רע"א 64356-08-24 רע"א 64356-08-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ע' גולומב) מיום 1.8.2024 בת"א 34951-01-19, בה נדחתה בקשת המבקש לזימון עדה מטעם התביעה לאחר שעדותה "נמשכה" על-ידי ההגנה.

הרקע הרלוונטי לבקשה

1.ברקע למחלוקת בין הצדדים, הסכם מכר שנכרת ביום 11.10.2018 בין המשיב 1 – שהוא בנו של המבקש (להלן: הבן) לבין המשיב 2 (להלן: נאסר). זאת, לצורך מכירת שטח של 1,500 מ"ר, מתוך מקרקעין הידועים כחלקה 39 בגוש 15424, הרשומים במרשם המקרקעין על-שם הבן (להלן: המקרקעין ו-העסקה, בהתאמה). בגין העסקה האמורה נרשמה לטובת נאסר הערת אזהרה במקרקעין (להלן: הערת האזהרה).

2.ביום 14.1.2019 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבים, בה עתר בין היתר לביטול העסקה. בתמצית, בכתב התביעה נטען כי המבקש הוא הבעלים של המקרקעין וכי רישום הבן נעשה לצרכי נאמנות בלבד. לכן, לשיטת המבקש, הבן לא היה רשאי לבצע כל עסקה במקרקעין. עוד נטען כי המשיבים עבדו בחברה שבניהול המבקש וידעו כי הוא בעל הזכויות האמתי; וכי נאסר ניצל את חולשתו הכלכלית של הבן בניסיון לבוא חשבון עם המבקש בגין סכסוך עבודה ביניהם.

בכתב הגנה שהגיש הבן, נטען בין היתר כי המקרקעין הם בבעלותו. לטענתו, הם נרשמו על שמו בתמורה להעסקתו אצל המבקש כמו גם לאור רצון המבקש לתמוך בו כלכלית לאורך השנים. עם זאת, כך נטען, המצב השתנה עם גירושיה של אחותו (שהיא בתו של המבקש) שנעשו בניגוד לרצון המבקש, אך בתמיכת הבן ואמו, הגב' עאסלה (להלן: גב' עאסלה). נטען כי המבקש החליט לנקוט ביד קשה נגד כל מי שלא ציית להוראותיו, ובכלל זה הבן והגב' עאסלה – ומכאן גם התביעה דנן.

בכתב הגנה מטעם נאסר, נטען בין היתר כי לא ידע על אודות זכויות המבקש במקרקעין וכי הוא ניתק קשר עמו בעקבות סכסוך עבודה. לטענתו, הוא בדק לפני ביצוע העסקה את מצב הזכויות במרשם המקרקעין, והוא ביצע את העסקה בתום לב, בתמורה ותוך רישום הערת אזהרה.

בהחלטה מיום 3.4.2019 הורה בית המשפט על אופן המשך ניהול ההליך ובכלל זאת על הגשת תצהירי עדות ראשית. במסגרת זו קבע בית המשפט כי כל צד המבקש לזמן עד שלא באמצעות תצהיר – יגיש בקשה מתאימה לכך.

3.בהתאם לכך, הגיש המבקש תצהיר עדות ראשית מטעמו כמו גם רשימת עדים. לאחר מכן, הגישו המשיבים תצהירים מטעמם. בכלל זה הגיש הבן תצהיר מטעמה של גב' עאסלה, בו היא הצהירה בין היתר כי הבן הוא הבעלים של המקרקעין; כי המבקש סילק אותה מביתם המשותף וכעת הם פרודים; וכי הבן ביצע את העסקה כדי לסייע לה.

בהחלטה שהתקבלה בתום דיון בנוכחות הצדדים מיום 4.12.2019, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש לזימון חלק מהעדים מטעמו שלא באמצעות תצהיר וכן נקבעו מועדי דיון לשמיעת ראיות.

4.לאורך ההליך, פנה המבקש לבית משפט קמא במספר בקשות שונות. כך ובין היתר, בשנת 2022 ביקש להגיש חוות דעת שמאי להערכת שווי המקרקעין. בקשה זו נדחתה לאור השיהוי שנפל בהגשתה; מידת הסרבול שיש בקבלתה; והספק בדבר חשיבותה למחלוקת. בהמשך, בשנת 2023, נדחו דיוני ההוכחות שנקבעו פעמים רבות, לבקשת המבקש; עדים מטעמו לא התייצבו לדיונים שנקבעו; ואף הוצאו בעניינם צווי הבאה. כמו כן, בקשה להוספת ראיות שהגיש המבקש, ובהן תצהיר מטעם צד שלישי, התקבלה בהחלטת בית המשפט. בית המשפט קבע באותה החלטה כי חרף החריגה הממשית מהמועד להגשת ראיות התביעה, יש לקבל את הבקשה לאור תרומתה לבירור המחלוקת כמו גם מאחר שלא צפויה פגיעה דיונית קשה.

לאור הימשכות ההליכים החריגה, ולנוכח קשיים שהתעוררו בהבאת עד מסוים מטעם התביעה – הסכימו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 4.7.2024 על שמיעת העדויות מטעם המשיבים לפני סיום שמיעת עדי התביעה. עוד במסגרת הדיון, נעתר בית המשפט לבקשת הבן לוותר על עדותה של הגב' עאסלה.

5.לנוכח האמור, ביום 29.7.2024 הגיש המבקש בקשה לזימונה של הגב' עאסלה כעדה מטעמו (להלן: הבקשה). בבקשה צוין כי לגב' עאסלה – גרושתו של המבקש – היה תפקיד מכריע בכריתת העסקה, ולכן עדותה חיונית לבירור המחלוקת. לטענת המבקש, הוא סמך על כך שהגב' עאסלה תעיד כעדת הגנה, ולכן לא זימן אותה כעדה מטעמו קודם לכן. לכך הוא הוסיף, כי לא ייגרם נזק למי מהצדדים מקבלת הבקשה. זאת מאחר שתמצית עדותה כבר הובאה בתצהיר שהוגש בתיק; כי יש בוויתור הבן על עדותה משום חוסר תום לב; וכי ויתור זה עלול להקנות למשיבים יתרון דיוני ומהותי, מאחר שהוא נעשה ברגע האחרון וללא כל התראה. כן הצביע המבקש על פסיקה לפיה יש לקבל בקשה של נתבע לזימון עד בנסיבות בהן התובע משך את עדותו, כבענייננו.

6.הבן התנגד לבקשה בטענה שקבלתה תקנה למבקש יתרון לא צודק. לטענתו, כאשר הסכימו הצדדים על שמיעת עדי המשיבים לפני סיום עדויותיהם של עדי התביעה, הוסכם ביניהם כי למבקש נותר עד אחד בלבד. בנסיבות אלה, לשיטתו, אין מקום לאפשר למבקש להוסיף עדים – שלא ניתן היה לבקש להוסיפם אילו הסתיימה שמיעת עדיו. לכך הוסיף הבן כי המבקש הוא שהגיש ראשון תצהירים מטעמו, כך שיכול היה לזמן את גב' עאסלה למתן עדות לו היה רוצה בכך. בהקשר זה, נטען כי זימונם של עדים נוספים עתה סוטה מסדרי הדין הקובעים את סדר הבאת הראיות; ומנוגד לכלל לפיו על בעל דין להגיש ראיותיו ב"חבילה אחת".

7.ביום 1.8.2024 דחה בית המשפט קמא את הבקשה – בהחלטה נושא בקשת הערעור דנן. בית המשפט עמד על כך כי אמנם ייתכנו מקרים שבהם תותר העדת עד מטעם התביעה כאשר עד זה "נמשך" על-ידי ההגנה טרם חקירתו הנגדית. ברם, נקבע כי בנסיבות המקרה דנן אין לכך הצדקה. ראשית, צוין כי בשונה מהפסיקה עליה הצביע המבקש – אין מדובר בתצהיר של בעל הדין עצמו. עוד צוין כי המבקש הוא שבחר שלא לזמן את הגב' עאסלה מלכתחילה, בבקשה שהגיש לזימון עדיו. הודגש כי למבקש לא הייתה כל ציפייה להבאת העדה מטעם ההגנה, ולכן העובדה שהוא לא ביקש לזמנה מטעמו מעידה על כך שגם לגישתו שלו, תרומתה של העדה אינה משמעותית.

לכך הוסיף בית המשפט כי הבקשה הוגשה באיחור – ימים ספורים טרם דיון ההוכחות האחרון הקבוע בתיק. זאת, באופן המעלה ספק ביחס ליכולתה של גב' עאסלה להעיד בהתראה כה קצרה ובניגוד למועדים המנויים בדין. כמו כן, הובהר כי לאור העיכובים החריגים בהליך שמיעת הראיות, שחלק לא מבוטל מהם נגרם בעטיים של המבקש ועדיו; וכן לנוכח העובדה שהותר למבקש באופן חריג להוסיף ראיות בשלב מתקדם בתיק, דחייה נוספת תהיה בעלת משמעות כבדת משקל. לבסוף, חזר בית המשפט והבהיר כי לא שוכנע במידת חשיבותה של העדה המבוקשת לבירורה של המחלוקת.

הטענות בבקשת רשות הערעור

8.לטענת המבקש, יש לעדותה של גב' עאסלה חשיבות רבה לבירור המחלוקת בין הצדדים. זאת, בשים לב למעמדה כגרושתו של המבקש, אמו של הבן וקרובת משפחה של נאסר; וכן לאור מעורבותה הישירה בכריתת העסקה. נטען כי בעת הגשת התצהירים מטעם המבקש, מעורבותה של גב' עאסלה לא הייתה ברורה. היא התגלתה רק עם שמיעת העדויות בתיק – מהן עלה כי היא זו שהורתה לבן למכור לנאסר את המקרקעין. לפיכך, נטען כי עדותה של גב' עאסלה היא משמעותית להבנת הרקע לעסקה והשיקולים שעמדו בבסיסה, כך שדחיית הבקשה תיפגע בגילוי האמת. לטענת המבקש, לאור היותה של גב' עאסלה "הרוח החיה מאחורי העסקה" – מעמדה הוא כשל בעלת דין לעניין ההלכות החלות על עדים שעדותם "נמשכה" טרם חקירתם הנגדית.

לכך הוסיף המבקש כי הוא לא סטה מהמועדים הקבועים בדין בשים לב לפגרה שחלה בתקופה הרלוונטית; וכי מכל מקום סדרי הדין "לעולם הולכים אחר הדין המהותי". בנוגע לעיכובים בהליך, טען המבקש כי אין הוא אחראי לבקשות הדחיה הרבות, הגם שחלקן נובעות מאי התייצבותם לדיון של עדים מטעמו. לשיטתו הוא פעל כדין ובהגינות; שילם סכומי כסף לא מבוטלים על מנת לזמנם; ואף עתר להוצאת צווי הבאה. כמו כן, לטענת המבקש, אין בעדותה של גב' עאסלה כדי לסרבל את ההליך. זאת, שכן היא כבר הגישה תצהיר מטעמה; היא צפויה להיחקר בסוגיות ספציפיות בלבד; וממילא היה קבוע דיון הוכחות נוסף בו יכולה הייתה להעיד.

לבסוף נטען כי אף שפסיקת בית משפט זה שעניינה בשמיעת עד שעדותו "נמשכה" על-ידי בעל הדין שכנגד – עוסקת למעשה בעדות מטעם בעל דין בהליך, אין מקום לאבחן אותה מענייננו. לגישת המבקש, במקום לדחות את בקשתו – תוך גרימת נזק ראייתי בלתי הפיך – ניתן לחייבו בהוצאות, הגם שהדבר אינו צודק בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

10.סעיף 41 לחוק בית המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), קובע כי רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי תינתן אם "שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

11.בהתאם לכך, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במסגרת בקשת רשות ערעור בהחלטות ביניים, אלא אם כן מדובר במקרים שבהן נדרשת התערבות מידית (למשל בהחלטות המורות על גילוי מסמך שנטען לגביו שהוא חסוי; או לחלופין החלטות בעניין סעדים זמניים אשר עשויות להביא לתוצאות בלתי הפיכות – ראו: רע"א 2098/24 אדונייב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 20 (27.6.2024)).

הכלל הוא כי למעט מקרים חריגים – המועד להשיג על החלטות ביניים הניתנות במסגרת ההליך הוא לאחר מתן פסק הדין הסופי. כלל זה נועד לצמצם הליכי ערעור המתנהלים תוך כדי ההליך, ולתת עדיפות מובהקת לערכאה הדיונית להשלים את מלאכתה (רע"א 2159/24 לוי נ' אהרמוביץ, פסקה 12 (10.10.2024) (להלן: עניין אהרמוביץ); רע"א 5226/24 לוין נ' לוין, פסקה 15 (5.8.2024)).

הטעם לאמור נובע משאיפה למנוע פגיעה ברציפות הדיון בערכאה הדיונית; וכן למנוע קיומם של הליכי ערעור אשר עלולים להתברר בהמשך כמיותרים, בעלי חשיבות פחותה או בעלי משקל מופחת ביחס לתוצאה הסופית. כמו כן, כלל זה נובע גם מהיתרון הברור שיש לדיון בערעור לאחר מתן פסק הדין הסופי – שכן בשלב זה מונחת לפני ערכאת הערעור התשתית המלאה של ההליך ותוצאותיו, כמו גם מלוא החומר הראייתי שעלה בו (ראו: עניין אהרמוביץ; רע"א 1337/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (18.2.2024); רע"א 2588/13 פלוני נ' מדינת ישראל משרד החינוך, פסקה 7 (3.7.2013)).

לאור עקרונות אלה, אני סבורה כי המקרה שלפניי אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת ביניים.

כך, וכפי שעולה מהאמור לעיל, בית משפט קמא טרם סיים מלאכתו בתביעת המבקש. לכן לא ניתן בשלב זה לדעת מה – אם בכלל – תהיה השפעתה של ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור על פסק הדין הסופי שיינתן. כמו כן, בשל השלב המתקדם בו מצוי ההליך קמא והקרבה למתן פסק דין בו, מצטמצם החשש כי העדר הכרעה בבקשת רשות הערעור תביא לניהול הליך מיותר. למותר לציין כי לאחר מתן פסק הדין, וככל שלשיטת המבקש עדיין יהיה בכך צורך, הוא יוכל לפתוח בהליך ערעורי מתאים. במסגרת זו הוא יוכל כמובן להשיג גם על ההחלטה נושא הבקשה שלפניי בה נדחתה בקשתו לזמן את גב' עאסלה כעדה מטעמו.

12.עוד יובהר כי גם לגופו של עניין אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטה נושא הבקשה דנן בשים לב לאמת המידה המצומצמת להתערבות בהחלטות מעין אלה.

החלטה שעניינה זימון עדים, כבענייננו, היא החלטה דיונית מובהקת הקשורה באופן ניהול הליך. לגבי החלטות מעין אלה נקבע לא אחת כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב, לאור בקיאותה בהליך שלפניה והיכרותה עם הצדדים ועם חומר הראיות. לפיכך, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים (רע"א 8317/18 פלוני נ' בית חולים הסהר האדום, פסקה 6 (10.1.2019); רע"א 7998/18 כהן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 12 (5.3.2019); רע"א 4010/13 "ניצנים" קבוצה ארץ ישראלית א' של הנוער הציוני קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' קבוצת אפאל בע"מ, פסקה 7 (26.6.2013)).

הלכה זו היא נכונה גם כאשר מדובר בהחלטה הדוחה בקשה לזימון עד – שהיא החלטה המוחרגת מהוראת סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התש"ס-2009. זאת, למרות שנקבע בפסיקה כי בית המשפט ידחה בקשה לזימון עד בזהירות רבה ולעיתים נדירות (רע"א 5536/23 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 4 (30.7.2023); רע"א 6036/22 פריש נ' סאקס, פסקה 7 (18.10.2022); רע"א 5573/15 אברבוך נ' OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פסקה 6 (17.8.2015)).

13.בבחינת בקשה לזימון עד, רשאי בית המשפט להחליט שלא להיעתר לה "אם אין בה צורך, או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת" (סעיף 1(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). יחד עם זאת, בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה כזו גם בשל שיקולים נוספים, אשר אינם מוגבלים לשיקולים של רלוונטיות העדות או קבילותה (רע"א 4834/22 כהן נ' וטשטיין, פסקה 8 (20.7.2022) (להלן: עניין כהן); רע"א 457/21 לומדעת מכשירי כתיבה בע"מ נ' עיריית אילת, פס' 8 (16.2.2021)).

לצורך כך נקבע כי יש מקום לבחון, בין היתר, האם ישנן ראיות אחרות בשאלות השנויות במחלוקת; והאם דווקא זימון העד או העדים המבוקשים עשוי להכריע את הכף. כמו כן, עוד יש לתת את הדעת לאופי הסכסוך והיקפו; לתרומה האפשרית של העד לבירור המחלוקת; למשאבי הזמן המוגבלים של בית המשפט; ולהכבדה הכרוכה בזימון העדים – הן מבחינת ההליך בכללותו והן מבחינת העדים עצמם (ראו: עניין כהן, בפסקה 8; רע"א 7491/23 וורקה נ' בני אדם אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ, פסקה 8 (3.12.2023)).

14.בענייננו, בית המשפט דחה את בקשת המבקש לזימונה של גב' עאסלה למתן עדות מטעמו לאחר שנתן את דעתו למכלול השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשה מעין זו. בכלל זה הוא התייחס לתרומת העדות לבירור המחלוקת הטעונה הכרעה; לשלב המתקדם שבו הוגשה הבקשה; להתנהלותו הדיונית של המבקש; לבקשה נוספת להוספת ראיה וזימון לעדות שהוגשה על-ידיו בשלב מאוחר והתקבלה לנוכח מידת חשיבותה להליך; וכן לפגיעה הדיונית שעלולה להיגרם מקבלת הבקשה לאור ההכבדה והעיכוב בהליך. בהקשר זה צוין גם הקושי האפשרי בהתייצבותה של גב' עאסלה לדיון בהתראה קצרה.

במתן ההחלטה ערך אפוא בית משפט קמא איזון בין מכלול של שיקולים וזאת בהתאם לשיקול דעתו ותוך תשומת לב לכל הנסיבות הרלוונטיות. הוא עשה כן בהתאם להיכרותו עם התיק, עם החומר הראייתי שהוצג לו עד מתן ההחלטה, עם הצדדים ועם השאלות העובדתיות הטעונות הכרעה. אינני סבורה כי מדובר באיזון בלתי סביר המצדיק התערבות של ערכאת הערעור במסגרת הבקשה שלפניי.

15.בשולי הדברים יוער כי העובדה שמדובר בעדות ש"נמשכה" על-ידי ההגנה עובר לחקירתה של גב' עאסלה בחקירה נגדית, אינה משנה את המסקנה שלעיל. ראשית, מקורה של ההלכה אליה הפנה המבקש בתמיכה לטענותיו, הוא במצב בו הנתבע עצמו מושך את עדותו והתובע מבקש לזמנו כעד מטעמו (ראו למשל: רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' משה, פ"ד סא(1) 834 (2006) (להלן: עניין משה)). יחד עם זאת, בהמשך עלתה בפסיקה האפשרות כי עניין משה עשוי לחול גם על עד "רגיל" (ראו רע"א 4047/18 פלונית נ' המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (6.11.2018); יובהר כי באותו עניין נדונה אפשרות לזמן עד מומחה שחוות דעתו נמשכה ולא – כמו במקרה דנן – עד "רגיל" שאינו מומחה).

16.ואולם, בין אם מדובר בנתבע או בעד אחר שתצהירו נמשך על ידי הנתבע, הרי בקשת התובע לזמנו – בדומה לכל בקשה אחרת לזימון עד במסגרת ההליך – היא כזו שההכרעה בה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. גם בבקשה כזו על בית המשפט לשקול את מכלול השיקולים ולאזן ביניהם. אכן, אחד השיקולים הרלוונטיים במקרה דנן הוא העובדה שמדובר בעדה שהייתה אמורה להעיד כעדת הגנה ושהנתבע ויתר על עדותה. לעניין זה יש השלכה על המועד בו ביקש המבקש להעידה כעדה מטעמו.

17.יחד עם זאת, מאחר שמדובר בעדה שאיננה הנתבעת – היה על המבקש, התובע, לבקש לזמנה לעדות מטעמו כבר כאשר הגיש את ראיותיו, שכן הוא לא היה אמור להניח כי מדובר בעדה שההגנה תגיש תצהיר מטעמה (ראו והשוו: רע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' יורם בן לולו, פסקה 10 (4.5.2015)). חרף האמור, המבקש לא עשה כן ולא ביקש לזמן את גב' עאסלה כעדה מטעמו. זאת לשיטתו משום שאף הוא עצמו לא היה סבור מלכתחילה כי עדותה היא חשובה.

משכך, אף שיש משקל לעובדה שהעדה הייתה אמורה להעיד מטעם ההגנה ותצהירה נמשך, ישנם שיקולים נוספים שיש להביאם בחשבון בבחינת השאלה האם להתיר למבקש לזמנה לעדות – קרי הרלוונטיות האפשרית של העדות להכרעה במחלוקת נושא ההליך; הערכתו של המבקש עצמו ביחס לכך בשלב בו היה עליו להגיש את ראיותיו לבית המשפט; וכן שיקולי יעילות דיונית (ראו והשוו: שם, בפסקה 11). כאמור – בית המשפט אכן בחן את השיקולים הללו, איזן ביניהם והגיע למסקנה אליה הגיע. כאמור, בשלב הנוכחי – בטרם הסתיים ההליך וניתן בו פסק דין, אינני סבורה כי יש מקום להתערבות חריגה של ערכאת הערעור בנושא זה.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.