לפני כבוד השופטת אושרית הובר היימן בעניין: המאשימה אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין - חקירות מרכז מדור תביעות נגד הנאשמים 1. א.מ. נוף השקעות יזמות ושירותים בע"מ 2. חדד משה גזר דין הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, בביצוע שתי עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), יחד עם סעיפים 222 ו-224א לפקודה, וכן 6 עבירות של אי העברת מס שנוכה לפי סעיף 219 לפקודה יחד עם סעיפים 222 ו-224א לפקודה. בנוסף, הורשע הנאשם 2 בעבירה של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה יחד עם סעיף 222 לפקודה. כתב האישום: התקופה הרלוונטית לכתב האישום היא, בין השנים 2019 - 2021 (להלן: "התקופה הרלוונטית"). נאשמת 1 הינה חברה פרטית, אשר הוקמה ביום 12.01.2009 ועסקה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בשירותי הסעות (להלן: "הנאשמת"). נאשם 2 היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מנהלה הפעיל של נאשמת 1 (להלן: "הנאשם"). הנאשמים היו חייבים להגיש דו"ח בצירוף מאזן וחשבון רווח והפסד מאושרים ע"י רואה חשבון על הכנסותיה של הנאשמת, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. הנאשם היה חייב להגיש לפקיד השומה דו"ח על הכנסותיו. כמו כן, בתקופה הרלוונטית הייתה הנאשמת "המעביד" כמשמעותו בתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורות ומשכר עבודה), התשנ"ג-1993 (להלן: "התקנות"); ו-"משלם" כמשמעותו בתקנות ובצו מס הכנסה שהותקן מכוח הפקודה. הנאשמים היו חייבים בניכוי מס במקור ממשכורות ושלא ממשכורות ולהעביר לפקיד השומה, כל מס שנוכה. על פי האישום הראשון, הנאשמים לא הגישו במועד לפקיד השומה את הדו"ח, כאמור בחלק הכללי, על הכנסותיה של הנאשמת לשנות המס 2019 – 2020 (המועד להגשת הדו"ח לשנת המס 2019 היה עד ליום 31.05.21, ולשנת המס 2020 היה עד ליום 31.10.21). מחזור העסקאות בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הינו לכל הפחות כלהלן: לשנת המס 2019: 5,225,998 ₪ ולשנת המס 2020: 1,315,187 ₪. בעשותם כאמור, ביצעו הנאשמים שתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה, יחד עם סעיפים 222 ו-224א לפקודה. על פי האישום השני, הנאשמים ניכו מס במקור, ממשכורות ושלא ממשכורות, ששולמו על ידי הנאשמת בתקופה שבין החודשים 1-12/2021 ולא העבירו במועד את המס שניכו, בסך כולל של 57,731 ₪ (קרן), 3. במעשים המתוארים וללא הצדק סביר, עברו הנאשמים 6 עבירות של אי העברת מס שנוכה, לפי סעיף 219 לפקודה, יחד עם סעיפים 222 ו-224א לפקודה. על פי האישום השלישי, הנאשם לא הגיש במועד את הדו"חות לפקיד השומה, על הכנסותיו לשנת המס 2020 (המועד להגשת הדו"ח היה עד ליום 31.10.21). בעשותו זאת, ללא סיבה מספקת, עבר הנאשם עבירה של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה יחד עם סעיף 222 לפקודה. טיעוני הצדדים לעונש: טיעוני המאשימה: ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את הערכים המוגנים, שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, בהם שוויון בנטל המס, יחסי האמון בין הנישום לרשויות המס ופגיעה ישירה בקופת המדינה. המאשימה הגדירה את מידת הפגיעה בערכים אלו ברף בינוני עד גבוה, בהתחשב בכך שהעבירות בוצעו הן בחברה והן בתיקו האישי של הנאשם, וכללו הן אי הגשת דו"חות במועד והן אי העברת ניכויים. אשר למתחם העונש ההולם, טענה המאשימה למתחם הנע בין 4 ל-12 חודשי מאסר בפועל, ומתחם קנס הנע, בין 30,000 ₪ ל-100,000 ₪, תוך הפניה לפסיקה לפיה תחתית מתחם הקנס לא תפחת מגובה הקנס המנהלי. ביחס לעונש הראוי בתוך המתחם נטען, כי המחדלים הוסרו באופן חלקי בלבד, שכן נותר חוב ניכויים, אשר נכון להיום השלמת טיעוני המאשימה בכתב (01.09.26) עמד על סך של 39,312 ₪. המאשימה הפנתה לפסיקה לפיה אין להקל ראש בעבירה של אי הגשת דו"חות המוגדרת כ"טכניות", שכן הנזק הנגרם ממנה הוא ממשי. ביחס לעבירה של אי העברת ניכויים, טענה המאשימה, כי היא שקולה לשליחת יד לכיס הציבור ולגניבה ע"י מורשה. כן, נטען כי אין במצב כלכלי קשה כדי להצדיק הקלה בלתי סבירה בעונש, וכי על הטוען להפסדים היה להתכבד ולהגיש את דוחותיו במועד. סופו של דבר, עתרה המאשימה לגזור את עונשו את הנאשם ברף האמצעי של המתחם לו טענה ולהשית עליו עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 50,000 ₪, מאסר על תנאי והתחייבות, ועל הנאשמת 1 קנס סמלי בהיותה חברה לא פעילה. טיעוני ההגנה: ב"כ הנאשם הדגיש את הנסיבות החריגות שהובילו לקריסת החברה, אשר עסקה במתן שירותי הסעות, בעיקר לילדים בעלי צרכים מיוחדים. החברה פעלה בהצלחה מאז שנת 2009, אך עם פרוץ מגפת הקורונה והסגרים במרץ 2020, הופסקה פעילותה כליל, לקוחות ביטלו שיקים בגין עבודה שבוצעה, והבנקים תפסו ומכרו את המיניבוסים, אותם רכש הנאשם שבועיים בלבד לפני הסגר בערבותו האישית. השתלשלות עניינים זו, הותירה את הנאשמים עם חובות עתק של כ-3 מיליון ₪ וגרמה לסחרור תזרימי חריף ולקריסתם הכלכלית. לכן נטען, ביחס לנסיבות ביצוע העבירות, כי בוצעו ללא כל כוונת מרמה או זדון, ללא תכנון או תחכום. הסניגור עתר לקביעת מתחם עונש הולם, הנע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. באשר לעונש הראוי, עתר להסתפק במאסר על תנאי וקנס סמלי בלבד. לטענת ההגנה, המחדלים הוסרו באופן מהותי; דוחות החברה והדוחות האישיים הוגשו כולם. באשר לאישום השני (חוב הניכויים בסך כ-57,000 ₪) – החלק הנובע ממשכורות העובדים שולם במלואו (בסך 26,673 ₪), ואילו היתרה נובעת ממשכורות של הנאשם כבעל שליטה, אותן לא משך בפועל מחוסר תקציב. נטען, כי לגבי חלק זה, התקבלה הסכמה עקרונית מפקיד שומה רחובות לביטול החיוב והגשת דוחות מתקנים, עניין שהתעכב אך ורק בשל קשיים כלכליים לשלם לרואה החשבון ובשל שירות מילואים ממושך של רואה החשבון (לענין זה, צורף מכתב רואה החשבון). הסניגור הדגיש בטיעוניו, כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, יציב תעסוקתית ואיש משפחה. הנאשם נתון בהליך חדלות פירעון קפדני, וכי במסגרתו נקבע הסדר נושים, לפיו משלם הנאשם סך 3,700 ₪ בחודש (לתקופה בת 48 חודשים). לדבריו, הנאשם שירד מנכסיו, מכר את ביתו, עושה כל מאמץ לפרוע את כל חובותיו, עובד כיום כשכיר בתפקיד נהג הסעות, ולכן עונש של מאסר ולו בדרך של עבודות שירות ימנע ממנו לעבוד, יקטע את שיקומו הכלכלי ויביא לקריסת משפחתו ולביטול צו השיקום הכלכלי. טיעוני ההגנה נתמכו באסיפת מסמכים (מכתב רו"ח, חשבונית על בדיקה לפני קניה של אחד האוטובוסים אותם רכש התובע בסמוך לפני התפרצות מגיפת הקורונה, הודעות הנאשם ורו"ח שנמסרו בעת חקירתם וצו השיקום הכלכלי שניתן בהליך חדל"פ 39767-03-22). דברו האחרון של הנאשם: הנאשם בדברו האחרון הביע צער עמוק, בושה וחרטה כנה. הנאשם תיאר בהתרגשות את המשבר שעבר, כיצד מגפת הקורונה טרפה עבורו את כל הקלפים ולמעשה החריבה מפעל חיים מצליח שניהל ביושר ובהגינות, תוך תשלום מסים כחוק. הנאשם הסביר, כי מעולם לא ביקש להזיק או לשלוח יד לכספי הציבור, והניכויים שלא הועברו נבעו ממשכורות שלו עצמו שלא משך. הוא ציין, כי הוא עובד כיום כנהג הסעות שכיר, נאבק לפרנס את משפחתו ולעמוד בתשלומי חדלות הפירעון, וביקש מבית המשפט לאפשר לו להמשיך במסלול שיקום חייו. תסקיר שירות המבחן: לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש, לאור הנסיבות שעלו במהן בפרט לענין הליך השיקום הכלכלי שעובר הנאשם, בהסכמת ההגנה ובהעדר התנגדות המאשימה, הוריתי כי יוגש בעניינו של הנאשם תסקיר שירות המבחן. ביום 26.07.26, הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, ממנו עלו הנתונים כדלהלן; הנאשם כבן 53, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 17.5 - 24, המתגורר עם משפחתו בדירה שכורה בעיר רחובות. הנאשם גדל כבן זקונים במשפחה חקלאית, בת עשר נפשות; אביו נפטר לפני כשנתיים ואמו חלתה באירוע מוחי ומאז מוגבלת ומטופלת על ידי ילדיה; הנאשם שירת שירות צבאי קרבי, ולאורך השנים עסק בתחום ההסעות, מרבית הזמן כעצמאי מצליח שבשיאו החזיק משרד, 6 אוטובוסים והעסיק עובדים רבים באופן סולידי ואחראי ללא נטילת סיכונים; הסתבכותו הכלכלית נבעה ממשבר מגיפת הקורונה שהוביל באחת להפסקה מוחלטת של פעילות החברה, לביטול הזמנות, ביטול שיקים ובעיה תזרימית קשה ביותר; בעקבות הסתבכותו, חדלה החברה מפעילותה, הנאשם הפך לשכיר וכיום מועסק כנהג הסעות; משפחתו של הנאשם חוותה ירידה דרמטית ברמת החיים, ומכרה את בית מגוריה בעקבות המשבר. אשתו בת 50, עובדת כרפרנטית בביטוח הלאומי ומערכות היחסים המשפחתיות מתוארות כקרובות ותומכות מאוד. הנאשם מצוי כיום בהליך פשיטת רגל (חדלות פירעון) במסגרתו חויב החל מפברואר 2025 בתשלומים חודשיים של 3,700 ₪ לצד הגבלות נוספות. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם הוא אדם נבון, המנהל את חייו באופן תקין וערכי לאורך השנים. המשבר הכלכלי אשר פקד אותו בתקופת הקורונה, צמצום הפעילות, דחיית תשלומים מצד לקוחות וביטול חוזים לאחר שהתחייב לרכישת רכבים נוספים, הובילו לקריסה כלכלית חריפה. כפי שעולה מהתסקיר, הנאשם שיתף פעולה באופן מלא וגלוי לב, והביע תחושת בושה עמוקה, נוכח העובדה שחווה את עצמו כל השנים כאדם נורמטיבי ושומר חוק שהגיע לכדי קריסה. התרשמות שירות המבחן היא, כי העבירות הנדונות אינן משקפות דפוסים מרמתיים קבועים באישיותו של הנאשם, כי ההליך המשפטי וההרשעה היוו עבור הנאשם גורם מציב גבול ובעל אפקט מרתיע משמעותי, המפחית באופן דרמטי את הסיכוי להישנות התנהלות מעין זו בעתיד, במיוחד נוכח הסרת המחדלים והליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי. לאור האמור ומטעמי שיקום, המליץ שירות המבחן לשקול לקולא את אופן סיום התיק ולחרוג ממתחם הענישה, כך שלא יוטל על הנאשם עונש מאסר כלשהו, אף לא בדרך של עבודות שירות. כחלופה, הומלץ להטיל ענישה קונקרטית וחינוכית מסוג של"צ, אשר תאפשר לנאשם לשמר את סדר יומו היצרני, לעמוד בהתחייבויותיו הכלכליות במסגרת הליך חדלות הפירעון, ולהמשיך לפרנס את משפחתו. צוין, כי ככל שבית המשפט יאמץ המלצה זו, שירות המבחן יגבש תוכנית של"צ פרטנית בתוך 60 יום. לאחר הגשת התסקיר, עמדה המאשימה על התנגדותה להמלצותיו וביקשה לדחותן, תוך שהיא מציגה נתונים ממחשבי רשות המסים לפיהם לנאשמים חוב ניכויים פעיל, כולל הפרשים וריבית פיגורים, בסך של 87,634 ₪. המאשימה שללה כל הסכמה עקרונית נטענה של פקיד השומה לביטול חוב הניכויים של בעל השליטה וטענה כי הסכמה כאמור לא הוכחה ע"י ההגנה. מנגד, עמדה ההגנה על טענותיה ועתרה להטיל על הנאשם עונש צופה פני עתיד ולחלופין לאמץ את המלצת שירות המבחן. דיון והכרעה: עסקינן במספר עבירות אי דיווח ואי העברת ניכויים, שבוצעו לאורך תקופה מוגדרת (שנות המס 2019 - 2021) ואשר נובעות כולן מאותו רקע של קריסתה הכלכלית של החברה בשל מגיפת הקורונה. בין המעשים קיימת זיקה הדוקה. לפיכך, ובהתאם להלכת ג'אבר (ע"פ 4910/13 ג'אבר נגד מדינת ישראל), יש לראות בכלל העבירות שבכתב האישום כ"אירוע אחד" לצורך קביעת מתחם ענישה הולם אחד כולל. כידוע, מתחם העונש ההולם ייקבע, בהתאם לעיקרון ההלימה, תוך מתן משקל לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות ביצוע העבירה. בביצוע העבירות, פגעו הנאשמים בשורה של ערכים מוגנים, בהם שמירה על יציבות המשק והקופה הציבורית, פגיעה בערך השוויון ובסולידריות החברתית, פגיעה ביכולתה של רשות המס לקבל את המידע הדרוש לה לצורך גביית מס אמת ולבצע את מלאכת גביית המס והפיקוח על הגביה. עפ"י הפסיקה, עבירות של אי העברת ניכויי מס נחשבות כמשיקות לגניבה בידי מורשה; כידוע, כספי המסים לאחר ניכויים מוחזקים בידי הנאשמים לשם העברתם לרשות המסים, ואינם שייכים להם כלל. המבצע עבירה מסוג זה מפר ברגל גסה את האמון שניתן בו, ולעניין זה ראו רע"פ 26/97 חיים לקס נ' מדינת ישראל (נב(2) 673 (1998)), שם נקבע כי "המדובר בעבירות מס, שמשמעותן היא עיכוב שלא כדין של כספים שנגבו בעבור אוצר המדינה ובדרך זו שלילת הכספים מבעליהם. דינו של עיכוב כאמור משיק, לפחות, לעבירות של גניבה בידי מורשה..." (ר' גם ע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל (נבו, 09.12.01); רע"פ 4323/14 מולדובן נ' מדינת ישראל (נבו, 26.06.14); ע"פ (חי') 332/95 אייזנקוט נ' מדינת ישראל (נבו, 07.09.95)). הפרת החובה להגשת דו"חות אמת במועד, אמנם נופלת בחומרתה מעבירות המס המטריאליות, שכן אין בה יסוד של מרמה, אלא רק של הימנעות מביצוע חובה. עם זאת, אין להקל בה ראש ואין לראותה בסלחנות. אי הגשת דו"חות פוגעת ביכולתה של רשות המיסים לקבוע מס אמת המתחייב מהכנסותיו החייבות במס של נישום, ובכך נפגע עיקרון השוויון בנטל הנשיאה במס. מכאן גם נובעת הפגיעה העקיפה בקופה הציבורית. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלו, נגזרת ממספר הדו"חות השנתיים שלא הוגשו ומשיעור מחזורי העסקאות, שכן לכך יש השלכה על רמת המחדל, והיקפו, וכן על חבות המס המתחייבת. בית המשפט העליון קבע, לא אחת, כי אופיין של עבירות המס מחייב נקיטת יד קשה כלפי מבצעיהן, ובכלל זאת הטלת עונשי מאסר בפועל לצד קנסות כבדים, כדי להרתיע מפני ביצוע עבירות אלה בעתיד ולבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שהן מסבות לאוצר המדינה ולמנגנון גביית המיסים. שיקול ההרתעה הוא מרכזי בעבירות מסים. אלו עבירות אשר קל לבצען, קשה לגלותן ובצדן רווח כספי ניכר. כך נפסק בהקשר זה גם ב - רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל (פ"ד נח(4) 381 (2004)): "בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור". במקרה דנן, הפגיעה בערכים אלו הינה ברף בינוני בשים לב להיקף המחזורים המצטבר (כ-6.5 מיליון ₪) וסכום הניכויים (כ-57 אלף ₪ במונחי קרן), לצד העובדה כי המחדלים הוסרו בעיקרם והחלק שנותר נובע מחוב ניכויים עצמי של הנאשם, שהינו בעל השליטה בחברה. העבירות בוצעו ללא תכנון מוקדם, תחכום או שימוש במרמה מתוחכמת. מדובר במחדלים מתגלגלים שנבעו מקשיי נזילות חריפים, בעטיו של משבר הקורונה. על אף שאין לפרט זכות לבסס את פעילותו העסקית על כספים שאינם שייכים לו, אף בנסיבות של קושי כלכלי (ראו רע"פ 1688/14 כץ נגד מדינת ישראל (09.03.14), יש בכך כדי למתן את חומרת המעשים במידה מה. הנאשם 2 היה מנהלה הפעיל והיחיד של החברה, ועל כן הוא הנושא הבלעדי באחריות למחדלים אלו. הנזק לקופה הציבורית נבע ממניעת דיווחי אמת ומאי תשלום כספי הניכויים בסך מצבר של עשרות אלפי שקלים. בפועל, מרבית המחדלים הוסרו מהותית: הדוחות הוגשו, חוב ניכויים בגין העובדים שולם, והנזק הממשי שנותר כיום לקופה הציבורית הוא נמוך באופן יחסי. אשר למתחם הענישה, תינתן להלן סקירה בלתי ממצה של פסקי דין, חלקם דנים במקרים העולים בחומרתם על המקרה שלפניי וחלקם נופלים ממנה, אך יש בהם בכדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת; עפ"ג (מרכז) 45003-08-23 נמרוד סופרי נ' מדינת ישראל (23.06.24) – נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע עפ"י הודאתו, בביצוע עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, אחריות מנהלים, אי העברת מס שנוכה ואי הגשת דו"ח הכנסות אישיות. בית משפט השלום ברמלה, קבע מתחם ענישה הנע בין 3 – 12 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה למשך 4 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 20,000 ₪, זאת בשים לב לכך שהמחדל הוסר במלואו ובהתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם. כאמור, ערעורו של הנאשם נדחה, תוך שביהמ"ש המחוזי אימץ את מתחם הענישה אשר נקבע ע"י בית המשפט קמא. עפ"ג (מרכז) 38717-12-20 תמיר קפלינסקי נגד מדינת ישראל (21.2.2021) – הנאשם הורשע בביצוע 3 עבירות אי-הגשת דוחות מע"מ במועד, 3 עבירות אי-הגשת דוחות למס הכנסה ו-10 עבירות ניכויים בסך 1,086,656 ₪ ונידון לעונש של 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, קנס ע"ס 50,000 ₪ (בעבירות המע"מ), קנס ע"ס 150,000 ₪ (בעבירות מס הכנסה) לצד רכיבי ענישה נוספים. בית המשפט המחוזי מצא להקל בגובה הקנס שנקבע, כך שהקנס בעבירות המע"מ הועמד על 20,000 ₪ ובעבירות מס הכנסה הועמד על סך 40,000 ₪, אך לא התערב בעונש המאסר בעבודות שירות שהוטל על הנאשם. עפ"ג (ת"א) 56406-05-17 כובאני נ' מיסוי וכלכלה (3.10.2018) – נדחה ערעור הנאשם כנגד עונש מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה, התחייבות וקנס בסך 5,000 ₪. הנאשם לא הגיש דוחות על הכנסות החברה שבבעלותו במשך שנתיים רצופות, וכן לא הגיש דו"ח על התחייבויותיו ודו"ח נוסף על הכנסותיו האישיות. כן הורשע באי העברת מס שנוכה, לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה, בסך 89,169 ₪. הנאשם הסיר חלק מהמחדלים אך לא את כולם. רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.2.2013) – הנאשם הורשע בביצוע 15 עבירות של אי העברת מס אשר נוכה, לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה, ו5 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. בית משפט השית על הנאשם, אשר הסיר רק את מחדלי העדר הדיווח, 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו דרך עבודות שירות וקנס בסך 25,000 ₪. רע"פ 8824/21 אלטורי נ' מדינת ישראל(27.12.2021) - נאשם שהורשע, על פי הודאתו, בשלוש עבירות של אי הגשת דו"חות במועד בגין השנים 2014 עד 2016, כשמחזור העסקאות הכולל הסתכם בכ- 12 מיליון ₪ והמחדל לא הוסר, בית המשפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם לגבי כל אחד מהאישומים נע ממאסר מותנה עד 8 חודשי מאסר, וגזר על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל בהתחשב בעברו הפלילי ובהודאתו. הערעור לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם נדחו, תוך שצוין כי העונש אף מקל עמו בהתחשב בהיקף המחזורים הכספיים. הנאשם הגיש את הדו"חות החסרים רק לאחר מתן גזר הדין, שנים רבות לאחר המועד הנדרש. בית המשפט המחוזי קבע כי הגשת הדו"חות בשלב מאוחר זה אינה מצדיקה הקלה בעונש. נתתי דעתי גם לפסיקה לה הפנו הצדדים. מבלי להידרש לה באופן פרטני, אציין כי המאשימה הפנתה בטיעוניה למקרים שלרוב נסיבותיהם חמורות יותר, ואילו ההגנה הפנתה רק למקרים בהם הורשעו הנאשמים בעבירות אי דיווח בלבד, ללא אי העברת ניכויים, עבירות בהן מתחם הענישה נמוך יותר. באיזון בין חומרת העבירות, היקף המחזורים המצטבר, ואי העברת הניכויים, לבין העובדה שהעבירות בוצעו ללא תחכום או תכנון ועל רקע קריסה כלכלית, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 2 - 10 חודשי מאסר בפועל, לצד מתחם קנס שבין 5,000 ₪ ל-40,000 ₪ וענישה נלווית. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – מיקומו של הנאשם במתחם הענישה: במסגרת קביעת העונש בתוך מתחם הענישה שנקבע, נתתי דעתי לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בהתאם להוראת סעיף 40יא לחוק העונשין, כדלהלן: לזכות הנאשם עומדת הודאתו בעובדות כתב האישום, נטילת האחריות למעשיו, החיסכון בזמן שיפוטי שהינו משאב ציבורי יקר וייתור הצורך בהעדת העדים. הנאשם הביע תחושות צער ובושה על המחדלים, וניכר כי ניהול ההליך הפלילי כנגדו, הותיר עליו חותם משמעותי. עסקינן בנאשם נעדר עבר פלילי, מכל סוג שהוא, אדם נורמטיבי, איש משפחה, שניהל עסק משגשג, באופן חוקי, למשך שנים ארוכות. הנאשם לא הסיר את המחדלים במלואם; בעוד מחדלי הדיווח הוסרו, הרי מחדל אי העברת הניכויים סולק באופן חלקי בלבד, שכן נותר חוב ניכויים בסך של 39,312 ₪ (במונחי קרן), הנובע ממשכורות של הנאשם כבעל שליטה, אותן לא משך בפועל מחוסר תקציב. כידוע, להסרת מחדלים מיוחס משקל משמעותי בגזירת הדין, שכן יש בכך בכדי ללמד לא רק על קבלת אחריות במלל, אלא גם במעש, תוך תיקון הנזק לקופה הציבורית. עם זאת, התרשמתי כי הנאשם שלפניי ביצע מאמצים כבירים ויוצאי דופן להסרת המחדלים, במסגרתם שילם את חוב הניכויים של העובדים והגיש את כל הדוחות. לטענת ההגנה, הגיע הנאשם להבנות עקרוניות עם פקיד השומה לביטול יתרת חוב הניכויים האישי שלו. טענה זו הוכחשה ע"י המאשימה, אולם כך או אחרת, אין להתעלם מהתנהלותו של הנאשם שמלמדת על כוונה כנה לתקן את הנזק שגרם במחדליו, כל זאת בשעה שהינו נתון בהליכי חדלות פירעון. עוד מצאתי לנכון להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם - קריסתו המוחלטת של העסק, אבדן בית המגורים של המשפחה, הצורך בטיפול באמו החולה בדמנציה, והיותו אב לשלושה ילדים, חלקם סמוכים על שולחנו, וכן בנזק שעשוי להיגרם לו ולבני משפחתו, ככל שיגזר עליו עונש מאסר ולו בדרך של עבודות שירות. בעניינו של הנאשם מתנהל כאמור הליך חדלות פירעון, במסגרתו ניתן ביום 26.02.25, צו שיקום כלכלי, לפיו הוא חויב בתשלום חודשי בסך 3,700 ₪, למשך 48 חודשים. כחלק ממאמציו לשקם את חייו ועל מנת לעמוד בתשלום ההסדר על פי הצו, עובד הנאשם כשכיר, בעבור שכר שעתי. בהמלצתו החיובית, הדגיש שירות המבחן, את סיכויי השיקום המובהקים ואת הפגיעה ההרסנית שתגרם לנאשם ולמשפחתו ככל שיושת עליו עונש מאסר, דבר שיוביל בהכרח לקריסת הליך חדלות הפירעון ושיקומו, גם אם יוטל בדרך של עבודות שירות לתקופה בת מספר חודשים. לאור התרשמות זו, המליץ שירות המבחן על ענישה קונקרטית וחינוכית, בדמות צו של"צ, שתאפשר לנאשם לשמר את אורח חייו היצרני, לעמוד בהתחייבויותיו הכלכליות ולפרנס את משפחתו. קבלת המלצת שירות המבחן משמעה סטייה ממתחם העונש אותו קבעת לעיל. כידוע, סטייה ממתחם העונש ההולם תיעשה רק בהתקיים החריגים הקבועים בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין ועוסקים בקיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או בצורך מיוחד בהגנה על הציבור. כאשר סעיף 40ד לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם אם מצא כי הנאשם "השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". בהקשר זה נפסק, כי לשם סטייה מן המתחם יש להצביע על פוטנציאל שיקומי גבוה והדבר נתמך בעובדות, ראיות ובתסקיר שירות מבחן המצביע על כך. להמלצת שירות המבחן מעמד נכבד אך היא כמובן אינה מחייבת את בית המשפט (ע"פ 8377/18 ירושלמי נ' מדינת ישראל (31.7.2019); ע"פ 2125/18 אברהם דוד נ' מדינת ישראל (18.12.2018)). בענייננו, בהתחשב במחדלי הנאשם ובשים לב למתחמי הענישה שנקבעו על ידי, היה מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, אשר יהלום את חומרת העבירות והיקפן. ואולם, לאחר שנתתי דעתי לנסיבותיו הפרטניות והחריגות של הנאשם ולכברת הדרך השיקומית שהינו עובר, הגעתי לכלל מסקנה כי מקרה זה נכנס בגדר המקרים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה מטעמי שיקום; הנאשם לא ביקש לברוח מחובותיו או להתחמק מאחריותו כלפי הרשויות, כלפי עובדי החברה וכלפיו נושיה, אלא נקט יוזמה ועשה כל שביכולתו על מנת לעמוד בה, מתוך תחושת מחויבות, והוא מתמיד בגישתו זו גם כיום. התרשמתי, כי העבירות שבוצעו על רקע קריסה פתאומית של החברה, בשל התפרצות מגיפת הקורונה, רחוקות מאוד מן האופן בו מתנהל הנאשם בחייו האישיים ובאופן ניהול עסקיו, וכי ביקש לתקן את הנזק שגרמו מחדליו והצליח לעשות כן באופן חלקי. עוד למדתי, על מאמציו של הנאשם, גם כיום, לשלם את חובותיו במסגרת הסדר נושים שנקבע ע"י בית המשפט, ולצורך כך מכר את רכושו והוא עובד כשכיר ומתפרנס. התנהלות מעין זו, ראויה לציון ויש לעודדה. הנאשם הוכיח, במעשיו לאורך השנים האחרונות, כי הוא עושה כל שביכולתו לתקן את נזקי מעשיו, פועל בדרכים חוקיות לפרוע את חובותיו בהליך חדלות הפירעון, ושב למעגל העבודה. שליחתו של נאשם זה לריצוי עונש מאסר, ולו בדרך של עבודות שירות, תגדע באחת את מטה לחמו, תפגע ביכולתו לעמוד בתשלומי הסדר הנושים, תחזיר אותו ואת משפחתו לסחרור כלכלי הרסני, ועלולה להפוך אותו מאדם יצרני לנטל על החברה, באופן שאינו מתיישב עם האינטרס הציבורי. ברי, כי יחד עם זאת, לא ניתן לפטור את הנאשם ללא ענישה מוחשית, חינוכית וקונקרטית, זאת לצד ענישה צופה פני עתיד וסנקציה כספית מאוזנת ומידתית. במכלול הנסיבות המתוארות לעיל, נוכח העדר עבר פלילי, הודאתו של הנאשם, נסיבותיו האישיות והכלכליות והסרת המחדלים בעיקרם, מצאתי כי יש לבכר בעניינו את שיקולי השיקום על פני שיקולי הגמול וההרתעה, ולסטות בשל כך לקולא ממתחם הענישה ברכיב המאסר, אותו קבעתי לעיל. סוף דבר: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשמת 1: קנס סמלי בסך של 100 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום. על הנאשם 2: 5 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מהיום כל עבירה לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961. קנס כספי בסך של 25,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו. נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם והיותו נתון בהליכי חדלות פירעון, הקנס ישולם ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,000 ₪ כל אחד, החל מיום 01.12.2026 ובכל 01 לחודש שלאחריו. ככל שלא ייפרע תשלום אחד מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולה לפירעון מידי. התחייבות כספית ע"ס 50,000 ₪ להימנע מביצוע כל עבירה על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] בתוך שנתיים מהיום. צו שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 180 שעות, בהתאם לתוכנית שתגובש על ידי שירות המבחן ותוגש לאישור בית המשפט בתוך 60 יום מהיום. מובהר לנאשם כי עליו לשתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן וכי הפרת הצו עלולה להוביל להפקעתו ולגזירת עונש חלופי. המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן למבוגרים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 יום.
ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ז, 20 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.