ת"א 1087-02-26 שעבאן נ' סולימאן ואח'

1.בתצהירה מיום 20.07.2026, הצהירה הנתבעת 2 כי בדקה אצלה ואין ברשותה ההסכם שנחתם בינה ובין הנתבעת 1. 2. נוכח עמדתה של הנתבעת 2 כאמור אין בידי לקבל את בקשתו של ב"כ התובע ולהורות לנתבעת 2 להגיש תצהיר משלים מטעמה. כידוע, הכלל הוא, כי בעלי דין אינם נדרשים לגלות מסמכים שאינם בחזקתם או בשליטתם ושלא הצליחו לאתר לאחר חקירה ודרישה (רע"א 5226/24 לוין נ' לוין, 5.8.2024). בנוסף, במסגרת הליך גילוי מסמכים, בית המשפט אינו בוחן את אמינותו של התצהיר ואינו מערער אחרי האמור בו וככל שמבקש הגילוי סבור כי אין לתת אמון בתצהיר, הוא יכול לנסות לערער את האמור בדרך של חקירה נגדית (רע"א 2098/24 אדונייב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 27.06.2024). לא למותר להוסיף, כי אין זה השלב הדיוני הנכון להסקת "מסקנות ראייתיות", כבקשת ב"כ התובע. 3. מאחר וכבר קבעתי כי הסכם המכר בין הנתבעת 1 ובין הנתבעת 2 הוא מסמך רלוונטי לצורך הוכחת גרסתו של התובע, ובהינתן עמדתה של ב"כ הנתבעת 2 בדיון מיום 09.07.2026 (עמ' 3 ש' 14 לפרו'), אני מקבל את בקשתו של ב"כ התובע באופן חלקי ומורה ללשכת רישום המקרקעין בנצרת ולרשות המסים (מיסוי מקרקעין) להמציא לב"כ התובע העתק של הסכם המכר, שלפיו מכרה הנתבעת 1 לנתבעת 2 שטח של 45 מ"ר במקרקעין הידועים בתור חלקה 56 גוש 17543 בכפר בועיינה נוג'ידאת.