רע"א 5226-24 רע"א 5226-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת מ' עמית-אניסמן) מיום 30.4.2024 בת"א 58710-04-19, בה נדחתה בקשת המבקשים להורות למשיבים להגיש תצהיר גילוי מסמכים על פרטי עסקאות וחוזים שבוצעו ביחס למקרקעין נושא התביעה; ולחלופין, להצהיר שהמבקשים רשאים לקבל את המסמכים האמורים מהרשויות בגרמניה באמצעות נוטריון.

הרקע הרלוונטי לבקשה

1.עניינו של ההליך המתנהל בפני בית משפט קמא הוא בתביעה כספית שהגישו המבקשים (אם ובנה) כנגד המשיבים ונתבעים נוספים (אשר נמחקו בהמשך בהסכמה), בה התבקש בית המשפט לחייב את המשיבים להחזיר למבקשים כספים שהם העבירו להם לכאורה כחלק מהשקעה במיזם נדל"ן בגרמניה.

בתמצית יצוין כי במועד האירועים נושא התביעה, המשיבים היו בעלי המניות בחברת Nogal Overseas LTD (להלן: חברת נוגל). חברת נוגל החזיקה באותה עת במניות חברת Immonen Holdings Germany GmbH המאוגדת בגרמניה (להלן: אימונן אחזקות); אשר החזיקה בתורה במלוא מניותיה של חברתImmonen Property VII GmbH & Co. KG המאוגדת אף היא בגרמניה (להלן: אימונן 7). בשנת 2018 העביר המשיב 3 את מניותיו בחברת נוגל למשיבים 2-1. בסמוך לכך, לטענת המשיבים, הפסיקה חברת נוגל את פעילותה. נכון להיום, המשיבים 2-1 מחזיקים בחלקים שווים בחברת אימונן אחזקות.

יוער כבר עתה כי כעולה מטענות המשיבים, אימונן אחזקות אינה מחזיקה עוד כיום במניותיה של אימונן 7 (ראו: תגובות המשיבים מיום 1.4.2024 לבקשת גילוי המסמכים נושא ההחלטה דנן). יובהר כי המשיבים לא ציינו מתי אירע שינוי זה ובאיזה אופן.

2.ביום 19.11.2010, כשהמשיבים החזיקו עדיין בשרשור בחברת אימונן 7, נחתם הסכם מכר בין אימונן 7 לבין חברת TLG Immobilien GmbH (להלן: החברה הממשלתית). בהתאם להסכם זה רכשה אימונן 7 מהחברה הממשלתית זכויות במקרקעין המצויים בגרמניה (להלן: המקרקעין). זאת, בתמורה לסך של 4,000,0000 אירו, ובתנאי שהתמורה תשולם עד למועד שהוגדר בהסכם ושהוארך לאחר מכן בתוספת להסכם (להלן בהתאמה: הסכם המכר ו-התוספת להסכם).

בהמשך, בחודש אפריל 2011 חתמו המשיבים עם המבקשת 1 על הסכם עקרונות שלפיו תוקם ביניהם שותפות לצורך מיזם של אחזקה, השבחה ומכירה של המקרקעין (להלן בהתאמה: הסכם העקרונות ו-מיזם הנדל"ן או המיזם). כן הוסכם כי אם מי מהצדדים להסכם העקרונות ישקיע כספים ברכישת המקרקעין, הוא יהיה זכאי לקבל מניות בחברה שתוקם לצורך קידום המיזם, באופן יחסי להשקעתו.

אין בין הצדדים מחלוקת כי ביום 14.7.2011 העביר המבקש 2, בשם אמו – המבקשת 1, סך של 320,000 אירו למשיב 1 לשם השקעה במיזם הנדל"ן; וכי הסכום הועבר לחברה הממשלתית כחלק מתשלומי המקדמה שנקבעו בהסכם המכר. עוד אין מחלוקת כי עד למועד האחרון שנקבע בתוספת להסכם המכר להשלמת העסקה, המיזם גייס כספים גם מהמשיבים והנתבעים הנוספים, אם כי מלוא הסכום שנקבע לתשלום עבור המקרקעין לא גויס עד למועד האחרון שנקבע לכך. חרף זאת, בסופו של דבר, לאחר שאימונן 7 גייסה משקיעים נוספים שהסכימו לרכוש יחד עימה את המקרקעין, הועברה יתרת התמורה לחברה הממשלתית ואימונן 7 נרשמה כבעלים של 25 אחוז מהמקרקעין.

3.ביום 3.4.2019 הגישו המבקשים את התביעה נושא הבקשה דנן לבית משפט קמא, בה נטען כי בחודש אוגוסט 2018, התברר למבקשים כי המשיבים השלימו את העסקה לרכישת המקרקעין לאחר שגייסו משקיעים נוספים. אולם, בניגוד להתחייבויות מצד המשיב 1 והסכם העקרונות, לא הוקצו למבקשים כנגד השקעתם מניות במיזם הנדל"ן או בחברות שבשליטת המשיבים. לטענת המבקשים, בהתאם להסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים – יש לראות בהם כמי שהשקיעו כספים בשותפות שנוסדה לשם רכישת המקרקעין, השבחתם ומכירתם.

המבקשים עתרו בתביעה כי בית המשפט יורה למשיבים להשיב להם את שוויה הריאלי של השקעתם במיזם. שווי ההשקעה חושב על-ידיהם כשווי חלקם היחסי במקרקעין, בהתאם לשווים כיום (שנאמד על-ידיהם בסך של 2,600,000 ש"ח). המבקשים ציינו בכתב התביעה כי הם שומרים לעצמם את הזכות לתקן את סכום התביעה בהמשך. לחלופין, התבקש בית המשפט לחייב את המשיבים להשיב למבקשים את כספי השקעתם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; ולחלופי חלופין – כי המשיבים יחויבו להשיב למבקשים את חלקם היחסי בכל טובת הנאה בה זכו, במישרין או בעקיפין, בשל השימוש בכספי ההשקעה שלהם.

4.מנגד טענו המשיבים כי אין למבקשים זכויות וחובות מכוח הסכם העקרונות, שכן הוא נועד להתוות עקרונות עתידיים להסכם מחייב שייחתם רק לאחר השלמת רכישת המקרקעין על-ידי אימונן 7. הסכם כזה לא נחתם בסופו של דבר. עוד נטען כי בניגוד להתחייבויותיו, המבקש 2 לא פעל לגיוס משקיעים נוספים למיזם, ולא העביר את מלוא סכום ההשקעה שהתחייב להשקיע. בכך הוא הביא למעשה לסיכול רכישת המקרקעין מהחברה הממשלתית במועד שנקבע בתוספת להסכם. לכן, לצד כתב ההגנה הגיש המשיב 1 כתב תביעה שכנגד, בו תבע את המבקשים בגין הנזק שגרמו לו לטענתו לאחר שהפרו את התחייבויותיהם.

5.יצוין כי עובר להגשת הבקשה לגילוי מסמכים נושא ההחלטה דנן, ניתנו מספר החלטות על-ידי בית משפט קמא בבקשות קודמות לגילוי מסמכים שהגישו המבקשים (הליכים אלה פורטו על-ידי בהרחבה בהחלטה מיום 25.7.2023 ברע"א 4299/23, אשר עסקה באחת מבקשות הגילוי שהגישו המבקשים). עוד יצוין כי בהחלטת בית משפט קמא מיום 19.10.2023 נעתר בית המשפט לבקשה קודמת של המבקשים, והורה למשיבים לגלות מסמכים הנוגעים למכירת מניותיו של המשיב 3 באימונן אחזקות – שהחזיקה כאמור בשרשור במקרקעין. נקבע כי יש בגילוי המסמכים הנוגעים למכירת המניות כדי לקדם את בירור התובענה בה עשויה להידרש הערכת שווי המקרקעין (להלן: ההחלטה מיום 19.10.2023).

בקשת גילוי המסמכים נושא בקשת רשות הערעור

6.ביום 4.3.2024 הגישו המבקשים בקשה נוספת לגילוי מסמכים – היא הבקשה דנן (להלן: בקשת גילוי המסמכים). בבקשה זו התבקש בית משפט קמא להורות למשיבים 2-1 לגלות על אודות פרטי עסקאות וחוזים "שנעשו ממש לאחרונה" ביחס למקרקעין על-ידי אימונן 7, החברות שמחזיקות בה בשרשור או מי מטעמן. לחלופין התבקש בית משפט קמא לקבוע כי מאחר שנעשה שימוש בכספי המבקשים לשם רכישת המקרקעין, הם רשאים לקבל את המידע והחוזים ביחס למכירת המקרקעין מהרשויות בגרמניה באמצעות נוטריון (להלן: הבקשה החלופית).

המבקשים ציינו כי בסמוך להגשת הבקשה לגילוי מסמכים התגלה להם, בעקבות פרסום בעיתונות הגרמנית, כי אימונן 7 מכרה את המקרקעין לצד ג' (להלן: עסקת מכירת המקרקעין), וכי צפויות להיבנות עליהם מאות יחידות דיור. נטען כי המשיבים 2-1 היו בעלי המניות בחברת אימונן 7 במועד עסקת מכירת המקרקעין. הם הוסיפו כי משאין להם עצמם זיקה למקרקעין – הם אינם יכולים לקבל מהרשויות בגרמניה מידע על העסקאות שנערכו בעניינם.

לטענת המבקשים, מידע על אודות העסקאות שנערכו ביחס למקרקעין יסייע להם לאמוד את הסעד לו הם זכאים בתביעה, שכן הסעד שהתבקש נגזר משווים הריאלי של המקרקעין. הם הוסיפו כי הליכי גילוי המסמכים שהתקיימו עד כה לא הובילו לחשיפת שווי המקרקעין; וכי מהמסמכים שנמסרו לידיהם על פי ההחלטה מיום 19.10.2023, לא ניתן ללמוד מה גובה התמורה שקיבל המשיב 3 בגין מכירת חלקו בחברות נוגל ואימונן אחזקות, והאם הוא קיבל טובות הנאה מאז שהשקיע במקרקעין בשנת 2011 ועד היום – ואם כן, מה היקפן. הם ציינו כי קבלת המידע בדבר עסקת מכירת המקרקעין תאפשר להם לתקן בהמשך את כתב התביעה שהגישו ביחס לסכום התביעה, וזאת לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן והכרעה בשאלות האמתיות שבמחלוקת בין הצדדים.

עוד יצוין כי לבקשה צורפו העתקים של קטעי העיתונות העוסקים בעסקת מכירת המקרקעין, אשר לדברי המבקשים תורגמו לשפה האנגלית על ידי מכר שלהם הדובר את שתי השפות.

7.בתגובה לבקשת גילוי המסמכים טענו המשיבים 3-2 כי אין בחזקתו או בשליטתו של המשיב 2 (המחזיק עדיין במניות אימונן אחזקות) כל מידע או מסמכים ביחס לעסקת מכירת המקרקעין נושא הבקשה. ככל שבוצעה עסקה כזו, המשיב 2 לא היה צד לה. לטענת המשיבים – די בכך כדי לדחות את הבקשה, שכן אין מקום להטיל על בעל דין להמציא מסמכים המצויים בידי צד שלישי. יוער במאמר מוסגר כי המשיב 3 מכר את מניותיו באימונן אחזקות עוד בשנת 2018, ונראה כי המשיבים 2-3 אינם מתייחסים אליו בתשובתם משום כך.

עוד עמדו המשיבים 3-2 על כך כי מיום הגשת התביעה חלפו כ-5 שנים; כי הבקשה הוגשה בתום הליכי גילוי המסמכים וערב הגשת התצהירים בהליך; וכי המבקשים הגישו לא פחות מ-4 בקשות שונות לגילוי ועיון.

המשיב 1 טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף הואיל והיא נועדה רק כדי להביא לעיכוב נוסף בבירור התביעה ובירור התביעה שכנגד. עוד נטען כי הבקשה אינה נסמכת על תשתית ראייתית מספקת, שכן התרגום של קטעי העיתונות שצורפו לבקשה לא בוצע באופן מקצועי; קטעי העיתונות שהוגשו אינם כוללים פרטים מזהים של הנכס לגביו בוצעה העסקה; וכל שעולה מהכתבה הוא כי בוצעה לאחרונה עסקה כלשהי על-ידי צדדים שלישיים ביחס לנכס מקרקעין כלשהו. משכך, קטעי העיתונות אינם מוכיחים כי אכן בוצעה עסקה ביחס למקרקעין נושא התביעה.

עוד הוסיף המשיב 1 כי לא הוא ניהל את עסקת רכישת המקרקעין בשנת 2011 מול החברה הממשלתית והמשקיעים, כי אם מנכ"ל אימונן 7; וכי המסמכים העוסקים במקרקעין מצויים בידי אימונן 7, שיש להפנות אליה את הדרישות האמורות לגילוי המסמכים. זאת, בייחוד נוכח העובדה כי אימונן אחזקות (שבה מחזיק המשיב 1 במניות) אינה מחזיקה עוד במניותיה של אימונן 7. משכך, די בעובדה שהמשיבים לא היו צד לעסקה, והמסמכים האמורים (ככל שקיימים) אינם מצויים ברשותם, כדי לדחות את הבקשה.

זאת ועוד, נטען כי על-פי הפסיקה, בעל דין אינו נדרש לערוך חקירה ולספק למבקש מידע ביחס למסמכים המצויים בידי אחרים. עוד נטען כי אין מדובר בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, הואיל ולמבקשים אין כל סימוכין לכך שהמסמכים המבוקשים אכן קיימים. כך עולה מהעובדה שכל שהתבקש בבקשה הוא גילוים של מסמכים על אודות פרטי העסקאות והחוזים שנערכו לטענתם "לאחרונה" ביחס למקרקעין. עוד נטען כי המסמכים המבוקשים כלל לא רלוונטיים לתביעה, שעניינה הוא במסכת אירועים שהתרחשה לפני למעלה מעשור ביחס למיזם אחר לחלוטין.

8.ביחס לבקשה החלופית – המשיבים טענו כי המבקשים לא עשו כל ניסיון רציני לקבל בעצמם את המסמכים המבוקשים מהרשויות בגרמניה; המבקשים לא הוכיחו את תוכנו של הדין הזר ביחס לאופן קבלת המסמכים באמצעות חוות דעת, וזאת בניגוד לדיני הראיות; המבקשים לא הבהירו דבר ביחס לסמכותו של בית המשפט להורות על מתן הסעד כאמור; ומדובר בתביעה חדשה שהוגשה מבלי לצרף את בעלי הדין הרלוונטיים (בעלי הזכויות בנכס, הרשויות בגרמניה ועוד).

9.בתשובה לתגובות המשיבים, טענו המבקשים כי אין ספק שהפרסומים שצורפו לבקשה עוסקים במקרקעין נושא התביעה, וכי הם מעידים שנערכה ביחס למקרקעין אלה עסקה בעת האחרונה. בין היתר, נטען כי באחד הפרסומים מופיעה מפה המעידה על מיקום הנכס; כי הפרסומים מצביעים על כתובות ספציפיות וכן על מבנים (מלון ומרכז קונגרסים) המצויים במקרקעין נושא התביעה; וכי עולה מהפרסומים השונים כי המקרקעין מוחזקים בידי בעלים חדשים. עוד נטען כי אין פסול בניסיון לאתר מסמכים רלוונטיים לניהול ההליך, וכי כל עוד מדובר במסמכים הרלוונטיים לעניין – הנטייה תהיה להיעתר לבקשות לגילוים.

אשר לטענה כי המסמכים אינם מצויים בידי המשיבים – המבקשים ציינו כי כל שהמשיבים טענו הוא כי אין בידיהם כיום מסמכים לגבי עסקת מכירת המקרקעין. לכך יש להוסיף כי המשיבים אף לא טענו כי הם לא היו בעלי המניות בשרשור באימונן 7 כאשר היא ערכה את עסקת מכירת המקרקעין. כמו כן, הטענה שהעלה המשיב 1 לפיה אימונן אחזקות (המצויה בבעלותם של המשיבים) אינה מחזיקה עוד במניותיה של אימונן 7, לא גובתה בראיות או בתצהיר. נטען כי ייתכן שהסיבה לשינוי האחזקות כרוכה בעסקת מכירת המקרקעין. בנוסף, לא פורט בתצהירים מהם המסמכים שהיו בחזקתם של המשיבים ואינם עוד, ולא נמסר כי אין בידי אדם אחר מטעמם מסמכים נוספים.

החלטת בית משפט קמא

10.ביום 30.4.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשה לגילוי מסמכים. ראשית, בית המשפט נתן את דעתו למועד שבו הוגשה הבקשה – ימים ספורים לפני המועד שבו היה על המבקשים להגיש את ראיותיהם, ובסמוך לדיון קדם המשפט המסכם שנקבע ליום 30.5.2024. נקבע כי הליכי הגילוי והעיון נמשכו הרבה מעבר למידה הנדרשת ויש להביאם לידי סיום. בית המשפט עמד על כך שתכליתה של הבקשה היא להביא לתיקון הסעד הכספי המבוקש ולערוך למעשה מקצה שיפורים לתביעה. זאת אין לאפשר לאחר שחלפו 5 שנים ממועד הגשת התביעה, ולאחר שנסתיימו הליכי הגילוי והעיון.

עוד קבע בית המשפט כי פרסום בעיתונות (ובענייננו – בעיתונות הזרה), מהווה עדות מפי השמועה ואינו מבסס תשתית ראייתית להגשת בקשה חדשה לגילוי מסמכים. זאת בעיקר לנוכח השלב הדיוני בו מצויה התובענה. כן עמד בית המשפט על כך שלא צורף תצהיר מטעם עורך התרגום של קטעי העיתונות לשם אימות תוכנו.

11.לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי הואיל והמשיבים מסרו שהמידע על אודות עסקת מכירת המקרקעין אינו מצוי בידיהם, אין מקום להיעתר לבקשה. עוד נקבע כי לא עולה מהבקשה כי מתקיימים החריגים שהותוו בפסיקה, המצדיקים חיוב של צדדים שלישיים לגלות את המסמכים המבוקשים (לרבות קנוניה בין הצד שלישי לבעלי הדין או כאשר הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל הדין). בית המשפט הבהיר כי דרך המלך לקבלת מסמכים מצד שלישי היא על ידי זימונו כעד.

בנוסף, נקבע כי המסמכים המבוקשים ביחס לעסקת מכירת המקרקעין אינם רלוונטיים לבירור התובענה. כזכור, המבקשים עתרו כי בית המשפט יחייב את המשיבים להשיב להם את ההשקעה בערכה הריאלי בשים לב לחלקה היחסי בשווים של המקרקעין היום. כך, הואיל והסכם המכר נושא התובענה נערך בשנת 2010 והתביעה נושא הבקשה הוגשה בשנת 2019 – לא ברור כיצד עסקאות מאוחרות למועד הגשת התביעה, ככל שהתבצעו, עשויות לתרום לביסוס עילות התביעה של המבקשים.

בית משפט קמא לא נעתר גם לבקשה החלופית של המבקשים. זאת, מהטעם שהמבקשים לא הבהירו את מקור הסמכות של בית המשפט ליתן סעד כמבוקש כלפי צדדים שלישיים שמקום מושבם אינו בישראל ואשר אינם צד להליך.

12.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

הטענות בבקשת רשות הערעור

13.לשיטת המבקשים, בית משפט קמא שגה – הן בהחלטתו לדחות את הבקשה לגילוי המסמכים ביחס לעסקת מכירת המקרקעין; והן בקביעותיו ביחס לבקשה החלופית.

המבקשים חזרו בבקשת רשות הערעור על מרבית הטענות שהעלו בפני בית משפט קמא. בין היתר הם טענו שעל-פי קטע העיתונות מיום 25.1.2024, העסקה למכירת המקרקעין נעשתה על ידי אימונן אחזקות שהמשיבים 2-1 הם בעלי הזכויות בה – כך שניתן לדרוש מהמשיבים לגלות את המסמכים האמורים. עוד נטען כי ההחלטה בבקשה לגילוי המסמכים עומדת בסתירה להחלטת בית משפט קמא מיום 19.10.2023 מכוחה חויבו המשיבים כזכור להמציא לעיון המבקשים את המסמכים הנוגעים למכירת מניותיו של המשיב 3 למשיבים 2-1. זאת מאחר ששווי המקרקעין רלוונטי להליך ושהמשיבים הם בעלי מניות בחברות המחזיקות במקרקעין. בדומה לכך, המסמכים המבוקשים בבקשה דנן נוגעים גם הם לשווי המקרקעין נושא התביעה, והם מצויים בידי אימונן אחזקות שהמשיבים 2-1 הם בעלי המניות בה בשרשור.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות, וזאת אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

15.הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן סדרי דין, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות אלה (רע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' בן לולו, פסקה 8 (4.5.2015)). כך, בפרט ביחס להחלטות שעניינן הליכי גילוי ועיון במסמכים שהן החלטות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בנוגע לגילוי מסמכים רק כאשר מדובר בהחלטה בלתי מתקבלת על הדעת או כזו שאינה מביאה בחשבון את כלל הנסיבות הרלוונטיות; החלטה המגלה טעות בולטת או שתביא לפגיעה ברורה בבעל דין; או החלטה המנוגדת לדין וגורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו: רע"א 1208/23 בק נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (23.2.2023); יצחק עמית חסינות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, 130-129 (2021) (להלן: י' עמית)). בכל הנוגע למידת ההתערבות בהחלטות ביניים – יש עדיפות לאפשר לערכאה הדיונית להשלים את מלאכתה, ולהתערב רק במקרים חריגים הדורשים התערבות מידית (רע"א 2098/24 אדונייב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 20 (27.6.2024) (להלן: עניין אדונייב)). אינני סבורה כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא.

בענייננו, החלטתו של בית משפט קמא היא מפורטת ומנומקת ומביאה בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשה מסוג זה. מכל מקום, אין מדובר במקרה חריג שבו נדרשת התערבות מידית; וההחלטה אף לא מביאה לעיוות דין או מגלה טעות בולטת המצדיקים את קבלת הבקשה.

16.אף לגופם של דברים מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא שדחה את הבקשה לגילוי המסמכים. ראשית, הכלל הוא כי בעלי דין אינם נדרשים לגלות מסמכים שאינם בחזקתם או בשליטתם ושלא הצליחו לאתר לאחר חקירה ודרישה (רע"א 4299/23 לוין נ' לוין, פסקה 12 (25.7.2023) (להלן: עניין לוין); רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ"ד ס(3) 264, 269 (2005) (להלן: עניין מחסני ערובה)). למעט במקרים חריגים ביותר, בית המשפט אינו נדרש לערוך בירור עובדתי ביחס לטענת בעל דין כי מסמכים מסוימים אינם מצויים ברשותו, וזאת אף במקרים בהם הטענה מעוררת פליאה (כפי שכבר הבהרתי במסגרת בקשת רשות הערעור הקודמת שנדונה בפניי בקשר להליך זה – ראו: עניין לוין, בפסקה 12; מחסני ערובה, בעמ' 272; רע"א 5361/23 סלקום ישראל בע"מ נ' השקמה אן. ג'י. אן. תקשורת בינלאומית 105 בע"מ, פסקה 24 (31.12.2023) (להלן: עניין סלקום); רע"א 4234/11 ד"ר גוטקינד נ' אלקרא, פסקה 4 (2.8.2011)).

כידוע, תכליתו של הליך הגילוי הוא להביא את הצדדים לשחק "בקלפים גלויים" ולהקטין את פערי המידע בין התובע לנתבע (ראו: עניין מחסני ערובה, בפסקה 6; יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 393 (מהדורה שלישית 2024)). לכן, ככל שמידע בקשר לתובענה אינו ידוע לאחד הצדדים ואינו מצוי בשליטתו, חיובו לאתר את המידע הנדרש ולהביאו לידיעת הצד שכנגד לא ישרת תכלית זו.

17.במקרה דנן הצהירו המשיבים כי המסמכים אינם מצויים ברשותם או בשליטתם. יובהר כי ההצהרה לפיה המסמכים אינם בשליטת המשיבים משמעה כי הם אינם מצויים גם בידי חברה הנשלטת על ידיהם בשליטה מלאה. מכאן נובע שגרסת המשיבים היא כי המסמכים לא היו מצויים ברשות אימונן אחזקות, או שאימונן אחזקות לא הייתה במועד הרלוונטי לעסקת מכירת המקרקעין בעלת השליטה באימונן 7. אילו אלה היו פני הדברים – היה על המשיבים 2-1 לגלותם. אולם, וכפי שהובהר לעיל, משזו הייתה הצהרת המשיבים – בית המשפט אינו בוחן בשלב זה ולצורך הכרעה בבקשה לגילוי מסמכים את אמינותה ואינו מהרהר אחריה. לכן, לא מצאתי פגם בהחלטת בית משפט קמא שדחתה את הבקשה לגילוי המסמכים.

יוער עוד כי ההחלטה הנוכחית אינה סוף הדרך מבחינת המבקשים. אף שבשלב זה בית המשפט אינו מברר את העובדות העומדות ביסוד עמדת המשיבים בתשובה לבקשת הגילוי, המבקשים יהיו רשאים להוסיף ולברר עובדות אלה – ככל שימצאו לנכון – בדרך של חקירה נגדית בשלב ההוכחות (עניין אדונייב, בפסקה 25; עניין סלקום, בפסקה 24). גם מהטעם הזה אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור ולהתערב בהחלטת בית משפט קמא כבר עתה, אלא יש לאפשר לערכאה הדיונית להשלים את מלאכתה. למותר לציין כי אם יתברר בהמשך כי המסמכים המבוקשים היו בשליטתם של המשיבים, יהיו לכך השלכות משמעותיות לחובת המשיבים, ובית המשפט יוכל להביא עניין זה לידי ביטוי במסגרת פסק הדין (עניין סלקום, בפסקה 25).

18.כמו כן, יודגש כי בניגוד לטענת המבקשים, ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנן אינה מנוגדת להחלטה מיום 19.10.2023. באותה החלטה נעתר בית משפט קמא לבקשת הגילוי לאחר שהמשיבים מסרו כי המסמכים המבוקשים מצויים ברשותם. מנגד, במקרה דנן הצהירו המשיבים כי המסמכים המבוקשים לא מצויים ברשותם.

19.יוער כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין עוד צורך להידרש לטענות הצדדים ביחס לתוכנם של הפרסומים בעיתונות, לעובדה כי עורך התרגום לא הגיש תצהיר ולשאלה האם אכן עולה מהם כי אימונן 7 מכרה את המקרקעין נושא ההליך. בכלל זה אין מקום לקבוע את התשתית הראייתית הנדרשת לביסוס בקשה לגילוי מסמכים.

20.באשר לבקשה החלופית של המבקשים – מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא לפיה הבקשה נעדרת בסיס משפטי. יוער כי גם במסגרת בקשת רשות הערעור, לא נימקו המבקשים מהו מקור הסמכות של בית המשפט לתת את הסעד שהתבקש, ומה הנפקות של אותו סעד ביחס לפעולתו של נוטריון בגרמניה אל מול הרשויות לצורך איתור המסמכים. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה החלופית.

21.סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.