוות, לבטא את רגשותיו, לשתף בקבוצה הטיפולית, והנאשם מבטא מוטיבציה להתקדם ולעשות שינוי חיובי בחייו. צוין כי הנאשם מגלה חלקים בוגרים וחיוביים, מבטא רצון להתקדם, ללמוד, להתפתח ושואף לצאת למכינה בעתיד. עם זאת, הנאשם עודנו מתקשה בקבלת סמכות, בנטילת אחריות מלאה למעשיו וקיים פער בין הצהרותיו לבין התנהלותו באירועים מסוימים במעון. גורמי הטיפול התרשמו כי לצד הדאגות לגבי מצבו, עולים גם כוחות רבים ולפיכך קיים פוטנציאל חיובי לשיקום. לכן, הוחלט לאפשר לנאשם הזדמנות נוספת ולהמשיך את שהותו במעון. שירות המבחן העריך כי הנאשם עשה כברת דרך משמעותית ומסתייע בטיפול הפרטני והקבוצתי על מנת להתקדם גם בתהליך עיבוד העבירה. שירות המבחן סבר כי יש להעמיק את העבודה הטיפולית עם הנאשם על מנת שיצליח לזהות את המנגנון אשר עלול להעמידו בסיכון לבצע עבירות נוספות כאשר הוא חש שנעשה לו עוול. 15. בדיון שהתקיים ביום 19.1.2026 שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ואת דברי הנאשם ומדריכתו האישית במעון "גיל-עם". הנאשם מסר כי השתדל לעמוד בהבטחתו לבית המשפט, אך לדבריו היה בתקופה לא טובה, חווה הרבה תסכולים ואישר כי מעד. הנאשם ביקש הזדמנות נוספת. בהחלטתי ציינתי בין היתר כך: "במסגרת הדיון הבהרתי לנאשם את אכזבתי מקצב התקדמותו במסגרת שבה הוא שוהה כיום, בדגש על התנהגותו ואירועים חריגים שפורטו בתסקיר שירות המבחן. לצד זאת, שיבחתי את הנאשם על התקדמותו במסגרת עצמה ועל נקודות אור לא מעטות העולות בעניינו מהתסקיר. הנאשם התחייב לפניי כי מעתה ואילך ישפר את התנהגותו, יהיה קשוב לכל ההנחיות והדרישות מסגל המקום וישתתף בכל מסגרת ובכל פעילות שיידרש לשם התקדמותו ושיקומו". בנסיבות אלו מצאתי ליתן לנאשם הזדמנות נוספת. לצורך כך הוארך צו ההשגחה הזמני בתנאי מגורים במעון "גיל-עם". 16. ביום 23.4.2026 עדכן שירות המבחן כי בשל מצב החירום הביטחוני ששרר באותם ימים, נדחתה ליום 27.4.2026 התכנסות ועדת הערכה במעון "גיל-עם" לצורך גיבוש המלצות בעניינו של הנאשם, ועל כן ביקש לדחות את מועד הדיון שנקבע להמשך מעקב אחר הנאשם. הבקשה נענתה. 17. ביום 11.5.2026 התקבלה הודעה משירות המבחן, לפיה ביום 10.5.2026 דיווחה מנהלת הפנימייה במעון כי הנאשם היה מעורב באירוע אלימות חמור במסגרתו הכה נער אחר באגרופים והוזעקה משטרה למקום. כמו כן, נמסר כי המעון מבקש לסיים לאלתר את שהותו של הנאשם במסגרתו. 18. עוד באותו היום ניתנה החלטה על הגשת תסקיר מסכם ונקבע דיון להצגת ראיות וטיעונים לעונש. במקביל, נקבע דיון לפני שופט המעצרים בהליך המעצר. ביום 20.5.2026 הורה מותב המעצרים על מעצרו מחדש של הנאשם. 19. ביום 20.5.2026 נערך תסקיר חמישי ומסכם. מהתסקיר עולה כי הנאשם, כבן 20 וחצי, שהה במעון "גיל-עם" מיום 1.1.2024, והחל מיום 1.7.2025 תחת צו השגחה זמנית בתנאי מגורים, עד אשר ביום 10.5.2026 ברח מהמעון. שירות המבחן מסר כי מתוך דו"ח תפקודי מיום 3.5.2026 ומדיווח שהתקבל מוועדת ההערכה ומגורם טיפולי במעון עולה כי הנאשם מתקשה להחזיק יציבות תפקודית לאורך זמן ועולה דפוס ברור של החמרה בהתנהגויותיו לפני דיונים, כאשר לאחר דיון נרשמת התייצבות זמנית ולאחר מכן שב הנאשם לאותן התנהגויות. מצב זה מקשה על יצירת תהליך רציף ומשמעותי. צוין כי לצד רגעים של תפקוד תקין, נראה שהנאשם אינו משקיע בתהליך ואינו לוקח חלק במסגרות משמעותיות במעון. הנאשם שולב בטיפול באומנות ובקבוצת שליטה בכעסים, אך במעון אינו מקיים סדר יום קבוע ומשתלב בפעילויות על פי מה שמתקיים באותו היום. נמסר כי בתקופה האחרונה התרחשו מספר אירועים חריגים הממחישים את הקשיים בהתנהגותו של הנאשם. צוינה אמירה פוגענית כלפי נער אובדני במהלך פעילות, פגיעה ברכוש בכך ששרף קצה של שולחן בכיתה, יציאה ללא אישור והיעלמות עם נער נוסף ברחבי המעון, התבצרות בסלון הביתן תוך השפעה על נערים אחרים, הפרת נהלים חוזרת ונשנית, כניסה למשרד ללא רשות ולקיחת טלפון, התנהגות אלימה כלפי בעלי חיים (יריקה וזריקת אבן על חתולה) ושימוש בשפה פוגענית כלפי הצוות. לצד זאת, צוין כי במסגרת התנדבות שבועית במעון "עתידות" ניכרים חלקים חיוביים יותר. הנאשם ליווה חוסה במסגרת זו, דבר שאפשר ביטויי אחריות וקשר חיובי שגרמו לו לתחושה טובה. בנוסף, הנאשם התקבל למכינת "מלח הארץ", אך הביע ביקורת ורצון להשתלב במכינה אחרת. צעדים משמעותיים שנבחנו עבורו כמו יציאה לקורס ספרות והשתתפות בגיבוש ראשוני למכינה לא קודמו בשל התנהלותו בתקופה זו וכן מסיבות שאינן תלויות בו. כמו כן, ניכר פיצול ברור מצד הנאשם בקשריו עם צוות המעון. ישנם אנשי צוות עמם הנאשם משתף פעולה וישנם אנשי צוות מולם הנאשם מגיב בהתנגדות, זלזול ואי קבלת סמכות. צוות המעון מתרשם מהשפעה שלילית בולטת של הנאשם על הקבוצה המתבטאת בהתססה בין נערים ובהתנהגות פוגענית ולעיתים בריונית כלפי נערים. הנאשם שולב בטיפול באומנות החל מחודש ספטמבר 2025 והגיע לפגישות בקביעות. מדו"ח המטפלת עלה כי הנאשם מגייס את עצמו בצורה אותנטית, מסוגל לעבודה טיפולית מהותית, נכון להתמודד עם חולשותיו ומצוקותיו ומבקש כלים ועזרה להתמודד עם פחדיו וכעסיו. המטפלת התרשמה כי יכולתו של הנאשם לייצר מציאות עתידית נורמטיבית תלויה ביכולתו להיות יציב כלכלית והיא מאמינה שרכישת מקצוע מפרנס תהווה מנוע לתהליך טיפולי, לשיקום ולשילוב בקהילה. כלל בדיקות השתן שנערכו לנאשם, הן בחזרה מחופשות והן במועדים אקראיים, נמצאו נקיות משרידי סם. הנאשם חזר בזמן מחופשותיו. בוועדת הערכה שהתקיימה ביום 3.5.2026 דובר על הידרדרות במצבו של הנאשם לאחר שהצליח לשמור על יציבות יחסית בתפקודו. התמונה הכללית מצביעה על פער בין פוטנציאל טיפולי לבין התנהלות פוגענית מתמשכת במרחב, לצד משך זמן ארוך במסגרת וההתקדמות שאינה מספקת ביחס לציפיות ולשלב המשפטי. הנאשם הסביר כי חווית חוסר הוודאות בתקופה האחרונה הובילה אותו לנסיגה בהתנהלותו ומסר כי הוא חווה קשיים משמעותיים בעבר של דחייה, גזענות וחרם, אשר הובילו אותו להתנהגויות אלימות וכיום מזהה שיפור מסוים ביכולת לעצור את עצמו. הנאשם התקשה להכיר במלוא חומרת התנהגויותיו הנוכחיות ובהשפעתן על הסביבה. עלה פער בין תפיסתו העצמית של הנאשם לבין האופן בו נחווה על ידי הצוות. צוות המעון התרשם כי לצד כוחות, אותנטיות ורצון לעבוד במרחב הטיפולי, הנאשם מתקשה ליישם תהליכים אלו במרחב החברתי והמערכתי ומביא דפוסים של השפעה שלילית, תוקפנות וחוסר יציבות. הודגש כי נדרש שינוי מהותי וכי המשך שהות הנאשם במסגרת תותנה ביכולתו ליצר תנועה משמעותית. הוצע לנאשם לצאת לחווה טיפולית כהזדמנות אחרונה לפסק זמן והתארגנות מחדש. ברם, ביום 10.5.2026, לאחר שהתקיימה ועדת ההערכה, דווח על ידי מנהלת הפנימייה במעון כי הנאשם היה מעורב באירוע אלימות חמור, במסגרתו הכה נער אחר באגרופים והוזעקה משטרה למקום. בשיחה עם מנהלת הפנימייה במעון נמסר לשירות המבחן כי המעון מבקש לסיים לאלתר את שהות הנאשם במסגרתו. באותו היום, בשעות אחר הצהריים, עדכנה מנהלת הפנימייה את שירות המבחן שהנאשם ברח מהמעון וכי תלונה הוגשה למשטרה. ביום 18.5.2026 שב הנאשם אל המעון. מאחר שצו ההשגחה הזמני פקע במועד זה, סוכם שהנאשם יישאר במעון עד ליום 19.5.2026 ולאחר מכן ייאלץ לעזוב. לאור עמדת המעון, פנה שירות המבחן לבית המשפט כדי לאשר שהנאשם ישהה בביתו בפיקוח מפקחיו עד לדיון שנקבע ליום 27.5.2026. ביום 19.5.2026 דווח על ידי רכזת הטיפול במעון כי עם חזרתו למעון, הנאשם המשיך להתנהג בצורה אלימה, לא נענה להוראות הצוות ונדרש להפרידו בחדר רגיעה על מנת לסייע לו להירגע. באשר ליחסו של הנאשם לעבירות שביצע, מסר שירות המבחן כי בפגישות עמו הוא מסר שבאותו אירוע לא ראה לנגד עיניו אפשרות לפעול אחרת וכיום הוא מבין שיכול היה להתקשר לאביו על מנת שיסייע לו להירגע או להתרחק מהמקום. הנאשם מסר כי בניגוד לעמדתו בעבר לפיה על השוטר לקחת את הסיכון לפגיעה בעבודתו, כיום הוא מבין שאין זה נכון וכי שוטר צריך להגיע לעבודתו בתחושת ביטחון. שירות המבחן ציין כי הנאשם לוקח אחריות על העבירות המיוחסות לו, מביע הבנה לכך שמעשיו חמורים והתייחס לכך שתקיפתו את השוטרים הייתה פסולה. צוין כי כיום הנאשם מביע אמפתיה כלפי השוטרים, וכי הוא מבין שהשוטרים אמורים לחוש ביטחון בעת מילוי תפקידם, הגם שעודנו מחזיק בעמדות של כעס כלפי המשטרה וגורמי אכיפת החוק. הנאשם הצליח להרחיב את מעגלי הפגיעה כתוצאה ממעשיו ולהתייחס לכך שגם הקהילה האתיופית נפגעה ממעשיו. כמו כן, מלבד התיק הנוסף המתנהל בבית משפט לנוער בפתח תקווה, לא נפתחו נגד הנאשם תיקים נוספים. הנאשם שיתף את שירות המבחן כי בחודשים האחרונים אינו מקבל טיפול פרטני בשל העדר עובדת סוציאלית במעון. הנאשם משתתף בטיפול באומנות ומרוצה מהתנדבותו במעון למטופלים עם צרכים מיוחדים. הנאשם מסר כי שמו נקשר באירועים שליליים, אולם הוא עושה מאמצים לשנות את דפוסיו ומצליח להפחית ויכוחים עם הצוות ולייצר מולם קשרים חיוביים יותר. הנאשם הביע תסכול מכך שלא שולב בחודש מרץ במכינה קדם צבאית והוא מתקשה נוכח חוסר הוודאות לגבי עתידו. לצד זאת, הצליח הנאשם לקחת אחריות על כך שלא השתלב עד כה במכינה בשל התנהגויותיו במעון שלא אפשרו זאת. עם זאת, שירות המבחן ציין כי בוועדת ההערכה הכיר הנאשם בכך שלא התנהג כנדרש אך התקשה לקחת אחריות על התנהגויותיו וטען שמדובר בפרשנות של צוות המעון. נמסר כי הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן, הגיע לכל הפגישות ובתהליך הטיפול העמיק בעבירות המיוחסות לו וניכרה התקדמות גם בתחום זה. שירות המבחן התרשם כי ישנה תנועה ביכולתו של הנאשם להתבונן על חלקיו ואחריותו למצבו, אך עם זאת קיימים עדיין מצבים בהם הוא מתקשה לעשות זאת ומעביר אחריות אל אחרים. שירות המבחן עדכן כי ביום 27.2.2025 שולב הנאשם בקבוצה לנערים שביצעו עבירות אלימות וביום 7.8.2025 התקיים מפגש סיום. תפקוד הנאשם בקבוצה היה חיובי והוחלט שהנאשם ימשיך להשתתף בקבוצה עם חזרתה לפעילות ביום 7.1.2026. הנאשם שיתף כי נחווה במעון כנער שיש לו יד בכל מעשה. בלטו טעויות חשיבה שגרמו לנאשם אירועי עימות עם הצוות והנערים. הנאשם דיבר על התקפי כעס ועצבים עליהם היה רוצה לעבוד וכי הוא מבין שאלה פוגעים ביחסיו עם הסביבה. הנאשם שיתף על הרקע לביצוע העבירות ומסר כי התקופה התאפיינה באירוע אלימות בפנימייה שבה שהה באותה תקופה, התנגדות לגבולות וסמכות ורדיפת שוטרים אחריו בשכונה. הנאשם סיפר כי בילדותו חווה והפנים מסרים מפלים וגזעניים, ניכור חברתי וחרם. מנחי הקבוצה התרשמו כי ייתכן וקיים קשר אפשרי בין חוויות אלו להחלטת הנאשם למחות נגד סמכות וגזענות ולהשתתף בהפגנה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם ניצל את המרחב הקבוצתי לעבודה והעמקה במניעים שקדמו לביצוע העבירה ובדפוסים מעכבים בהתנהגותו. צוין כי הנאשם ברח מהמעון ביום 10.5.2026. שירות המבחן ביקש מאביו של הנאשם למסור לנאשם ליצור עמם קשר. ביום 17.5.2026 יצר הנאשם קשר עם קצינת המבחן. דווח כי בשיחה ביניהם הנאשם טען שלא היה מעורב באירוע אלימות. לדברי הנאשם, שני נערים רבו ביניהם ובמהלך ההתקוטטות נער אחד הניף אגרוף כלפי הנער האחר, ותוך כדי נתקע בו אחד הנערים. הנאשם מסר כי "שם רגל" לאותו נער מתוך אינסטינקט, נעלו עפה מרגלו, והוא שאל את הנער מה הוא עושה. הנאשם הכחיש כי פגע באותו נער באגרופים ואמר כי ייתכן והשאלה שהפנה לנער הייתה יכולה להיות מאיימת. הנאשם מסר כי ברח לאחר שמנהל המעון התקרב אליו וצעק עליו ש"יעוף מפה". הנאשם סיפר שביקש מהצוות להזמין משטרה כי הוא לא מוכן להישאר יותר במעון. לאחר שהוסברו לנאשם השלכות בריחתו מהמעון והובהר לו כי עליו לשוב למעון, השיב כי הוא מודע להשלכות וכי אין בכוונתו לשוב למעון. עם זאת, הנאשם שב למעון ביום 18.5.2026. באותו היום מסרה רכזת הטיפול של המעון לשירות המבחן כי צו ההשגחה במעון פוקע ביום 18.5.2026 וכי המעון מתנגד להמשך שהותו של הנאשם במסגרתו ומבקש שלא להאריך את הצו ולהפסיק את שהות הנאשם במעון לאלתר, על רקע מעורבותו החוזרת באירועים חריגים ובכללם אירוע האלימות האחרון, אותו הנאשם מכחיש. שירות המבחן שוחח עם מנהל המעון, וסוכם שהנאשם יישאר במעון עד למחרת היום ולאחר מכן ייאלץ לעזוב. לסיכום, שירות המבחן מסר כי התרשם שאביו של הנאשם נוטה לגונן עליו ולא הכיר באחריותו למצבו, מעביר את מלוא האחריות לצוות המעון ועמדות אלה מחזקות את הקושי של הנאשם לקחת אחריות על מעשיו. הנאשם התמודד עם קשיים לימודיים והתנהגותיים ועבר בין מסגרות חינוכיות. בתקופה שקדמה למעצרו, הנאשם לא שולב במסגרת חינוכית ועבד באופן מזדמן. שירות המבחן מסר כי מאז הדיון האחרון, הנאשם הצליח לשמור על יציבות תפקודית וחיובית במעון, השתלב כמתנדב במעון "עתידות" עבור צעיר עם צרכים מיוחדים ודווח על קשר משמעותי ביניהם. הנאשם שיתף פעולה במסגרת הטיפול באמנות. אולם, בחודש האחרון חלה הידרדרות משמעותית בתפקודו של הנאשם. הנאשם היה מעורב באירועים חריגים רבים במסגרת המעון וביניהם אירועי אלימות וונדליזם. בוועדת הערכה שהתקיימה ביום 3.5.2026 עלו פערים בין ההתקדמות בחדר הטיפול לבין תפקודו של הנאשם במעון ומעורבותו באירועים חריגים רבים. הוחלט לבחון אפשרות למעברו של הנאשם לתהליך של שלושה חודשים בחווה לצורך התארגנות מחדש. בטרם ניתנה תשובה מחסות הנוער, דווח כי בתאריך 10.5.2026 היה הנאשם מעורב באירוע אלימות במעון בגינו הוגשה תלונה למשטרה והנאשם ברח מהמעון. הנאשם שב למעון ביום 18.5.2026. ביום 19.5.2026, לאחר שפקע צו ההשגחה הזמנית והמעון התנגד להארכתו, עזב הנאשם לביתו. באשר ליחסו של הנאשם לעבירות שביצע, דיווח שירות המבחן שהנאשם המשיך בעבודה מעמיקה והצליח לבחון חלופות להתנהגותו, הביע אמפתיה כלפי השוטרים שנפגעו, לקח אחריות על מעשיו והביע הבנה לכך שמעשיו חמורים. שירות המבחן התרשם שהנאשם מצליח לעשות תזוזה בעמדותיו כלפי השוטרים, להביע הבנה לכך שגרם להם נזקים, ולהבין שהשוטרים אמורים לחוש ביטחון בעת מילוי תפקידם. עם זאת הנאשם עודנו מחזיק בעמדות של כעס כלפי המשטרה וגורמי אכיפת החוק. שירות המבחן ציין כי הנאשם מוכר מאז שנת 2018 ובתקופות שונות שיתף עמו פעולה. מאז מעצרו, הנאשם משתף פעולה והגיע לפגישות שאליהן זומן, וההתרשמות היא שישנה תנועה ביכולתו להתבונן על אחריותו למצבו, אך עדיין קיימים מצבים שבהם מתקשה לעשות זאת, מעביר אחריות אל אחרים וטוען שמדובר בפרשנות שלהם. הנאשם השתתף בקבוצת "שליטה בכעסים", והתקבל הרושם שהוא מנצל את המרחב הקבוצתי לעבודה והעמקה במניעים שקדמו לביצוע העבירות ובדפוסים מעכבים בהתנהגותו. בבחינת לגורמי הסיכוי לשיקום, ציין שירות המבחן את שאיפותיו הנורמטיביות של הנאשם, הבעת מוטיבציה להשתלב במכינה ולהתגייס לצבא בשירות משמעותי, הפסקת שימוש בסמים, תקופות שבהן הצליח לתפקד בצורה טובה, שילובו בטיפול במעון וחוות דעת חיובית מהמטפלת, התנדבותו עבור צעיר עם צרכים מיוחדים, נטילת אחריות מצדו על העבירות שביצע, הבעת הבנה לחומרתן, הבעת חרטה, זיהוי מעגלי הפגיעה כתוצאה ממעשיו, הבעת אמפתיה לנפגעים, שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, הצלחתו להתבונן על חלקיו ואחריותו להתנהגויותיו במעון. בבחינת גורמי הסיכון להישנות העבירות, ציין שירות המבחן את חומרת העבירות ותוצאותיהן, נסיבות ביצוען תוך תכנון מקדים, קושי של האב להכיר באחריות הנאשם למצבו, החזקת עמדות של כעס כלפי המשטרה וגורמי אכיפת החוק, מעורבותו באירועים חריגים חוזרים ונשנים במסגרת המעון, שימוש בשפה פוגענית כלפי צוות המעון וקושי בקבלת סמכות מצד חלק מהצוות, בריחתו מהמעון, פער בין תפקודו במעון לבין התקדמותו בטיפול, וקושי לעיתים בלקיחת אחריות על מצבו ובהעברתה לאחרים. נוכח האמור, מסר שירות המבחן כי על אף פרק הזמן הארוך שבו הנאשם היה בטיפול והגם שהושגה התקדמות בתחומים שונים, עדיין קיימים גורמי סיכון רבים והמשך שימוש באלימות מצד הנאשם במהלך שהותו במעון. על כן, מאחר שהמעון ביקש לסיים לאלתר את שהות הנאשם במקום ולנוכח גילו הבוגר, הודיע שירות המבחן כי הוא ממליץ לסיים את הדיון ואין עוד בידו המלצות טיפוליות נוספות. תסקיר נפגע העבירה 20. ביום 9.2.2025 נערך תסקיר בעניינו של נפגע העבירה. נפגע העבירה נולד באתיופיה ועלה עם משפחתו לישראל בהיותו בן 7. נכון למועד עריכת התסקיר, נפגע העבירה בן 28, רווק, מתגורר במרכז הארץ עם הוריו ומתקיים מקצבת נכות. נפגע העבירה מוכר למערכת בריאות הנפש בעקבות פוסט-טראומה על רקע פגיעת הנאשם בו. נפגע העבירה הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 44% כתוצאה מאותה פגיעה (30% על רקע פוסט-טראומה ו-14% על רקע צלקות). כמו כן, הוא מוכר כנכה צה"ל על ידי משרד הביטחון בשיעור של 16%. לנפגע העבירה נקבעה גם דרגת אי כושר השתכרות בשיעור של 100%. שירות המבחן מסר כי נפגע העבירה תיאר קשיי קליטה בישראל ומצב סוציו-אקונומי קשה עמו התמודדה משפחתו במשך שנים. נפגע העבירה השלים 12 שנות לימוד בהצטיינות. בתקופת התיכון התגורר בפנימייה עקב מצב כלכלי קשה ומתוך רצון עז להתערות בחברה הישראלית. נפגע העבירה שאף לשרת בצה"ל בתפקיד משמעותי והתגייס לחטיבת הקומנדו. הוא אף שאף להמשיך בשירות קבע, אך קרע את רצועת הכתפיים ונזקק לניתוח ולתקופת שיקום ארוכה. על אף הפציעה והמשבר בעקבותיה, השתלב נפגע העבירה בעבודה כמאבטח, ושאף להתגייס לימ"מ. שירות המבחן התרשם כי בחווייתו של נפגע העבירה, פגיעת הנאשם גדעה את הליך שיקומו וסתמה את הגולל על האפשרות שהייתה לו לניהול חיים טובים, פרודוקטיביים ובעלי משמעות. נפגע העבירה התקשה לדבר עם שירות המבחן על אירוע הפגיעה מצד הנאשם. הוא היה נסער מאוד, הרבה לבכות ומדבריו עלה כי הוא סובל מהבזקים חודרניים (פלשבקים) בלתי נשלטים של מראות, קולות ותחושות מהחוויה הטראומטית בתדירות גבוהה. שירות המבחן התרשם כי מדובר באחד ממאפייני התסמינים של הפרעה פוסט טראומטית. נפגע העבירה תיאר כי ביום הפגיעה השתתף יחד עם אחיו ואחיותיו, בהפגנת "צדק לרפאל" של הקהילה האתיופית בישראל. הנפגע תיאר את ההפגנה כרגועה, ללא אלימות "כשלפתע נפלה עליו אש מהשמיים" – כך כלשונו. הנפגע לא הבין מהו מקור האש, הרגיש שכל גופו עולה באש וחווה כאב עז ואימת מוות מצמיתה. האנשים שהיו סביבו, ובעיקר בני משפחתו, קפצו עליו בניסיון לכבות את האש ושפכו עליו מים. נפגע העבירה תיאר כי לאחר שהאש כבתה, הוא נותר שרוף כשבחלקים גדולים מגופו בשרו חשוף ומדמם. הוא פנה לשוטרים שהיו בקרבת מקום וביקש עזרה, אך שיתף בכאב עמוק כי איש מאנשי הביטחון שהיו במקום לא סייע לו. נפגע העבירה תיאר כי רץ מניידת לניידת, ואיש לא הסכים להזמין עבורו אמבולנס. לדבריו, אחד מאנשי הביטחון צעק עליו שיסתלק. נפגע העבירה שיתף כי חש תחושת השפלה עמוקה, בעודו רץ בבהלה ברחובות תל אביב, כאוב וגופו מלא שלפוחיות, בחיפוש אחר אמבולנס שיסייע לו להתפנות לצורך קבלת טיפול רפואי. נפגע העבירה חש נטוש ומקופח והחליט להגיע באופן עצמאי לבית החולים. שירות המבחן התרשם כי חוויה קשה זו העמיקה והחריפה את נזקי הטראומה. הנפגע אושפז בבית החולים איכילוב למשך 15 ימים. הוא סבל מכוויות בדרגה 2 בחלקים נרחבים בגופו, וטופל בין היתר במשככי כאבים נרקוטיים לתקופה ממושכת. מעיון בסיכום ביקור במרפאת כאב מיום 16.10.2023 עלה כי מצבו התפקודי הכללי הידרדר לאחר פגיעת הנאשם, כולל החמרה בתפקוד יד ימין. הוא אובחן עם תסמונת כאב כרוני הכוללת תחושת נימול ושריפה בזרוע ימין. דווח על ירידה במצב הרוח וקשיים נפשיים. לאור הירידה במצבו, הומלץ על הערכה כללית במסגרת אשפוז יום בבית החולים שיבא. בשל המצב הביטחוני והעומס במחלקת השיקום, הוא התקבל לאשפוז יום שיקומי בבית החולים שיבא רק ביום 9.4.2024. מסיכום האשפוז עלה כי עדיין סבל מנימול ותחושת שריפה ביד ימין וכי נותרה הגבלה בטווחי התנועה בכתף, ירידה בכוח האחיזה ובמוטוריקה עדינה. הנפגע מתמודד עם מצב רוח ירוד, קשיי שינה וכאבים חזקים באזור הכוויות. שירות המבחן דיווח כי מאז הפגיעה הנפגע אינו מתפקד בהתאם לגילו וזקוק לטיפול רגשי משמעותי. שירות המבחן דיווח כי בתקופה זו, על אף היותו נכה צה"ל ופטור משירות מילואים, נפגע העבירה ביקש להתגייס למילואים על מנת לסייע במאמץ המלחמתי. אולם, בקשתו נדחתה לאור מצב הכוויות והתלות אשר פיתח במשככי כאבים נרקוטיים. שירות המבחן דיווח כי עבור הנפגע, שזהותו ודימויו העצמי מבוססים על היותו לוחם, דחיית בקשתו הייתה כמכת מחץ ליסודות עליהם הם מושתתים, אשר יצרה חוויה נוספת של דחייה והדרה, והדגישה עבורו את הפער העצום בין המעמד שהיה לו כחייל קרבי בקומנדו, לבין מעמדו כיום. שירות המבחן התרשם כי השירות הצבאי היה מקור גאווה עצומה עבורו, וכי הפציעה הנוכחית נתפסת אצל הנפגע כמשפילה ושייתכן כי מעורבים בה מניעים גזעניים. עוד התרשם שירות המבחן כי מדובר בנזק משמעותי וחמור ביותר, והשינוי הקיצוני מהיות נפגע העבירה לוחם שהצליח בכוחותיו ומשאביו הרגשיים לרומם עצמו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך לאדם מושפל ומבויש, לתפיסתו, אשר לפתע מתמודד עם פגיעה אסתטית ונכות נפשית, מותיר אותו בחוויית אובדן קשה עם השלכות חמורות על דימויו העצמי. מעבר לכך, בעקבות הכאבים הפיזיים והנפשיים, נפגע העבירה פיתח תלות במשככי כאבים נרקוטיים (מהם נגמל רק לאחרונה) והוא עושה שימוש לרעה באלכוהול מדי שבוע כדי לשכך את כאביו. עקב הפגיעה, נפגע העבירה אינו עובד, דבר שהסב לו נזק כלכלי משמעותי המשפיע לרעה על דימויו העצמי ויוצר תחושת חוסר משמעות. בנוסף, הנפגע מתמודד עם בושה מייסרת ופגיעה קשה בפרטיותו בעקבות סרטונים שלו מרגעי האימה שבהם עלה באש, אשר נפוצו ברשתות החברתיות וגרמו לכך שרבים מזהים אותו ברחוב כ"זה שנשרף". זיהויו בקונוטציה זו מערער בכל פעם מחדש את מצבו הרגשי. בעוד שטרם הפגיעה ניהל חיי חברה עשירים ומספקים, כיום הוא עייף בשל חוסר שינה, חסר מוטיבציה, ומבלה את ימיו בעיקר במיטה ובעיסוק בפרוצדורות רפואיות. הוא מוותר על מפגשים עם חבריו, חווה בדיחות חסרות רגישות מצדם וחש כלוא ומבודד בביתו. הנפגע מתמודד עם אובדן אמון בבני אדם ובטוב האנושי, וכן עם פגיעה אסתטית קשה המלווה בפחד שלא יוכל לקיים קשר זוגי בעתיד. חוויית אימת המוות שחווה, לצד התערערות תחושת המוגנות והשליטה על גורלו, מונעים ממנו לתכנן את עתידו באופן מוחלט, והדבר מותיר אותו במצב של תקיעות, אובדן משמעות, וללא שאיפות או חלומות אשר היו עשויים לשמש ערוצי החלמה משמעותיים. לסיכום, שירות המבחן התרשם מתמונת נזק קשה ביותר ביחס לנפגע העבירה, אשר מתמודד עם פגיעה משמעותית בדימויו העצמי, ועם פגיעות פיזיות ואסתטיות הפוגמות באיכות חייו באופן ניכר. הוא מתמודד עם מצוקה נפשית קשה ביותר ועם תסמינים פעילים של הפרעה פוסט-טראומטית. מחשבות חודרניות ובלתי נשלטות מציפות אותו לאורך כל שעות היום, כאשר טריגרים רבים מהווים תזכורת בלתי פוסקת לתקיפה האכזרית, שבה היה נתון באימת מוות מבעיתה. כמו כן, התקבל הרושם כי תגובת הסביבה לפגיעה בו, אותה חווה כמזלזלת ומתעלמת, מעצימה את הטראומה ואת אובדן האמון בבני אדם באופן כללי. נפגע העבירה מתקשה לתפקד בכל תחומי חייו ומצוי בתחושה שחייו נעצרו. אירוע הפגיעה הפתאומי קטע את רצף חייו של הנפגע והעמיד אותו במצב קיצוני של חוסר ישע, השפלה, כאב ואימת מוות. הפגיעה ריסקה באבחת יד את דימויו העצמי של הנפגע ואת המרכיבים עליהם ביסס את זהותו, והותירה אובדנים קשים בריאותיים, נפשיים, תפקודיים, כלכליים וחברתיים הפוגמים בצורה ניכרת באיכות חייו של נפגע העבירה ומותירים אותו בחוויה של פגיעות, חולשה, תלות, מובסות, בדידות, ניכור וחוסר ערך. שירות המבחן ציין כי הפגיעה האסתטית עמה מתמודד נפגע העבירה תלווה אותו לאורך חייו ותהווה תזכורת יומיומית לחוויה הטראומטית שעבר. שירות המבחן התרשם כי שרשרת האירועים שהתרחשו מאז פגיעת הנאשם בו, אשר כוללת היעדר טיפול מתאים, התמודדות עם מערכת בירוקרטית מורכבת ותחושת בדידות ונטישה מצד גורמי ממסד, הובילו את נפגע העבירה לאובדן אמון במדינה ובערכיה. לאור תמונת הנזק הקשה ועל מנת להשיב לנפגע חוויה של צדק ומוגנות, ולו חלקית, בחייו, לצד מסר של הכרה, חברתית ומשפטית בפגיעת הנאשם בו וקבלת אחריות על הפגיעה, שירות המבחן סבור כי קיימת חשיבות שיוטל על הנאשם, בין היתר, פיצוי כספי משמעותי עבור נפגע העבירה, שבו יוכל לערוך שימוש שייטיב את איכות חייו. ראיות וטיעוני המאשימה לעונש 21. ב"כ המאשימה, עו"ד רות ברקלי דאל, ביקשה להרשיע את הנאשם בכלל העבירות, ולהשית עליו עונש של 7 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך של 50,000 ₪, במסגרת התיק העיקרי; בנוסף לכך, להטיל עליו עונש של 6 חודשי מאסר בפועל במצטבר, בשל ההרשעה בתיק המצורף. ב"כ המאשימה הבהירה כי עמדתה העונשית מתחשבת בכך שהנאשם שהה במעון "גיל-עם" במשך כשנתיים. אלמלא שהות זו, הייתה עותרת להשית עליו מאסר ממושך יותר. נטען כי גובה הפיצוי המבוקש מתחשב בכך שהנאשם היה קטין בעת שביצע את העבירות ובמצבו המשפחתי, שאילולא כן הייתה מבקשת לפסוק פיצוי בסכום המקסימלי הקבוע בחוק העונשין. ב"כ המאשימה פירטה את נסיבות ביצוע העבירות, הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו והדגישה את מעשי התכנון המוקדם שביצע הנאשם, שכללו הגעה למקום ההפגנה, הצטיידות במסכת פנים, רכישת דלק ומילוי בקבוקי תבערה במטרה ליידותם לעבר כוחות המשטרה. צוין כי הנאשם תקף את השוטר במכת אגרוף לראשו. בקבוק התבערה שידה לכיוון כוחות המשטרה פגע במפגין וגרם לו לכוויות קשות בהיקף של למעלה מ-15% על פני גופו, לרבות בבטנו, בחזהו ובגפיו. נטען כי עצם הפגיעה באזרח ולא באנשי כוחות הביטחון, אליהם כיוון הנאשם, אינה הופכת את האירוע כולו לקל יותר או לחמור יותר. ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר נפגע העבירה המתאר תמונה קשה של מצוקה נפשית, תסמינים פוסט-טראומטיים, אובדן תפקוד, והתמכרות לחומרים משני תודעה. חייו נהרסו והוא הוכר כנכה בעל 44% נכות. ב"כ המאשימה הדגישה כי הפגיעה קטעה את מסלולו המקצועי של נפגע העבירה אשר שירת כחייל קרבי בקומנדו ותיכנן לחזור ולשרת את המדינה. הנפגע אינו מסוגל לעבוד לפרנסתו והוא הוכר כבעל דרגת אי-כושר השתכרות בשיעור של 100%. הוצגו מסמכים רפואיים מבית החולים איכילוב בדבר האשפוז והטיפול שקיבל נפגע העבירה (ת/1). ב"כ המאשימה הציגה (בהסכמת ההגנה) מסמך שערך ד"ר אלכס דיסקין מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו מיום 7.7.2026, ממנו עולה כי בעקבות הפגיעה נפגע העבירה מאובחן כלוקה ב-POSTTRAUMATIC STRESS DISORDER (PTSD). הנפגע קיבל טיפול תרופתי שגרם לו לתופעות לוואי ללא שיפור במצבו, ומאז הפגיעה הטראומטית הוא סובל מסימפטומים נרחבים של דריכות יתר, עצבנות, קשיי שינה, פחדים, רמת תפקוד ירודה ומצב רוח ירוד. צוין כי הנפגע נדרש למעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי. הומלץ על שימוש בקנביס רפואי בהמלצת רופא כאב (ת/2). ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשם הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו בתיק העיקרי כבר בעת שנחקר, ועל אף זאת לא ניצל את ההזדמנות השיקומית שניתנה לו. נטען כי התנהלות הנאשם במעון "גיל-עם" הייתה רצופת עליות ומורדות. הגם שבתחום הלימודי הנאשם התקדם, התנהגותו במעון לא הייתה מיטבית ולוותה באירועי אלימות חוזרים ונשנים עד לבריחתו מהמקום. נטען כי הנאשם לא הציג התקדמות מספקת בשיקומו, חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו לשפר את התנהגותו. בתמיכה לעמדתה העונשית הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה שעניינה בעבירות אלימות קשות שבוצעו על ידי קטינים סמוך לגיל בגרות, כמפורט להלן: בעפ"ג 46122-01-25 פלוני נ' מדינת ישראל (15.5.2025) נדון נאשם קטין, שהיה על סף בגירות בעת ביצוע העבירות, בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בנסיבות של מעשה טרור ובעבירה של חבלה במזיד ברכב ממניע של גזענות. הנאשם היה מעורב בתקיפת משפחה שנסעה ברכב, בעוד שהוא ואחרים רדפו אחר הרכב, יידו לעברו אבנים וחפצים שונים וניסו להוציא את האב מהרכב. לבני המשפחה נגרמו פציעות וחבלות. בית המשפט העליון החמיר בעונשו של הנאשם והעמידו על 6.5 שנות מאסר בפועל (חלף 5 שנות המאסר שגזר עליו בית המשפט המחוזי), בקבעו כי חומרת העבירות והיות הקטין על סף בגירות מטות את כפות המאזניים להכרעה המבכרת שיקולי גמול והרתעה. בת"פ (מח' חי') 15627-07-25 מדינת ישראל נ' פלוני (10.5.2026) הורשע קטין כבן 15.5 בעת ביצוע העבירות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש ואיומים. במהלך ויכוח, דקר הנאשם את המתלונן בבטנו, רדף אחריו ופצע אותו בעינו. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 54 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה טענה כי הסיכון הכרוך בשימוש בבקבוק תבערה גבוה מהסיכון הכרוך בסכין. כך בעוד שסכין מכוונת לקורבן ספציפי במגע ישיר, בקבוק תבערה גורם לשריפה המסכנת רבים. ב"כ המאשימה טענה כי אין מקום להעדפת שיקולי שיקום בעניינו של הנאשם, לאחר שהליך השיקום כשל, ובהתחשב בחומרת העבירות שביצע בהיותו על סף בגירות, יש להשית עליו את העונשים להם עתרה. ראיות וטיעוני ההגנה לעונש 22. מטעם ההגנה נשמעה עדותו של אביו של הנאשם, [הושמט]. האב טען בהתרגשות, שבנו הוא ילד טוב, וביקש להתחשב בו ולתת לו הזדמנות נוספת. לדבריו, בנו השתתף בהפגנה למען צדק לעדה האתיופית בעקבות מקרה של דריסת ילד מנתניה, ושם ביצע את העבירה ברגע של חוסר מחשבה. האב ציין את מעצרו של הנאשם במשך כ-4 חודשים בכלא אופק, ולאחר מכן את שהותו במעון "גיל-עם". האב סיפר שהוא ואשתו חסרי מנוחה ואינם מרוכזים מאז מעצר בנם. האב הטעים את היעדרותו מוועדת האבחון בשל תקלה שאירעה ברכבו בדרכו למקום. האב מסר כי הנאשם מתחרט על מעשיו וכי הוא לא התכוון לבצע את העבירה ולגרום נזק. לדבריו, כתב האישום הנוסף מבייש אותו מאוד. האב ציין את ההזדמנויות שקיבל הנאשם במהלך הדיונים בבית המשפט וביקש להתחשב בבנו, ו"לא לזרוק לפח", אלא לתת לו תקווה. 23. ב"כ הנאשם, עו"ד בועז קניג, לא המעיט בחומרת העבירות שביצע הנאשם, אך טען כי העונש לו עתרה המאשימה (7 שנות מאסר ו-6 חודשי מאסר), מנוגד לאינטרס הציבורי בשיקומו של הנאשם ובהשתלבותו בחברה, וחורג לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. ב"כ הנאשם הסכים להרשעת הנאשם בדין בעקבות הודאתו במיוחס לו בשני כתבי האישום - בהליך העיקרי ובהליך שצורף. הסנגור הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות, כאשר טרם מלאו לו 18 שנים. נטען כי בגזירת העונש יש להפעיל שיקולי ענישה ייחודיים לקטינים וכי יש להתחשב בכך שישנם קטינים המגבשים את זהותם לאחר גיל 18. בנוסף, הדגיש הסנגור את המסלול השיקומי הממושך של הנאשם, במשך כשנתיים וחצי במעון סגור ובליווי שירות המבחן, וטען כי על אף שהניסיון השיקומי התאפיין בעליות ומורדות, חלו בנאשם שינויים חיוביים, ובכללם: לקיחת אחריות על המעשים והבעת חרטה ואמפתיה כלפי הנפגעים. הסנגור טען כי הסיבה לכך שההליך השיקומי כשל קשורה בכך שתקוותו של הנאשם להשתלב במכינה קדם צבאית לא מומשה. במסגרת טיעונים משלימים לעונש הפנה הסנגור לדברים שנרשמו בתסקיר מפי הנאשם לפיהם בחודשים האחרונים הוא לא קיבל טיפול פרטני במעון בשל היעדר עו"ס מטפלת בקבוצה. ב"כ הנאשם מסר כי שוחח על כך עם עובדת סוציאלית שהייתה חלק מהצוות שטיפל בנאשם במעון. לטענתו, היעדר דמות טיפולית במעון בתקופה של מעל חצי שנה עובר למועד שבו הוצא הנאשם מהשגחת המעון, מהווה שיקול שיש להביא בחשבון בבחינת הגורמים שהביאו להידרדרות במצבו של הנאשם ולהעדר המלצה טיפולית בעניינו. נטען כי מדובר בנתון אקוטי שפגע באופן משמעותי בתהליך הטיפולי של הנאשם ולא ניתן לו ביטוי מודגש בתסקיר המסכם של שירות המבחן. הסנגור ביקש להתחשב בכך שעל אף מעורבות הנאשם באירועים חריגים במהלך שהותו במעון, ובמהלך ימי בריחתו ממנו, לא נפתחו נגדו הליכים פליליים. נמסר כי בימים שחלפו מאז שהנאשם ברח מהמעון ועד ששב אליו הוא היה בקשר טלפוני עמו, הגם שלא ידע לומר היכן שהה באותם ימים, והוא שב למעון מיד לאחר שהובהר לו כי הוא חייב לעשות כן. הסנגור טען כי מאסר ממושך עלול להוביל את הנאשם למעגל הפשיעה במקום לשלבו בחברה יצרנית, בדומה להוריו העובדים. הסנגור ביקש מבית המשפט להתחשב בתקופת מעצרו הממושכת של הנאשם, הן בכלא אופק והן במעון "גיל-עם", ולהתייחס לכך כאל תקופה שבה כבר ריצה חלק מעונשו. הודגשו תמיכת המשפחה, קשיי השפה של האם ומאמצי האב. ב"כ הנאשם ציין את ההזדמנויות הרבות שניתנו לנאשם להמשיך בדרכו השיקומית, הביע עצב על כישלון ההליך הטיפולי וביקש מבית המשפט להושיט לנאשם פעם נוספת יד כדי לאפשר לו להשתלב בחברה ולמנוע את שובו למעגל הפשיעה. דברי קצינת המבחן 24. קצינת המבחן, גב' הודיה אוהב ציון, ציינה כי דרכו של הנאשם במסגרת השיקומית הייתה ארוכה והיו בה עליות ומורדות, אך גם התקדמות רבה, בעיקר בקשר עם שירות המבחן ובעיבוד העבירה. היא ציינה כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, ולאחר עבודה טיפולית מעמיקה ומאומצת הצליח להביע אמפתיה כלפי נפגע העבירה והשוטר והבין את הנזקים שגרם להם. קצינת המבחן מסרה כי הנאשם היה מעורב במספר אירועים חריגים, לרבות אירוע אלימות חמור שבעקבותיו דרש המעון את סיום שהותו של הנאשם במסגרתו. קצינת המבחן מסרה כי התמונה השיקומית בעניינו של הנאשם מורכבת והביעה אכזבה וצער על מצבו הנוכחי. קצינת המבחן תיארה כי מצד אחד, הנאשם שיתף פעולה והתקדם במסגרת השיקומית; אך, מצד שני, חלו ירידות ונסיגות רבות והוא היה מעורב במספר אירועים חריגים. קצינת המבחן ציינה כי שירות המבחן וגורמי הטיפול התלבטו לא מעט ביחס להתקדמות הנאשם, והוחלט לתת לו הזדמנויות נוספות, מתוך רצון להילחם על שיקומו. ואולם, הנאשם התבקש לעזוב את המעון בעקבות האירוע האלים האחרון. להערכת קצינת המבחן, הנאשם איבד את סבלנותו במהלך התקופה הממושכת, שנועדה לאפשר לו להשתקם. גורמי הסיכון בעניינו עודם קיימים. מאחר שהמעון עומד על סיום שהותו של הנאשם במקום, אין לשירות המבחן המלצות טיפוליות נוספות. דבר הנאשם 25. הנאשם מסר כי הוא ער להזדמנויות הרבות שקיבל מבית המשפט להשתתף ולהתקדם בהליך טיפולי כדי להשתקם. לדבריו, הוא ניסה להתמיד במסלול אך נכשל. וכך אמר: "ניסיתי באמת להחזיק את זה בין השיניים, בסוף נכשלתי, פישלתי עם זה". הוא הוסיף כי ניסה להילחם בלחצים ובתסכול במהלך השנתיים וחצי האחרונות, אך בחצי השנה האחרונה הרגיש "תקוע" ואיבד את האיזון. כמו כן, הוא ביטא את רצונו להתגייס לצבא. הנאשם הכיר בנזק ובכאב שגרם לשוטר ולמפגין שנפגעו, ולבני משפחותיהם. הנאשם מסר שלמד מטעותו ובמבט לאחור היה נמנע מלהשתתף בהפגנות. הנאשם הביע צער על כך שהרס לעצמו את העתיד ופגע גם בבני משפחתו. ההרשעה 26. הנאשם ביצע את המעשים המפורטים בשני כתבי האישום בעת שהיה קטין. במועד הגשת כתב האישום בהליך העיקרי, הנאשם היה עדיין קטין. במועד הגשת כתב האישום בהליך המצורף הנאשם היה בן 18 ו-3 חודשים. נכון למועד מתן גזר הדין, הנאשם הוא בגיר - בן 20 שנים ו-10 חודשים. 27. הנאשם הודה במיוחס לו בכתבי האישום המתוקנים. בהתאם להוראת סעיף 21 לחוק הנוער, נקבע כי הנאשם ביצע את העבירות המפורטות בהם. שאלת הרשעתו נותרה להכרעה בשלב גזירת הדין. בנסיבות אלה, חל סעיף 24 לחוק הנוער, הקובע כדלקמן: "קבע בית משפט לנוער שהקטין ביצע את העבירה והוגשו לו תסקיר של קצין המבחן ותוצאות הבדיקות והחקירות, שעליהם הורה לפי סעיף 22, יחליט על אחד מאלה: (1) להרשיע את הקטין ולגזור את דינו; (2) לצוות על אחד או יותר מהאמצעים ודרכי הטיפול המנויים בסעיף 26; (3) לפטור את הקטין בלא צו כאמור". 28. ככלל, מקום שבו נקבע שנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו - יש להרשיעו בדין. לכלל זה מספר חריגים. אחד מהם הוא החריג הקבוע בסעיף 24 לחוק הנוער הנוגע לנאשמים קטינים. מכוח סעיף 5א(ב) לחוק הנוער, חריג זה חל גם על נאשמים העומדים לדין כבגירים בשל עבירות שביצעו בהיותם קטינים. לפיו, רשאי בית המשפט להימנע מהרשעה כלל, או להטיל אמצעים טיפוליים ללא הרשעה. באשר לאמות המידה לבחינת שאלת ההרשעה נקבע כי: "ההכרעה בדבר הימנעות מהרשעתו של מי שביצע עבירה, מצריכה איזון בין שני אינטרסים מרכזיים. האחד הוא אינטרס הציבור, הקורא למיצוי הדין עם פושעים, ולהחלה שוויונית של הדין הפלילי. מטבע הדברים, ככל שהעבירה הנדונה חמורה יותר – כך גובר כוחו של אינטרס זה. מנגד, ניצב ועומד האינטרס הפרטי של הנאשם, אשר בגדרו נבחנים נתוניו האישיים, וכן הנזק שצפוי להיגרם לו כתוצאה מההרשעה (ע"פ 5931/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (10.2.2014)). על מנת להימנע מהרשעת מי שנקבע כי ביצע עבירות שיוחסו לו, על בית המשפט להשיב בחיוב על שתי שאלות: (1) האם סוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעה, מבלי שיהיה בכך משום פגיעה מהותית בשיקולי ענישה אחרים; ו-(2) האם ההרשעה צפויה להביא לכדי פגיעה חמורה בסיכויי שיקומו של הנאשם (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד יב(3) 337 (1997); רע"פ 5745/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (23.10.2019)). שתי שאלות אלה הן השאלות המנחות גם כאשר נדונה האפשרות להימנע מהרשעת קטין. אולם, במקרים מסוג זה משתנה מערך האיזונים, כך ש'בעוד שהימנעות מהרשעתו של בגיר תיעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, הנכונות לסטות מחובת מיצוי הדין בעניינם של קטינים היא גדולה יותר'. זאת, מאחר שבמקרים אלה נדרש לתת 'משקל יתר לנסיבותיו האישיות של הקטין, ובכלל זה לגילו, לנזק הצפוי לו בגין ההרשעה, לאפשרויות הטיפול בו ולסיכויי שיקומו', תוך ש'לכך מצטרף גם האינטרס הציבורי בהשבתו של הקטין לתפקוד נורמטיבי בחברה בעודו בתחילת דרכו בחיים' (ע"פ 821/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (19.7.2016))" (ע"פ 3069/22 מדינת ישראל נ' פלוני (20.12.2022)). 29. במקרה שלפניי חומרת העבירות שביצע הנאשם בהליך העיקרי היא גבוהה ביותר. הנאשם נתן דרור לכעסיו על אנשי כוחות הביטחון ונקט אלימות כלפי שוטר, בעת מילוי תפקידו, בכך שהכה אותו באמצעות אגרופו בראשו, וזאת בצוותא עם אחרים. לאחר מכן, וזהו המעשה החמור יותר, השליך הנאשם בקבוק תבערה שהכין מראש לעבר כוחות המשטרה כדי לפגוע בהם. בדרך זו פגע הנאשם באופן קשה ביותר במפגין אחר. ההשלכות הקשות של פגיעת הנאשם במפגין תוארו בהרחבה בתסקיר נפגע העבירה. מעבר לפגיעות המוחשיות, הנאשם יצר סיכון ממשי לפגיעה באזרחים ושוטרים נוספים. חומרת המעשים, נסיבות ביצועם והשלכותיהם אינם יכולים להצדיק הימנעות מהרשעה (ראו: ע"פ 3069/22 לעיל, פס' 12). שיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים מצטרפים אף הם ומחזקים מסקנה זו. באשר לנאשם, תסקירי שירות המבחן מלמדים על גורמי סיכון ממשיים חרף ההליך השיקומי שלא הביא לתוצאה המיוחלת בעניינו. 30. ב"כ הצדדים הציגו עמדה משותפת שלפיה יש להרשיע את הנאשם בכל העבירות על יסוד הודאתו. בנסיבות אלה, בהיעדר מחלוקת בשאלת ההרשעה, לנוכח חומרת העבירות שביצע הנאשם ובהעדר תוצאה שיקומית מספקת בתום הליך שיקומי ממושך, אני מרשיע את הנאשם, על יסוד הודאתו, בכל העבירות שיוחסו לו בכתבי האישום המתוקנים - בתיק העיקרי ובתיק המצורף. העונש 31. הנאשם הורשע בתיק העיקרי, בביצוע שלוש עבירות, כדלקמן: עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אשר העונש המרבי הקבוע בצדה הוא 20 שנות מאסר; עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, אשר העונש המרבי הוא 5 שנות מאסר (ועונש מזערי של 3 חודשי מאסר); עבירה של ייצור נשק, אשר העונש המרבי הקבוע בצדה הוא 15 שנות מאסר (ועונש מזערי של 45 חודשי מאסר). במסגרת התיק המצורף הורשע הנאשם בעבירה של חבלה במזיד ברכב, אשר העונש המרבי הקבוע בצדה הוא 5 שנות מאסר; ובעבירה של פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, אשר העונש המרבי הקבוע בצדה הוא 7 שנות מאסר בפועל. יובהר כי בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הנוער, הוראות העונש המזערי אינן מחייבות את בית המשפט כאשר הנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירה. 32. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, העיקרון המנחה בקביעת עונשו של נאשם הוא עקרון ההלימה, לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של נאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לסעיף 40טו לחוק העונשין, הוראות תיקון 113 אינן חלות במישרין, שכן על ענישת קטין חלות הוראות חוק הנוער, המעניקות כידוע מעמד בכורה לשיקומו. עם זאת, סעיף 40טו(ב) לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט להחיל את עקרונות הבניית שיקול הדעת בענישה (ובכללם עיקרון ההלימה) תוך התאמתם לקטין, ככל שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה. משכך, בכל הקשור לענישת קטינים, שיקולים בדבר שיקום הקטין, הטיפול בו, שילובו בחברה, תקנת השבים, גילו ומידת בגרותו – זוכים למשקל מיוחד, בשונה מענישת בגירים (ראו למשל: ע"פ 8195/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 111 (29.8.2024)). הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם 33. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה של חבלה בכוונה מחמירה הם זכותו של האדם להגנה על חייו ובריאותו, הזכות לאוטונומיה על הגוף, שלמות הגוף והנפש, כבוד האדם, הגנה על הביטחון האישי והגנה על שלום הציבור וביטחונו מפני מעשי אלימות מכל סוג. מידת הפגיעה בערכים אלה היא גבוהה ומשמעותית, נוכח הנזק הפיזי והנפשי החמור והרב שנגרם לנפגע העבירה, המתבטא בכוויות בדרגה 2 בהיקף של למעלה מ-15% מגופו בחזה, בבטן, בגפיים העליונות, ברגליים, בפנים ובאיבר המין, שהובילו לקושי בתפקוד יד ימין, הגבלה בטווחי התנועה בכתף, ירידה בכוח האחיזה ובמוטוריקה עדינה, תסמונת כאב כרוני הכוללת תחושת נימול ושריפה בזרוע ימין, נזק נפשי המתבטא בפוסט-טראומה בגינו הוכר כבעל נכות בשיעור של 30% ונזק אסתטי המתבטא בצלקות בגינו הוכר כבעל נכות בשיעור של 14%. כמו כן מתבטאת הפגיעה בערכים המוגנים בנזק תעסוקתי וכלכלי שנגרם לנפגע העבירה, אשר כתוצאה מפגיעת הנאשם בו, הוא מוכר בדרגת אי כושר להשתכרות בשיעור של 100%, אינו עובד, שאיפותיו המקצועיות ירדו לטמיון והוא חווה נזק חברתי בשל פגיעה בדימויו העצמי. 34. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה של תקיפת שוטר הם שמירה על שלמות גופם וכבודם של אנשי כוחות הביטחון ועל יכולתם למלא את תפקידם בבטחה וללא מורא, שמירה על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, שמירה על הסדר הציבורי ועל שלטון החוק. מידת הפגיעה בערכים מוגנים אלה הינה גבוהה, בהתחשב בכך שהנאשם יחד עם מפגינים נוספים התקהלו סביב מספר שוטרים שנכחו במקום על מנת לאבטח את המפגינים ואת עוברי האורח ולשמור על הביטחון והסדר, תוך קריאות גנאי לעבר השוטרים, דחיפתם ותקיפתם. הנאשם הנחית מכת אגרוף בראשו של השוטר מ.מ במטרה להכשילו ולהפריע לו למלא את תפקידו. 35. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה של ייצור נשק הם קדושת החיים, שלמות הגוף והנפש, ביטחון הציבור, ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק. מידת הפגיעה בערכים מוגנים אלה הינה גבוהה, בהתחשב בכך שהנאשם יצר בקבוקי תבערה. הנאשם הצית אחד מהם והשליכו לעבר שוטרים במטרה לגרום להם לחבלה חמורה כשבמקום מפגינים רבים, ובאופן המעמיד בסכנת חיים ממשית שוטרים ומפגינים. בקבוק התבערה פגע בנפגע העבירה, האש אחזה בו וגרמה לו לכוויות קשות ולנזקים חמורים. 36. הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות של חבלה במזיד ברכב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב הם הגנה על קניינו של הפרט ופרטיותו, שמירה על הביטחון האישי וביטחון הציבור, שלטון החוק והסדר הציבורי ומניעת נזק כלכלי לציבור כולו בשל העלאת דמי הביטוח, ייקור פוליסות ביטוח והחמרת דרישות מיגון ברכב. מידת הפגיעה בערכים אלה הינה ממשית נוכח מעשה הפריצה לתוך הרכב אשר חנה בטבורה של עיר והנזקים שגרם הנאשם. נסיבות ביצוע העבירות 37. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות בתיק העיקרי, הבאתי בכלל חשבון כי הנאשם גיבש החלטה להגיע להפגנה ולהתעמת עם כוחות המשטרה במקום, ולשם כך ייצר בקבוקי תבערה כדי ליידותם לעברם. הנאשם התכונן מראש בכך שהגיע למקום ההפגנה על מנת לממש את החלטתו זו. במהלך ההפגנה הצטייד במסכת פנים במטרה למנוע את זיהויו. הנאשם נסע לתחנת דלק כשהוא מביא עמו שני בקבוקי פלסטיק קטנים. הנאשם רכש דלק ומילא אותו בתוך שני הבקבוקים. הנאשם חזר למקום ההפגנה כשהוא נושא עמו את הבקבוקים המלאים בדלק, וזאת בכוונה להציתם ולהשליכם לעבר כוחות המשטרה. לאחר דקות ספורות הצטרף הנאשם למפגינים אחרים כשהוא עוטה מסכת פנים ומסתיר את זהותו. הנאשם יחד עם מפגינים אחרים התקהלו סביב מספר שוטרים, קראו לעברם קריאות גנאי, דחפו ותקפו את השוטרים. הנאשם תקף את השוטר מ.מ בכך שהכה באגרופו בראשו של השוטר, במטרה להכשילו ולהפריע לו למלא את תפקידו וזאת בצוותא עם מפגינים אחרים. כשתי דקות לאחר תקיפת השוטר, הנאשם הצית נייר באמצעות מצית, הכניסו לאחד הבקבוקים ויידה אותו לכיוון כוחות המשטרה בכוונה להטיל בהם מום, נכות או חבלה חמורה. בקבוק התבערה פגע במפגין אחר וגרם להתלקחות בגדיו באש ולכוויות בגופו. מעשיו של הנאשם מלמדים על תכנון ותעוזה. המניע למעשי הנאשם הוא כעס על מוסדות המדינה וכוחות המשטרה בשל תחושה של ניכור חברתי ואלימות מצד שוטרים ורצון להתעמת עם שוטרים על רקע הפגנת מחאה של בני הקהילה האתיופית. מעשיו של הנאשם גרמו לנזקים חמורים וצמיתים לנפגע העבירה, הכל כמפורט בתסקיר המקיף שערך שירות המבחן. בקבוק התבערה שהשליך הנאשם פגע בנפגע העבירה וגרם לו לנזקים מיידיים שהתבטאו בכוויות בדרגה 2 בהיקף של מעל 15% בגופו, בחזה, בבטן, בגפיים העליונות, ברגליים, בפנים ובאיבר המין. נפגע העבירה נזקק לסדרה של טיפולים ואשפוז למשך 15 ימים בבית חולים ובהמשך אף לאשפוז יום שיקומי במשך כחודש וחצי. הכוויות הותירו בנפגע העבירה נזקים המתבטאים בקושי בתפקוד יד ימין, הגבלה בטווחי התנועה בכתף, ירידה בכוח האחיזה ובמוטוריקה עדינה, תסמונת כאב כרוני הכוללת תחושת נימול ושריפה בזרוע ימין, צלקות בגינן הוכר כנכה בשיעור של 14% ונזק נפשי המתבטא בפוסט-טראומה בגינו הוכר כנכה בשיעור של 30%. לצד נזקים גופניים ונפשיים אלה נגרם לנפגע העבירה נזק תעסוקתי וכלכלי, כתוצאה מפגיעת הנאשם בו. הוא מוכר בדרגת אי כושר להשתכרות בשיעור של 100%, אינו עובד, ושאיפותיו המקצועיות התפוגגו. לנפגע העבירה נגרם גם נזק חברתי בשל פגיעה בדימויו העצמי. הנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם כתוצאה ממעשה השלכת בקבוק התבערה הינו גדול וחמור בהרבה מזה שנגרם, בהתחשב בכך שהנאשם השליך את בקבוק התבערה לעבר שוטרים ומפגינים שהתקהלו במקום, ובהתחשב בכך שהמעשה נושא סיכון ממשי לפגיעה בחיי אדם. חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה בלעדי ומרכזי, ולא נמסר שהושפע על ידי אחר כדי לבצען. הנאשם הבין את אשר עשה, את הפסול במעשיו, את משמעותם ושלט במעשיו. עם זאת יינתן משקל מסוים לכך שביצע את העבירות בהיותו קטין, גם אם על סף גיל הבגירות, וטרם רכש ניסיון חיים (סעיף 40ט(א)(6) לחוק העונשין). הנאשם אינו קרוב לסייג לאחריות פלילית. 38. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות בתיק המצורף, הבאתי בכלל חשבון כי בהיותו קטין כבן 17 ו-5 חודשים, קרוב לגיל הבגירות, התפרץ הנאשם, בשעה תשע בבוקר, לרכב שחנה בטבורה של העיר פתח תקווה, ללא נוסעים בתוכו, בכך שפתח את דלת הרכב, ללא שימוש באמצעי מתוחכם, ונכנס לתוכו. הנאשם ערך חיפוש ברכב במטרה לגנוב דבר מה מתוכו. לאחר מכן, החדיר סכין למתג ההנעה במטרה להניע את הרכב, אך ללא הצלחה. הנאשם גרם נזק לרכב. מעשיו של הנאשם מלמדים על תכנון מסוים בכך שהגיע למקום חניית הרכב כשהוא מצויד בסכין ועל תעוזה בכך שפרץ לרכב בשעת בוקר וניסה להניעו באמצעות סכין. במעשיו גרם הנאשם לנזק לרכוש, אך לא תואר היקפו. ברי כי פוטנציאל הנזק היה גבוה בהרבה ככל שהיה עולה בידי הנאשם לגנוב את הרכב ולנוע עמו בכבישי הארץ. חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה בלעדי. הנאשם הבין את אשר עשה, את הפסול במעשיו, את משמעותם ושלט בעצמו. עם זאת יינתן משקל מסוים לכך שביצע את העבירות בהיותו קטין גם אם קרוב לגיל הבגירות, טרם סיים את התפתחותו הקוגניטיבית וטרם רכש ניסיון חיים. הנאשם אינו קרוב לסייג לאחריות פלילית. מדיניות הענישה הנהוגה במקרים בעלי קווי דמיון לעניינו של הנאשם 39. מעיון בפסיקה עולה כי מדיניות הענישה הנהוגה בענישת קטינים שהורשעו בעבירות של אלימות כלפי אזרח, כלפי שוטר ובעבירות נשק היא מחמירה וכוללת, על פי רוב ועל אף גיל הקטינות, עונש הכולל מאסר בפועל. טווח הענישה הינו רחב ותלוי בנסיבות המקרה, כאשר קביעת הענישה מושפעת מטיב המעשה, הנזק שנגרם וחומרתו, סוג הנשק, אופן השימוש בו, קיומן של עבירות נלוות, מידת האכזריות במעשה, תכנון מוקדם והמגמה הכללית של החמרה בענישה בעבירות של אלימות בכלל, בעבירות אלימות כלפי גורמי ביטחון ובעבירות נשק. בהתחשב בנסיבות דומות ככל האפשר למקרה שלפני, תוך ההבחנות וההתאמות הנדרשות, אפנה לפסקי הדין הבאים: א. ע"פ 1450/24, 2085/24 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל (15.12.2024) - הנאשם נ', קטין כבן 17 ו-5 חודשים בעת ביצוע העבירה, הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. הנאשם נ' ונאשם נוסף יצרו קשר עם המתלונן, קטין באותה עת, עמו הייתה להם היכרות מוקדמת, ודרשו ממנו ל'פרוע חוב' בסך 70 ₪. בדרכם אל המתלונן הנאשם נ' הצטייד באבן. הנאשם נ' חבט במתלונן באמצעות האבן בפניו ופעמיים בראשו בכוונה להטיל בו נכות, מום או חבלה חמורה. למתלונן נגרמו פציעות חמורות, שכללו שברים בפניו ואבדן עינו השמאלית. הנאשם נזקק לאשפוז למשך חמישה ימים ופיתח תסמינים פוסט טראומתיים. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם נ' 38 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. יצוין כי הנאשם האחר, כבן 19 בעת ביצוע העבירה, הורשע בסיוע לחבלה בכוונה מחמירה ונדון ל-18 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. הערעורים שהגישו השניים לבית המשפט העליון נדחו. בית המשפט העליון ציין כי הענישה מקלה באופן יחסי בשל נסיבותיהם של הנאשמים ובעניינו של הנאשם נ' בשל העובדה שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, שאילולא כן היה מקום להטיל עליו עונש חמור הרבה יותר. עוד צוין כי קטינות אינה מהווה חסינות וכי ככל שהקטין גדול יותר בגילו, כך תהא נטייה לעבר עיקרון הגמול. ב. ע"פ 5118/23 פלוני נ' מדינת ישראל (13.12.2023) - הנאשם, קטין כבן 17.5 בעת ביצוע העבירות, ללא עבר פלילי, הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק, ירי מנשק חם, איומים וחבלה במזיד ברכב. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעת העבירה בסך 15,000 ₪. בית המשפט העליון קבע כי העונש ראוי בנסיבות העניין בהינתן חומרת העבירות, על אף היותו קטין. עם זאת, בהינתן מכלול נסיבות אישיות של הנאשם, התקדמותו המרשימה במסלול שיקומי ושהות של כשנתיים במעון "אחווה", המלצות חיוביות של שירות המבחן והעדר התנגדות מטעם המאשימה להפחתה בעונש, הועמד העונש על 24 חודשי מאסר בפועל. ג. ע"פ 1261/18 פלוני נ' מדינת ישראל (31.5.2018) - הנאשם, קטין כבן 17 ו-11 חודשים בעת ביצוע העבירה, נעדר עבר פלילי, הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. הנאשם והמתלונן הינם קטינים שאין ביניהם כל היכרות קודמת. בשעת לילה ועל רקע דרישתו של הנאשם, שהיה מלווה בנאשמים 2-4, מהמתלונן לכבות רמקול וסירובו של המתלונן, דקר הנאשם את המתלונן באמצעות סכין במרכז גבו ודקירה נוספת במרכז חזהו. בהמשך הצטרפו לתקיפה הנאשמים 2-4. נאשם 2 דקר את המתלונן בישבנו והנאשמים 3 ו-4 תקפו אותו באגרופים ובבעיטות. הנאשם 3 פצע את המתלונן באמצעות סכין. כתוצאה ממעשיו של הנאשם פונה המתלונן לבית חולים כשהוא במצב של הלם, מונשם ומורדם, אושפז למספר ימים ונזקק להליך החלמה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 ל-4 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך של 50,000 ₪. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם על גזר הדין. ד. ע"פ 3572/16 פלוני נ' מדינת ישראל (3.1.2017) - הנאשם, קטין כבן 17 ו-9 חודשים בעת ביצוע העבירות, בעל עבר פלילי, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, בעבירה של התפרעות, ובשתי עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. הנאשם יידה אבנים לעבר כלי-רכב משטרתיים בניסיון לפגוע בשוטרים. הנאשם הצטרף לעימותים עם כוחות המשטרה שהתקיימו באותו יום, ובמסגרת ההתפרעות יידה בקבוק תבערה לעבר ג'יפ משטרתי בניסיון לפגוע בשוטרים ולגרום להם לחבלה. כתוצאה מזריקת הבקבוק הוצתה השמשה הקדמית של הג'יפ, וחדר אליו עשן. עם זאת, לא נגרמו חבלות גוף. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. ערעור לבית המשפט העליון נדחה, תוך שנקבע כי אף שמדובר בקטין, אין מקום להתערב בעונש נוכח חומרת המעשה ומדיניות הענישה המחמירה. ה. ע"פ 8603/15 פלוני נ' מדינת ישראל (3.8.2016) - הנאשם, קטין כבן 15 וחצי עד 16 וחצי במועד ביצוע העבירות, ללא עבר פלילי, הורשע, על יסוד הודאתו, במסגרת חמישה אישומים בעבירות של ניסיון להיזק בזדון; הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות; התפרעות; חבלה בכוונה מחמירה (שלוש עבירות); הצתה; חבלה בכוונה מחמירה; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; וחבלה במזיד ברכב. במשך תקופה של שנה נהג הנאשם ליידות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מתחם שבו ישיבה, אולם שמחות, קרוואנים ובתי מגורים בהם מתגוררים יהודים. יידוי האבנים ובקבוקי התבערה נעשה לעבר אנשים בעלי חזות יהודית ששהו במתחם ולעבר כלי רכב שנסעו בקרבתו. המעשים בוצעו בין היתר ממניע של גזענות ועוינות מחמת דתו. הנאשם יידה כשבע אבנים לעבר המתחם ממרחק של כ-10 מטרים. האבנים פגעו בגג הקרוואנים באזור. הנאשם השתתף בהתפרעות ויידה אבנים לעבר השוטרים. הנאשם יידה שלושה בקבוקי תבערה לעבר שוטרים בכוונה לפגוע בהם. אחד הבקבוקים התלקח ושרף שולחן. הנאשם יידה אבנים לעבר מרפסת שבה שהו קטינים בכוונה לפגוע בהם. האבנים פגעו בשניים מיושבי המרפסת, לאחד נגרם חתך של 1 ס"מ בקרקפת והוא נזקק לטיפול רפואי. לקטין נוסף נגרמה חבלה. הנאשם יידה בקבוק תבערה בכוונה לפגוע ביושבי רכב. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם, 40 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. ערעור על חומרת העונש שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. ו. ע"פ 8144/13 פלוני נ' מדינת ישראל (10.3.2015) - הנאשם, קטין כבן 17 ו-7 חודשים בעת ביצוע העבירה, נעדר עבר פלילי, הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. על פי עובדות כתב האישום, לאחר קטטה נקלעו נאשם, שהיה אז קטין על סף בגירות, והמתלונן לחילופי דברים שבמהלכם דחף המתלונן את הנאשם. בתגובה, איים הנאשם לנקום במתלונן. כשעה קלה לאחר מכן שב הנאשם למקום יחד עם אחיו, המערער 2 (בגיר). הנאשם הצטייד ב"כלי המסוגל לחתוך ולדקור אדם", והמערער 2 הצטייד במוט. כשאיתרו את המתלונן רצו השניים לעברו והחלו להכותו נמרצות, תוך שהנאשם ניסה לדקור אותו. המתלונן ניסה להימלט מהשניים ללא הצלחה. הנאשם דקר את המתלונן בבטנו ובמותנו וגרם לו לנקב במעי הדק. המתלונן נזקק לניתוח דחוף ולאשפוז במשך מספר ימים. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין 42 לבין 96 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם, 45 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בסך של 100,000 ₪ (מחצית לחובת הנאשם ומחצית לחובת אחיו). בית המשפט העליון הפחית את עונשו ל-35 חודשי מאסר בפועל, תוך מתן משקל לשיקום, המלצתו החיובית של שירות המבחן ולענישה הנהוגה בקטינים על סף בגירות. סכום הפיצוי אף הוא הופחת לסך של 45,000 ₪ לאור הסכם סולחה עם המתלונן ובהסכמתו. ז. ע"פ 1776/10 פלוני נ' מדינת ישראל (5.5.2010) - הנאשם, קטין כבן 17 ו-9 חודשים בעת ביצוע העבירה, הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. סמוך לחצות, הגיעו הנאשם ואחר, לאחר שצרכו אלכוהול, לשכונת מגורים שם נהגו בפראות, חרקו בלמים וקיללו עוברים ושבים. בני דודים המתגוררים באותה שכונה, ניסו להרגיע את הנאשם וחברו, אך לפתע רצו הנאשם וחברו רצו לעברם והחלו לתקוף אותם, תוך שהנאשם החזיק בידו סכין יפנית והאחר אחז במכשיר חד. כתוצאה מאותה תקיפה נפצע האחד קשה - נגרמו לו חתכים ארוכים ועמוקים בפניו ובצווארו, אפרכסת אוזן ימין נכרתה ונגרמו לו חתכים בכתף ובירך. לנפגע השני נגרם חתך באוזנו השמאלית. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך של 15,000 ₪. בית המשפט העליון (ברוב דעות) החמיר בעונשו והעמידו על 36 חודשי מאסר בפועל. 40. מעיון בפסיקה עולה כי מדיניות הענישה הנהוגה בענישת נאשמים בגירים שהורשעו בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב וחבלה במזיד ברכב נעה בטווח שבין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. בהתחשב בנסיבות דומות ככל האפשר למקרה שלפני, תוך ההבחנות וההתאמות הנדרשות, אפנה לפסקי הדין הבאים: א. רע"פ 4338/15 כהן נ' מדינת ישראל (23.6.2015) - נאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של פריצה לרכב וגניבה מרכב. הנאשם פרץ לרכב על ידי ניפוץ חלון הרכב וגנב מתוכו תיק ובו כרטיס אשראי, מסמכים וסכום של 400 ₪. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה שנע בין 4 חודשי מאסר ל-12 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל והופעלו 6 חודשי מאסר על תנאי, לצד עונשים נלווים. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. ב. רע"פ 4738/20 אבו סביתאן נ' מדינת ישראל (22.7.2020) - נאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של פריצה לרכב וגניבה מרכב. הנאשם ואדם נוסף פרצו לרכב באמצעות "מפתח מותאם" וגנבו מתוכו סך של 41,000 ₪ ומספר שיקים. נקבע בבית משפט השלום מתחם ענישה שבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 16 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, בעל עבר פלילי שאינו מכביד, הושתו 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. ג. עפ"ג (מח' חי') 20738-08-14 מדינת ישראל נ' אבו חאטום (27.8.2014) - נאשם הורשע, על יסוד הודאתו בשני כתבי אישום, בשתי עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב ובעבירה של גניבה מרכב. הנאשם פרץ לרכב חונה, בכך שהשליך אבן, ניפץ את שמשת הרכב האחורית, השחיל פנימה את פלג גופו העליון וגנב מהרכב תיק שהכיל מגבת, מסמכים אישיים ומעיל. כשלושה שבועות לאחר הפריצה שתוארה כאמור, פרץ הנאשם, בשעות הבוקר, לרכב נוסף, שחנה ברחוב באותה שיטה של ניפוץ החלון והחדרת גופו פנימה. עוברי אורח הבריחו אותו, והוא נמלט מבלי שנטל חפצים שהיו ברכב. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה שקבע בית משפט השלום, הנע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות אינו הולם את העבירות ואת מדיניות הענישה הנהוגה. בית המשפט המחוזי ציין כי עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות יוטל בדרך כלל כאשר קיימות נסיבות מקילות ואופק שיקומי. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הולם, לכל אחת מהעבירות, שנע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל, והטיל על הנאשם, בעל עבר פלילי, עונש של 12 חודשי מאסר בפועל כעונש מצטבר (7 ו-5 חודשי מאסר בפועל), לצד מאסר מותנה והתחייבות. ד. עפ"ג (מח' מרכז) 64042-05-16 אבו רחייל נ' מדינת ישראל (20.9.2016) - הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, וגניבה מרכב. הנאשם השליך אבן ושבר את שמשת החלון שליד הנהג ברכב. הנאשם נכנס לרכב, וגנב מתוכו את מכשיר הרדיו דיסק. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם שנע בין 3 לבין 12 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם, בעל עבר פלילי, 6 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, קנס ופיצוי. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. התנהלות הנאשם במסגרת השיקומית 41. מסלול השיקום של הנאשם היה מורכב וממושך. למרבה הצער הוא נקטע במפח נפש בלי שהושגו יעדיו. הנאשם נעצר ביום 31.8.2023. ביום 1.1.2024 הופנה למעון "גיל-עם". בתחילה שהה הנאשם במקום תחת צו פיקוח מעצרים ובהמשך תחת צו השגחה זמנית בתנאי מגורים. קליטת הנאשם במעון הייתה תקינה ובחלוף כשנה נמסר כי תפקודו הלימודי היה חיובי והנאשם ניגש למספר מבחני בגרות. עם זאת, במהלך השנה התקבלו דיווחים על דפוסים עברייניים מורכבים, קשיים בקבלת סמכות מצד הצוות המטפל ומעורבות באירוע אלימות. לאחר מכן דווח כי הנאשם נטל אחריות על מעורבותו באירועי הפרת משמעת, הצליח לשמור על התנהגות הולמת באופן שהצביע על רצונו לערוך שינוי. בחודש יוני 2024 היה הנאשם מעורב באירוע אלימות נוסף והתקשה לקבל את הענישה שנלוותה לכך. בחודש אוגוסט 2024 היה הנאשם מעורב במספר אירועים חריגים מחוץ לכותלי המעון ונשללה ממנו האפשרות להשתתף באירועים מסוג זה. בחודש ספטמבר 2024 נמצאו שרידי סם בבדיקה שנערכה לנאשם לאחר שחזר מחופשה, ובהמשך נטל על כך אחריות. מאבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך לנאשם בחודש פברואר 2025 עלה כי קיימות אינדיקציות לפוטנציאל משמעותי לשמירה על תפקוד נורמטיבי. בחודש מרץ 2025 התקבל דיווח שהנאשם בקשרים טובים עם מוריו וחבריו, מנהל סדר יום בצורה טובה, מבצע את המוטל עליו ומקבל את כללי המעון, אך תפקודו הלימודי אינו יציב. הנאשם הגיע לפגישות שבועיות עם עובדת סוציאלית של המעון ולנוכח קשיי ויסות הוחלט לשלבו בקבוצה לשליטה בכעסים. דווח כי בפעמים רבות לא חזר הנאשם מחופשותיו במועד. גורמי הטיפול במעון התרשמו שהנאשם רוצה להצליח ולהתקדם בטיפול, אולם ברגעי משבר חוזר לדפוסיו הישנים. שירות המבחן התרשם אף הוא כי הנאשם עושה מאמצים לתפקד כנדרש במסגרת המעון אולם קיים משבר אמון בינו לבין הצוות המטפל. מדיווח שנמסר בחודש ספטמבר 2025 עלה כי תפקודו של הנאשם יציב לאורך זמן, הוא התמיד להגיע לשיחות טיפוליות, לא נמצאו שרידי סם בבדיקות שנערכו לו ומעורבותו באירועים חריגים במסגרת המעון פחתה באופן משמעותי. דווח כי גורמי הטיפול התרשמו שהנאשם מביע מוטיבציה לשינוי אולם קיים פער בין רצונו לבין התקדמות איטית הנובעת מכוחות דלים וממורכבות משפחתית. מדיווח שהתקבל בחודש ינואר 2026 עלה כי הנאשם עמד בדרישות המסגרת וביצע את המשימות שהוטלו עליו. עם זאת, דווח כי הנאשם היה מעורב במספר אירועים חריגים: מריחת משחת שיניים על נער אחר, זריקת אבנים על חתולים, בעיטות בפחים, התבצרות במשרד של המעון וניסיון לקחת מכשיר טלפון בכוח מידיו של מדריך. דווח על דפוס בולט של הסתרה וחוסר שקיפות מצד הנאשם והתקבל לגביו הרושם שרב הנסתר על הגלוי. הצוות המטפל במעון התרשם שהנאשם טרם עשה בחירה בדבר שייכותו לעולם הנורמטיבי או העברייני לצד התקדמותו ביכולתו לנהל שיח בוגר, להיעזר באנשי הצוות ולבטא מוטיבציה לערוך שינוי חיובי בחייו. בשלב זה הוחלט לתת לנאשם הזדמנות נוספת להמשיך את שהותו במעון ונבנתה עבורו תכנית טיפול. נמסר כי הנאשם עמד בדרישות התפקודיות, השתתף בקבוצה הטיפולית, שמר על ניקיון מסמים וחזר בזמן מחופשות. עם זאת, הנאשם היה מעורב באירועים חריגים, עדיין התקשה בקבלת סמכות וקיים פער בין רצונותיו המוצהרים לבין התנהלותו. שירות המבחן התרשם כי לצד האמור קיימים בנאשם כוחות רבים ומוטיבציה גבוהה להמשך וקיים פוטנציאל טיפולי. מדיווח שהתקבל בחודש מאי 2026 נמסר על הידרדרות בתפקודו של הנאשם ומעורבותו באירועים חריגים. זאת לצד תפקודו החיובי במסגרת התנדבות עבור צעיר בעל צרכים מיוחדים. ביום 10.5.2026 דווח כי הנאשם היה מעורב באירוע אלימות במעון, לאחריו ברח מהמעון. הנאשם "נעלם" למשך 8 ימים ונעתר לעצת עורך דינו לשוב למעון ביום 18.5.2026. ברם, בשובו של הנאשם למעון, למשך לילה אחד, הוא המשיך להתנהג בצורה אלימה, לא נענה להוראות הצוות ונדרש היה להפקידו בחדר רגיעה. לאחר אותו הלילה, דרש המעון להוציאו מהמקום. שירות המבחן העריך כי לצד גורמי סיכוי קיימים גורמי סיכון רבים והתנהגות אלימה מתמשכת והודיע כי אין בידו המלצה טיפולית. השיקולים בקביעת העונש המתאים לנאשם 42. ככלל, השיקולים הנלקחים בחשבון בקביעת עונשו של קטין הם אלה הנלקחים בחשבון בקביעת עונשו של בגיר והם: חומרת מעשי העבירה, שיקולי גמול, הרתעה ומניעה שיש לאזנם אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם ובכלל זאת סיכויי שיקומו. אלא שכאשר מדובר בנאשם קטין בעת ביצוע העבירה, מלאכת האיזון בין השיקולים השונים משתנה וניתן משקל מוגבר, ולעיתים אף מכריע, לנסיבותיו האישיות ולשיקולי השיקום. ראו בעניין זה ע"פ 2883/23 מדינת ישראל נ' פלוני (21.2.2024) (פס' 14 לפסק דינו של כב' השופט י' אלרון): "מלאכת גזירת עונשו של קטין נעשית באספקלריה ייחודית, אשר מעניקה משקל נוסף לנסיבותיו האישיות ובכלל זאת לסיכויי שיקומו (ע"פ 9821/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (30.11.2017)), וכפי שסיכמתי בעניין פלוני: 'ככלל, ניתן לומר כי השיקולים שבית המשפט נדרש להעמיד מול עיניו הם אותם השיקולים שנבחנים לצרכי קביעת עונשו של בגיר, אולם המשקל שניתן לכל שיקול ושיקול – שונה הוא. כאשר בקטין עסקינן, ניתן משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות ולשיקולי שיקום. עם זאת, 'קטינות אינה יוצרת חסינות' ולעיתים שיקולי גמול, הרתעה ומניעה יגברו על שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של קטין וסיכוייו להשתקם' (שם, בפסקה 18). כפועל יוצא, לעיתים ישנה התנגשות חזיתית בין השיקולים השונים – מצד אחד, מעשה חמור ביותר; ומצד אחר, שיקולי שיקום משמעותיים. מקרים מסוג זה מחייבים איזון עדין בין שיקולי הענישה השונים ומעוררים לבטים". 43. הטעמים העומדים בבסיס מערך השיקולים המיוחד בענישת קטין נובעים מגילו הצעיר. כאשר מדובר בנאשם שביצע עבירה פלילית בעת שהיה קטין, קיים אינטרס ציבורי בשיקומו ובהחזרתו למסלול חיים נורמטיבי אשר חשיבותו אינה פחותה מחשיבות האינטרס הציבורי במיצוי הדין ובהרתעה. הנחת המוצא היא שהסיכויים להשפיע ואף לשנות לטובה את מסלול חייו, דפוסיו ההתנהגותיים ותפיסות עולמו של קטין הם גבוהים, וזאת נוכח מאפייניו המיוחדים כקטין והיותו בשלב שבו אישיותו טרם התגבשה באופן סופי. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ בע"פ 6123/23 מדינת ישראל נ' פלוני (22.2.2024), פס' 16 ואלה הם: "גישה עונשית זו, המבחינה בין נאשם קטין ונאשם בגיר – יסודה בשלושה טעמים עיקריים. הטעם האחד, הוא מעין אחריות מופחתת של הקטין להתנהגותו העבריינית, אשר בשל גילו הצעיר עשויה להיות תוצאה של חוסר בגרות או בשלות והעדר ניסיון חיים. הטעם השני, הוא השפעתו השלילית של העונש על הקטין, בהשוואה להשפעת הענישה על בוגר – הבשל יותר להתמודד, למשל, עם תנאי כליאה קשים או עם חשיפה לדפוסי התנהגות של אוכלוסייה עבריינית בכלא. הטעם השלישי, הוא האינטרס החברתי בשיקומו של הקטין הנמצא בתחילת חייו, ואשר סיכויי השיקום שלו, כך על פי מחקרים, הם גבוהים מאלה של עבריין בוגר – לצד מחויבותה של החברה להעלות קטינים על מסלול חיים תקין וראוי, בטרם תוחמץ ההזדמנות לכך (ראו: ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד סד(1) 1, פסקה 5 (2010); ע"פ 7416/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (22.5.2016); ע"פ 49/09 הנ"ל, פסקה 9; ע"פ 3203/13 הנ"ל, בפסקה 9; איתן זרחיה 'הערת מערכת: הטלת מאסר עולם על קטינים – בחינה מחודשת לאור התפתחויות בחקר מוחם של בני נוער' משפטים נא 311, 330-325 (2021))". 44. נקודת האיזון בין המשקל שניתן לשיקולים פרטניים וסיכויי שיקומו של קטין אל מול שיקולים כלליים של גמול, הרתעה והגנה על הציבור, בקביעת העונש משתנה, אפוא, בהתאם לגיל הקטינות ולעוצמת סיכויי השיקום. כן נקבע בפסיקה כי "אין דומה קטין שהיה על סף הבגירות במועד ביצוע העבירה כדינו של קטין צעיר יותר. כאשר מדובר בקטין המתקרב לגיל הבגירות, יינתן משקל מופחת לשיקולי הענישה הנוגעים לעבריינים קטינים" (ע"פ 7516/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 10 (1.8.2013)). ברם, במקרים שבהם נתן בית המשפט אמון בנאשם קטין לצורך מיצוי הליך שיקום ולא הושגה התקדמות שיקומית, השיקולים המיוחדים בענישת קטין מאבדים את משקלם ועשויים להידחות מפני שיקולי גמול והרתעה (ע"פ 5957/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 9 (21.7.2016)). 45. כאשר מדובר בנאשם שהיה קטין בעת ביצוע העבירות ובעת מתן גזר הדין הוא בגיר, כפי שהוא המקרה שלפניי, "כבר נפסק שנקודת האיזון תנוע מעט על גבי הפס אל עבר שיקולי הגמול, אך עדיין תיוותר סמוכה לשיקולי השיקום" (ע"פ 5725/15 פלוני נ' מדינת ישראל (4.8.2016), פס' 11 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ברון). 46. הנה כי כן, בענישת קטינים הבכורה נתונה לשיקום ולנסיבות האישיות - יש לתת משקל ראוי לשיקום הקטין, לטיפול בו, לשילובו בחברה, לתקנת השבים, לגילו ולמידת בגרותו. כאשר הקטין היה חודשים ספורים בלבד לפני גיל 18 בעת ביצוע העבירות, הוא משתייך לקטגוריה של "קטין" ואין לייחס לו מעמד משפטי של "בגיר" טרם זמנו, גם אם היה כפסע מגיל בגרות. עם זאת, שיקולי הענישה ומשקלם משתנים בהתאם לגיל הקטין וקרבתו לגיל הבגירות. בית המשפט בוחן, בין היתר, את גילו של הקטין בעת ביצוע העבירה, חומרת העבירה ונסיבותיה, עברו הפלילי, השאלה אם מדובר באירוע חד־פעמי או בריבוי אירועים, את נטילת האחריות וחרטה, וכן את סיכויי השיקום. סיכויי השיקום הם שיקול מרכזי, ולתסקירי שירות המבחן ניתן משקל משמעותי, אף שהמלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט. עם זאת, כפי שהודגש לא אחת בפסיקה, קטינות אינה מקנה חסינות מפני ענישה ממשית. כאשר מדובר בעבירות חמורות, ובמיוחד כאשר נגרמו לנפגע פגיעות גופניות ונפשיות קשות, על בית המשפט לתת משקל ממשי לחומרת המעשה, לעוצמת הפגיעה, לנזק שנגרם לנפגע, לצורך בהרתעת היחיד והרבים, למניעת מסוכנות ולהגנה על הציבור. במקרים כאלה עשויים שיקולי הגמול, ההרתעה והמניעה לגבור על השיקום, ואף להצדיק מאסר בפועל. ההכרעה נבנית אם כן על בסיס מכלול שיקולים ונסיבות, ובכללם מידת הנזק, מספר המעשים, נסיבות ביצועם, גיל הקטין, עברו, מידת האחריות והחרטה, והאופק השיקומי. מצבו של נפגע העבירה וצרכיו השיקומיים נלקחים אף הם בחשבון, במיוחד כאשר הפגיעה בו קשה ומתמשכת. 47. כשיקולים לחומרה, הבאתי אם כן בחשבון את חומרת העבירות שביצע הנאשם בתיק העיקרי, בשים לב לנסיבות ביצוען ולמידת הפגיעה בערכים המוגנים, והתחשבתי בנזק הקשה שנגרם לנפגע העבירה ובצורך בהרתעה אישית וכללית על מנת למנוע הישנות של מקרי אלימות. בעניין זה ראו למשל ע"פ 7069/20 אבו חדיר נ' מדינת ישראל (11.2.2021): "לא אחת עמד בית משפט זה על החומרה היתרה שבעבירות אלימות בכלל, ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בפרט, לאור הפגיעה הקשה בזכותו של אדם לשלמות גופו, בכבודו העצמי, ובתחושת הביטחון האישי שלו (ע"פ 8420/19 בורגרקאר נ' מדינת ישראל, בפסקה 13 (18.2.2020)). לא זו בלבד, אלא יש ליתן ביטוי לחומרה שיש לראות בהתנהגות אלימה אשר באה כניסיון לפתירת סכסוכים. בהתאם, ראוי להטיל ענישה ממשית ומוחשית, המרתיעה את הציבור מפני נקיטת אמצעים בדרכים אלימות על פני ההליכה בדרך הנועם והשלום (ע"פ 4454/19 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 26 (30.7.2020))". ראו גם ע"פ 1925/23, 2207/23 מדינת ישראל נ' הדוואן ואח' (7.8.2023): "הפסיקה שבה והדגישה את חומרתן של עבירות שעניינן הכנה ויידוי של בקבוקי תבערה ואבנים, בפרט כאשר הן נעשות כחלק מהתפרעות המונים, כלפי כוחות הביטחון ומתוך מניע אידיאולוגי או לאומני; במיוחד כאשר מדובר בעבירות שבוצעו במהלך מבצע שומר החומות; וכן הודגש גם הצורך לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה כלפי עבירות מסוג". ראו ע"פ 2390/17 מרזיק נ' מדינת ישראל (28.12.2017): "במוקד הרשעת הנאשם ניצבים מספר אירועים של יידוי אבנים ואירוע של השלכת בקבוקי תבערה. בית משפט זה עמד לא אחת על הסכנה הגלומה במעשים מעין אלה, העלולים לגרום לנזק רב ואף לגבות קורבנות בנפש. לפיכך נפסק כי יש להתייחס בחומרה גם למקרים שבהם לא נגרם נזק בפועל מעבירות אלו (ראו למשל ע"פ 9821/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (30.11.2017); ע"פ 4324/16 נגאר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (31.7.2016)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר העבירות האמורות מבוצעות על רקע אידיאולוגי, תוך ניסיון לפגוע בכוחות הביטחון (ע"פ 733/17 אבו מיאלה נ' מדינת ישראל, פסקאות 15-14 (7.6.2017)). כפי שצוין בעבר בבית משפט זה, בעבירות מהסוג הנדון בהליך שלפנינו קיים מנעד רחב של עונשים, בהתאם לטיבו של המעשה ולנסיבותיו האישיות של העושה, כשהמגמה בשנים האחרונות היא לעבר החמרה בענישה (ע"פ 5300/16 מדינת ישראל נ' נגאר, פסקה 16 (8.1.2017) (להלן: עניין נגאר))". 48. הבאתי בחשבון גם את החומרה הגלומה בעבירות הרכוש שאותן ביצע הנאשם בתיק המצורף, את נסיבותיהן ואת מידת הפגיעה בערכים המוגנים, הגם שלא פורט היקף הנזק שנגרם. 49. עם זאת, נקודת המוצא לדיון בעניינו של הנאשם אינה מתמצה אך בחומרת מעשיו ובתוצאותיהם הקשות. הנאשם ביצע את העבירות בהיותו קטין, ונתון זה עמד לנגד עיני בית המשפט לכל אורך ההליך. כפי שנזכר, במועד ביצוע העבירות בתיק העיקרי הנאשם היה בן 17 שנים ו-8 וחצי חודשים. חסרו לו שלושה חודשים וחצי בלבד לגיל הבגירות. הנאשם ביצע את העבירות מושא התיק המצורף בעת שהיה בן 17 ו-5 חודשים. כיום, בעת מתן גזר הדין, הנאשם בן 20 שנים ו-10 חודשים. כאמור, נאשם שהיה מתחת לגיל 18 בעת ביצוע העבירות הוא עדיין קטין, ואין לייחס לו מעמד משפטי של בגיר רק משום שהיה סמוך לגיל הבגירות. עם זאת, הקרבה לגיל 18 היא נתון שיש לתת לו משקל בעת קביעת העונש. ככל שהקטין קרוב יותר לגיל הבגירות, כך פוחת, באופן יחסי, משקל ההקלה הנובעת מעצם קטינותו, וגובר משקלם של חומרת המעשה, מידת האשם, עקרון ההלימה, הגמול וההרתעה. מטעמים אלו, ועל אף חומרתם הרבה של המעשים והפגיעה הקשה שנגרמה למפגין נפגע העבירה, כמו גם לשוטר שהוכה על ידי הנאשם, נסללה בפני הנאשם הדרך לשיקום יסודי ומשמעותי במסגרת קהילה סגורה, על מנת לסייע בידו לעלות על דרך הישר ולשקם את אורחות חייו. במשך תקופה ארוכה, שנמשכה קרוב לשנתיים וחצי, הועדף הנתיב הטיפולי על פני מיצוי מידי של הדין, מתוך תקווה כי הנאשם ישכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, ייטול אחריות של ממש על חייו ועל מעשיו, ויסלול לעצמו דרך חדשה ונורמטיבית. לא הייתה זו תקווה מן השפה ולחוץ. בית המשפט נתן בנאשם אמון של ממש. פעם אחר פעם ניתנה לו האפשרות להמשיך בהליך הטיפולי, תוך נכונות להמתין, לעקוב אחר התקדמותו ולהעניק משקל משמעותי לכל סימן של שינוי חיובי. הנאשם ידע, והדברים אף הובהרו לו במהלך הדרך, כי הצלחת ההליך השיקומי עשויה להיות בעלת משמעות מכרעת בעת גזירת דינו ואף להביא להקלה ניכרת בעונשו. במובן זה, הושטה לו יד של ממש, מתוך הכרה בגילו הצעיר בעת ביצוע העבירות ומתוך אמונה כי טרם נסגרה בפניו הדרך לשוב לחיים תקינים בחברה. 50. למרבה הצער, התקווה שנתלתה בנאשם לא נשאה את הפרי המקווה. ההליך הטיפולי לא הסתיים בשל קושי שולי או מעידה חסרת משמעות, אלא על רקע אירוע אלים נוסף שבו היה הנאשם מעורב כלפי חניך אחר. נמסר כי הנאשם הכה אותו באגרופים והמשטרה הוזעקה למקום. לכך נוספה בריחתו של הנאשם מהמעון והיעלמותו למשך כשבוע. אף מששב הנאשם למעון, הוא המשיך להתנהג בצורה אלימה, לא נענה להוראות הצוות ונדרש היה להפרידו לחדר רגיעה. לאחר מכן, סירב המעון להמשך שהות הנאשם במקום. רצף זה של אירועים אינו מאפשר לראות בכישלון ההליך תוצאה של מעידה נקודתית בלבד, אלא מלמד על קושי ממשי ומתמשך להימנע מדפוסים אלימים גם בתוך מסגרת טיפולית שנועדה, בין היתר, להציב גבולות ולהקנות כלים להתמודדות אחרת. התנהלות זו פגעה פגיעה של ממש באמון שנבנה לאורך זמן והמחישה כי חרף פרק הזמן הממושך, המשאבים שהושקעו וההזדמנויות הרבות שניתנו לנאשם, לא עלה בידו להפנים במידה הנדרשת את גבולות ההתנהגות המצופים ממנו ואת החובה להימנע מאלימות. אין להקל ראש במפח הנפש הנובע מכישלונו של ההליך. הדבר ניכר היטב מן הטיעונים שנשמעו מפי הסנגור, קצינת המבחן, דברי בית המשפט ומפי הנאשם עצמו. 51. בית המשפט ביקש, ככל שניתן, להימנע ממצב שבו אדם צעיר, שביצע את מעשיו בהיותו קטין, יישלח לתקופת מאסר ממושכת בלא שניתנה לו תחילה הזדמנות אמיתית לשנות את מסלול חייו. הזדמנות כזו ניתנה לנאשם בהיקף משמעותי, לאורך זמן ותוך ליווי ותמיכה. אלא שהליך שיקומי אינו יכול להתקיים על יסוד תקווה בלבד; הוא מחייב מחויבות, התמדה, נטילת אחריות וכיבוד גבולות. משעה שהנאשם לא עמד באלה, ומשעה שגם שירות המבחן אינו רואה עוד אופק שיקומי ממשי בעניינו, ובה בעת מצביע על גורמי סיכון של ממש ביחס לנאשם, בחלוף כשנתיים וחצי של חתירה לשיקום, אין עוד בסיס להוסיף ולתלות בעניינו את אותן תקוות שעליהן נשען ההליך עד כה. 52. כאמור, נתתי דעתי לכך שהעבירות בוצעו בעת שהנאשם היה קטין, ולנתון זה יש ונותר משקל ממשי גם עתה. ואולם, אין הוא עומד לבדו. כנגדו ניצבות חומרתם יוצאת הדופן של המעשים, הפגיעה הקשה שנגרמה לנפגע העבירות ותוצאותיה, וכן כישלונו של ניסיון שיקומי ממושך שנועד מלכתחילה לאפשר לנאשם להימנע מענישה מחמירה. בנסיבות שנוצרו, משאפיק השיקום שבו תלה בית המשפט תקווה נכזב, חוזרים ותופסים משקל מרכזי שיקולי הגמול, ההרתעה וההגנה על הציבור. 53. קשה היא המסקנה, אך אין מנוס ממנה. דווקא משום שבית המשפט היה נכון לאורך תקופה ממושכת ללכת כברת דרך משמעותית לקראת הנאשם, להאמין בו ולהעמיד לרשותו אפשרות ממשית לשנות את מסלול חייו, בסיוע גורמי הטיפול בקהילה ושירות המבחן שעבודתם הקשה והתובענית ראויה לכל שבח, יש משמעות גם לאופן שבו הסתיים אותו ניסיון. לא מצאתי ממש בהסברי הנאשם כי כישלון שיקומו נעוץ בהעדרה של עו"ס במהלך תקופה מסוימת שבה שהה במעון. נדמה כי תירוץ זה כשלעצמו מלמד עד כמה רחוק הנאשם מלהבין את המשאבים והמאמצים הרבים שהושקעו בשיקומו, וההזדמנויות הרבות שניתנו לו חרף מעידותיו החוזרות במהלך הדרך. 54. יש להבחין בהקשר זה בין מתן משקל לכישלונו של ההליך השיקומי לבין ענישת הנאשם על עצם הכישלון. אין מקום להחמיר בעונשו של הנאשם משום שלא הצליח בהליך טיפולי. ואולם, מקום שבו האפשרות להקלה משמעותית בעונש נשענה במידה רבה על ציפייה לשיקום ממשי, וכאשר לאחר תקופה ממושכת מתברר כי ציפייה זו אינה נתמכת עוד בהערכה המקצועית, ממילא פוחת המשקל שניתן לייחס לשיקול השיקומי במסגרת האיזון הכולל. 55. לצד זאת, אין בכוונתי להתעלם משהותו הממושכת של הנאשם במסגרת קהילתית שיקומית סגורה, ובעיקר מהישגיו ומהתקדמותו במסגרת זו, כפי שפורטו בתסקירי שירות המבחן. הנאשם הודה במיוחס לו, השקיע והתקדם בלימודיו, יצר קשרים חברתיים, הביע הבנה וצער על מעשיו, הביע אמפתיה לסבלו של נפגע העבירה ובמשך התקופה השקיע מאמצים לא מבוטלים להמשיך לשהות במקום - כל אלה יעמדו לזכותו בגזירת הדין. כמו כן, אין בכישלון השיקומי כדי למחוק את גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות, אולם אין בו גם כדי לאיין את חומרתן של העבירות, מעשיו הקשים של הנאשם או את חובתו של בית המשפט לתת ביטוי הולם לפגיעה הקשה בנפגעי העבירות. 56. בסופו של דבר, אין עוד מקום להעמיד את שיקול השיקום במעמד המרכזי שניתן לו במהלך ההליך. עקרון השיקום של קטינים, חשוב ככל שיהיה, אינו עומד לבדו ואינו גובר בכל מקרה על יתר שיקולי הענישה. במצב זה, שבים אל קדמת הבמה יתר השיקולים ובהם חומרת העבירות, עוצמת וטיב האלימות שהופעלה, הנזק הקשה שנגרם לנפגעים והצורך לתת להם ביטוי עונשי הולם. עוד יש להביא בחשבון את האינטרס שבהגנה על הציבור ובהצבת גבול ברור להתנהגות אלימה חמורה. המסקנה שאליה הגעתי אינה מבטאת התעלמות מן ההזדמנות הטיפולית שניתנה לנאשם, ומדרכו והתקדמותו בנתיב השיקומי, אלא דווקא מביאה אותה בחשבון במלואה. במכלול הנסיבות, לא ניתן להסתפק בענישה הצופה פני שיקום, ואין מנוס מהטלת עונש מאסר ממשי, אשר ייתן ביטוי לחומרת המעשים, לתוצאותיהם ולכישלונו של הנתיב השיקומי שנפתח בפני הנאשם. 57. נתתי גם את דעתי לדברי אביו של הנאשם, לכאב והצער שנגרמו להורי הנאשם ולתחושת הבושה המלווה אותם. 58. התחשבתי בכך שהנאשם נעדר עבר פלילי. עם זאת, לפניי עומדים שני הליכים שצורפו זה לזה, במסגרתם ביצע הנאשם עבירות שונות בתכליתן, בסמיכות זמנים קרובה. התחשבתי בחלוף הזמן מאז מועד ביצוע העבירות בתיק העיקרי (חודש אוגוסט 2023) ומאז ביצוע העבירות בתיק המצורף (חודש מאי 2023), ובכך שלא נפתחו נגד הנאשם הליכים פליליים נוספים. רכיב הפיצוי 59. באשר לפיצוי שראוי לפסוק לנפגע העבירה, כידוע, במסגרת ההליך הפלילי אין בידי בית המשפט להגיע לסכום פיצוי מדויק, הנותן מענה הולם לנזקים שנגרמו לנפגע העבירה. אולם, יש מקום לפסוק פיצוי גם במקרים שבהם מתעוררות שאלות הנוגעות להיקפו של הנזק המדויק. ודאי שאין בגובה הפיצוי להעיד על היקף הנזק שנגרם ואין בזה ניסיון לשער את עוצמתו. תכליותיו של הפיצוי בהליך הפלילי הן, בין היתר, לתת ביטוי והכרה חברתית, במסגרת ההליך הפלילי, למעמדו ולסבלו של נפגע העבירה, ובמקביל להעניק סעד מהיר יחסית, במטרה לסייע לו בשיקום חייו. מובן הדבר שאין בכך כדי לשלול אפשרות מנפגע העבירה לנהל הליך אזרחי בגין מלוא נזקיו, ואולם אין בכך כדי לגרוע מתכליותיו האמורות של הפיצוי הפלילי (דנ"פ 5625/16 אסרף קארין נ' אבנר טווק בוקובזה (13.9.2017); ע"א 6925/16 מדינת ישראל נ' ג'רחי (12.5.2019)). הפיצוי אם כן הוא רכיב עונשי, אך אופיו אזרחי ותכליתו לפצות את נפגע העבירה על הנזק והסבל שנגרמו לו, על דרך האומדנה. ראו בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בדנ"פ 3319/21 פלוני נ' פלוני (4.8.2021): "כפי שנקבע לא אחת, פסיקת הפיצוי בהליך הפלילי אינה מחייבת הוכחה מדויקת של הנזק שנגרם לנפגע העבירה, וזה נקבע על דרך האומדנא בהתאם להתרשמות בית המשפט (דנ"פ 5625/16 קארין נ' בוקובזה, פסקה 31 לחוות דעתי (13.9.2017) (להלן: עניין בוקובזה); ע"א 6925/16 מדינת ישראל נ' ג'רחי, פסקה 25 (12.5.2019)). הטעם לכך נעוץ, בין היתר, בכלים הראייתיים המוגבלים העומדים לרשותו של בית המשפט בהליך הפלילי ובאופיו של הפיצוי אשר הינו בבחינת 'עזרה ראשונה' לנפגע העבירה ואינו מיועד לפצותו בגין מלוא נזקו (עניין בוקובזה, פסקה 6 לחוות דעתו של השופט י' עמית). בהיעדר הוכחת נזק מדויק בהליך הפלילי, רשאי בית המשפט להסתייע בכלים שונים, ובכלל זה בשיעור הפיצוי שנפסק בנסיבות דומות, כאמת מידה לקביעת הפיצוי הראוי במקרה שלפניו (ראו: ע"פ 7186/19 טובי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (8.1.2020); ע"פ 1062/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (9.7.2019))". 60. מתסקיר נפגע העבירה עולה תמונת נזק קשה. הפגיעות הפיזיות והנפשיות וכן סבלו של נפגע העבירה מפגיעת בקבוק התבערה מכמירי לב. השלכותיהם ניכרות בכל תחומי חייו. לנפגע נגרמו כוויות בדרגה 2 בחזה, בבטן, בגפיו העליונות, ברגליו, בפניו ובאיבר מינו והוא אושפז למשך 15 ימים. כתוצאה מכך הוכר נפגע העבירה כנכה בשיעור של 44%, כאשר 30% מהם בשל פוסט-טראומה ו-14% בשל צלקות. בתסקיר צוין כי נפגע העבירה אובחן כסובל מקושי בתפקוד יד ימין, הגבלת תנועה בכתף. כמו כן פורטו נזקים נוספים ומשמעותיים בהיבט התפקודי, החברתי והכלכלי וכן תוארו פגיעות בדימוי העצמי ובאיכות החיים. ממסמך שנערך ביום 7.7.2026 על ידי פסיכיאטר (ת/2) עולה כי כשלוש שנים לאחר הפגיעה סובל נפגע העבירה מסימפטומים נרחבים של הפרעה פוסט-טראומטית, תפקוד ירוד ונזקק לטיפול תרופתי ולמעקב פסיכיאטרי. 61. באשר לנזק שנגרם כתוצאה מעבירות הרכוש שביצע הנאשם כאמור בכתב האישום המצורף, לא הובאו נתונים נוספים והמאשימה אף לא עתרה להשתת פיצוי. על כן, לא ייגזר פיצוי בגין כך. 62. כולי תקווה כי חרף עונשו של הנאשם, הוא ישכיל לפלס דרכו לשם שיקומו במסגרות מתאימות עבורו בין כתלי הכלא, ויידע לנצל לטובה כל הזדמנות טיפולית או שיקומית אשר תקרה בדרכו במהלך מאסרו או בהמשך חייו. מצופה משירות בתי הסוהר לשלב את הנאשם בתוכניות שיקום מתאימות ולעשות כל שביכולתו על-מנת שהנאשם ימשיך לצעוד בדרך שבה החל. העונש המוטל על הנאשם 63. על יסוד כל הנתונים, הטעמים והשיקולים שפירטתי, מצאתי להטיל על הנאשם, [הושמט], את העונש הבא: א. מאסר בפועל לתקופה של 38 חודשים, בגין העבירות בהן הורשע בתיק העיקרי. מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, בגין העבירות בהן הורשע בתיק המצורף. כידוע, לערכאה הדיונית שמור שיקול דעת רחב האם להשית עונשים בחופף או במצטבר. ביסוד השיקולים עומד מצד אחד האינטרס החברתי שבמיצוי דינו של מי שהורשע במספר עבירות חמורות שנעברו בנסיבות קשות, במיוחד פגיעה בגופו של אדם ובהכרה במקומם של שיקולי הגמול וההרתעה, ומצד שני - משך המאסר הכולל שיהא על הנאשם לרצות, והכל על רקע מכלול הנסיבות הרלוונטיות. במקרה דנא, לא מצאתי הצדקה לחפוף, אף לא חלקית, את העונשים המוטלים על הנאשם בגין שני האישומים, בהתחשב בכך שאין מדובר בעבירות דומות, אלא מדובר באירועים שונים, כלפי נפגעים שונים, בזמנים שונים. אשר על כן, הנאשם ירצה עונש מאסר בפועל למשך 42 חודשים, בניכוי ימי מעצרו בבית המעצר (מיום 31.8.2023 ועד ליום 1.1.2024 ומיום 20.5.2026 ועד ליום מתן גזר הדין). ב. מאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר (ובכפוף להוראות סעיף 52(ג) לחוק העונשין) יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע. ג. מאסר מותנה לתקופה של 4 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו (ובכפוף להוראות סעיף 52(ג) לחוק העונשין) יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון. ד פיצוי בסך של 30,000 ₪ לנפגע העבירה, המפגין [הושמט]. הפיצוי ישולם ב-40 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.1.2027 ומדי 1 לכל חודש שלאחר מכן. אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מידי בצירוף תוספת הצמדה וריבית פיגורים כדין. המאשימה תמסור פרטי התקשרות לצורך העברת דמי הפיצוי, למזכירות בית המשפט ולמרכז לגביית קנסות, בתוך 14 יום. ניתן לשלם את הפיצוי לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il ; מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה) בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000; במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). 64. ניתן בזאת צו למוצגים, לפיו הם יושמדו/יחולטו/יושבו לבעליהם, לפי שיקול דעת המאשימה. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.