רע"א 2098-24 רע"א 2098-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ברקאי) מיום 14.2.2024 בת"א 17730-03-23, בה נדחתה בקשת המבקש כי בית משפט קמא ייתן צווים לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון; ויורה על היפוך סדר הבאת הראיות.

הרקע הרלוונטי לבקשה

1.המבקש הוא אזרח ישראלי אשר עלה לישראל בשנת 2018 וקיבל עם עלייתו אזרחות ישראלית. המשיבה (להלן: בנק לאומי או הבנק) הינה תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981. בתחילת שנת 2022 פתח המבקש חשבון בנק בבנק לאומי (להלן: חשבון הבנק או החשבון). ביום 26.1.2023 או במועד סמוך לכך, הודיע הבנק למבקש כי החליט לחסום את חשבונו בבנק וכי כרטיסי האשראי שלו בטלים (החלטה זו תכונה להלן: החלטת הבנק). זאת, על רקע סנקציות שהטילה עליו ממשלת ארצות הברית בשל כך שהיא מייחסת למבקש סיוע פיננסי לגורמי ממשל ברוסיה (להלן: הסנקציות). מקורן של הסנקציות בצו נשיאותי שפרסם המשרד לפיקוח על נכסים זרים במשרד האוצר האמריקני (OFAC) מיום 15.4.2021 שכלל את המבקש ברשימת ה-SDN (Specially Designated Nationals List).

2.ביום 19.2.2023 פנה המבקש לבנק בבקשה לאפשר לו לעשות שימוש בכספים המצויים בחשבונו לצורך תשלומים שונים בש"ח ובתוך מדינת ישראל בלבד, וזאת לצורכי המחיה שלו ושל משפחתו בישראל.

3.על רקע זה, הגיש המבקש ביום 8.3.2023 תביעה נגד בנק לאומי בטענה כי חסימת החשבון נעשתה שלא כדין. נטען כי הסנקציות שהטיל הממשל האמריקני על המבקש אינן חלות על חשבון בנק של אזרח ישראלי בבנק ישראלי, ואינן צריכות להשפיע על ביצוע פעולות במטבע ישראלי בתוך מדינת ישראל; הסנקציות חלות על פעולות המערבות ישויות אמריקניות בלבד; למבקש לא ניתנה הודעה מוקדמת ולא ניתנה לו אפשרות להשמיע את טענותיו עובר להחלטת הבנק; וחסימה מידית ללא צו שיפוטי מנוגדת לדין. עוד נטען כי על פי ההלכה, הנטל להוכיח את סבירות הסירוב להעניק ללקוח שירותים בנקאיים מוטל על הבנק; וכי נדרשים נימוקים כבדי משקל כדי להצדיק החלטה של בנק להגביל פעילות בחשבון שכבר קיים.

המבקש הוסיף וטען בכתב התביעה כי בהתאם לפסיקה, בנקים אינם רשאים לנקוט מדיניות גורפת בקשר עם סנקציות בעלות אופי פוליטי; כי סנקציות שעניינן אינו במימון טרור או הלבנת הון אינן מהוות, כשלעצמן, תשתית לסבירות הסירוב של בנק להעניק שירותים בנקאיים; וכי החלטת הבנק מנוגדת לעמדת המפקח על הבנקים. לטענת המבקש היה על הבנק להצביע על הסיכון הקונקרטי שנשקף לו כתוצאה מניהול חשבונו. כן נטען כי גם לו היה נשקף לבנק סיכון בשל ניהול החשבון, מדובר בסיכון רחוק בעל עוצמה נמוכה, שאינו יכול להצדיק חסימה מוחלטת של החשבון.

לאור האמור עתר המבקש כי בית המשפט יצהיר כי בנק לאומי לא היה רשאי לחסום את חשבון הבנק שלו ללא כל הודעה מוקדמת וללא מתן זכות תגובה; ויורה לבנק לבטל את חסימת החשבון.

4.בכתב ההגנה מטעם הבנק נטען כי מדובר במקרה מובהק בו נדרש הבנק להטיל הגבלות על חשבונו של המבקש, וזאת לנוכח סנקציות בינלאומיות המחייבות אותו לפעול באופן מידי על מנת שלא להיחשף לסיכונים ממשיים. לטענת הבנק, יש לדחות את התביעה לאור הסיכונים החמורים אליהם ייחשף הבנק ככל שהמבקש ימשיך בפעילותו בחשבון, לרבות סיכונים משפטיים, כלכליים, עסקיים-מסחריים וסיכוני מוניטין. בהמשך כתב ההגנה, פירט הבנק בהרחבה את מכלול הסיכונים שהוא עשוי להיות חשוף אליהם אם יאפשר את המשך פעילותו של המבקש בחשבון, וכן פירט את השיקולים שהנחו אותו בקבלת ההחלטה מכוחה נחסם החשבון.

בין היתר, נטען כי החלטת הבנק עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, שכן ההחלטה לסירוב ניהול החשבון היא החלטה סבירה בנסיבות העניין; כי החלטת הבנק עולה בקנה אחד עם החלטותיהם של בנקים נוספים בעולם, כאשר מתצהיר המבקש עולה כי חשבונות נוספים שבבעלותו בעולם נחסמו; כי הותרת הפעילות בחשבון תחשוף את הבנק לקשיים בפעילות מול בנקים קורספונדנטים המצייתים למשטרי הסנקציות האמריקניים; וכי החלטת הבנק לחסום את החשבון התקבלה כדין ועולה בקנה אחד עם עמדת המפקח על הבנקים בישראל. עוד נטען כי על פי לשון הצו והאופן שבו פירשו אותו בתי המשפט בארה"ב, גם ישות שאינה אמריקנית, לרבות בנק בישראל, עלולה להיחשב כאחראית להפרת הסנקציות אם תאפשר פעולות בנכסיו של אדם שנכלל ברשימת ה-SDN או בזיקה לנכסים אלה.

5.יצוין למען שלמות התמונה כי לצד כתב התביעה, הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני שיורה לבנק לאפשר לו לעשות שימוש בחשבון לצורך תשלומים שונים בישראל, בשקלים חדשים, לצרכי המחיה שלו ושל בני משפחתו; וכן להנפיק למבקש אשראי חדש. לאחר שהצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בעניין זה מכוח סמכותו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), קבע בית משפט קמא כי המבקש רשאי למשוך מחשבון הבנק סך של 21,000 ש"ח לחודש, החל מחודש מרץ 2023 ועד למתן פסק הדין בתובענה.

הרקע להחלטה נושא בקשת רשות הערעור

6.במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, הגיש המבקש ביום 6.12.2024 רשימת בקשות שכללה את הבקשות הבאות:

(-) בקשה להיפוך סדר הבאת הראיות לפי תקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין) – לטענת המבקש, המחלוקת העובדתית בין הצדדים נוגעת לסבירות ההחלטה. לכן, הואיל ונדרש להוכיח טענות אלה בראיות – הנטל מוטל על הבנק לעשות כן. כל יתר טענות הבנק הן במישור המשפטי (כך שלא מדובר בטענות שיש להוכיח בראיות). לכן, התבקש בית המשפט להורות כי הבנק יחל בהבאת הראיות מטעמו.

(-) בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים – במסגרת הדרישה לגילוי מסמכים, התבקש הבנק להעביר לידי המבקש את המסמכים הבאים: (1) חוות הדעת שקיבל הבנק ושעל בסיסה התקבלה ההחלטה לחסום את החשבון; (2) חוות דעת משפטית בעניין הדין האמריקני שקיבל הבנק, כמוזכר בכתב ההגנה מטעמו; (3) כל חוות דעת אחרת שקיבל הבנק בעניין ניהול סיכונים ושהשפיעה על ההחלטה לחסום את החשבון; (4) כל חוות דעת שקיבל הבנק לאחר חסימת החשבון המתייחסת לצורך להמשיך את חסימת החשבון; (5) כל חוות דעת אחרת שהתקבלה לאחר חסימת החשבון ושהשפיעה על ההחלטה להמשיך לחסום את החשבון; (6) וכל מסמך אחר ששימש בסיס להחלטת הבנק לחסום את החשבון.

במענה לבקשה, השיב הבנק בסעיף 4.1 לתצהיר גילוי המסמכים והתשובות לשאלון שהוגש מטעם הבנק (תצהירה של הגב' כריסטינה רזניק מיום 20.11.2023, נספח 10 לבקשה דנן) (להלן: התצהיר או תצהיר גילוי המסמכים) כי "החלטת הבנק לחסום את החשבון התבססה על פרמטרים שונים, כפי שמפורט בהרחבה בכתב ההגנה. בנוסף, קיבל הבנק ייעוץ משפטי (ביחס לחסימת מוכרזי סנקציות בכלל וביחס לחסימת חשבונו של התובע) הן ברמה הפנימית מעובדת הבנק והן מעורכת דין חיצונית אמריקנית, כאשר כל ייעוץ כזה חוסה תחת חיסיון עורך דין לקוח" (סעיף 4.1 לתצהיר).

לטענת המבקש, תשובת הבנק אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה. ראשית, נטען כי טענה לקיומו של חיסיון אינה פוטרת את הבנק מחובתו לגלות האם המסמך המבוקש מצוי בידיו. זאת, שכן טענת החיסיון רלוונטית רק לשלב העיון במסמך אך לא לעצם הגילוי על אודות קיומו. לטענת המבקש, היה על הבנק לפרט מהם כל אותם המסמכים שיש בידיו. ככל שמדובר במסמכים שאינם חוות דעת משפטיות – לא חל עליהם חיסיון כאמור.

עוד הוסיף המבקש כי בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר הבנק טוען כי ביסס את החלטתו על חוות דעת משפטית שקיבל, הוא נדרש להציגה. אלמלא כן יישמט הבסיס מהגנתו. מאחר שלטענת הבנק הוא התבסס על חוות הדעת המשפטיות בהחלטתו לחסום את חשבון המבקש, הוא אינו יכול לטעון כי חל על חוות דעת אלה חיסיון. עוד נטען כי תשובת הבנק מנוגדת להלכה הפסוקה לפיה בעל דין נדרש להתייחס באופן ספציפי לכל מסמך שגילויו התבקש, והצהרה כללית כפי שניתנה בענייננו אינה עומדת בדרישות הדין.

(-) בקשה למתן צו מענה על שאלון – בבקשה נטען כי תשובות הבנק לשאלון שנשלח אליו נעשו על דרך ההפניה, תוך הסתמכות על חיסיון שלא חל, ולכן מדובר במענה פסול. במסגרת השאלון נשאל הבנק מתי פנה לייעוץ משפטי בכל הנוגע לדין האמריקני ולעניינו של המבקש; מתי התקבלה חוות הדעת המשפטית המוזכרת בכתב ההגנה; מי נתן אותה; וכן האם קיבל חוות דעת נוספות לפני שהתקבלה החלטתו לחסום את חשבון המבקש או לאחר מכן. במענה לשאלות אלה הפנה הבנק לאמור בסעיף 4.1 לתצהיר, והוסיף כי נעזר בייעוץ משפטי החוסה תחת חיסיון עורך דין-לקוח. בהקשר זה נטען כי על פי הפסיקה, מועד הפנייה לקבלת ייעוץ משפטי, מועד קבלת חוות הדעת וזהות נותן חוות הדעת אינם חוסים תחת חיסיון עורך דין לקוח. זאת, מאחר שהחיסיון חל רק על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוח, ולא על נתונים הנוגעים לעצם ההתקשרות ביניהם.

בנוסף, במענה לשאלה מי הגורם בבנק שקיבל את ההחלטה לחסום את חשבונו של המבקש – השיב הבנק כי "החלטת החסימה הינה החלטה רוחבית של בנק לאומי לישראל בע"מ. למען הסר ספק, ההחלטה לא התקבלה על ידי גורם אחד או שניים ספציפיים". לטענת המבקש, תשובת הבנק אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב ההגנה לפיו החלטת הבנק התקבלה לאחר שהבנק קיבל ייעוץ משפטי קונקרטי ביחס לחסימת חשבונו של התובע. עוד נשאל הבנק במסגרת השאלון האם הגורם שקיבל את החלטת הבנק לחסום את החשבון הורה בכתב על החסימה, ואם כן, מתי ולמי. במענה לשאלה זו השיב הבנק כי "אין גורם ספציפי כאמור". לטענת המבקש מדובר בתשובה מתחמקת שאינה משיבה על השאלה האם קיים מסמך כתוב המורה על חסימת החשבון.

7.הבנק טען מנגד כי יש לדחות את בקשות המבקש. לטענתו, בשל חשיבות החיסיון שחל על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו, לא קיימת לגביו נוסחת איזון בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), והפסיקה קובעת מפורשות כי לבית המשפט אין סמכות להורות על הסרת החיסיון כל עוד יש למידע המבוקש קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן ללקוח.

הבנק טען כי אין ספק שהייעוץ המשפטי שניתן לו הוא חלק מהשירות המקצועי של עורכי דין שחל עליו חיסיון. ביחס לטענת המבקש כי הבנק נמנע מלהעביר לו לבקשתו גם מסמכים שאינם מסמכים משפטיים, נטען כי מסמכים כאלה אינם קיימים. לגישת הבנק, מתצהיר גילוי המסמכים עולה כי אין בחזקת הבנק כל מסמך רלוונטי נוסף הנוגע להליך. אשר לשאלות הנוגעות לזהות הגורם בבנק שקיבל את ההחלטה על חסימת החשבון – לטענת הבנק מדובר בהחלטה רוחבית שלא התקבלה על ידי עובד ספציפי; ובלאו הכי אין היגיון בהכנה ומסירה של רשימת עובדים שהיו מעורבים בהליך, שכן אין לכך רלוונטיות לקידום בירור התביעה.

ביחס לבקשה להפוך את סדר הבאת הראיות – נטען כי בניגוד לטענת המבקש, אין מדובר במקרה של הודאה והדחה. לטענת הבנק, יש בין הצדדים מחלוקות רבות, עובדתיות ומשפטיות, ולא רק מחלוקת ביחס לשאלת סבירות החלטת הבנק. עוד נטען כי לא מתקיימים בענייננו התנאים המצטברים לצורך הוראה על היפוך סדר הבאת הראיות: הבנק לא הודה בכל העובדות שעליהן התבססה תביעת המבקש, וכן לא הוסיף טענות חדשות. לעמדת הבנק, די בכך שאחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחשה על ידיו כדי להותיר את סדר הבאת הראיות על כנו.

8.ביום 29.1.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים בו חזר המבקש על טענותיו ברשימה הבקשות. הוא עמד על בקשתו לקבל לידיו את המסמכים הרלוונטיים, ובפרט את אלה שאינם חוות דעת משפטיות; והדגיש כי כדי לבחון את סבירותה של החלטת הבנק, הוא זקוק למידע אודות הגורם שקיבל את החלטת הבנק, וזהות עורך הדין שנתן את חוות הדעת – לרבות האם הוא מומחה לדיני הסנקציות האמריקניות.

החלטת בית משפט קמא

9.ביום 14.2.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשות שהגיש המבקש במסגרת רשימת הבקשות. ראשית, נקבע כי חל חיסיון עורך דין-לקוח הן על תוכן חוות הדעת המשפטיות עליהן התבסס הבנק בהחלטתו; הן על זהות עורך חוות הדעת; והן על מועד משלוחן. לעמדת בית המשפט, השיקולים עליהם ביסס הבנק את החלטתו לחסום את החשבון פורטו בכתב ההגנה; ושיקולים אלה הם שיעמדו לבחינת בית המשפט בהליך לגופו. בית המשפט ציין כי ניתן להניח שהשיקולים המפורטים בכתב ההגנה נסמכים, בדרך זו או אחרת, על הייעוץ המשפטי שקיבל הבנק. כמו כן, לעמדת בית המשפט, יש להסתפק בתצהיר שמסרה נציגת הבנק המפנה לשורת השיקולים והמסמכים שצורפו לכתב ההגנה, כמענה לבקשת גילוי המסמכים הנוספים (שאינם משפטיים).

10.באשר למענה לשאלון – בית המשפט קבע כי התשובה לשאלות אודות מועד הפנייה לייעוץ המשפטי, מועד קבלת חוות הדעת המשפטית וזהות הגורם המייעץ – חוסות גם הן תחת חיסיון עורך דין-לקוח. ביחס לשאלה האם הבנק קיבל חוות דעת שאינן משפטיות, ואם כן מתי הן התקבלו ומי הגורם שנתן אותן – קבע בית המשפט כי תשובת הבנק בתצהיר גילוי המסמכים, לפיה אין בידיו מסמכים נוספים מלבד אלה עליהם הצהיר – היא מספקת. ביחס לבקשה כי הבנק יחשוף את זהות הגורם שקיבל את ההחלטה, קבע בית המשפט כי נוכח תשובת הבנק לפיה מדובר בהחלטה רוחבית, הבקשה אינה לגיטימית ונדמה כי כל ייעודה הוא "להלך אימים ולהכביד שלא לצורך".

11.כמו כן, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש להורות על היפוך סדר הבאת הראיות. בית המשפט קבע כי הואיל והבנק לא הודה בכל העובדות הנטענות בכתב התביעה – לא ניתן להפוך את סדר הבאת הראיות. בנוסף, בית המשפט קיבל את טענת הבנק לפיה ישנן מחלוקות נוספות בין הצדדים, וכי אין לקבל את עמדת המבקש לפיה המחלוקת היחידה בין הצדדים נוגעת לשאלה האם החלטת הבנק היא סבירה.

12.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקש

13.לשיטת המבקש, בית משפט קמא שגה – הן בהחלטתו לדחות את הבקשה להפוך את סדר הבאת הראיות; והן בקביעותיו ביחס לעיון במסמכים וביחס למענה על השאלות בשאלון.

המבקש עמד בראשית דבריו על חשיבות ההכרעה בבקשה לגופה נוכח הצורך החיוני להתוות פרוצדורה ברורה לערכאות הדיוניות המבררות בימים אלה הליכים רבים הנוגעים להטלת סנקציות בינלאומיות. לטענתו, יש להבהיר את ההלכה בעניין הנטל המוטל על בנקים להוכיח את סבירות ההחלטה להפסקת מתן שירותים למי שנכללו ברשימת סנקציות בינלאומיות; ואת ההלכה בעניין גילוי חוות דעת (ככל שקיימות) עליהן הסתמך בנק בהחלטתו לחסום את חשבון הלקוח.

14.לגופם של דברים טוען המבקש כי הואיל ועניינה של התביעה הוא בסבירות החלטת הבנק לחסום את חשבונו, ישנה חשיבות ממשית לכך שהבנק ישיב על השאלות שהוצגו לו, שנועדו לבחון את סבירות ההחלטה. לטענת המבקש, בית משפט קמא שגה בקביעתו כי חל חיסיון בכל הנוגע לחוות הדעת המשפטיות שקיבל הבנק ביחס לחסימת החשבון. לגישתו, טענה לקיומו של חיסיון עורך דין-לקוח אינה פוטרת את הבנק מחובתו לגלות האם המסמך שהתבקש מצוי בידיו; מה הם המסמכים עליהם התבסס בהחלטתו; מתי התקבלו חוות הדעת; ומי הגורם שנתן אותן. המבקש טען עוד כי ההחלטה מנוגדת להלכה הפסוקה לפיה חיסיון עורך דין-לקוח אינו חל על נתונים הנוגעים לעצם ההתקשרות עם עורך דין. בנוסף, נוכח טענת הבנק בכתב ההגנה לפיה הוא התבסס על חוות דעת משפטית בהחלטה לחסום את החשבון – טוען המבקש כי הוא נדרש להציגה בפני בית המשפט אחרת יישמט הבסיס להגנתו.

המבקש מוסיף וטוען כי הדין הזר מכוחו הוטלו הסנקציות, נחשב כעובדה הטעונה הוכחה, שעל הבנק להוכיחה באמצעות מומחה לדין זה; וכן כי היה על הבנק לציין באופן מפורש כי אין בידיו מסמכים נוספים עליהם ביסס את החלטתו לחסום את החשבון – ולא להסתפק בהפניה למסמכים המוזכרים בכתב ההגנה.

15.בכל הנוגע לדחיית הבקשה להפוך את סדר הבאת הראיות, חזר המבקש על מרבית הטענות שהעלה בבית משפט קמא. לטענתו, בית משפט קמא לא התייחס בהחלטתו לטענה כי על הבנק מוטל נטל השכנוע, ובהתאם גם נטל הבאת הראיות. עוד נטען כי בית המשפט שגה כשקבע שאין מדובר ב"הודאה והדחה" נוכח קיומן של מחלוקות עובדתיות בין הצדדים. לטענת המבקש, כל העובדות שבמחלוקת בין הצדדים הן עובדות שפורטו לראשונה בכתב ההגנה של הבנק – כך שעל הבנק הנטל להוכיחן. בנוסף, נטען כי לא כל מחלוקת לגבי פרט עובדתי שולי מונעת את החלת הכלל, אלא רק מחלוקת לגבי עובדה מהותית בכתב התביעה; ובחלק מהמקרים אין מדובר במחלוקות עובדתיות, אלא במחלוקות בנוגע לשאלות משפטיות בלבד.

16.לבסוף, נטען כי על אף הוראות סעיף 1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), ניתן להגיש בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה שלא להורות על היפוך סדר הבאת הראיות. לטענת המבקש, נוכח חשיבות ההחלטה בדבר סדר הבאת הראיות והשפעתה המהותית על תוצאות ההליך כולו, יש לפרש את הוראות צו בתי המשפט בצמצום. בנוסף, לטענת המבקש, הואיל ובקשת רשות הערעור דנן עוסקת גם בנושאים שהצו אינו חל עליהם, ניתן לכרוך בבקשת רשות הערעור גם את הערעור על ההחלטה בדבר סדר הגשת הראיות.

דיון והכרעה

17.המבקש משיג כאמור על שלושה נושאים – על החלטת בית משפט קמא שלא להורות על היפוך סדר הבאת הראיות; על ההחלטה לדחות את בקשתו למתן צו לגילוי ועיון במסמכים; ועל ההחלטה לדחות את הבקשה למתן צו מענה על שאלון. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות, וזאת אף ללא צורך בתשובת הבנק.

18.ההחלטה ביחס לבקשה להפוך את סדר הבאת הראיות, היא החלטה דיונית מובהקת הנמנית עם סוגי ההחלטות שלא תינתן רשות לערער עליהן. זאת, בהתאם להוראות סעיף 1(6) לצו בתי המשפט לפיו לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות" (ראו: רע"א 6560/19 שמעוני נ' רשות מקרקעי ישראל (10.10.2019); רע"א 9159/20 פלוני נ' דייויס (19.1.2021) (להלן: עניין דיוויס); רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ, פסקאות 32-30 (24.7.2016); רע"א 2453/17 שטנדל נ' עיריית ערד, פסקאות 10-9 (30.1.2018) (להלן: עניין שטנדל)).

אינני מקבלת את עמדת המבקש לפיה ניתן לדון בבקשת רשות ערעור על החלטה שנמנית בצו בתי המשפט, כל עוד היא הוגשה כחלק מבקשת רשות ערעור העוסקת בנושאים נוספים. עמדה זו מנוגדת להוראה הקבועה בסעיף 2 לצו בתי המשפט לפיה ניתן לערער על החלטות שנקבעו בו רק במסגרת הערעור על פסק הדין; ולפסיקה, שדחתה בקשות רשות ערעור שעסקו בסדר הבאת הראיות, גם אם הן הוגשו במסגרת בקשות רשות ערעור שעסקו בהחלטות נוספות שניתן היה לערער עליהן ברשות (ראו עניין שטנדל; ועניין דיוויס). קבלת עמדת המבקש בהקשר זה הייתה מאפשרת לבעלי דין לעקוף את הוראות צו בתי המשפט באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור על מספר עניינים, ולכלול בהן גם בקשות ביחס לסדר הבאת הראיות.

למעלה מן הצורך יובהר, כי החלטה בדבר סדר הבאת הראיות איננה קובעת מסמרות ביחס לנטלי ההוכחה. יהיה סדר הבאת הראיות אשר יהיה, זכותו של המבקש שמורה לו לטעון ביחס למחלוקות בינו לבין הבנק, כולן או מקצתן, כי הנטל להוכיחן חל על הבנק. בית המשפט ידון בטענות אלה ויכריע בהן ככל שהדבר יידרש במסגרת פסק דינו.

19.ההחלטה ביחס לשאלון – בית המשפט החליט כזכור שלא לחייב את הבנק להשיב על השאלות בדבר זהות הגורם בבנק שקיבל את ההחלטה לחסום את החשבון ובדבר אופן ההוראה על חסימת החשבון. גם החלטה זו נמנית עם סוג ההחלטות עליהן לא תינתן רשות ערעור, בהתאם לסעיף 1(10) לצו בתי המשפט. יוער כי כיום, יש לראות את ההוראה בסעיף זה כהפניה לפרק ט' בתקנות סדר הדין (ראו רע"א 2803/23 חברת כביש חוצה ישראל בע"מ נ' וולר (29.6.2023)). די בכך כדי להביא לדחיית טענות המבקש לעניין זה.

למעלה מן הצורך יובהר כי גם בעניין זה – ההחלטה הנוגעת לשאלון אינה "סוף פסוק", שכן למבקש שמורה האפשרות לחקור את העדים מטעם הבנק בחקירה נגדית, ולהעלות במסגרת זו את השאלות שהוא יהיה מעוניין בתשובה להן. ככל שתהיה התנגדות לשאלות אלה – יקבל בית המשפט החלטה ביחס אליהן במסגרת דיון ההוכחות.

20.ההחלטה לדחות את הבקשה למתן צו לגילוי מסמכים – החלטה זו מוחרגת מסעיף 1(10) לצו בתי המשפט. כן מחריג צו בתי המשפט החלטות שלא להורות על מענה לשאלות מפאת חיסיון עורך דין-לקוח. יחד עם זאת, אינני סבורה כי יש מקום להתערב גם בהחלטות אלה במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי.

ראשית, יוזכר כי התערבותה של ערכאת הערעור במסגרת בקשת רשות ערעור הנוגעת להחלטת ביניים ביחס לגילוי מסמכים שניתנה במהלך הדיון המשפטי ובטרם הוא הסתיים, היא מצומצמת. היא מוגבלת להחלטות מופרכות או שאינן מתקבלות על הדעת; כאלה שאינן מביאות בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות; או כאלה שעלולות להשליך על הכרעתה על הערכאה הדיונית לגופה ולהביא לעיוות דין (רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר (16.4.2018); רע"א 7802/10 עמירם גרופ יזום והשקעות יזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ (15.8.2012); רע"א 3860/16 וויספרס לאנז'רה בע"מ נ' אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ, פסקה 11 (22.6.2016); רע"א 7598/14 תיאופילוס ג'אנופולוס ("תיאופולוס השלישי"), הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הימנותא בע"מ (6.1.2015); יצחק עמית חסינות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, 130 (2021) (להלן: י' עמית)).

ככלל, כאשר מדובר בהחלטות ביניים שאינן מופרכות, שאינן גורמות לעיוות דין ושאין להן בהכרח השפעה על ההכרעה הסופית בהליך, יש עדיפות לאפשר לערכאה הדיונית להשלים את מלאכתה. זאת, כאשר זכותם של הצדדים לערער על החלטות כאלה שניתנו במסגרת ההליך (ככל שהדבר עדיין נחוץ), שמורה להם במסגרת הערעור על פסק הדין. לא למותר לציין כי כאשר מדובר בהחלטת ביניים – גם הערכאה הדיונית עצמה רשאית לשנותה בנסיבות מסוימות במהלך ההליך. אף לכך יש לתת משקל במסגרת מכלול השיקולים לגבי בקשת רשות ערעור (ראו: סעיף 41(ב) וסעיף 41(ד) לחוק בתי המשפט; רע"א 5869/22 פלונית נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל, פסקה 29 (21.12.2022) (להלן: עניין פלונית); רע"א 7153/21 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, פסקה 5 (13.6.2022).

לכן, ערכאת הערעור לא תטה להתערב בדרך כלל במסגרת בקשת רשות ערעור בהחלטות ביניים – למעט כאלה שנדרשת לגביהם התערבות מידית (דוגמת החלטות לגבי המצאת כתבי בית דין לנתבע; החלטות המורות על גילוי מסמך שנטען לגביו שהוא חסוי; החלטות לגבי סעדים זמניים שעשויות להביא לתוצאות שאינן הפיכות ועוד כיוצא באלה). זהו גם הרציונל העומד בבסיסו של צו בתי המשפט – שנועד לצמצם את כמות הערעורים בבקשות ביניים שיידונו במהלך הדיון עצמו ובטרם ניתן בו פסק דין (ראו י' עמית, בעמ' 128-127. ראו והשוו: רע"א 4813/22 תאגיד - סקרינטק (2004) בע"מ נ' תאגיד - כפר המכביה בע"מ, פסקה 12 (15.8.2022)).

באופן זה יכול הדיון להתנהל על ידי הערכאה הדיונית באופן רציף, ללא התערבויות בכל החלטה והחלטה המתקבלת בו, כאשר ממילא חלק מהחלטות הביניים לא יהיו רלוונטיות עוד לאחר שיינתן פסק דין בהליך. ביחס לאחרות – רשאים כאמור הצדדים לתקוף אותן במסגרת הערעור על פסק הדין.

21.לאור האמור לעיל, נבחן את טענות המבקש ביחס להחלטות הנוגעות לגילוי המסמכים. נקודת המוצא בהתדיינות אזרחית היא כי יש לאפשר גילוי מרבי של מידע רלוונטי, וזאת במטרה לקדם את חקר האמת, ועל מנת שההליך יתנהל ב"קלפים פתוחים" (ראו למשל: רע"א 2555/20 די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ, פסקה 17 (16.7.2020); רע"א 5126/19 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (3.11.2019)). דרישת הסף לקיומה של חובת גילוי היא היותו של המסמך רלוונטי לבירור המחלוקות בין הצדדים. לכן, לצורך הכרעה בשאלת הרלוונטיות של מידע או מסמך מסוים יש לבחון מהו גדר המחלוקת בין הצדדים ומהן הפלוגתאות הטעונות הכרעה (רע"א 2960/22 פ.ד. מלונאות בע"מ נ' מנו הולידייס בע"מ (11.7.2022); רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, פסקה 12 (8.7.2013) (להלן: עניין רמי לוי)).

22.חובת הגילוי אינה מוחלטת, וייתכנו מצבים בהם יצומצם היקף הגילוי. כך, חובת הגילוי עלולה לסגת מפני טענות בדבר קיומו של חיסיון (סטטוטורי כגון חיסיון עורך דין-לקוח או יחסי) או מפני ערכים ואינטרסים מוגנים אחרים (ראו: עניין רמי לוי, בפסקה 12; רע"א 6872/11 כהן נ' בן דוד, פסקה 3 (13.2.2012); בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פסקה 12 לפסק דינה של הנשיאה (בדימוס) ביניש (31.1.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 251 (מהדורה אחת עשרה, 2013)).

23.כזכור, בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש לקבל לידיו את חוות הדעת המשפטיות שהזמין הבנק ואת השאלות שהוא הפנה לבנק ביחס לזהות עורך חוות הדעת והמועד בו הן נשלחו, מהטעם שמדובר במידע החוסה תחת חיסיון עורך דין-לקוח.

חיסיון עורך דין-לקוח חל על מידע הקשור בקשר ענייני לשירות המקצועי שמעניק עורך הדין ללקוח. מדובר בחיסיון מוחלט החל במסגרת הליכי גילוי, שאין לבית המשפט שיקול דעת להסירו (סעיף 48 לפקודת הראיות; רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו, פסקה 7 (13.06.2007) (להלן: עניין שימקו); יצחק עמית חסינות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, 454 (2021)). החריגים היחידים נוגעים לנתונים בדבר עצם ההתקשרות בין עורך הדין ללקוח – לרבות סכום שכר הטרחה, זהות המשלם וחשבוניות המס (רע"א 5702/17 אלאעסם נ' כונס הנכסים הרשמי (20.7.2017); רע"פ 751/15 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פסקאות 23-27 (9.12.2015); י' עמית, בעמ' 454).

רשימת המסמכים שהמבקש עתר שהבנק יגלה לו כוללת חוות דעת משפטיות, החוסות על פני הדברים תחת חיסיון עורך דין-לקוח. אלה חוות דעת המצויות בליבת השירותים המקצועיים שעורך דין מעניק ללקוחו, והן חוסות כאמור תחת חיסיון מוחלט.

גם אם הבנק לא מסר באופן מלא פרטים אודות כל אחת מחוות הדעת שנמסרו לו – החלטת בית המשפט שלא הורתה לו לעשות כן איננה החלטה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור במסגרת בקשת רשות ערעור. אין מדובר בהחלטה מופרכת המגלה טעות בולטת, ואף לא בהחלטה שעשויה לפגוע בצורה ברורה במבקש או בניהול ההליך באופן בלתי הפיך. זאת, לאחר שהבנק ציין בתצהיר גילוי המסמכים כי קיבל ייעוץ משפטי הן מעובדת הבנק הבקיאה בתחום והן מעורכת דין חיצונית אמריקנית (ראו סעיף 4 לתצהיר).

המבקש טען כי חרף העובדה שמדובר בחוות דעת משפטיות שנמסרו לבנק על ידי עורכי דינו, אין להחיל עליהן חיסיון ועל הבנק להציגן – מאחר שהוא הסתמך עליהן בהגנתו. אינני סבורה כי אלה הם פני הדברים. צד להליך עשוי לא אחת לבסס את טענותיו המשפטיות על חוות דעת או על ייעוץ משפטי שהוא קיבל. עצם קיומה של חוות דעת שעליה מתבסס צד להליך, אינו מעלה או מוריד בדיון בטענות הצדדים לגופן – טענות שבית המשפט הוא שדן ומכריע בהן.

באופן דומה, הבנק הבהיר בכתב ההגנה שלו את טענתו ביחס לחסימת חשבון המבקש לגופן, ואת הבסיס המשפטי לעמדתו שמכוחה הוא קיבל את ההחלטה ביחס לכך. עמדתו המשפטית של הבנק תעמוד לבחינת בית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בהליך לגופו, ללא קשר לשאלה מה נאמר בחוות הדעת המשפטית שהוא קיבל (חוות דעת שבית המשפט כמובן אינו מחויב להן).

הבנק היה רשאי כמובן, אילו מצא לנכון, להציג את חוות הדעת לבית המשפט. אולם כך או כך, וגם בלא חוות הדעת – יהיה על הבנק לשכנע את בית המשפט כי חסימת החשבון הייתה סבירה לגופה, וזאת בהתאם לטענות ולראיות שהוא יבקש להסתמך עליהן.

יוער עוד כי אין מקום לחוות בשלב זה דעה ביחס לטענת המבקש לפיה מושא חוות הדעת הוא דין זר הטעון הוכחה, וכי הבנק לא יוכל להוכיחו בלא חוות הדעת. גם שעתו של הדיון בטענות אלה טרם הגיעה, ובית המשפט יידרש להן לאחר שיישמעו העדויות; וככל שיהיה בכך צורך – במסגרת פסק הדין.

24.המבקש העלה טענות ביחס לשאלות שהוא הפנה לבנק בשאלון בכל הנוגע לחוות הדעת המשפטיות – ובכלל זה השאלות ביחס לזהות עורך חוות הדעת, ביחס למועד בו ביקש הבנק לערוך אותן ולגבי מועד מסירתן לבנק. אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא גם בהקשר זה.

גם אם מדובר במידע שהחיסיון לא חל עליו (ואכן ספק אם מדובר במידע חסוי), הרלוונטיות של השאלות הללו ביחס להכרעה האפשרית של בית המשפט בהליך לגופו, אינה משמעותית. כפי שהובהר לעיל וכפי שציין גם בית משפט קמא בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים, תידרש בחינה של החלטת הבנק לגופה ושל הנימוקים לה כפי שהם צוינו בכתב ההגנה. לא נראה כי למועד בו נמסרו חוות הדעת לבנק או לזהות עורכן תהיה השלכה משמעותית על בירור השאלות הללו.

חובות הגילוי נוגעות כאמור לעיל למידע שהוא רלוונטי להליך. ככל שמדובר במידע שהרלוונטיות שלו להליך היא פחות משמעותית, כך תצטמצם הנטייה של ערכאת הערעור להתערב בהכרעותיה של הערכאה הדיונית במסגרת בקשת רשות ערעור – התערבות שכאמור היא ממילא מצומצמת (השוו: עניין פלונית, בפסקה 31). כאמור, ההחלטה הנוגעת למסירת הפרטים אודות זהותו של עורך חוות הדעת ומועד מסירתן לבנק – איננה החלטה בעלת רלוונטיות משמעותית להכרעה בהליך לגופו, ולכן אין מקום להתערב בה במסגרת בקשת רשות ערעור. כפי שהובהר, המבקש יוכל לשוב ולהעלות נושאים אלה במסגרת החקירה הנגדית, ובית המשפט יקבל החלטה ביחס אליהם ככל שיידרש לכך. כן הוא יוכל לשוב ולהעלותם במסגרת הערעור על פסק הדין לגופו.

25.אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא גם ביחס לגילוי המסמכים שאינם מסמכים משפטיים. בית המשפט הסתמך בהקשר זה על תצהיר גילוי המסמכים מטעם הבנק בו הוצהר כי אין ברשות הבנק מסמכים רלוונטיים מלבד אלה המצויים בתיק בית המשפט ושאינם חוסים תחת חיסיון עורך דין-לקוח (ראו סעיפים 3 ו-4 לתצהיר גילוי המסמכים). כידוע, במסגרת הליך גילוי מסמכים, בית המשפט אינו בוחן את אמינותו של התצהיר ואינו מהרהר אחרי האמור בו (רע"א 4299/23 לוין נ' לוין, בפסקה 12 (25.7.2023); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, 384 (2023)). ככל שהמבקש סבור כי אין לתת אמון בתצהיר, הוא יוכל לנסות לערער את האמור בדרך של חקירה נגדית (רע"א 1690/14 כפיר בן אדוה, עו"ד נ' חברת דואר ישראל בע"מ (10.4.2014)).

26.סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.